<p>רבים רואים בחמורו המדבר הניסי של בלעם וכן בפגישתו עם המלאך, את החלקים הזכירים ביותר מהסיפור, אך אלו הם למעשה גם חלקים מבלבלים ביותר:</p>
<p>רבים רואים בחמורו המדבר הניסי של בלעם וכן בפגישתו עם המלאך, את החלקים הזכירים ביותר מהסיפור, אך אלו הם למעשה גם חלקים מבלבלים ביותר:</p>
<ul>
<ul>
−
<li>מדוע ה' מחליט להעביר לבלעם את מסרו באופן זה, במקום להביע את כעסו עליו ישירות?<fn>דבר זה קשה עוד יותר לאור העובדה שבלעם קיבל נבואה ותקשר עם ה' ישירות לאורך כל הסיפור.</fn> האם הנס (החמור רואה את המלאך, ויכול לדבר) באמת היה הכרחי על מנת להעביר נקודה זו?<fn>ראו <multilink><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">במדבר כ״ב:י״ג-ל״ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> ו<multilink><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">במדבר כ״ב:ב׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-7" data-aht="source">במדבר כ״ב:ז׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-22" data-aht="source">במדבר כ״ב:כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>(in his eleventh question on the chapter) who point out that Hashem does not bring unnecessary miracles. Since the angel could have communicated directly with Bilam, there seems to be little gained by having the donkey miraculously see an angel and speak. [כפי שכותב רלב"ג: "ואם אמרנו שה׳ יתעלה עשה זה על דרך המופת, הנה ישאל שואל אי־זה תועלת היה בזה המופת...  והוא מבואר שה׳ יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך".]  This question is consistent with Ralbag's general tendency to minimize miracles. Abarbanel, too, is consistent with his repeated emphasis on the fact that miracles are related to necessity.  להרחבה, ראו <a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a> ו<a href="Moshe's Epitaph – Signs and Wonders" data-aht="page">האותות והמופתים של משה</a>.</fn></li>
+
<li>מדוע ה' מחליט להעביר לבלעם את מסרו באופן זה, במקום להביע את כעסו עליו ישירות?<fn>דבר זה קשה עוד יותר לאור העובדה שבלעם קיבל נבואה ותקשר עם ה' ישירות לאורך כל הסיפור.</fn> האם הנס (החמור רואה את המלאך, ויכול לדבר) באמת היה הכרחי על מנת להעביר נקודה זו?<fn>ראו <multilink><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">במדבר כ״ב:י״ג-ל״ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> ו<multilink><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">במדבר כ״ב:ב׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-7" data-aht="source">במדבר כ״ב:ז׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-22" data-aht="source">במדבר כ״ב:כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink> (בשאלתו האחת עשר על הפרק), המציינים שה' אינו עושה ניסים מיותרים. מאחר והמלאך יכול היה לתקשר ישירות עם בלעם, נדמה מיותר לתת לחמור יכולות דיבור, ויכולת לראות מלאכים. כפי שכותב רלב"ג: "ואם אמרנו שה׳ יתעלה עשה זה על דרך המופת, הנה ישאל שואל אי־זה תועלת היה בזה המופת...  והוא מבואר שה׳ יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך". שאלה זו עולה בקנה אחד עם הדגש החוזר שלו, שניסים קשורים בכורח. להרחבה, ראו <a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a> ו<a href="Moshe's Epitaph – Signs and Wonders" data-aht="page">האותות והמופתים של משה</a>.</fn></li>
<li>בהתחשב בכעסו של ה' על בלעם, ניתן לצפות כי בסוף הסיפור יתואר שינוי כלשהו בציוויו של ה' או במעשיו של בלעם. אולם, המלאך פשוט חוזר על דברי ה' שנאמרו קודם לכן כמעט מילה במילה, ובלעם ממשיך בדיוק כבעבר (ראו טבלה בהמשך). אם כן, מה הייתה מטרת ההתרחשות כולה?<fn>ראו <multilink><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">במדבר פירוש כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> שכותב: "מה נתחדש ביציאת המלאך אחריו, אחר שפטרו באותן הדברים עצמן, שא״ל האל יתעלה מתחלה באומרו: קום לך אתם ואפס את הדבר וגו׳."</fn></li>
<li>בהתחשב בכעסו של ה' על בלעם, ניתן לצפות כי בסוף הסיפור יתואר שינוי כלשהו בציוויו של ה' או במעשיו של בלעם. אולם, המלאך פשוט חוזר על דברי ה' שנאמרו קודם לכן כמעט מילה במילה, ובלעם ממשיך בדיוק כבעבר (ראו טבלה בהמשך). אם כן, מה הייתה מטרת ההתרחשות כולה?<fn>ראו <multilink><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">במדבר פירוש כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> שכותב: "מה נתחדש ביציאת המלאך אחריו, אחר שפטרו באותן הדברים עצמן, שא״ל האל יתעלה מתחלה באומרו: קום לך אתם ואפס את הדבר וגו׳."</fn></li>
</ul>
</ul>
Line 45:
Line 45:
<h2>משרת כנוע או איש מזימות ערמומי?</h2>
<h2>משרת כנוע או איש מזימות ערמומי?</h2>
−
<p>מקריאת פרק זה לבדו, ניתן היה לחשוב שבלעם הינו דמות חיובית.<fn>כמובן, עדיין יש להסביר את זעמו של ה' כלפיו.</fn> הוא מתנהג כמשרת נאמן של ה', פועל תמיד לאחר התייעצות עימו,<fn>The same cannot necessarily be said of all Israelite prophets, who often appear to act on their own, without first seeking Hashem's consent.  For examples and differing opinions as to whether prophets have some autonomy, see <a href="Prophetic Actions Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">מעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'</a> ו<a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> ועוקב בקפידה אחר הוראותיו. הוא מקבל נבואה,<fn>לפי <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב״ם</a><a href="RambamShemonahPerakim7" data-aht="source">שמונה פרקים ז'</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> and others, one of the requirements for the attainment of prophecy is moral perfection. [ראו <a href="Philosophy:Requirements for Prophec" data-aht="page">התנאים לנבואה</a>.]  If so, one would expect Bilam to have an impeccable character.  ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> for more on Rambam's view of Bilam.</fn> וקורא לה' בשמו האמיתי (שם הויה), דבר המרמז לכך שהוא מכיר בעליונותו של ה'.</p>
+
<p>מקריאת פרק זה לבדו, ניתן היה לחשוב שבלעם הינו דמות חיובית.<fn>כמובן, עדיין יש להסביר את זעמו של ה' כלפיו.</fn> הוא מתנהג כמשרת נאמן של ה', פועל תמיד לאחר התייעצות עימו,<fn>לא ניתן בהכרח להכיל אמירה זו על כל הנביאים מעם ישראל, אשר לעיתים קרובות מתוארים כפועלים מרצונם, ללא התייעצות מוקדמת עם ה'. לדוגמאות ודעות שונות לגבי עצמאותם של הנביאים בכלל, ראו <a href="Prophetic Actions Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">מעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'</a> ו<a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> ועוקב בקפידה אחר הוראותיו. הוא מקבל נבואה,<fn>לפי <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב״ם</a><a href="RambamShemonahPerakim7" data-aht="source">שמונה פרקים ז'</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> ואחרים, אחד התנאים לקבלת נבואה הינו שלמות מוסרית. [ראו <a href="Philosophy:Requirements for Prophec" data-aht="page">התנאים לנבואה</a>.]  אם כן, ניתן לצפות שלבלעם מוסריות יוצאת מן הכלל. ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> להרחבה בדבר תפיסתו של רמב"ם את בלעם.</fn> וקורא לה' בשמו האמיתי (שם הויה), דבר המרמז לכך שהוא מכיר בעליונותו של ה'.</p>
−
<p>אולם, פסוקים רבים מאוחר יותר בתורה, מאתגרים את התפיסה הזו. ב<a href="Devarim23-4-7" data-aht="source">דברים כ״ג</a>,<fn>ראו גם הניסוח הדומה ב<a href="Yehoshua24-9-10" data-aht="source">יהושע כ״ד</a>, "וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ", וראו <a href="Nechemyah13-1-2" data-aht="source">נחמיה י״ג</a> which speaks of Hashem's changing Bilam's curse into a blessing. Both of these verses imply that Bilam's intentions were indeed to curse the nation.</fn> משה מספר:</p>
+
<p>אולם, פסוקים רבים מאוחר יותר בתורה, מאתגרים את התפיסה הזו. ב<a href="Devarim23-4-7" data-aht="source">דברים כ״ג</a>,<fn>ראו גם הניסוח הדומה ב<a href="Yehoshua24-9-10" data-aht="source">יהושע כ״ד</a>, "וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ", וראו <a href="Nechemyah13-1-2" data-aht="source">נחמיה י״ג</a> המתאר את החלפתו של ה' את קללת בלעם לברכה. משני הפסוקים הללו משתמע שכוונתו של בלעם אכן הייתה לקלל את בני ישראל.</fn> משה מספר:</p>
<p>מפסוק זה משתמע שעצת בלעם היא זו שהובילה את המדיינים לשכנע את בני ישראל לחטוא עם בעל פעור. מפסוק זה בלעם נראה לא כמשרת נאמן של ה', אלא כתככן הזומם להפיל את עם ישראל.</p>
<p>מפסוק זה משתמע שעצת בלעם היא זו שהובילה את המדיינים לשכנע את בני ישראל לחטוא עם בעל פעור. מפסוק זה בלעם נראה לא כמשרת נאמן של ה', אלא כתככן הזומם להפיל את עם ישראל.</p>
−
<p>כיצד ניתן ליישב בין הסיפורים והפסוקים הללו? איזה סיפור מתאר את בלעם ה"אמיתי"? האם יש להבין את הסיפור המקורי באופן שונה לאור המידע שהובא לנו על בלעם מאוחר יותר בתורה, או, לקרוא מחדש את הפסוקים המאוחרים יותר לאור התנהגותו המופתית בסיפור הראשון?<fn>Despite the ambiguous portrait that emerges from the Biblical text, Bilam is almost universally vilified by both Midrashic and later sources. For some examples, see <multilink><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">משנה אבות ה':י"ט</a><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">אבות ה׳:י״ט</a><a href="Mishna Avot" data-aht="parshan">אודות משנה אבות</a></multilink>, <a href="BavliSotah11a" data-aht="source">בבלי סוטה י״א.</a>, <multilink><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">במדבר ל״א:ח׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ו<a href="YalkutShimoniShemot2-11" data-aht="source">ילקוט שמעוני שמות ב׳:י״א</a>.This fits with the Midrashic tendency to view characters as black or white, portraying rejected or questionable characters as totally wicked, and whitening apparent sins of otherwise righteous figures. For other examples where a seemingly neutral figure in Tanakh is painted black, see <a href="Nimrod" data-aht="page">דמותו של נמרוד</a>, <a href="A Portrait of Yishmael" data-aht="page">דמותו של ישמעאל</a>, ו<a href="A Portrait of Esav" data-aht="page">דמותו של עשו</a>.</fn></p>
+
<p>כיצד ניתן ליישב בין הסיפורים והפסוקים הללו? איזה סיפור מתאר את בלעם ה"אמיתי"? האם יש להבין את הסיפור המקורי באופן שונה לאור המידע שהובא לנו על בלעם מאוחר יותר בתורה, או, לקרוא מחדש את הפסוקים המאוחרים יותר לאור התנהגותו המופתית בסיפור הראשון?<fn>על אף דמותו העמומה בפסוקים, בלעם מוצג כרשע גמור הן בספרות המדרשית והן במקורות מאוחרים יותר. לדוגמאות, ראו <multilink><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">משנה אבות ה':י"ט</a><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">אבות ה׳:י״ט</a><a href="Mishna Avot" data-aht="parshan">אודות משנה אבות</a></multilink>, <a href="BavliSotah11a" data-aht="source">בבלי סוטה י״א.</a>, <multilink><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">במדבר ל״א:ח׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ו<a href="YalkutShimoniShemot2-11" data-aht="source">ילקוט שמעוני שמות ב׳:י״א</a>. זה תואם את הנטייה המדרשית לראות דמויות דחויות או מוטלות בספק כרעות לגמרי וכן לנסות לנקות מכל חטא את דמויות הצדיקים. לדוגמאות נוספות בהן דמות ניטרלית לכאורה מוצגת כרעה, ראו <a href="Nimrod" data-aht="page">דמותו של נמרוד</a>, <a href="A Portrait of Yishmael" data-aht="page">דמותו של ישמעאל</a>, ו<a href="A Portrait of Esav" data-aht="page">דמותו של עשו</a>.</fn> </p>
בעקבות תשובתו של בלעם, בלק מנסה את מזלו פעם נוספת, ושולח שליחים נוספים על מנת שישכנעו את בלעם לחזור בו. על אף סירובו הקודם של ה', בלעם מבקש את אישורו פעם נוספת, ולמרבה ההפתעה, מקבל בפעם הזאת את התשובה ההפוכה:
מדוע ה' משנה את דעתו? האם קרה משהו בין שתי הבקשות שגרם לה' לחזור בו?
התחרטות נוספת
מבלבלת עוד יותר מהתחרטותו הראשונית של ה', היא תגובתו על מעשהו של בלעם שנעשה באישורו של ה'. מיד לאחר שבלעם עוזב עם המואבים, נאמר לנו שה' נמלא חמה ("וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"). כיצד ניתן להבין תגובה זו? מדוע ה' כועס אם בלעם שרק עשה את המוטל עליו? כפי ששואל אברבנאל בשאלתו השמינית על פרק זה:
אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, ואמר לו: "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם", איך אחרי שהלך נאמר: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך י״י בדרך לשטן לו", והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו?!
המלאך והאתון המדבר
רבים רואים בחמורו המדבר הניסי של בלעם וכן בפגישתו עם המלאך, את החלקים הזכירים ביותר מהסיפור, אך אלו הם למעשה גם חלקים מבלבלים ביותר:
מדוע ה' מחליט להעביר לבלעם את מסרו באופן זה, במקום להביע את כעסו עליו ישירות?1 האם הנס (החמור רואה את המלאך, ויכול לדבר) באמת היה הכרחי על מנת להעביר נקודה זו?2
בהתחשב בכעסו של ה' על בלעם, ניתן לצפות כי בסוף הסיפור יתואר שינוי כלשהו בציוויו של ה' או במעשיו של בלעם. אולם, המלאך פשוט חוזר על דברי ה' שנאמרו קודם לכן כמעט מילה במילה, ובלעם ממשיך בדיוק כבעבר (ראו טבלה בהמשך). אם כן, מה הייתה מטרת ההתרחשות כולה?3
מקריאת פרק זה לבדו, ניתן היה לחשוב שבלעם הינו דמות חיובית.4 הוא מתנהג כמשרת נאמן של ה', פועל תמיד לאחר התייעצות עימו,5 ועוקב בקפידה אחר הוראותיו. הוא מקבל נבואה,6 וקורא לה' בשמו האמיתי (שם הויה), דבר המרמז לכך שהוא מכיר בעליונותו של ה'.
אולם, פסוקים רבים מאוחר יותר בתורה, מאתגרים את התפיסה הזו. בדברים כ״ג,7 משה מספר:
בניגוד לייצוג הכנוע של בלעם בסיפור שלנו, מפסוק זה משתמע שבלעם הלך למואב במזימה לקלל את בני ישראל, וה' היה צריך לבטל את תוכניתו המרושעת. בסוף ספר במדבר, בלעם מופיע פעם נוספת, וגם כאן תמימותו נדמית מוטלת בספק. בבמדבר ל״א:ח׳, כתוב שבלעם נהרג יחד עם מלכי מדיין במלחמה נגד בני ישראל, ובבמדבר ל״א:ט״ז ישנה הצדקה מסויימת למותו:
מפסוק זה משתמע שעצת בלעם היא זו שהובילה את המדיינים לשכנע את בני ישראל לחטוא עם בעל פעור. מפסוק זה בלעם נראה לא כמשרת נאמן של ה', אלא כתככן הזומם להפיל את עם ישראל.
כיצד ניתן ליישב בין הסיפורים והפסוקים הללו? איזה סיפור מתאר את בלעם ה"אמיתי"? האם יש להבין את הסיפור המקורי באופן שונה לאור המידע שהובא לנו על בלעם מאוחר יותר בתורה, או, לקרוא מחדש את הפסוקים המאוחרים יותר לאור התנהגותו המופתית בסיפור הראשון?8
שאלות נוספות
קושיות רבות ומהותיות פחות, יותר יכולות לספק הסבר אלו שהובאו לעיל:
"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (כ"ב:י"ב) – כאשר בלעם אומר לקבוצת השליחים הראשונה שה' סירב להיענות לבקשתם, הוא מצטט רק חלק מתגובתו של ה', ומשמיט את החלק בו ה' אומר שאין לקלל את עם ישראל מכיוון שהם מבורכים. האם ישנה חשיבות להשמטה זו? מדוע בלעם בחר שלא לציין אמירה זו בפני השליחים? לחילופין, האם אפשרי שעל אף השמטת אמירה זו מהפסוקים, בלעם אכן העביר אותה לשליחים?
"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים" (כ"ב:כ') – נדמה שביטוי זה מיותר. מדוע ה' מוסיף את התנאי "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"? האין זה ברור שהאנשים באו לקרוא לבלעם?
שרים שנעלמו (כ"ב:כ"ב-ל"ד) – אף על פי שבלעם עוזב עם המואבים, (כ"ב:א'), הם לא מוזכרים כלל לאורך כל סיפור המלאך והחמור. לאן הם נעלמו? האם אפשרי שחרף היעדרותם מן הפסוקים, גם הם היו עדים להתרחשות?
