<figure class="thumb"><a href="Bilam and the Donkey in Art" data-aht="page"><img src="/Media/4Bemidbar/22/Bilam and the Donkey in Art/Lastman.jpg"/></a><figcaption>(<a href="Bilam and the Donkey in Art" data-aht="page">הקליקו לנושא זה באמנות</a>)</figcaption></figure>
<figure class="thumb"><a href="Bilam and the Donkey in Art" data-aht="page"><img src="/Media/4Bemidbar/22/Bilam and the Donkey in Art/Lastman.jpg"/></a><figcaption>(<a href="Bilam and the Donkey in Art" data-aht="page">הקליקו לנושא זה באמנות</a>)</figcaption></figure>
<h2>מדוע ה' שינה את דעתו?</h2>
<h2>מדוע ה' שינה את דעתו?</h2>
−
<p>ב<a href="Bemidbar22" data-aht="source">במדבר כ״ב</a> מתואר כיצד בלק, מלך מואב, ביקש מבלעם לקלל את בני ישראל. בלעם מתייעץ עם ה', אשר מסרב לתת לו אישור לעשות זאת ומצווה אותו:</p>
+
<p>ב<a href="Bemidbar22" data-aht="source">במדבר כ״ב</a> מתואר כיצד בלק, מלך מואב, מבקש מבלעם לקלל את בני ישראל. בלעם מתייעץ עם ה', אשר פוקד עליו שלא לעשות זאת ומצווה אותו כך:</p>
<p>בעקבות תשובתו של בלעם, בלק מנסה את מזלו פעם נוספת, ושולח שליחים נוספים על מנת לשכנע את בלעם לחזור בו. על אף סירובו הקודם של ה', בלעם מבקש את אישורו פעם נוספת, ולמרבה ההפתעה, מקבל בפעם הזאת את התשובה ההפוכה:</p>
+
<p>בעקבות סירובו של בלעם, בלק מנסה את מזלו פעם נוספת, ושולח שליחים נוספים על מנת שישכנעו את בלעם לחזור בו. על אף סירובו הקודם של ה', בלעם מבקש את אישורו פעם נוספת, ולמרבה ההפתעה, הפעם הוא מקבל את התשובה ההפוכה:</p>
<p>What makes Hashem change His mind? Why, this time around, does Hashem allow Bilam to go with the messengers? Did something occur in the interim to affect His decision?</p>
+
</q>
+
<p>מדוע ה' משנה את דעתו? האם קרה משהו במהלך פרק הזמן שבין שתי הבקשות, שגרם לה' לחזור בו?</p>
−
<h2>A Second Change of Heart</h2>
+
<h2>התחרטות נוספת</h2>
−
<p>More perplexing than Hashem's initial position reversal, though, is Hashem's reaction when Bilam acts on Hashem's permission. Immediately after Bilam departs with the Moabites, we are told that Hashem is filled with wrath ("וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"). How is this reaction to be understood? Why is Hashem angry if Bilam is simply following His orders?  As Abarbanel asks in his eighth question on the chapter:</p>
+
<p>מבלבלת עוד יותר מהתחרטותו הראשונית של ה', היא תגובתו להליכת בלעם עם שרי בלק, שנעשה רק לאחר קבלת אישורו של הקב"ה. מיד לאחר שבלעם עוזב עם המואבים, נאמר לנו שה' נתמלא חמה עליו ("וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"). כיצד ניתן להבין תגובה זו? מדוע ה' כועס אם בלעם רק ביצע מה שה' הסכים שיעשה? כפי ששואל אברבנאל בשאלתו השמינית על פרק זה:</p>
−
<q lang="he" dir="rtl">
+
<q dir="rtl" lang="he">
−
<p>אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, ואמר לו: "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם", איך אחרי שהלך נאמר: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך י״י בדרך לשטן לו", והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו?!</p>
+
<p>אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, ואמר לו: "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם", איך אחרי שהלך נאמר: "ויחר אף א-להים כי הולך הוא ויתיצב מלאך י״י בדרך לשטן לו", והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו?!</p>
</q>
</q>
<h2 name="המלאך והאתון">המלאך והאתון המדבר</h2>
<h2 name="המלאך והאתון">המלאך והאתון המדבר</h2>
−
<p>Bilam's miraculously talking donkey and his encounter with the angel are, for many, the most memorable part of the story, but also one of its most perplexing:</p>
+
<p>רבים רואים באתון המדבר הניסי של בלעם וכן בפגישתו עם המלאך, את החלקים הבולטים והזכירים ביותר בסיפור, אך אלו הם למעשה גם חלקים מבלבלים ביותר:</p>
<ul>
<ul>
−
<li>Why does Hashem decide to relay His message to Bilam in this manner rather than straightforwardly expressing His anger?<fn>This is especially difficult considering that Bilam receives prophecy and communicates with Hashem directly throughout the story.</fn>  Was making a miracle (enabling the donkey to both see the angel and to speak) really necessary in order to communicate His point?<fn>ראו <multilink><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">במדבר כ״ב:י״ג-ל״ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> ו<multilink><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">במדבר כ״ב:ב׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-7" data-aht="source">במדבר כ״ב:ז׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-22" data-aht="source">במדבר כ״ב:כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>(in his eleventh question on the chapter) who point out that Hashem does not bring unnecessary miracles. Since the angel could have communicated directly with Bilam, there seems to be little gained by having the donkey miraculously see an angel and speak. [כפי שכותב רלב"ג: "ואם אמרנו שה׳ יתעלה עשה זה על דרך המופת, הנה ישאל שואל אי־זה תועלת היה בזה המופת...  והוא מבואר שה׳ יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך".]  This question is consistent with Ralbag's general tendency to minimize miracles. Abarbanel, too, is consistent with his repeated emphasis on the fact that miracles are related to necessity.  להרחבה, ראו <a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a> ו<a href="Moshe's Epitaph – Signs and Wonders" data-aht="page">האותות והמופתים של משה</a>.</fn></li>
+
<li>מדוע ה' מחליט להעביר לבלעם את מסרו באופן זה, במקום להביע את כעסו עליו ישירות?<fn>קשה עוד יותר להסביר זאת לאור העובדה שבלעם קיבל נבואה ותקשר עם ה' ישירות לאורך כל הסיפור.</fn> האם נס האתון שרואה את המלאך ושיכול לדבר באמת היה הכרחי על מנת להעביר נקודה זו?<fn>ראו <multilink><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBemidbar22-13-33" data-aht="source">במדבר כ״ב:י״ג-ל״ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> ו<multilink><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBemidbar22-2" data-aht="source">במדבר כ״ב:ב׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-7" data-aht="source">במדבר כ״ב:ז׳</a><a href="AbarbanelBemidbar22-22" data-aht="source">במדבר כ״ב:כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink> (בשאלתו האחת עשרה על הפרק), המציינים שה' אינו עושה ניסים מיותרים. מאחר והמלאך יכול היה לתקשר ישירות עם בלעם, נדמה מיותר לתת לאתון יכולות דיבור, ויכולת לראות מלאכים. כפי שכותב רלב"ג: "ואם אמרנו שה׳ יתעלה עשה זה על דרך המופת, הנה ישאל שואל אי־זה תועלת היה בזה המופת...  והוא מבואר שה׳ יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך". שאלה זו עולה בקנה אחד עם הדגש החוזר שלו, שניסים קשורים בכורח. להרחבה, ראו <a href="Philosophy:Miracles" data-aht="page">ניסים</a> ו<a href="Moshe's Epitaph – Signs and Wonders" data-aht="page">האותות והמופתים של משה</a>.</fn></li>
−
<li>Given Hashem's anger at Bilam, the reader expects that at the end of the encounter there will be some change in Hashem's instructions or in Bilam's actions. Yet, the angel simply reiterates Hashem's earlier command almost verbatim, and Bilam proceeds exactly as before (see table below). If so, what was achieved by this entire episode?<fn>ראו <multilink><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">במדבר פירוש כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> שכותב: "מה נתחדש ביציאת המלאך אחריו, אחר שפטרו באותן הדברים עצמן, שא״ל האל יתעלה מתחלה באומרו: קום לך אתם ואפס את הדבר וגו׳."</fn></li>
+
<li>בהתחשב בכעסו של ה' על בלעם, ניתן לצפות כי בסוף הסיפור יתואר שינוי כלשהו בציוויו של ה' או במעשיו של בלעם. אולם, המלאך פשוט חוזר על דברי ה' שנאמרו קודם לכן כמעט מילה במילה, ובלעם ממשיך בדיוק כבעבר (ראו טבלה בהמשך). אם כן, מה הייתה מטרת ההתרחשות?<fn>ראו <multilink><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="AkeidatYitzchakBemidbarPeirush22" data-aht="source">במדבר פירוש כ״ב</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> שכותב: "מה נתחדש ביציאת המלאך אחריו, אחר שפטרו באותן הדברים עצמן, שא״ל האל יתעלה מתחלה באומרו: קום לך אתם ואפס את הדבר וגו׳."</fn></li>
</ul>
</ul>
−
<table lang="he" dir="rtl">
+
<table dir="rtl" lang="he">
<tr>
<tr>
Line 44:
Line 46:
</table>
</table>
−
<h2>Obedient Servant or Devious Plotter</h2>
+
<h2>משרת כנוע או איש מזימות ערמומי?</h2>
−
<p>From reading our story alone, one might get the impression that Bilam is a positive character.<fn>Of course, Hashem's wrath must still be explained.</fn> He is the epitome of the obsequious servant, never acting without first consulting Hashem<fn>The same cannot necessarily be said of all Israelite prophets, who often appear to act on their own, without first seeking Hashem's consent.  For examples and differing opinions as to whether prophets have some autonomy, see <a href="Prophetic Actions Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">מעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'</a> ו<a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> and always following Hashem's directions.<fn>Even in the episode of the angel, upon being admonished, Bilam immediately confesses, "I have sinned," and thereafter proceeds exactly as commanded.</fn>  He merits prophecy<fn>לפי <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב״ם</a><a href="RambamShemonahPerakim7" data-aht="source">שמונה פרקים ז'</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> and others, one of the requirements for the attainment of prophecy is moral perfection. [ראו <a href="Philosophy:Requirements for Prophec" data-aht="page">התנאים לנבואה</a>.]  If so, one would expect Bilam to have an impeccable character.  ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> for more on Rambam's view of Bilam.</fn> and consistently refers to Hashem using His proper name (the Tetragrammaton or שם הויה), suggesting that Bilam recognized Hashem's supreme authority.</p>
+
<p>מקריאת פרק זה לבדו, ניתן היה לחשוב שבלעם הינו דמות חיובית.<fn>כמובן שעדיין יש לספק הסבר לזעמו של ה' כלפיו.</fn> הוא מתנהג כמשרת נאמן של ה', פועל תמיד לאחר התייעצות עימו,<fn>לא ניתן בהכרח להכיל אמירה זו על כל הנביאים מעם ישראל, אשר לעיתים קרובות מתוארים כפועלים מרצונם, ללא התייעצות מוקדמת עם ה'. לדוגמאות ודעות שונות לגבי עצמאותם של הנביאים בכלל, ראו <a href="Prophetic Actions Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">מעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'</a> ו<a href="Invoking Hashem's Name Without Explicit Divine Sanction" data-aht="page">פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'</a>.</fn> ועוקב בקפידה אחר הוראותיו.<fn>אפילו בסיפור המלאך, בלעם מתוודה ישר לאחר שננזף "חטאתי", ולאחר מכן עושה בדיוק כפי שנצטווה.</fn> הוא מקבל נבואה,<fn>לפי <multilink><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב״ם</a><a href="RambamShemonahPerakim7" data-aht="source">שמונה פרקים ז'</a><a href="RambamHilkhotYesodeiHaTorah7-1" data-aht="source">רמב"ם הלכות יסודי התורה ז׳:א׳</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink> ואחרים, אחד התנאים לקבלת נבואה הינו שלמות מוסרית. [ראו <a href="Philosophy:Requirements for Prophec" data-aht="page">התנאים לנבואה</a>.]  אם כן, ניתן היה לצפות שבלעם היה אדם מוסרי במיוחד. ראו <a href="2" data-aht="subpage">גישות פרשניות</a> להרחבה בדבר תפיסתו של רמב"ם לגבי בלעם.</fn> וקורא לה' בשמו האמיתי (שם הויה), דבר המרמז לכך שהוא מכיר בעליונותו של ה'.</p>
−
<p>However, several subsequent verses pose challenges to this portrait. When recounting the story in <a href="Devarim23-4-7" data-aht="source">דברים כ״ג</a>,<fn>ראו גם הניסוח הדומה ב<a href="Yehoshua24-9-10" data-aht="source">יהושע כ״ד</a>, "וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ", וראו <a href="Nechemyah13-1-2" data-aht="source">נחמיה י״ג</a> which speaks of Hashem's changing Bilam's curse into a blessing. Both of these verses imply that Bilam's intentions were indeed to curse the nation.</fn> Moshe writes:</p>
+
<p>אולם, פסוקים רבים מאוחר יותר בתורה, מאתגרים את התפיסה הזו. ב<a href="Devarim23-4-7" data-aht="source">דברים כ״ג</a>,<fn>ראו גם הניסוח הדומה ב<a href="Yehoshua24-9-10" data-aht="source">יהושע כ״ד</a>, "וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ", וראו <a href="Nechemyah13-1-2" data-aht="source">נחמיה י״ג</a> המתאר את הפיכת ה' את קללת בלעם לברכה. משני הפסוקים הללו משתמע שכוונתו של בלעם אכן הייתה לקלל את בני ישראל.</fn> משה מספר:</p>
<p>Contrary to the obedient profile of Bilam found in our story, this verse implies that Bilam had headed to Moav with a plot of his own to curse the Children of Israel and that Hashem needed to overturn this nefarious plan. At the end of Bemidbar, Bilam makes another cameo appearance, and it, too, makes one question his innocence. <a href="Bemidbar31-8" data-aht="source">במדבר ל״א:ח׳</a> states that Bilam was killed together with the Midianite kings in the war waged against them by Israel, and <a href="Bemidbar31-16" data-aht="source">במדבר ל״א:ט״ז</a> may provide a justification for his death:</p>
+
<p>בניגוד לייצוג הכנוע של בלעם בסיפור שלנו, מפסוק זה משתמע שבלעם הלך למואב במזימה לקלל את בני ישראל, וה' היה צריך לבטל את תוכניתו המרושעת. בסוף ספר במדבר, בלעם מופיע פעם נוספת, וגם כאן תמימותו מוטלת בספק. ב<a href="Bemidbar31-8" data-aht="source">במדבר ל״א:ח׳</a>, כתוב שבלעם נהרג יחד עם מלכי מדיין במלחמה נגד בני ישראל, וב<a href="Bemidbar31-16" data-aht="source">במדבר ל״א:ט״ז</a> ישנה הצדקה להריגתו:</p>
<p>This verse implies that it was due to Bilam's counsel that the Midianites induced the nation to sin with Baal Peor.  As such, Bilam emerges here, not as a faithful servant, but as a devious schemer, plotting the downfall of Israel.</p>
+
<p>מפסוק זה משתמע שעצת בלעם היא זו שהובילה את המדיינים לשכנע את בני ישראל לחטוא עם בעל פעור. בפסוק זה בלעם מוצג לא כמשרת נאמן של ה', אלא כתככן הזומם להפיל את עם ישראל.</p>
−
<p>How might these stories and verses be reconciled?  Which story portrays the "real" Bilam? Should one re-read the original narrative in light of Bilam's later actions and Moshe's account, or reinterpret the later verses in light of his earlier ostensible obedience?<fn>Despite the ambiguous portrait that emerges from the Biblical text, Bilam is almost universally vilified by both Midrashic and later sources. For some examples, see <multilink><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">משנה אבות ה':י"ט</a><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">אבות ה׳:י״ט</a><a href="Mishna Avot" data-aht="parshan">אודות משנה אבות</a></multilink>, <a href="BavliSotah11a" data-aht="source">בבלי סוטה י״א.</a>, <multilink><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">במדבר ל״א:ח׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ו<a href="YalkutShimoniShemot2-11" data-aht="source">ילקוט שמעוני שמות ב׳:י״א</a>.This fits with the Midrashic tendency to view characters as black or white, portraying rejected or questionable characters as totally wicked, and whitening apparent sins of otherwise righteous figures. For other examples where a seemingly neutral figure in Tanakh is painted black, see <a href="Nimrod" data-aht="page">דמותו של נמרוד</a>, <a href="A Portrait of Yishmael" data-aht="page">דמותו של ישמעאל</a>, ו<a href="A Portrait of Esav" data-aht="page">דמותו של עשו</a>.</fn></p>
+
<p>כיצד ניתן ליישב את הפער שבין הסיפורים והפסוקים הללו? איזה סיפור מתאר את בלעם ה"אמיתי"? האם יש להבין את הסיפור הראשון באופן שונה לאור המידע שהובא לנו על בלעם מאוחר יותר בתורה, או, לקרוא מחדש את הפסוקים המאוחרים יותר לאור התנהגותו הצייתנית בסיפור הראשון?<fn>על אף דמותו העמומה בפסוקים, בלעם מוצג כרשע גמור הן בספרות המדרשית והן במקורות מאוחרים יותר. לדוגמאות, ראו <multilink><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">משנה אבות ה':י"ט</a><a href="MishnaAvot5-19" data-aht="source">אבות ה׳:י״ט</a><a href="Mishna Avot" data-aht="parshan">אודות משנה אבות</a></multilink>, <a href="BavliSotah11a" data-aht="source">בבלי סוטה י״א.</a>, <multilink><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="TargumYerushalmiYonatanBemidbar31-8" data-aht="source">במדבר ל״א:ח׳</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, ו<a href="YalkutShimoniShemot2-11" data-aht="source">ילקוט שמעוני שמות ב׳:י״א</a>. זה תואם את הנטייה המדרשית לצייר דמויות בשחור ולבן, לראות דמויות דחויות כרשעים לחלוטין, ומאידך לנסות לנקות מכל חטא את דמויות הצדיקים. לדוגמאות נוספות בהן דמות לכאורה ניטרלית מוצגת כרשע גמור, ראו <a href="Nimrod" data-aht="page">דמותו של נמרוד</a>, <a href="A Portrait of Yishmael" data-aht="page">דמותו של ישמעאל</a>, ו<a href="A Portrait of Esav" data-aht="page">דמותו של עשו</a>.</fn>   </p>
−
<h2>Additional Questions</h2>
+
<h2>שאלות נוספות</h2>
−
<p>Several smaller questions might shed light on the above issues:</p>
+
<p>מספר קושיות פחות מהותיות עשויות לשפוך אור על הנושאים שנידונו לעיל:</p>
<ul>
<ul>
−
<li><b>"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"</b>‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:י"ב</a>) – When Bilam conveys to the first set of messengers Hashem's initial refusal to let him go, he relays only part of Hashem's response, omitting that he may not curse the nation since they are blessed. Is this omission significant?  Why might Bilam have kept this fact to himself?  Alternatively, is it possible that, despite the text's silence, Bilam relayed this point as well?</li>
+
<li><b>"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"</b>‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:י"ב</a>) – כאשר בלעם אומר לקבוצת השליחים הראשונה שה' סירב להיענות לבקשתם, הוא מצטט רק חלק מתגובתו של ה', ומשמיט את החלק בו ה' אומר שאין לקלל את עם ישראל מכיוון שהם מבורכים. האם ישנה חשיבות להשמטה זו? מדוע בלעם בחר שלא לציין דבר זה לשליחים? לחילופין, האם אפשרי שעל אף השמטת אמירה זו מהפסוקים, בלעם למעשה אכן העביר אותה לשליחים?</li>
−
<li><b>"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"</b> ‎‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:כ'</a>) – This language appears extraneous. Why does Hashem add the condition, "if the men have come to summon you"?  Is it not obvious that they came to summon Bilam?</li>
+
<li><b>"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"</b> ‎‎ (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:כ'</a>) – נדמה שביטוי זה מיותר. מדוע ה' מוסיף את התנאי "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"? האין זה מובן מאליו שהאנשים באו לקרוא לבלעם?</li>
−
<li><b>שרים שנעלמו</b>‎ (<a href="Bemidbar22-21-41" data-aht="source">כ"ב:כ"ב-ל"ד</a>) – Though Bilam departs with Moabite officers (<a href="Bemidbar22" data-aht="source">כ"ב:א'</a>), there is no mention of them throughout the angel-donkey episode. To where did they disappear?  Is it possible that though they are absent from the text, they, too, witnessed the incident?</li>
+
<li><b>שרים שנעלמו</b>‎ (<a href="Bemidbar22-21-41" data-aht="source">כ"ב:כ"ב-ל"ד</a>) – אף על פי שבלעם עוזב עם המואבים, (<a href="Bemidbar22-21-41" data-aht="source">כ״ב:כ״א</a>), הם לא מוזכרים כלל לאורך כל סיפור המלאך והאתון. לאן הם נעלמו? האם אפשרי שחרף היעדרותם מן הפסוקים, גם הם היו עדים להתרחשות? </li>
בעקבות סירובו של בלעם, בלק מנסה את מזלו פעם נוספת, ושולח שליחים נוספים על מנת שישכנעו את בלעם לחזור בו. על אף סירובו הקודם של ה', בלעם מבקש את אישורו פעם נוספת, ולמרבה ההפתעה, הפעם הוא מקבל את התשובה ההפוכה:
מדוע ה' משנה את דעתו? האם קרה משהו במהלך פרק הזמן שבין שתי הבקשות, שגרם לה' לחזור בו?
התחרטות נוספת
מבלבלת עוד יותר מהתחרטותו הראשונית של ה', היא תגובתו להליכת בלעם עם שרי בלק, שנעשה רק לאחר קבלת אישורו של הקב"ה. מיד לאחר שבלעם עוזב עם המואבים, נאמר לנו שה' נתמלא חמה עליו ("וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"). כיצד ניתן להבין תגובה זו? מדוע ה' כועס אם בלעם רק ביצע מה שה' הסכים שיעשה? כפי ששואל אברבנאל בשאלתו השמינית על פרק זה:
אם הוא יתברך הרשה את בלעם ללכת, ואמר לו: "אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם", איך אחרי שהלך נאמר: "ויחר אף א-להים כי הולך הוא ויתיצב מלאך י״י בדרך לשטן לו", והוא לא הלך אלא ברשותו ובמאמרו?!
המלאך והאתון המדבר
רבים רואים באתון המדבר הניסי של בלעם וכן בפגישתו עם המלאך, את החלקים הבולטים והזכירים ביותר בסיפור, אך אלו הם למעשה גם חלקים מבלבלים ביותר:
מדוע ה' מחליט להעביר לבלעם את מסרו באופן זה, במקום להביע את כעסו עליו ישירות?1 האם נס האתון שרואה את המלאך ושיכול לדבר באמת היה הכרחי על מנת להעביר נקודה זו?2
בהתחשב בכעסו של ה' על בלעם, ניתן לצפות כי בסוף הסיפור יתואר שינוי כלשהו בציוויו של ה' או במעשיו של בלעם. אולם, המלאך פשוט חוזר על דברי ה' שנאמרו קודם לכן כמעט מילה במילה, ובלעם ממשיך בדיוק כבעבר (ראו טבלה בהמשך). אם כן, מה הייתה מטרת ההתרחשות?3
מקריאת פרק זה לבדו, ניתן היה לחשוב שבלעם הינו דמות חיובית.4 הוא מתנהג כמשרת נאמן של ה', פועל תמיד לאחר התייעצות עימו,5 ועוקב בקפידה אחר הוראותיו.6 הוא מקבל נבואה,7 וקורא לה' בשמו האמיתי (שם הויה), דבר המרמז לכך שהוא מכיר בעליונותו של ה'.
אולם, פסוקים רבים מאוחר יותר בתורה, מאתגרים את התפיסה הזו. בדברים כ״ג,8 משה מספר:
בניגוד לייצוג הכנוע של בלעם בסיפור שלנו, מפסוק זה משתמע שבלעם הלך למואב במזימה לקלל את בני ישראל, וה' היה צריך לבטל את תוכניתו המרושעת. בסוף ספר במדבר, בלעם מופיע פעם נוספת, וגם כאן תמימותו מוטלת בספק. בבמדבר ל״א:ח׳, כתוב שבלעם נהרג יחד עם מלכי מדיין במלחמה נגד בני ישראל, ובבמדבר ל״א:ט״ז ישנה הצדקה להריגתו:
מפסוק זה משתמע שעצת בלעם היא זו שהובילה את המדיינים לשכנע את בני ישראל לחטוא עם בעל פעור. בפסוק זה בלעם מוצג לא כמשרת נאמן של ה', אלא כתככן הזומם להפיל את עם ישראל.
כיצד ניתן ליישב את הפער שבין הסיפורים והפסוקים הללו? איזה סיפור מתאר את בלעם ה"אמיתי"? האם יש להבין את הסיפור הראשון באופן שונה לאור המידע שהובא לנו על בלעם מאוחר יותר בתורה, או, לקרוא מחדש את הפסוקים המאוחרים יותר לאור התנהגותו הצייתנית בסיפור הראשון?9
שאלות נוספות
מספר קושיות פחות מהותיות עשויות לשפוך אור על הנושאים שנידונו לעיל:
"לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (כ"ב:י"ב) – כאשר בלעם אומר לקבוצת השליחים הראשונה שה' סירב להיענות לבקשתם, הוא מצטט רק חלק מתגובתו של ה', ומשמיט את החלק בו ה' אומר שאין לקלל את עם ישראל מכיוון שהם מבורכים. האם ישנה חשיבות להשמטה זו? מדוע בלעם בחר שלא לציין דבר זה לשליחים? לחילופין, האם אפשרי שעל אף השמטת אמירה זו מהפסוקים, בלעם למעשה אכן העביר אותה לשליחים?
"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים" (כ"ב:כ') – נדמה שביטוי זה מיותר. מדוע ה' מוסיף את התנאי "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים"? האין זה מובן מאליו שהאנשים באו לקרוא לבלעם?
שרים שנעלמו (כ"ב:כ"ב-ל"ד) – אף על פי שבלעם עוזב עם המואבים, (כ״ב:כ״א), הם לא מוזכרים כלל לאורך כל סיפור המלאך והאתון. לאן הם נעלמו? האם אפשרי שחרף היעדרותם מן הפסוקים, גם הם היו עדים להתרחשות?
