Yaakov's Blessing of Yosef/5

EN/HEע/E

Yaakov's Blessing of Yosef

Sources

Bereshit 49:1-2בראשית מ״ט:א׳-ב׳

(1) And Jacob called unto his sons, and said: 'Gather yourselves together, that I may tell you that which shall befall you in the end of days. (2) Assemble yourselves, and hear, ye sons of Jacob; And hearken unto Israel your father.

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. (ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.

Bereshit 49:22-26בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) Joseph is a fruitful vine, A fruitful vine by a fountain; Its branches run over the wall. (23) The archers have dealt bitterly with him, And shot at him, and hated him; (24) But his bow abode firm, And the arms of his hands were made supple, By the hands of the Mighty One of Jacob, From thence, from the Shepherd, the Stone of Israel, (25) Even by the God of thy father, who shall help thee, And by the Almighty, who shall bless thee, With blessings of heaven above, Blessings of the deep that coucheth beneath, Blessings of the breasts, and of the womb. (26) The blessings of thy father Are mighty beyond the blessings of my progenitors Unto the utmost bound of the everlasting hills; They shall be on the head of Joseph, And on the crown of the head of the prince among his brethren.

(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. (כג) וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים. (כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. (כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם. (כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

Bereshit 49:28בראשית מ״ט:כ״ח

All these are the twelve tribes of Israel, and this is it that their father spoke unto them and blessed them; every one according to his blessing he blessed them.

כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.

Shemot 15:6שמות ט״ו:ו׳

Thy right hand, O Lord, glorious in power, Thy right hand, O Lord, dasheth in pieces the enemy.

יְמִינְךָ י"י נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ י"י תִּרְעַץ אוֹיֵב.

Bemidbar 23:9במדבר כ״ג:ט׳

For from the top of the rocks I see him, And from the hills I behold him: Lo, it is a people that shall dwell alone, And shall not be reckoned among the nations.

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

Devarim 33:13-17דברים ל״ג:י״ג-י״ז

(13) And of Joseph he said: Blessed of the Lord be his land; For the precious things of heaven, for the dew, And for the deep that coucheth beneath, (14) And for the precious things of the fruits of the sun, And for the precious things of the yield of the moons, (15) And for the tops of the ancient mountains, And for the precious things of the everlasting hills, (16) And for the precious things of the earth and the fulness thereof, And the good will of Him that dwelt in the bush; Let the blessing come upon the head of Joseph, And upon the crown of the head of him that is prince among his brethren. (17) His firstling bullock, majesty is his; And his horns are the horns of the wild-ox; With them he shall gore the peoples all of them, even the ends of the earth; And they are the ten thousands of Ephraim, And they are the thousands of Manasseh.

(יג) וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת י"י אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. (יד) וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים. (טו) וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. (טז) וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. (יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.

Shemuel II 6:14-16שמואל ב׳ ו׳:י״ד-ט״ז

(14) And David danced before the Lord with all his might; and David was girded with a linen ephod. (15) So David and all the house of Israel brought up the ark of the Lord with shouting, and with the sound of the horn. (16) And it was so, as the ark of the Lord came into the city of David, that Michal the daughter of Saul looked out at the window, and saw king David leaping and dancing before the Lord; and she despised him in her heart.

(יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכׇל עֹז לִפְנֵי י"י וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד. (טו) וְדָוִד וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן י"י בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר. (טז) וְהָיָה אֲרוֹן י"י בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי י"י וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ.

Shemuel II 22:30שמואל ב׳ כ״ב:ל׳

For by Thee I run upon a troop; By my God do I scale a wall.

כִּי בְכָה אָרוּץ גְּדוּד בֵּאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר.

Yirmeyahu 5:10ירמיהו ה׳:י׳

Go ye up into her rows, and destroy, But make not a full end; Take away her shoots; For they are not the Lord's.

עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ כִּי לוֹא לַי"י הֵמָּה.

Yirmeyahu 9:2ירמיהו ט׳:ב׳

And they bend their tongue, their bow of falsehood; And they are grown mighty in the land, but not for truth; For they proceed from evil to evil, And Me they know not, Saith the Lord.

וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם י"י.

Yirmeyahu 9:7ירמיהו ט׳:ז׳

Their tongue is a sharpened arrow, It speaketh deceit; One speaketh peaceably to his neighbour with his mouth, But in his heart he layeth wait for him.

חֵץ [שָׁחוּט] (שוחט) לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אׇרְבּוֹ.

Yirmeyahu 31:20ירמיהו ל״א:כ׳

Is Ephraim a darling son unto Me? Is he a child that is dandled? For as often as I speak of him, I do earnestly remember him still; Therefore My heart yearneth for him, I will surely have compassion upon him, saith the Lord.

הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ [הָלָכְתְּ] (הלכתי) שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה.

Tehillim 18:30תהלים י״ח:ל׳

For by Thee I run upon a troop; And by my God do I scale a wall.

כִּי בְךָ אָרֻץ גְּדוּד וּבֵאלֹהַי אֲדַלֶּג שׁוּר.

Tehillim 80:16תהלים פ׳:ט״ז

And of the stock which Thy right hand hath planted, And the branch that Thou madest strong for Thyself.

וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ.

Tehillim 92:10תהלים צ״ב:י׳

For, lo, Thine enemies, O Lord, For, lo, Thine enemies shall perish: All the workers of iniquity shall be scattered.

כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ י"י כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כׇּל פֹּעֲלֵי אָוֶן.

Tehillim 93:3תהלים צ״ג:ג׳

The floods have lifted up, O Lord, The floods have lifted up their voice; The floods lift up their roaring.

נָשְׂאוּ נְהָרוֹת י"י נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דׇּכְיָם.

Tehillim 94:1-3תהלים צ״ד:א׳-ג׳

(1) O Lord, Thou God to whom vengeance belongeth, Thou God to whom vengeance belongeth, shine forth. (2) Lift up Thyself, Thou Judge of the earth; Render to the proud their recompense. (3) Lord, how long shall the wicked, How long shall the wicked exult?

(א) אֵל נְקָמוֹת י"י אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ. (ב) הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים. (ג) עַד מָתַי רְשָׁעִים י"י עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ.

Tehillim 105:17-23תהלים ק״ה:י״ז-כ״ג

(17) He sent a man before them; Joseph was sold for a servant; (18) His feet they hurt with fetters, His person was laid in iron; (19) Until the time that his word came to pass, The word of the Lord tested him. (20) The king sent and loosed him; Even the ruler of the peoples, and set him free. (21) He made him lord of his house, And ruler of all his possessions; (22) To bind his princes at his pleasure, And teach his elders wisdom. (23) Israel also came into Egypt; And Jacob sojourned in the land of Ham.

(יז) שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף. (יח) עִנּוּ בַכֶּבֶל [רַגְלוֹ] (רגליו) בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ. (יט) עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת י"י צְרָפָתְהוּ. (כ) שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ. (כא) שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכׇל קִנְיָנוֹ. (כב) לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם. (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם.

Iyyov 16:12-13איוב ט״ז:י״ב-י״ג

(12) I was at ease, and He broke me asunder; Yea, He hath taken me by the neck, and dashed me to pieces; He hath also set me up for His mark. (13) His archers compass me round about, He cleaveth my reins asunder, and doth not spare; He poureth out my gall upon the ground.

(יב) שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעׇרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה. (יג) יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי.

Iyyov 24:11איוב כ״ד:י״א

They make oil within the rows of these men; They tread their winepresses, and suffer thirst.

בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ.

Kohelet 10:1קהלת י׳:א׳

Dead flies make the ointment of the perfumer fetid and putrid; So doth a little folly outweigh wisdom and honour.

זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחׇכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט.

Ezra 4:12-16עזרא ד׳:י״ב-ט״ז

(12) be it known unto the king, that the Jews that came up from thee are come to us unto Jerusalem; they are building the rebellious and the bad city, and have finished the walls, and are digging out the foundations. (13) Be it known now unto the king, that, if this city be builded, and the walls finished, they will not pay tribute, impost, or toll, and so thou wilt endamage the revenue of the kings. (14) Now because we eat the salt of the palace, and it is not meet for us to see the king's dishonour, therefore have we sent and announced to the king, (15) that search may be made in the book of the records of thy fathers; so shalt thou find in the book of the records, and know that this city is a rebellious city, and hurtful unto kings and provinces, and that they have moved sedition within the same of old time; for which cause was this city laid waste. (16) We announce to the king that, if this city be builded, and the walls finished, by this means thou shalt have no portion beyond the River.'

(יב) יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן [וְשׁוּרַיָּא] (ושורי) [שַׁכְלִילוּ] (אשכללו) וְאֻשַּׁיָּא יַחִיטוּ. (יג) כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּא יִשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק.... (טז) מְהוֹדְעִין אֲנַחְנָה לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן לׇקֳבֵל דְּנָה חֲלָק בַּעֲבַר נַהֲרָא לָא אִיתַי לָךְ.

Targum Onkelos Bereshit 49:22-26תרגום אונקלוס בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) Joseph is my son who shall increase, my son who shall be blessed, as a vine planted by a fountain of waters. Two tribes will come forth from his sons, and they shall receive a portion and inheritance. (23) The mighty men, the men of division, were bitter against him; they afflicted him and sorely grieved him; and his prophecy shall be fulfilled in them, because he was faithful to the law in secret, and set his confidence firmly. (24) Therefore was gold laid upon his arm, and the kingdom was strengthened and confirmed. This was to him from the mighty God of Jacob, who by His Word pastureth the fathers and the children of the seed of Israel. (25) The Word of the God of thy father shall be thy Helper, and the All-Sufficient shall bless thee, with the blessings of the dew that descends from the heavens above, with the blessings that spring from the depths of the earth beneath, with the blessings of thy father and of thy mother. (26) The blessing of thy father shall be added upon the blessing with which my fathers blessed me; which the princes who are of the world have desired: all of them shall be upon the head of Joseph, and upon the man who was separated from his brethren.

(כב) בְּרִי דִּסְגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְּאִתְבָּרַךְ. כְּגוֹפֶן דִּנְצִיב עַל עֵינָא דְּמַיָּא. תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי. יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחְסָנְתָא׃ (כג) וְאִתְמָרַרוּ עִמֵּיהּ וְנַקְמוּהִי. וְאַעִיקוּ לֵיהּ גּוּבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתֵיהּ׃ (כד) וְתַבַת בְּהוֹן נְבִיּוּתֵיהּ עַל דְּקַיֵּים אוֹרָיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי תּוּקְפָא רוּחְצָנֵיהּ. בְּכֵן יִתְרְמַא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי. אַחְסֵין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף. דָּא הֲוָת לֵיהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִּיפָא דְּיַעֲקֹב. דִּבְמֵימְרֵיהּ זָן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל׃ (כה) מֵימַר אֱלָהָא דַּאֲבוּךְ יְהֵי בְּסַעֲדָךְ. וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ. בִּרְכָן דְּנָחֲתָן מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵילָא. בִּרְכָן דְּנָגְדָן מִמַּעֲמַקֵּי אַרְעָא מִלְּרַע. בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ וּדְאִמָּךְ׃ (כו) בִּרְכָתָא דַּאֲבוּךְ. יִתּוֹסְפָן לָךְ עַל בִּרְכָתָא דְּלִי בָרִיכוּ אֲבָהָתַי. דְּחַמִּידוּ לְהוֹן רַבְרְבַיָּא דְּמִן עָלְמָא. יִהְוְיָן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְּיוֹסֵף. גּוּבְרָא פְּרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי׃

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 49:22-26תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) Joseph, my son, thou hast become great; Joseph, my son, thou hast become great and mighty; the end (determined) on thee was (that thou shouldst) be mighty, because thou didst subdue thy inclination in the matter of thy mistress, and in the work of thy brethren. Thee will I liken to a vine planted by fountains of water, which sendeth forth her roots, and overrunneth the ridges of stone, and covereth by her branches all unfruitful trees; even so didst thou my son Joseph subject by thy wisdom and thy good works all the magicians of Mizraim; and when, celebrating thy praises, the daughters of princes walking on the high places cast before thee bracelets and chains of gold, that thou shouldst lift up thine eyes upon them, thine eyes thou wouldst not lift up on one of them, to become guilty in the great day of judgment. (23) And all the magicians of Mizraim were bitter and angry against him, and brought accusations against him before Pharoh, expecting to bring him down from his honour. They spake against him with the slanderous tongue which is severe as arrows. (24) But he returned to abide in his early strength, and would not yield himself unto sin, and subdued his inclinations by the strong discipline he had received from Jakob, and thence became worthy of being a ruler, and of being joined in the engraving of the names upon the stones of Israel. (25) From the Word of the Lord shall be thy help; and He who is called the All-Sufficient shall bless thee with the blessings which descend with the dew of heaven from above, and with the good blessing of the fountains of the deep which ascend and clothe the herbage from beneath. The breasts are blessed at which thou wast suckled, and the womb in which thou didst lie. (26) The blessings of thy father be added to the blessings wherewith my fathers Abraham and Izhak have blessed me, and which the princes of the world Ishmael and Esau and all the sons of Keturah have desired: – let all these blessings be united, and form a diadem of majesty for the head of Joseph, and for the brow of the man who became chief and ruler in Mizraim, and the brightness of the glory of his brethren.

(כב) ברי דרבית יוסף ברי דרבית ותקיפת ו(ט){ס}וף הוה עלך למתקף דכבשת יצרך בעובדא דריבונתך ובעובדא דאחך מדמי אנא לך לגופן שתילא על מבועין דמיין דשלחת שורשהא ופכרת שיני כיפיא ובעובדתה כבשת כל א(ו){י}לני סרקא כן כבשת יוסף ברי בחכמתך ובעובדך טבייא כל חרשי מצראי וכד הוו מקלסין קדמך הוו בנתהון דשלטוניא מהלכן על שורייא ושדיין לקמך שירין וקטלאין דדהבא מן בגלל דתיתלי עינך בהן ולא תליתא עינך בחדא מנהון למתחייבא בהון ליום דינא רבא. (כג) וממרירו ליה ונצו ליה כל חרשי מצראי ואוף אכלו קורצוי קדם פרעה סברין למחתא יתיה מן יקריה אמרין עלוי לישן תליתאי דקשי הי כגירין. (כד) והדרת למתב לקדמותא תקוף איבריה דלא למשמשא עם ריבונתיה ואתברכו ידוי מן הרהורא זרעא וכבש יצריה מן אולפן תקיף דקביל מן יעקב ומתמן זכא למהוי פרנסא ולאתחברא בגלוף שמהן על אבניא דישראל. (כה) מימימר אלקא דאבוך יהי סיועך ומן דמתקרי שדי יברכינך ברכן דנחתן מטלא דשמייא מלעילא ומטוב ברכן מבועי תהומא דסלקן ומרביין צמחין מלרע בריכין יהויין תדייא דינקת מנהין ומעייא דרבעת בהון. (כו) ברכתא דאבוך יתוספן על ברכתא דבריכו יתי אבהתיי אברהם ויצחק דחמידו להין רברבני עלמא ישמעאל ועשו וכל בנהא דקטורה יתכנשן כל אילין ברכתא ויתעבדו כליל דרבו לריש יוסף ולקדקדיה דגברא דהוה רב ושליט במצרים וזהיר ביקרא דאחוי.

Rashi Bereshit 49:1רש״י בראשית מ״ט:א׳

ואגידה לכם THAT I MAY TELL YOU – He wished to reveal to them the end of Israel's exile but the Shechinah departed from him and he began to sneak of other things (Genesis Rabbah 98).

ואגידה לכם וגו' – בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים.

Rashi Bereshit 49:22-26רש״י בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) בן פרת means a graceful son. It is an expression used in Aramaic: אפרין נמטיה "Let us treat gracefully (literally, let us make a triumphal procession for) R. Simeon", and may be found at the end of Bava Metzia (119a). בן פרת עלי עין means his gracefulness attacks the eye that looks at him. בנות צעדה עלי שור DAUGHTERS TREAD ON THE WALL – The daughters of Egypt used to climb up to gaze at his beauty בנות is plural — many daughters, whilst צעדה is singular, but the words should be translated thus: many daughters climbed, each of them to any place from which she could best obtain a glimpse of him. עלי שור means for the purpose of looking at him, similar to (Numbers 24:17) I behold him (אשורנו) but not nigh". There are many Midrashic explanations but this inclines nearest to the literal sense of the verse פרת — The ת in this word is added for elegance of style (i.e. it is not a sign of the feminine), as the ת in דברת which is instead of דבר in (Ecclesiastes 3:18) "It is because of (על דברת) the sons of men". שור is an infinitive the same as לשור, to look. עלי שור consequently means in order to look (i.e. עלי, a poetical form of על, means "for the purpose of"). The translation of Onkelos of בנות צעדה עלי שור is: two tribes will come out of his sons etc., and according to this Scripture writes בנות (though one would expect בנים) with reference to the women of Manasseh — the daughters of Zelophehad — who received a portion of land on both sides of the Jordan. And in accordance with this paraphrase the Targum translated the preceding words בן פרת by ברי דיסגי יוסף, Joseph is a son who shall increase and become, two tribes connecting פרת with the expression [פריה [ורביה "fruitfulness and increase". There are Midrashim that fit in with the text: When Esau came to meet Jacob all the other matriarchs walked in front of their children to prostrate themselves but of Rachel it states (33:7) "[and afterwards] came Joseph near and Rachel (i.e. Joseph before Rachel) and they bowed down". Joseph said, "This wicked man has a haughty look (is bold and impudent) he may set his fancy upon my mother". He therefore stepped in front of her, drawing himself up to his full height, in order to hide her from Esau's eyes. It was in reference to this that his father when blessing him called him a בן פורת, a son who grew in size: You, Joseph, stretched yourself to a great height to protect your mother against Esau's glance, therefore you deserved to become great. (This has reference to the distinguished position he attained in Egypt.). In accordance with this Midrash the words בנות צעדה עלי שור mean they climbed up to get a good view of you when you went forth in the procession as Viceroy over Egypt. They (the Rabbis) gave a further interpretation of it, taking עלי עין as עוּלֵי עין ,"raised above the eye", in the sense that the Evil Eye would have no effect on his children. So, too, when he blessed Manasseh and Ephraim he blessed them, praying that they should become as fishes on which the Evil Eye has no effect. (23) וימררהו ורבו AND THEY EMBITTERED HIM – His brothers dealt bitterly with him; Potiphar and his wife dealt bitterly with him, putting him into the dungeon. וימררהו is the same metaphor as וימררו 'וגו in (Exodus 1:14) "They made their lives bitter (וימררו )." ורבו means his brothers became his adversaries (literally, men of strife). This verb is not a Kal form meaning they strove (with him) for were it so it should have been punctuated וְרָבוּ (from the root ריב), as in (Numbers 20:13) "These are the waters of Meribah, where the children of Israel strove (רָבוּ)". And even if its meaning were "shooting arrows" (from the root רבה) it would have been punctuated in exactly the same way. It really has a passive force like (Jeremiah 2:12) שֹׁׁמּוּ שמים "Be astonished, O ye heavens" which is as much as הושמו; and likewise (Job 24:24) "They are exalted (רֹמּוּ) for a little while" which has the same meaning as הורמו except that הורמו and הושמו mean they are made to be exalted and astonished by others, whilst שמו and רמו and רבו denote that the actions arise out of the persons themselves: they make themselves to be astonished, they are exalted of their own accord, רבו means they became men of strife. A similar form is (Isaiah 23:2) "Be still (דֹּמּוּ) ye inhabitants of the isle" where דמו has the same meaning as the Nipal of נִדְמוּ ,דום. In this sense does Onkelos also translate it: ונקמהו "and they avenged themselves on him". בעלי חצים THE ARCHERS (literally, men who have arrows) – they were so called because their tongues were as arrows (Genesis Rabbah 98) (cf. Psalms 120:4). Onkelos translates it (חצים) by פלגותא taking it to be of the same root as המחצה in (Numbers 31:36) "And the half (המחצה) was" thus he takes בעלי חצים to mean "those who were destined to share with him the inheritance". (24) ותשב באיתן קשתו means his power (i.e. his rule as viceroy) was strongly (באיתן) established. קשתו means his power. ויפזו זרעי ידיו – This refers to the placing of the king's signet-ring on his hand, יפזו being connected in meaning with the expression (1 Kings 10:18) זהב מופז "the finest gold", so that the translation would be "his hands were made golden". This happened to him from the hands of (i.e. through the instrumentality of) the Holy One, blessed be He, who is the Mighty One (אביר) of Jacob. From here (from his position as Viceroy) he rose to become the Feeder of the Foundation Stone of the Israelites, i.e. of the Originator of the tribes of Israel (Jacob). The word אבן, stone, has here the same sense as in (Zechariah 4:7) אבן הראשה, "the chief stone", where it denotes high position. Onkelos also translates it in this manner: His translation of the verse is as follows: ותשב he translates by "and the prophecy returned upon (was fulfilled in) them (the brethren) i.e. the prophecy contained in the dreams which he dreamed regarding them was fulfilled, "because he observed the Law in secret" — this is an addition made by Onkelos, having no words in the Hebrew text to correspond to it. "And he put in "The Might his trust" is the translation of the Hebrew words באיתן קשתו. The following is how the wording of the Targum fits in with the Hebrew text: "His prophecy was fulfilled (וַתָּשָׁב) because the might (איתן) of the Holy One, blessed be He, served him as his bow (קשתו) and trusty weapon; therefore gold was placed on his arms" — the last words being the Targum of לכך] ויפזו זרועי ידיו], taking ויפזו as connected in meaning with פז, fine gold. אבן ישראל Onkelos takes אבן as an abbreviation of אב ובן and therefore renders it by אבהן ובנין the fathers and children meaning Jacob and his sons. (25) מאל אביך means FROM THE GOD OF THY FATHER did this happen to you AND HE WILL HELP YOU also in the future (Genesis Rabbah 87). ואת שדי means AND WITH THE ALMIGHTY was your heart when you did not hearken to the words of your mistress AND therefore HE WILL BLESS YOU. ברכת שדים ורחם Onkelos renders this by: blessings for father(s) and mother(s) i.e. may the men and the women be blessed in that they may not prove sterile and barren. (26) 'ברכת אביך גברו וגו THE BLESSING OF THY FATHER HAVE PREVAILED etc. – The blessings which the Holy One, blessed be He, bestowed upon me are mighty beyond the blessings wherewith He blessed my progenitors עד תאות גבעות עולם EVEN TO THE BOUNDARIES OF THE EVERLASTING HILLS – Because my blessings have prevailed, extending to the very ends of the bounds of the everlasting hills, for He gave me a blessing that bursts all bounds, one that has no limits, that reaches even unto the four corners of the world, as it is stated, (28:14) "[God said to Jacob] and thou shalt spread abroad to the West and to the East [and to the North and to the South]", an unqualified promise that was made neither to Abraham nor to Isaac. For to Abraham He said, (13:14) "Lift up thine eyes and look northwards etc. … for all the land which thou seest to thee will I give it", and He showed him only the Land of Israel. To Isaac He said, (26:3) "for unto thee and unto thy seed will I give all these lands, and I will establish the oath [which I swore unto Abraham thy father]". It is to this that Isaiah alludes when he said, (Isaiah 58:14) "And I will feed thee with the heritage of Jacob thy father", and he did not say, "with the heritage promised to Abraham". הורי is from a root meaning to conceive. The singular denotes "my father", the one who made my mother conceive me. We find a similar use of the verb in (Job 3:2) "A man is causing a woman to conceive (הוֹרָה)." עד תאות means UNTO THE ENDS – The word is connected with the verbs in (Numbers 36:10) "And ye shall mark out the ends (והתאויתם) for the east border", and (ib. 5:8) "you shall mark out the ends (תתאו) unto the entrance of Hamath". תאות means in old French émoulis. Thus (i.e. with these words) did Menachem ben Seruk classify it (תאות). Onkelos translates (תאות (גבעת עולם in the sense of desire (תאוה) and longing and takes גבעת as a figurative expression for "the great ones", like (1 Samuel 2:8) "the pillars of the earth", meaning the righteous of the earth — viz., he renders it by "the blessings for which the great ones of the earth longed", referring to the blessings which his mother so much desired that she forced him to take steps to obtain them תהיין THEY – all — SHALL BE ON THE HEAD OF JOSEPH. נזיר אחיו means what the Targum has: פרישא דאחוהי. i.e. the one who was separated from his brothers. The word נזיר is of a root signifying separation, as in (Leviticus 22:2) "that they separate themselves (וינזרו) from the holy things of the children of Israel"; (Isaiah 1:4) "they have separated themselves from God (נזרו) turning backward".

(כב) בן פרת – בן חן, והוא לשון ארמי, אפרין נמטייה לר' שמעון בסוף בבא מציעא (בבלי בבא מציעא קי"ט.). בן פרת עלי עין – חנו נטוי על העין הרואה אותו. בנות צעדה עלי שור – בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו, בנות הרבה צעדה כל אחת במקום שתוכל לראותו משם, ד'א' עלי שור, על ראייתו כמו אשורינו ולא קרוב (במדבר כ"ד:י"ז), מדרשי אגדה יש רבים וזה נוטה ליישבו לשון המקרא. פרת – התיו שבו הוא תיקון הלשון כמו על דברת בני האדם (קהלת ג':י"ח). שור – כמו לשור. עלי שור – בשביל לשור, ותרגומו של אונקלוס בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חלקא ואחסנתא, וכתב בנות על שם בנות מנשה בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן, ברי תסגי פרת, לשון פריה ורביה, ויש מדרשי אגדה בו המתיישבים על הלשון, בשעה שבא עשו לקראת יעקב בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהן להשתחוות, וברחל כת' ונגש יוסף ורחל וישתחוו (בראשית ל"ג:ז'), אמ' יוסף הרשע הזה עינו רמה שמא יתלה עינו באימא יצא לפניה ושירבב קומתו לכסותה, והוא שבירכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכיתה לגדולת בנות צעדה עלי שור, להסתכל בך בצאתך על מצרים, ועוד דרשוהו לעיניין שלא תשלוט בזרעו עין הרע, ואף כשבירך מנשה ואפרים בירכם כדגים שאין עין שולטת בהן. (כג) וימררהו ורבו – וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאוסרו, לשון וימררו את חייהם (שמות א':י"ד). ורבו – נעשו לו אחיו אנשי ריב אַטֵינְצוֹנֵירִנְטְשֵי, ואין הלשון הזה לשון פעלו שאם כן היה לו לינקד וָרָבו כמו המה מי מריב' אשר רָבו (במדבר כ':י"ג) ואף אם לשון רביית חצים הוא כן היה לו לינקד, אינו אלא לשון פוֹעָלוּ כמו שמו שמים (ירמיהו ב':י"ב) שהוא לשון הושמו, וכן רומו מעט (איוב כ"ד:כ"ד) ואיננו שהוא כמו הורמו, אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים ולשון שמו רמו ורבו מאיליהם הוא, משוממין עצמן נתרוממו מעצמן נעשו אנשי ריב וכן דומו יושבי אי (ישעיהו כ"ג:ב'), כמו נַדַמו. והוא תרגומו של אונקלוס ונקמוהי. בעלי חצים – שלשונם כחץ, ותרגומו לשון ותהי המחצה (במדבר ל"א:ל"ו) אותן שהיו ראויין לחלק עמו נחלה. (כד) ותשב באיתן – נתישבה בחוזק. קשתו – חוזקו. ויפזו זרועיו – זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון זהב מופז (מלכים א' י':י"ח), זאת היתה לו מאת הק' שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רעה אבן ישר', עיקרן של ישר', לשון אבן הראשה (זכריה ד':ז'), לשון מלכות, ואונקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב ותבת בהון נביותיה, החלומות אשר חלם להם על דקיים אוריתא בסתרא, תוספת הוא ולא מלשון העברי שבמקרא ושוי תוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי, ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הק' היתה לו לקשת ולמבטח. בכן איתרמ' דהב לכך ויפזו זרועיו, לשון פז. אבן ישר' – לשו' נוטרייקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו, ורבותינו דרשו, ותשב כו', לקמן. (כה) מאל אביך – היתה לך זאת והוא יעזרך. ואת שדי – ועם הק' היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתיך. והוא יברכך, ברכת שדים ורחם – ברכתא דאבוך ודאימ(ך)א, יתברכו המולדים והנולדות שיהו הזרעים מזריעים טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן, להפיל עובריהן. שדים – ירה יירה (שמות י"ט:י"ג) מתרגמינן אישתדאה אישתדי, אף שדים כן, על שם שהזרע יורה כחץ. (כו) ברכות אביך גברו, וגו' – ברכות שברכני הק'ב'ה' גברו על הברכות שבירך את הוריי, לפי שהברכות שלי גברו והלכו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכות פריצה בלא מְצַרים מגעת עד ארבע קצות העולם, שנ' ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (בראשית כ"ח:י"ד) מה שלא נאמ' כן לאברהם וליצחק, לאברהם אמ' לו שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה, וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (בראשית י"ג:י"ד-ט"ו), ולא הראהו אלא ארץ ישר' בלבד, ליצחק, כי לך ולזרע' אתן את כל האר' האל והקימותי וגו' (בראשית כ"ו:ג'), וזו היא שאמ' ישעיה והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיהו נ"ח:י"ד) ולא אמר נחלת אברהם. הורי – לשון הריון, שהורוני במעי אמי כמו הורה גבר (איוב ג':ג'). תאות – אשומלץ בלע', כך חברו מנחם בן סרוק. עד תאות – עד קצות כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה (במדבר ל"ד:י'), תתאו לבא חמת (במדבר ל"ד:ח'). תהיין – כולן לראש יוסף. נזיר אחיו – פרישא דאחוהי, שנבדל מאחיו, כמו וינזרו מקדשי (ויקרא כ"ב:ב'), נזורו אחור (ישעיהו א':ד'), ורבותינו דרשו, ותשב באיתן קשתו, על כבישת יצרו באשת אדוניו, וקורהו קשת, על שם שהזרע יורה כחץ. ויפוזו זרועי ידיו – כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו, מידי אביר יעקב, שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון, כו', כדאיתה במסכת סוטה, ואונקלוס תירגמו, תאות גבעו' עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות, לשון מצוקי ארץ (שמואל א' ב':ח'), שחמדתן אמו, והזקיקתו לקבלן.

Rashbam Bereshit 49:1רשב״ם בראשית מ״ט:א׳

Vayyiqra' JACOB CALLED TO HIS SONS: I.e. he summoned them. He'asefu COME TOGETHER: The seventy souls had increased greatly in those seventeen years to become "a large people" (Gen. 50.20). Just four generations later they numbered six hundred thousand. 'Et WHAT IS TO BEFALL THEM: Their strengths and their inheritances.

ויקרא יעקב – שלח בשבילם. האספו – כי שבעים נפש הגדילו באילו שבע עשרה שנה ונעשו עם רב, {ובדור רביעי} לשש מאות אלף. את אשר יקרא אתכם – עניין גבורתם ונחלתם.

Rashbam Bereshit 49:22-26רשב״ם בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) Ben porat yosef ben porat 'ale 'ayin: This verse is an example of a verse of two halves in which, in the first half, only the subject is mentioned and no complete statement is made about that subject. Then, in the second half, the words of the first half are repeated and the statement is completed. For example (Ps. 93.3), "The ocean sounds, O LORD,/ The ocean sounds its thunder"; (Ps. 92.10) "Surely Your enemies, O LORD,/ Surely Your enemies perish"; (Ps. 94.3), "How long shall the wicked, O LORD,/ How long shall the wicked exult?"; (Eccl. 1.2) "Utter futility! – said Koheleth – / Utter futility! All is futile!"; (Ex. 15.6) "Your right hand, O LORD, which is glorious in power/ Your right hand, O LORD, shatters the foe." The same applies to this verse. One should interpret: ben porat yosef – Joseph is a son who expands and grows. To what heights does he grow? Ben porat 'ale 'ayin – he grows and expands above the eye ; one must look above eye-level to see his stature and his beauty. Banot – Egyptian women – , sa'adah [singular] – each and every one of them marched. 'Ale shur is in parallelism with 'ale 'ayin and refers to seeing, as in the phrase (Num. 23.9), "I see them ('ashurennu) from the mountain tops." It means that Egyptian women, like Potiphar's wife and her friends, would go marching to see him. As a result (vs. 23), vaymareruhu varobbu ... since Potiphar's wife desired him he was thrown into prison. (23) Varobbu: is in parallelism with hissim – arrows – in this verse. It is like rabbav, which means "his arrows," in the phrase (Job 16.13), "His arrows (rabbav) surrounded me." [Since the root is a geminate, r-b-b,] that is why there is a dagesh [in the bet of varobbu]. However, when speaking of a quarrel (merivah) , one says ravu [without a dagesh in the vet], as in the phrase (Num. 20.13), "The Israelites quarrelled (ravu) with the LORD." Just as one says qamu from qam and shavu from shav, so from rav – as in the phrase (Jud. 11.25), "Did he start a quarrel (harov rav) with Israel?" – one says ravu. The text uses the metaphor of arrows to describe Potiphar's [wife's] slander. Similarly one finds (Jer 9.7), "Their tongue is a sharpened arrow, they speak deceitfully," and (Jer. 9.2), "They bend their tongues like bows for treachery." Varobbu is from the root r-b-b, just as sobbu is from the root s-b-b and ronni – as in the phrase (Is 12.6), "Oh, shout for joy (varonni)" – is from the root r-n-n. Robbu would be rendered saeterent in the vernacular. (24) Vatteshev be'etan qashto: The sturdy cross-bow, which is called arbaletra in the vernacular, is set into a strong, sturdy wood [shaft], called furca in the vernacular. The strong man who draws such a cross-bow pulls the cord back with his arms until his arms are folded on his own body. Then he can shoot the arrow n great distance. The weak man, however, is unable to pull the cord. The following, then, is the interpretation of these verses. The Egyptians shot their arrows at him, put him in jail and ״subjected his feet to fetters" (Ps. 105.18). Still he was released and he reigned over them, for his cross-bow was stronger and sturdier than theirs. Then, he imprisoned them, as it is written (Ps. 105.22), "To imprison princes at will." Vayyafozzu zero'e yadav: His arms folded when he pulled back the cord of the cross-bow and he shot arrows at them. For he was a strong man to draw that sturdy cross-bow that is called furca. One finds other places where "arms" are mentioned in reference to drawing a bow, as in the verse (Ps. 18.35), "My arms can bend a bow of bronze," – a reference to drawing a bow – and in the verse (Ps. 38.3), "Your arrows have struck me, Your arms have fallen upon me." Vayyafozzu means "they were bent," as it is written, "David was mefazzez umekharker" – pizzuz refers to [bending one's] arms and kirkur to [bending one's] legs. Vayyafozzu is from the root p-z-z, just an yasobbu is from the root s-b-b. Mide FROM THE HANDS OF THE 'avir OF JACOB: He achieved this victory and sovereignty through the hands of God. 'Avir ya'aqov is in parallelism with ro'eh 'even yisra'el [and hence 'avir means shepherd]. Similarly one finds (I Sam. 21.8), "Saul's chief herdsman ('abbir ha-ro'im)." Shepherds are also called ׳abbirim, since sheep and cattle are called 'abbirim, as it is written (Ps. 68.31), "The herd of 'abbirim among the peoples, the calves," and (Ps. 22.13), "Many bulls surround me, mighty 'abbirim of Bashan encircle me." [In other words, Jacob said,] "Mide 'avir ya'aqov – Who granted you[, Joseph, all this]? God who has been Israel's shepherd ('avir) and who shepherds me to this day, by sustaining me in Egypt through your greatness. THERE, [i.e. in Egypt,] God made you THE SHEPHERD OF 'even yisra’el – Israel's family." For Joseph supported his father and brothers. The word ׳even is related to father (׳av) and family. The nun is a suffix, like the nun of shigga'on (madness) and 'ivvaron (blindness), or like the mem of reqam (empty-handed) or kinnam (lice), as in the phrase (Ex. 8.13), "vattehi ha-kinnam – there was lice." (25) Me 'el FROM THE GOD OF YOUR FATHER: you received all this, AND HE WILL [continue to] HELP YOU. Birkhot tehom BLESSINGS OF THE DEEP [waters] that come up and irrigate the land. Birkhot shadayim BLESSINGS OF THE BREASTS That the breasts will not shrivel up, causing children to die from lack of milk. AND OF THE WOMB: Even [more importantly,] the fetus will not die in the womb. In reference to curses, the opposite order is used, as it is written (Hos. 9.14), "Give them a womb that miscarries," and, even if they do grow, let "their breasts be shriveled." [The order in our verse should be seen in terms of the rabbinic dictum,] "Not only this but also that." (26) Birkhot 'avikha gaveru 'al birkhot horay: "The blessings with which I, your father, Jacob, was blessed, when, 'The LORD was standing beside him . . (Gen. 28.13) are greater than the blessings of the mountains." For there (vs. 14), he was promised, "You shall spread out to the west and to the east ...," i.e. a goodly, boundless inheritance, superior to all the mountains of the earth. 'Ad ta’avat means "to the ends of" THE ETERNAL HILLS. It is related to the words, vehit'avvitem – "You shall draw a line" (Num. 34.10) – and teta'u, in the phrase (Num. 34.8), "Draw a line (teta'u) to Lebohamath." Horay is [synonymous with and] in parallelism with giv'ot 'olam, as can be proven from Moses’ [similar] blessing [of Joseph] (Deut. 33.15), "With the best of the ancient mountains (harare) and the bounty of the hills (giv'ot) immemorial." These blessings WILL BE ON THE HEAD OF JOSEPH. Nezir 'ehav: A king over his brothers.

(כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין – הרי פסוק זה דוגמא לחצאים בראש המקרא {שאינו מסיים דבורו} אלא שמזכיר במי הוא מדבר וחוזר וכופל חצי ראש המקרא ומסיים דבורו, כמו נשאו נהרות י"י נשאו נהרות קולם (תהלים צ"ג:ג'), כי הנה אויביך י"י כי הנה אויביך יאבדו (תהלים צ"ב:י'), עד מתי רשעים י"י עד מתי רשעים יעלוזו (תהלים צ"ד:ג'), הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל (קהלת א':ב'), ימינך י"י נאדרי בכח ימינך י"י תרעץ אויב (שמות ט"ו:ו'). אף כאן בן פורת יוסף – בן הפורה וגדל יוסף. ועל מה הוא גדל? בן פורת עלי עין – גדל ורבה על עין, להסתכל למעלה מן העין בקומתו וביופיו. בנות – מצרים, צעדה – כל אחת ואחת. עלי שור – לשון ראייה, כפל לשון של עלי עין, כמו ומגבעות אשורנו (במדבר כ"ג:ט'). שהיו בנות מצרים צועדות והולכות לראותו כמו אשת פוטיפר וחבירותיה, (כג) ומתוך כך, וימררוהו ורובו – מתוך שנתנה אשת פוטיפר עיניה בו השליכוהו בבית האסורים. ורבו – כפל לשון של חצים שבפסוק, כמו יסובו עלי רביו (איוב ט"ז:י"ג), חציו. ולכן הוא נדגש. אבל מגזרת רפי יאמר אשר רבו בני ישראל (במדבר כ':י"ג), כמו מן קם קמו, מן שב שבו, כן יאמר מן הרב רב עם ישראל (שופטים י"א:כ"ה), רבו. ומדמה הפסוק לשון הרע של {אשת} פוטיפר לחצים, כדכת' חץ שחוט לשונם מרמה דבר (ירמיהו ט':ז'), וידרכו את לשונם קשתם שקר (ירמיהו ט':ב'). ורבו – מגזרת רבב כמו סבו מן סבב, צהלי ורוני (ישעיהו י"ב:ו') מן רנן. רבו – שיטרוט ב"ל. (כד) ותשב באיתן קשתו – הקשת החזק שקורין ארבלטרא, מושיבין אותו על עץ איתן וחזק שקורין פורקא, והמושך בקשת ההוא אם הוא אדם חזק מאד מושך את חבל הקשת בזרועיו ונכפפין זרועיו עד גופו ויורה החץ למרחוק. ואם הוא חלש, אינו יכול למשוך החבל. וכן פ{י}רוש המקראות: מצרים ירו בו חצים ונתנוהו בבית הסוהר ועינו בכבל רגלו, הוא יצא ומלך עליהם, כי קשת שלו היה חזק ואיתן משלהם, ואסרם, כדכת' לאסור שריו בנפשו (תהלים ק"ה:כ"ב). ויפוזו זרועי ידיו – נכפפו זרועיו במושכו חבל הקשת וזרק חיציו עליהם, כי איש חזק היה למשוך קשת איתן שקורין פורקא, וכן מצינו זרוע אצל דריכת קשת. כדכת' ונחתה {קשת} נחושה זרועותי (תהלים י"ח:ל"ה), והוא לשון דריכת קשת. וכן כי חיציך נחתו בי ותנחת עלי ידיך (תהלים ל"ח:ג'). ויפוזו – נכפפו, כמו {המלך}ויהי דוד מפזז ומכרכר (שמואל ב ו':ט"ז), פיזוז בידים, כירכור ברגלים. ויפוזו מן פזז, כמו יסובו מן סבב. מידי אביר יעקב – על ידי הק' בא לו זה הנצחון והממשלה. אביר יעקב כפל לשון רועה אבן ישראל, וכן אביר הרועים אשר לשאול (שמואל א כ"א:ח'). וגם הרועים קרואי' אבירים על שהבקר והשוורים קרואים אבירים, כדכת' עדת אבירים בעגלי עמים (תהלים ס"ח:ל"א). וכן סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני (תהלים כ"ב:י"ג). מידי אביר יעקב – מי גרם לך? הק' שהיה אביר יעקב, האלהים הרועה אותי עד היום הזה, שעל ידי גדולתך זן אותי במצרים, משם – הק' גרם {לך} להיות רועה אבן ישראל – משפחת ישראל, שכילכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבן – לשון אב ומשפחה, נו"ן יתירה כמו נו"ן של שגעון ועורון (דברים כ"ח:כ"ח), ומ"ם של ריקם (בראשית ל"א:מ"ב), ותהי הכנם (שמות ח':י"ג). (כה) מאל אביך – בא לך כל זה, והוא יעזרך. ברכות תהום – שהתהום עולה ומשקה את הארץ. ברכות שדיים – שלא יהיו השדיים צמוקים, ולא ימותו הילדים מחוסר חלב. ורחם – ואף בתוך הרחם לא ימות העובר. ולעניין הקללה כתוב למפרע תן להם רחם משכיל (הושע ט':י"ד), ואפי' כשיגדלו יהיו השדיים צומקים, ולא זו אף זו. (כו) ברכות אביך גברו על ברכות הורי – ברכות אביך יעקב שבירכני הק', כדכת' והנה י"י נצב עליו וגו' (בראשית כ"ח:י"ג), גברו על ברכות הרים כדכת' שם ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כ"ח:י"ד), נחלה טובה ובלא מצרים מעולה מכל הרי עולם. עד תאות – עד סוף גבעות עולם – לשון והתאויתם (במדבר ל"ד:י'), תתאו לבא חמת (במדבר ל"ד:ח'). וברכות משה מוכיחין על פסוק זה כי הורי לשון כפל של גבעות עולם, דכת' שם ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם (דברים ל"ג:ט"ו). ואותן ברכות תהיינה לראש יוסף. נזיר אחיו – מלך על אחיו.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 49:22-26אבן עזרא בראשית פירוש ראשון מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן פורת יוסף – בן כמו סעיף, והוא לשון נקבה, וכן ועל בן אמצתה לך (תהלים פ':ט"ז). ודקדוק פורת פועלת, כי על ב' דרכים ימצא הפועל, כמו איבה גם איבתי, וכן פורה ופורת. ופורת מלשון פריה (תהלים קכ"ח:ג'). ויש מי שפי' פורת כמו ותשלח פארות (יחזקאל י"ז:ו'). והזכיר בן פורת פעמיים כדרך לשון הקודש, כמו כי הנה אויביך י"י, {כי הנה אויביך} (תהלים צ"ב:י'), והטעם פעם אחרי פעם תמיד. ועל הפי' השני יהי התי"ו תחת ה"א כמו ושבת לנשיא (יחזקאל מ"ו:י"ז). וטעם בנות צעדה עלי שור – שיוסף היה כבן פורת, ועשה בנות צעדה כל אחת עלי החומה. והטעם שגבהו מאד על החומות הבצורות. וכמוהו בנות צעדה זבובי מות (קהלת י':א'). (כג) וימררהו – אמר הנגיד שפירושו שמו מררתו כמו מטרה ואחר כן יורו בעלי חצים. ושם ורבו – מגזרת השמיעו אל בבל רבים (ירמיהו נ':כ"ט). וכטעם וימררהו – יסבו עלי רביו (איוב ט"ז:י"ג), ובסוף ישפך לארץ מררתי (איוב ט"ז:י"ג). וישטמהו – מוקדם קודם וימררהו, כאילו אמר וכבר שטמוהו. וכאן רמז על אחיו שמכרוהו. (כד) ותשב {באיתן קשתו} – במקום איתן קשתו. [או טעמו ותשב בחוזק קשתו. והקשת לשון נקבה.] וטעם ויפוזו – ויתחזקו וקרוב אליו מפזז (שמואל ב ו':ט"ז). ויש מפרשים אותו ומפז רב (תהלים י"ט:י"א), ואין טעם לו. והטעם ששטמו אותו בעלי חצים, והתחברו לשפך מררתו. וקשתו – היתה חזקה מיותרת ופחדו ממנו ולא יכלו לו, כי ידיו חזקים. מידי אביר יעקב משם – רמז ליד אביר יעקב שהוא השם, מאותו הכוח יכול והיה רועה אבן ישראל – וכן היה ויכלכל יוסף. וטעם אביר יעקב – שהוא ידע אהבתו את יוסף. וטעם אבן – כעצם הדבר. ויש אומ' כי משם כמו מאז. וכזה לא מצאנוהו המקרא. גם אבן ישראל, שמת לבו והיה כאבן, ושב לרעות, והטעם להיות כמאכל. וזאת דרך רחוקה. (כה) מאל אביך – על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה, והטעם זה הכח שהיה בידך מאל אביך היה, והוא יעזרך. ומ"ם מאל ישרת עצמו ואחר עמו, [וכבר דמינו בוא קודם בוא מקומו. וזה טעמו: מאל אביך ויעזרך ומאת שדי ויברכך. וכן בי"ת] באל שדי ושמי י"י (שמות ו':ג'). והנה הטעם כפול, ומאת שדי והוא יברך אותך. ופרשו הגאון אשאל מאל אביך. ויתכן היות ברכת שמים דבק עם מאל אביך, והטעם יתברר במלת תהיין (בראשית מ"ט:כ"ו). ברכת תהום – כאשר אמר משה וממגד ארץ (דברים ל"ג:ט"ז), גם תהום בלשון נקבה, וכן תהום רוממתהו (יחזקאל ל"א:ד'). וזה טעמו, שירדו גשמים ממעל בארצו, וירבו המעיינות והנחלים בארצו מהתהום שהיא רובצת מתחת לארץ. ברכות שדים ורחם – דמה השדים לשמים, והרחם לתהום. והטעם שירבו בניו. והפך זה, רחם משכיל ושדים צומקים (הושע ט':י"ד). (כו) ברכת אביך – אלו הברכות שברכתיך עצומים הם ויתחברו עם ברכות יולדי שברכוני. והורי – כמו יולדי, וכן ותהר את מרים (דברי הימים א ד':י"ז), הורה גבר (איוב ג':ג'). תאות – מגזרת והתאויתם (במדבר ל"ד:י'). והטעם שתגבהנה הברכות. נזיר אחיו – מגזרת נזר, והוא סמוך כמו נדיב לבו (שמות ל"ה:ה').

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 49:22-26ר׳ יוסף בכור שור בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין – דרך הפסוק להתחיל דברו ואינו גומרו, ואחר מתחיל וגומר. כמו: נשאו נהרות ה' (תהלים צ"ג:ג'), ולא פירש מה נשאו נהרות, ואחר כן מפרש: נשאו נהרות קולם. וכן בן פורת יוסף – שיהא פרה ורבה, ולא פירש כיצד, ואחר כך פירש: בן פורת עלי עין – שיהא פרה ורבה כאילו הוא שתול עלי מים, מעין הטוב שאינו פוסק, ומשקה שתילים הנטועים סביביו. בנות – פאורות ובדים. צעדה עלי שור – שהפאורות גדילים ומתגברים על החומות ועל המגדלים. שור – חומה בלשון ארמי. וכן יוסף פרה ורבה, שיצאו ממנו שני שבטים גדולים והם עם רב, כדכתיב ביהושע: ואני עם רב {עד} אשר עד כה ברכני ה' (יהושע י"ז:י"ד), כך אמרו בני יוסף אל יהושע. צעדה – שהעביר המעיין את הפאורות על החומה, מתוך שמשקה אותם, כמו: יצרו צעדי אונו (איוב י"ח:ז'). (כג) וימררהו – עשאוהו מטרה לחיצים, משנירנטלוי, כמו: הציבי לך צינים שמי לך תמרורים (ירמיהו ל"א:כ'), כמו: סימנין בדרך. וכן המטרה סימן שירה שם החץ, וכן הוא אומר: וימררהו – עשו אותו מטרה. {ורבו} – כמו: רובה קשת (בראשית כ"א:כ'), וכמו: יסבו עלי רביו (איוב ט"ז:י"ג) – שירדו בו חצים, כלומר: שדברו עליו רעות, כמו שנאמר: חץ שחוט לשונם (ירמיהו ט':ז'). על אחיו ועל אשת פוטיפר הוא אומר, כדכתיב: ולא יכלו דברו לשלום (בראשית ל"ז:ד'), ואשת פוטיפר הלשינה עליו. (כד) ותשב באיתן קשתו – כלומר: קשתם נשברה, שלא יכלו לו. אבל קשתו, כשדיבר אתם קשות, עמדה קשתו באיתן ובחוזק, שכולם נפלו לפניו ובידו, וזן לכל אחיו. ועל אשת פוטיפר, שנעשה אדון לכל מצרים. ויפוזו – כמו: דוד מפזז ומכרכר (שמואל ב ו':ט"ז), וכן יוסף היה מפזז ומכרכר בזרועותיו ומושך חציו בחזקה, כלומר: מתגבר כבדו. ואונקלוס תירגם: לשון זהב ופז. מידי אביר יעקב – בא לו הכח הזה והממשלה. ומשם – אביר יעקב, נעשה רועה ומפרנס לאבן ישראל – כלומר: לבני יעקב. אבן – שורש וחוזק, כמו: אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה (תהלים קי"ח:כ"ב), שנאמר על דוד. [ואונקלוס עשאו בגימטריא אב ובן, והבי"ת משמש עם האל"ף וגם עם הנו"ן, ותרגמו אבהן ובנין. הגה"ה.] (כה) מאל אביך – בא לך זאת, והוא יעזרך. ואת שדי – התהלכת, שגמלת טוב לאחיך על שגמלו לך רע. והוא יברכך ברכת שמים מעל – של גשם ומטר ומגד תבואת שמש. ומתהום רובצת תחת – שיהא הטל עולה מן התהום להשקות את ארצך. וגם בשעה שיהיו הגשמים יורדין מן השמים יעלה תהום נגדו, כמו שאמרו רבותינו (בבלי תענית כ"ה:): אין לך טפח שיורד מלמעלה, שאין טפחים עולין מלמטה, כדכתיב: תהום אל תהום קורא לקול צינוריך (תהלים מ"ב:ח'). ברכת שדים ורחם – שלא יהא רחם של נשיו ובהמה משכל, אלא ילדו בעתם ובזמנם, לא יהו מפילות, והשדים יספיקו חלב הרבה לגדל הוולדות, ולא יהו צומקות. ודרך גדילת האשה לקח ברכתו, השדים תחלה. ועוד שדרך לבא החלב בשדים קודם שיולד הוולד, ולכך לקח שדים תחילה. אבל הושע בקללתו אמר: תן להם רחם משכל ושדים צומקים (הושע ט':י"ד). והכי קאמר: יהי רצון שיפילו, ואם תלדנה בזמנם, יהי רצון שיצמקו שדיהן ולא יוכלו לגדלם, ולפיכך לקח הרחם תחילה. (כו) ברכות אביך גברו – שנתן לי הקב"ה רוב בנים יותר מאבותיי, וכולם בכלל ברכת אברהם לירש ארץ ישראל. נתן לאברהם בנים מהגר ומקטורה, ואמר: ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ"א:י"ב), והוציא אחרים מכלל הברכה ומכלל ירושת הארץ. נתן ליצחק אותי ועשו, ואמר לי: כי לך ולזרעך אתן את הארץ, והוציא עשו מן הברכה ומנחלת הארץ. אבל בניי – כולם בכלל הברכה. וגם ליעקב נתנה נחלה בלא מצרים, כמו שפירשו רבותינו (בבלי שבת קי"ח.). עד תאות גבעות עולם – עד שנתאוו לברכות{יי} גדולי עולם. והם תהיינה לראש יוסף – שיהיו כל בניו בכלל הברכה ובכלל ירושת הארץ. נזיר אחיו – יוסף שהיה מופרש ומובדל מאחיו, כמו: וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כ"ב:ב'). ואף על פי שכל אחיו היו כמו כן הם וזרעם בברכת הארץ, מכל מקום הוא זכה יותר מכולם שנטל שני חלקים.

Radak Bereshit 49:22-26רד״ק בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, the branch סעיף, is referred to as בן, as it is an offshoot of the tree. Seeing that it is called בן in the masculine mode, he word פרת, the adjective modifying it, ought to be in the masculine mode also, but it is not. Suddenly, the Torah changes grammar in mid-stream and speaks of בנות צעדה עלי עין instead of בנים צעדו עלי עין, “his branches spilling (running) over the wall.” The reason is that the word סעיף also occurs as a feminine noun, as in Ezekiel 31,6 בסעפתיו קננו, “in its boughs they made their nest.” Such nouns in a dual role are not that rare, as for instance we find the חמור, male donkey, treated as if it were an אתון, the she-ass in Samuel II 19,27 אחבשה לי החמור וארכב עליה, “I will saddle my donkey and ride on her.” The donkey is both a beast, בהמה, a feminine noun, and a male of its species. We are therefore free to use either gender when referring to it. A similar example is found in Exodus 22,25 where the Torah describes the word שלמה, dress, as masculine although generally we always use it as feminine. The fact is that the specific garment “dress, שלמה,” is at the same time a garment, בגד, a noun describing all garments, a masculine noun. While a bough, פארה, is indeed a feminine noun, referring to a specific type of branch, the word סעיף includes many types of branches and is a masculine noun. There are quite a few examples of this grammatical phenomenon. As to the addition of the letter ת in פרת, it substitutes for the letter ה as it does on many occasions. Look at Deuteronomy 31,29 for instance, where we have וקראת instead of וקראה. בן פרת עלי עין, its leaves will not wilt and it will prove to be very fruitful as per Psalms 1,3 והיה כעץ שמול על פלגי מים, “he will be as a tree planted by springs of water, etc.” The reason for this apparent duplication is that Joseph would be split into two of the twelve tribes, hence the blessing had to be twofold. בנות צעדה עלי שור, these two branches (from the בן above) would grow and branch out so much until they would spillover the protective wall around the orchard, just as grapevines are in the habit of doing when they require trellises to support them.. (23) וימררו ורובו, if Yaakov spoke of the past in this verse we must understand his remarks as pertaining to Potiphar and his wife, as well as to the members of his household, but not to Joseph’s brothers. It is quite impossible to conceive of our patriarch Yaakov speaking of the brothers’ shame at the same as he was blessing them. Even though Yaakov had spoken of Reuven’s having disgraced himself, Yaakov had to do this in order to justify why he had deprived him of the privileges of the birthright. The same reasoning applies to his having recalled Shimon and Levi’s acts of violence, for which Yaakov made appropriate precautions for the future by dividing them up so that they could not pose a threat again. וימררוהו, they embittered his life throwing him into jail for at least two years, as we know from Psalms 105,18 ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו, “his feet were subjected to fetters, an iron collar was put on his neck.” ורבו, they shot arrows at him. The root of the verb רבו is of the type in which two root letters appear רבב repeated. Yaakov repeats the thought expressed by the word וימררוהו, also a root with a double consonant. The word רומו in Job 24,24 is a parallel construction to our word here. וישטמהו בעלי חצים, they hated him for no cause, slandering him to his employer. Yaakov summarises all these wicked words with the word חצים, arrows. We find the word חץ used in the same sense in Psalms 120,4 חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, “a warrior’s sharp arrows with hot coals, etc.” (24) ותשב באיתן קשתו, the bow from which they aimed their arrows at him broke, whereas the supposed victim, Joseph, remained unhurt, not only that, but advanced to ever higher positions. ויפוזו זרעי ידיו, his hands and arms kept getting stronger, i.e. he acquired the means to punish those who had slandered him. We encounter the expression מפזז in Samuel II 6,16 as a description of strength. It appears there next to the word מכרכר, a variation of the root פזז having a similar meaning, when applied to the legs. What was the source of Joseph’s strength? מידי אביר יעקב, the God Who had manifested Himself many times as the Power that stood by his father and lent him strength, not allowing him to collapse in spite of all the troubles that had dogged him for many years. משם רועה אבן ישראל, Joseph’s great honour originated from there, משם, from the Shepherd of Israel. Seeing that a stone represents something solid, unshakable, permanent, all of Israel is compared to a stone, אבן. Alternately, seeing that Yaakov/Israel was the founding father of the nation, Yaakov refers to himself in that manner, i.e. the corner stone of the nation. Rabbeinu Saadyah gaon translates it into Arabic as עצם, the essence. This conforms to what we said. (25) מאל אביך, your glory stems from the God of your father, and He will assist you, ואת שדי, and your blessing will be confirmed by Shaddai. The letter מ in the word מאל also serves as an unwritten preposition for the expression ואת שדי, i.e. it really means ומאת שדי, “and from Shaddai.” What will Shaddai’s blessing consist of? מברכת שמים מעל, the dew which comes from above and the rain which arrives at its proper time. ברכות תהום רובצת תחת. The subterranean blessing from below. Moses uses similar words when he blesses the tribe of Joseph in Deuteronomy 33,13 saying: מברכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. He only reversed the order in which he recited these blessings. He says of the water which reposes in the belly of the earth that it is perceived as lying down, as if in preparation for the time when it is expected to rise and to irrigate the crops. Alternately, it awaits man to draw it to perform irrigation. A third possibility would be that irrigation will be performed by the rain from heaven. The gist of the blessing is that the soil in the part of the land on which the tribe of Joseph dwells is so amply irrigated from underneath that even if there should be a drought, and no rain would fall, there is enough moisture to support the herbs in the fields. ברכת שדים ורחם, Onkelos, who understands this as the blessing of father and mother, is familiar to most readers. Other commentators understand these words as referring to blessing emanating both from heaven and earth, although if we were to accept this, Yaakov would have repeated himself. The fact is that he wanted to reinforce the power of the blessing. “The heavens” are a euphemism for the breasts, and the drops of rain they yield are being compared to the drops of milk from the breasts, whereas the earth is a simile for the womb, seeing it produces fruit, as does the womb. My late father of blessed memory explained the word שדים as referring to the wet nurse, (when the mother herself cannot nurse her baby) and the word רחם as referring to the actual mother. Yaakov follows this blessing with the blessing of אביך “your father,” seeing that the baby requires a blessing from three sources. They are: father, mother, and the wet nurse who feeds the baby with her own milk. Personally, I feel that the blessing refers to the children that are being born to the tribe of Joseph, the opposite of a רחם משכיל ושדים צומקות, which we already referred to as a curse (Hoseah 9,14). (26) ברכת אביך גברו, although Yaakov uses the past tenses in the word גברו, what he means is the future, that the blessing will prove to be what he says. The anomaly of using the past tense to describe matters that are yet to occur is no anomaly; it occurs again and again in Scripture. The word הורי, normally translated as “my parents,” refer to Avraham and Yitzchok, Yaakov’s father and grandfather respectively, his mentors. The very expression הורה, horeh, and הורה, horah, respectively, apply to father and mother, depending on the vowel under the letterר . This is so as both are involved in bringing about the pregnancy leading to the eventual birth of the child. The father is the active partner, whereas the mother is considered the passive partner seeing that she is the recipient of the male’s sperm. עד תאות גבעת עולם, these blessings should in turn be transferred to your offspring in an unending chain. We know the word תאוה as describing a limit, boundary, from Numbers 34,10 והתאויתם לכם, “you will draw for yourselves (boundaries).” Yaakov simply means that as long the universe will continue to exist “my blessing to you shall remain in force.” Hills and mountains, as opposed to rivers, are symbols of something that endures. The prophet Isaiah echoes this thought when he said (Isaiah 54,10)כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה “for even if the mountains were to move and the hills to collapse, etc.” תהיינה לראש יוסף, in all the blessings which have been mentioned in this chapter Joseph should be the first and principal beneficiary. The words וקדקד נזיר אחיו are again a duplication, repetition, in order to emphasise how strongly Yaakov feels about the matter. נזיר, an expression applied to leading people as in Nachum 3,17 מנזריך כארבה.”your guards were like locusts.”

(כב) בן פרת יוסף – הסעיף נקרא בן, לפי שהוא תולדת האילן. ואמר בן שהוא לשון זכר וכנה בלשון נקבה ואמר פרת, ואמר בנות, ואמר צעדה, לפי שהוא הסעיף והיא הפרדה שהוא בלשון נקבה, וכן אמר בסעיפותיו קננו (ישעיה י') בלשון נקבה, כמו שאמר אחבשה לי החמור וארכב עליה (שמואל ב' י"ט) לפי שיקרא חמור ויקרא בהמה, וכן שלמת ריעך עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כ"ב), לפי שיקרא שלמה ובגד, והדומים להם שכתבנו בספר מכלול. ופרת הת"ו במקום ה"א, ואמר לזכר פורה ולנקבה פורה, ובא התי"ו במקום ה"א, כמו וקראת אתכם (דברים י"א) כמו וקראה. בן פורת עלי עין – שלא יבול עלהו ויפרה וירבה מאד, כמו שאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים (תהלי':א') וכן היו בני יוסף רבים, וכפל הענין לפי שהיו שני שבטים. בנות צעדה עלי שור – ואלה שתי הבנות הן הפארות יגדלו ויארכו כל כך עד שיעלו על החומה כמו שמעלין גפן סורחת על החומה. (כג) וימררוהו ורבו – אם דבר זה על העבד? אמר זה על פוטיפר ואשתו על אנשי ביתו אבל לא על אחיו כי לא יתכן שדבר יעקב אבינו בגנות בניו בשעה שברכם, ואע"פ שדבר בגנות ראובן עשה כן לתת טעם למה נטלה ממנו בכורתו, וכן שמעון ולוי, למה חלקם. וימררוהו – מררו חייו שנתנוהו במאסר יותר משנתים ימים, ואמר במזמור ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים ק"ה). ורבו – הורו בו חציהם, והוא מפעלי הכפל, ובא לגזרת פעול בשקל רומו מעט (איוב כ"ג). וישטמוהו בעלי חצים – שטמוהו חנם אותם בעלי חצים שהלשינוהו אל אדוניו והדברים הרעים כנה אותם בחצים כמו שאמר (שם ק"כ) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. (כד) ותשב באיתן קשתו – קשתם שהושמו חציהם בם נשברה אבל קשתו ישבה במקום חזק עד שעלה למעלה. ויפזו זרועי ידיו – ויתחזקו זרועי ידיו, כלומר היה לו כח רב להשיב גמולם לשונאיו, וכן מפזז ומכרכר (שמואל ב':ו') ענין חוזק, כי המכרכר מחזק איזור מתניו בעת רקדו, ומאין בא לו כל הכבוד הזה. מידי אביר יעקב – מיד האל שהוא אביר יעקב שחזק אותו ולא נמוטו פעמיו בכל הצרות שעברו עליו. משם רועה אבן ישראל – משם, מכבוד יוסף שנתן לו האל רעה עתה כל ישראל. ולפי שהאבן עצם חזקה וגוף אחד כנה כל ישראל לאבן, או לפי שישראל עקר בנין העולם קראם אבן על דרך משל. ורב סעדיה פירש בערבי דיאתי, פירש עצם כמו שפירשנו. (כה) מאל אביך – בא אליך זה הכבוד, והוא יעזרך. ואת שדי – ומאת שדי בא אליך והוא יברכך. ומ"ם מאל עומד במקום שנים; ובמה יברכך, שתהיה ארצך מבורכת מברכות שמים מעל, והוא הטל והגשם בעתו. וכן יתן לך ברכות תהום רובצת תחת – וכן אמר משה "מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת". ואמר על המים שהם בבטן הארץ כאלו הם רובצים עד בא עתם ויצאו, או על ידי אדם או על ידי מטר השמים, שארצו תהיה מלוחלחת מהמים שתחת הארץ עד שלא תהיה יבשת לאחד מן העשבים והעצים שיצמחו בה אפילו בעת שלא ירד הגשם. ברכות שדים ורחם – דעת המתרגם ידוע, ויש מפרשים ברכות שמים וארץ, ואע"פ שזכרם כפל הענין לחזק, כי השמים בתתם המטר הם כמו השדים שנותנין החלב, והארץ בהוציאה פירות היא כמו הרחם. ואאז"ל פירש שדים המניקות ורחם האם וזכר אחר כן ברכות אביך, כי שלשה אלה מברכים הילוד, האב והאם והמינקת. ולפי דעתי כי הוא ברכות הנולדים, וההפך, רחם משכיל ושדים צומקים (הושע ט'). (כו) ברכות אביך גברו – כמו יגברו, ורבים כמוהם עבר במקום עתיד, ובדברי הנבואה יותר אמר ברכותי שאני מברך אותך יגברו על ברכות הורי שברכו אותי, והורי, פירושו אבותי, והם אברהם ויצחק, והאב יקרא הורה והאם הורה, כי שניהם שותפין בהריון, האב נותן ההריון והאם מקבלת אותו. עד תאות גבעות עולם – והברכות יהיו לך ולזרעך עד גבול גבעות עולם. תאות מן והתאויתם לכם (במדבר ל"ד) שפירושו והגבלתם. ור"ל כל זמן שהעולם קיים, וזכר הגבעות כי הגבעות וההרים הם הדבר הקיים יותר בעולם השפל, וכן אמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה (ישעיה נ"ד). תהין לראש יוסף – כפל הענין במלת שונות לחזק הענין. ואמר ולקדקד נזיר אחיו – נזיר שר וגדול כמו מנזריך כארבה (נחום ג').

R. Avraham b. HaRambam Bereshit 49:22-26ר׳ אברהם בן הרמב״ם בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן פרת יוסף – טעמו שהוא ולד עושה פרי לפי שאע"פ שהיה זרעו מעטי ביחס לשאר השבטים הרי כבר יצאו ממנו שני שבטים וניבא עליהם (יעקב) ע"ה שירבו [כאשר אמר] וידגו לרב שוב המשיל את ריבוי זרעו אל ענף שתול על איזו עין ונטישותיו נמשכות (ו)עולות על החומות; ובן שם הענף [דוגמת מאמרו] ועל בן אמצת לך; ובנות נטישות כמו שביארו המפרשים ז"ל. (כג) וימררהו – אמרו כי הוא [נגזר] מן וימררו את חייהם. ורבו – [נגזר] מן רבה קשת כלומר שזרקו בו חצים אבל מה שפירשו בו "וכתרוה" (כלומר "והרבו בו") אינו מתאים (עם הענין). וישטמהו [נגזר] מן וישטם עשו הטעם כי אחיו נטרו לו איבה בסיבת ענין החלומות; ובעלי חצים המורים בחצים רמז אל אחיו אשר מכרו אותו (ונקראו בעלי חצים) לפי שאין מעשה כזה יוצא אלא מאנשי בליסטראות וכיוצא בהט. (כד) ותשב באיתן [קשתו] – משל כי חלומותיו גברו על כוונתם להאביד אותו עד שכאילו הוא מורה נגד המורים אשר כוננו חצים אליו ו[גברה] גבורת קשתו וזרועותיו נגדם בחילוף לגבורתם. ומאמרו מידי אביר יעקב – ביאור כי קיומו והצלתו מעצתם היתד' רק בהשגחה אלוהית בשביל יעקב משם רעה אבן ישראל – טעמו מן [ה]צד אשר משם השיג להיות מנהיג למצב ישראל כלומר (מצד) ההשגחה האלוהית כמו שאמר (יעקב) האלהים הרעה אתי. ומאמרו אבן – או יהיה משל לכחו וחזקתו בהצלתו מלבן ועשו ואסון שכם או תהיה האל"ף נוספת כלומר באותה הנהגה אשר אביר יעקב הנהיג בה את יעקב בה (הוא) גם כן רועה בן ישראל היינו יוסף. (כה) מאל אביך – ביקש (יעקב) ממנו יתעלה [ב(שמו) "אל" הסמוך (ל"אביך") עבור עזרתו לו] ע"ה לעבודתו שיעזור לו לעתיד לו ולזרעו כמו שעזר לו לשעבר ושוב ביקש ממנו בשמו אשר נתגלה לו בו לו ולאבותיו והוא (שם) שדי שיברך אותו וזה שכאשר נתגלה לו (ה') יתעלה בבואו מפדן ארם לברך אותו כמו שאמר (המקרא) וירא אלהים אל יעקב וג' אמר לו אני אלהים פרה ורב ג' וכבר הקדים (יעקב) ע"ה את זה ליוסף (ואמר לו) אל שדי נראה אלי בלוז [בארץ כנען] ויברך אתי ובכן הרי הוא כאילו אמר הריני מבקש מאל שדי אשר ברכני שיברכך. ברכת שדים – תפלה על ריבוי הזרע והשלימות מן השכול וביוצא בו וזה כעין טעם הבטחת הכתוב לא תהיה משכלה ועקרה. (כו) ברכת אביך – ברך אותו שהברכות האלה אשר ברך אותו בה אשר הוא אביו תהיינה נספחות ונוספות על הברכות אשר לאברהם ויצחק לפי שהן כלומר ברכ[ו]ת אברהם ויצחק חלק ליעקב ע"ה ברכת יצחק הראשונה (לו ו)לא לעשו פשוטה ובברכה השניה אמר לו ויתן לך את ברכת אברהם ואין ספק כי אותן הברכות כלומר ברכ[ו]ת אברהם ויצחק הן ליעקב ולזרעו כמו שאמר לו יצחק ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך; ולא נתכוין יעקב במאמר זה להוציא את שאר בניו מברכ[ו]ת אברהם ויצחק אלא להוסיף את הברכות אשר ברך אותו בהן הוא על חלקו (של יוסף) בהן ואי בעית אימא (כי נתכוין יעקב אל) שלימות חלקו ומנתו (של יוסף) בהן. עד תאות גבעת עולם – הקרוב במה שאמרו בזה כי הברכות אשר ברך אותו בהן אינן מוגבלות לתחום להיות נפסקות אצלו אלא הן מוגבלות בגבול העולם (וזו) הפלגה; ותאות גבול [נגזר] מן תתאו. וגבעת עולם דוגמת "עמודי עולם" כלומר מוסדות העולם' כל זה לשון מושאל להפלגה. נזיר אחיו – יש אומרים כי הוא [נגזר] מן "נזר" כלומר כתר אחיו והוד יש אומרים כי הוא [נגזר] מן "נזיר" והטעם לא שהוא נזיר ביחס אל שאר בני אדם אלא אפילו ביחס אל אחיו אשר הם נזירים ביחס אל זולתם וזה בשביל פרישותו הנודעת לבד ממניעותו מאשת אדוניו ממה שלא לקח לו פילגש ולא נשא אלא אשה אחת מתוך חסידות ופרישות וקדושה שהרי גם אילו עשה כן לא היה איסור (בדבר) ולדעתי פירוש זה קרוב וראוי יותר מן הראשון.

Ramban Bereshit 49:22-26רמב״ן בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן פורת יוסף – בן חן והוא לשון ארמי (ב"מ קיט) אפריון נמטיה לרבי שמעון בן פורת עלי עין חנו נטוי על העין הרואה אותו לשון רש"י ורחוק הוא מאד לסמכו אל הלשון ההוא שלשונות כאלה בתלמוד יוני או פרסי ושאר לשונות אין להם חבר בלשון הקדש ועוד כי לפי הנמצא ממנו איננו רק לשון ברכה ושבח והנו"ן בו שרש וכן בבראשית רבה (ס':י"ג) ויברכו את רבקה דוויין ושפופין ולא היו מפרנין אלא בפה ודומה לי שהוא ממה שאמרו (כתובות נד) פורנא ליתמי שפירושו השבח שהשביחו הוא ליתומים וקראו עוד הכתובה פורנא אשה גובה פורנא מהם (שם ס"ז) הכתובה שהיא שבח בית אביה וכמו שאמרו (ב"ר פ':ז') מהר פראנון אבל בן פורת או כדעת אונקלוס מלשון פוריה ועניפה או כדברי בעלי הדקדוק (עיין ספר השרשים שורש בנה) שעשו פורת מלשון ותארכנה פארותיו (יחזקאל ל"א:ה') והם אמרו כי בן כמו נטע והביאו לו דומה (תהלים פ':ט"ז) וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצתה לך והענין כאלו אמר נטע שבו פארות רבות יוסף ועל דעתי בן כמשמעו יאמר כי יוסף הוא בן שהוא כמו פארות אילן שתול על המעין אשר לא יכזבו מימיו ועשתה בנות צעדה אותן על החומות הגבוהות בשמים וכנה הבדים אשר תצאנה מן פארה בבנות כי הן בנות לפארות הגדולות והוא דרך צחות לבן פורת ולא נסמך בן אל פורת אבל הוא כמו אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל"א:ג') נפתלי אילה שלוחה (לעיל פסוק כ"א) בנימין זאב (להלן פסוק כ"ז) ולפיכך נקוד בצרי כי אילו היה פירושו נטע שיש לו פארות משפטו בסגול ואמר "בן" דרך חבוב כמו מטרף בני עלית ועל הכלל ראוי שנפרש בברכת יוסף שיהיה בה זכר לשני השבטים היוצאים ממנו והוא לשון פורת ובנות אבל מפני שהזכיר לוי ושבטי ישראל אינם אלא שנים עשר לא יעשה ממנו כן בברכתו שנים שבטים חלוקים אבל ירמוז להם וכן במשה רבינו בברכתו דמה אותו לשור ולראם (דברים ל"ג:י"ז) והזכיר בו הקרנים כי כל אחד מהם גוף אחד שממנו יתחלקו קרנים ובעבור ששם לא הזכיר שמעון אמר בפירוש והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה (שם). (כד) מידי אביר יעקב – זאת היתה לו מאת הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם זכה להיות רועה אבן ישראל עיקרן של ישראל לשון האבן הראשה לשון רש"י מאל אביך היתה זאת לך והוא יעזרך ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך גם זה לשונו ורבי אברהם אמר כי מ"ם מאל אביך נמשך לואת שדי והוא יברכך ועל דרך האמת הברכה הזאת דומה לברכה אשר ברך למעלה את הנערים כי אביר יעקב הוא אלהי אמת ולא בא בכתוב אביר אברהם או יצחק וזולתם רק אביר יעקב או אביר ישראל (ישעיהו א':כ"ד) הוא יעקב והנה מידי אביר יעקב הגדולה והגבורה משם מידי אביר יעקב רועה אבן ישראל היא האבן הראשה שהיתה לראש פינה (תהלים קי"ח:כ"ב) מאת ה' ונקרא אבן ישראל כמו שאמרו חכמים כנסת ישראל היא האבן הראשה וטעם אבן שהוא בנין משלים הכל וענין רועה כי העוז בגבורה מתעלה בימינו של הקב"ה כדכתיב (חבקוק ג':ד') קרנים מידו לו ושם חביון עזו כלומר ושם בימינו חביון העוז וחביון הוא הכח המתעלה הנחבא במקום אצילותו וזהו שנאמר (תהלים פ':ט"ז) וכנה אשר נטעה ימינך מאל אביך האלהים הרועה אותי מעודי ואת שדי ויברכך ודעת הברכה כי מידי אביר יעקב מחסד שרועה אבן ישראל ומאלהי אביו יפיק רצון ויבא עזרו ועם שדי תהיה ברכתו והנה הוא מבורך בשמים ובארץ וזה טעם ברכות אביך גברו על ברכת הורי כי הבנין שלם בו כך העליתי הענין הזה ממדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (עיין ספר הבהיר קצ"ג:קמ"ח) והמשכיל יבין.

Ralbag Bereshit Beur HaMilot 49:22-26רלב״ג בראשית ביאור המילות מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן פֹּרת יוסף – סעיף פורה. בנות צעדה עלי שור – רוצה לומר שצמחו מהסעיף ההוא פֹּארות, גדלוּ וגבהוּ עד שצעדו על החומה לרוב גובה הפֹּארות ההם וגודלן. וזה משל להצלחת יוסף וריבוי זרעו. (כג-כד) וימררֻהו ורֹבּוּ – פירשו זה על מה שעשו אחי יוסף לו, שמררו חייו, וירו חצים שנונים להפילו, ולא יכלו לו, כי כבר ישבה באיתן קשתו. ונכון הוא. גם נכון בעיני, שיהיה זה עתיד, ויהיה הרצון בזה שכבר ישטמו בעלי חצים זרע יוסף ולא יוכלו להם, כי ה' יתעלה יעזרם. באיתן – במקום איתן, רוצה לומר במקום חזק. וַיָּפֹזּוּ – ענינו: וַיֵּחָזְקוּ, כמו שפירש החכם ר' אברהם בן עזרא ז"ל. או יהיה מענין 'פז', והרצון בזה שהושם פז על זרועיו לגדולה ולממשלה. מידי אֲבִיר יעקב משם רֹעה אבן ישראל – זה רמז למשיח בן יוסף לפי דעתי. והרצון בזה, שמיוסף יֵצֵא האיש שיהיה רועה אבן ישראל. וראוי שתדע כי ישראל בחוזק הגלות ישובו לאבן, על צד המשל, לרוב סבלם הפגעים ומיעוט הרגשתם בהם. ולזה ייעד הנביא (יחזקאל יא, יט; לו, כו) שיסיר לב האבן מבשרם ויתן להם לב בשר. והנה אמר בזה המקום שמיוסף יֵצֵא הרועה אבן ישראל ותתחיל הישועה על ידו, כי צמיחתו תהיה בהיות ישראל בתכלית השפלות עד שיהיו במדרגת האבן. ולזאת הסיבה אחשוב שהסכימו רבותינו ז"ל על משיח בן יוסף. והנה יתבאר שכבר יהיה לישראל בתחילת הגאולה מנהיג — איננו מבית דוד — תצמח הגאולה על ידו, ממה שאמר זכריה בעניין הישועה: 'והושִׁע ה' את אהלי יהודה בָּרִאשֹׁנָה למען לא תגדל תפארת בית דויד ותפארת יֹשֵׁב ירושלם על יהודה' (זכריה יב, ז), וזה לאות שלא תהיה זאת הישועה בראשיתה על יד בית דוד. וסיפר אחר זה שכבר יהיה נדקר זה המנהיג ההולך לפניהם, ואמר עליו שהוא יהיה גדול המעלה כדוד, וכמו בית דוד, ובכלל הנה יאמר עליו שהוא כאלהים וכמלאך ה' לפניהם. והנה הרצון בכאן ב'אלהים' — השלמים, כאומרו: 'אמרתי אלהים אתם' (תהלים פב, ו). והנה יתבאר זה בגזרת ה' ביאור יותר שלם אצל ביאורנו לזאת הפרשה. (כה) מֵאֵל אביך וְיַעְזְרֶךָּ – הרצון בו: מאל אביך ומאת שדי שיעזרך ויברכך תהיינה לך אלו הברכות שזכר במה שאחר זה. ברכֹת שדים וָרָחַם – הם ריבוי הבנים בזולת הפלה, וגידולם בשלמות באופן שיִּמָּצֵא להם מהשדים מזון טוב ונאות מה שיספיק לגדול. (כו) תַּאֲוַת – גבול. והרצון בזה, שברכות אברהם ויצחק לא היו כי אם על ירושת ארץ כנען; ובכלל הנה הם לא היו על ירושת כל הארץ בכללה — אם היה שנודה שלא היו קיני וקניזי וקדמוני ממשפחות כנען. ואולם זאת הברכה תהיה עד גבול גבעות עולם, שהם קצות הישוב. רוצה לומר שלא יהיה בכל העולם דבר שלא יירשו אותו. והנה אמר זה על צד ההפלגה והגוזמא, להורות שהוא ברכוֹ על שיירש נחלה בלא מְצָרִים; כי הנביאים כבר ידברו בזה האופן, כמו שאמרה התורה: 'ערים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם' (דברים א, כח). ולקָדְקֹד נזיר אחיו – הוא כמו לראש יוסף. והנה היה יוסף נזיר אחיו, כי הוא היותר פָּרוּשׁ שבהם, והיותר מושל בתאותו. ויורה על זה מה שהיה עושה מאשת אדוניו, שלא רצה להִשָּׁמַע אליה, ושׂם מפני זה עצמו בשנאה עצומה עימה, היה לו בה מהסכנה מה שלא יֵעָלֵם. ולא כן עשה יהודה במוצאו תמר בדרך, שהוא שאל ממנה שיבוא אליה. ויותר רחוק מזה מה שעשה ראובן מענין בלהה. ולזאת הסיבה קראוֹ יעקב 'נזיר אחיו'.

Sforno Bereshit 49:22-26ספורנו בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(22) בן פורת יוסף, Joseph is considered the product of a proliferating grapevine. It spreads its protective shade for the benefit of many. In Psalms 80,11 we are told of this function of the grapevine in the words כסו הרים צלה, “the mountains were covered by its shade.” The simile means that Yaakov and his family lived under the protective cover of Joseph, i.e. in his shade. The word פורת derivative of פוריה, fruitful, implies the proximity of a spring, a well of water. בנות, branches. The grapevine brings forth many branches. צעדה עלי שור, describing how these branches even grow beyond the wall surrounding the orchard. Alternatively, what is meant is that the branches extend beyond the fence surrounding the well. Prior to its prolific growth it could not be seen from the far side of the wall. People living on that side of the wall did not even have an idea that something was growing there. Once the branches had topped the wall, its presence suddenly became noticeable and provoked reactions on the other side. The other side of the parable, are, of course, Yaakov on the one hand, and Joseph and his sons, who had developed in Egypt without their father even being aware that they were alive. Suddenly, what had been hidden from him for 22 years had become revealed. This is what he meant when he said on meeting him: ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלוקים גם את זרעך, I did not even expect ever to see your face again, and now God has shown me not only you but also your offspring. (48,11) (23) 49,23. וישטמוהו בעלי חצים, The expression בעלי חצים means: “the slanderers.” The word חץ, usually meaning “arrow,” is used as a simile for slander in Jeremiah 9,7חץ שחוט לשונם, “their tongues are like a sharp arrow.” One of these slanderers was the chief of the cup bearers when he referred to Joseph as נער עברי עבד, three words which are each a derogatory term. (41,12). Also some of Pharaoh’s servants are included in the list of those who slandered Joseph. They are reported as commenting with disdain that “Pharaoh has appointed a slave who had been sold for 20 pieces of silver as our ruler.” (Sotah 36). (24) ותשב באיתן קשתו. The reply to such accusations was given by Pharaoh himself when he challenged his servants with the words: “where else can we find such an individual endowed with the spirit of God?” (41,39) As a result, Joseph did not have to use his own ammunition. In other words, he could keep his arrows in his quiver, unused. ויפוזו זרעי ידיו, his arms were immeasurably strengthened when Pharaoh transferred his ring with the Royal seal to him. מידי אביר יעקב, however, the real salvation emanated from the God Who had proven Himself by doing the same for Yaakov. It is He Who enables Yaakov’s descendants to survive among the hostile nations, so that in the end only they will survive. The very name “Yaakov” suggests that in the end there will be only he. In the meantime, He is the One Who kept you alive and saved you from the slanderers who took aim at you. משם, from then on the רועה אבן ישראל, He will continue to act as the Shepherd of Israel preserving His people who will endure like אבן, a stone. It does not matter whether this stone is intrinsically precious or not, being a “stone” it will endure. The enduring nature of a stone is best illustrated in Daniel 2,34: “As you watched, a stone was hewn forth without hands and struck the image on its feet of iron and earthenware and crumbled them.” The reason Israel would survive is because they keep their faith with God and man. Sanhedrin 104 explains that the reason why Jews, even when defeated, exiled, etc.’ rose to high positions in their host country was because the rulers valued their loyalty. (25) מאל אביך, all of this (assistance) originated from the God of your father who had told me that the ascendancy of the Jewish people would manifest itself only after a period of mental suffering and physical debasement. This is what is meant when God said to Yaakov in 28,14 והיה זרעך כעפר הארץ, “your seed will be like the dust of the earth,” before he went on to say ופרצת ימה וקדמה, “you will spread out in all directions of the globe.” ויעזרך, so that you will not again descend to the depths. ואת שדי, same as if the Torah had written ומאת א-ל שדי, “from the God whose attribute is Shaddai.” Yaakov mentions this attribute specifically as it had been this attribute of God which had appeared to him in 35,11 promising that he would develop into a community of nations. Joseph’s greatness would be orchestrated with the help of this attribute of God. ויברכך, He, Himself, without intermediary. This would be different from the blessing extended to Ephrayim and Menashe in which Yaakov promised that “the angel,” i.e. the intermediary, who has looked after me would look after these children of Joseph. (48,16). This blessing was also different in character from the blessings of Yitzchok for Esau, and that from Moses for the people crossing into the Holy Land. In all those instances, except in the blessing Moses referred to in Deuteronomy 1,11 which was given by him prior to the sin of the spies, the initiators of the blessing were human beings, i.e. Yitzckok or Moses. God would be asked to honour promises made by humans as a blessing. In our situation here, Yaakov commands the blessing to originate with the attribute of God known as Shaddai. ברכות שמים מעל, in the sense that the days of your life would be completed as planned before you were born. (compare Exodus 23,27) ברכות תהום רובצת תחת, material blessings, adequate food and money to buy necessities. ברכות שדים ורחם. This is a blessing concerning having healthy and numerous children, in contrast with the expression רחם משכיל ושדים צומקים, “a womb that miscarries and shriveled breasts” (Hosea 9,14) (26) ברכות אביך, may He also grant you the blessing which has been bestowed on your father when the same God promised me that I would spread out in all directions of the globe. (28,14) This meant that my heritage would be boundless. This was only an extension of the original blessing given to Avraham at the beginning of Genesis 12 that ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, “through you will be blessed all the families of the earth and through your descendants.” This verse is also a promise to the moral elite of the gentiles who in the words of Bileam in Numbers 23,23 will be numbered among the people loyal to God and who will receive their reward. Bileam speaks of כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה', (Israel will be told by God directly what God does, not relying on astrologers and the like) The prophet Yoel 3,5 promises that all those who refer in their conversation to Hashem, will survive the wars preceding the coming of the Messiah, their mention of God being considered as proof of their believing in Him. The distinction of the Jewish people lies in the fact that they do not turn to soothsayers, and all kinds of charlatans, astrologers or palm readers to divine the future. If they want to know something about the future they turn to God directly or to a prophet, or they are content to let God do what He considers to be right. Hence, by proclaiming the name of the Lord one is presumed to belong to this elite. Verses quoted by the author, such as Isaiah 61,6 as well as Zecharyah 8,23 are an assurance that when the time comes, having been steadfast in one’s loyalty to God, one will share in the ultimate salvation. The Jews at that time will finally be recognised as deserving a position of leadership amongst mankind. גברו על ברכות הורי, and the reason that I said ברכות אביך is because they are more powerful than the ones which my parents, הורי, received. עד תאות גבעות עולם for my blessings extend to the end of the globe, both extremes of the sun’s orbit which spans the continents. They are so called as they represent the end of “time”. etc. תהיינה לראש יוסף, these words are understood as emanating from God Who will send His blessings onto the head of Joseph directly, without the services of any intermediary. Moses parallels Yaakov’s syntax when he said in Deuteronomy 33,16 in his blessing to Joseph תאנה לראש יוסף, ורצון שכני סנה. ולקדקד נזיר אחיו, seeing that he had remained pure, resisted temptation, he became crowned with the crown of royalty among his brothers (alternate meaning of נזר). He had proved by his very actions that he was worthy of such distinction, so that he is the recipient of direct blessings from God. Also Joseph’s descendants remained on a moral level close to that of his illustrious ancestor, so that the first of the Judges, Moses’ successor, was the leader of the people, being in effect the “king” of his nation. Compare Hoseah 13,1 כדבר אפרים אתת נשא בישראל, “when Ephrayim spoke piety he was exalted in Israel.”

(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף – הִנֵּה יוֹסֵף הוּא בֶּן גֶּפֶן פּוֹרָת, עָנָף שֶׁל גֶּפֶן פּוֹרִיָּה הָעוֹשֶׂה צֵל לָרַבִּים כְּדֶרֶךְ הַגֶּפֶן, כְּאָמְרוֹ "כָּסוּ הָרִים צִלָּהּ" (תהלים פ':י"א), וְזֶה כִּי בְּצִלּוֹ חַי בַּגּוֹיִים יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּמִצְרַיִם. בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת – וְעִנְיָנוֹ הָיָה כְּעִנְיַן עָנָף שֶׁל גֶּפֶן פּוֹרִיָּה סָמוּךְ לַמַּעֲיָן, שֶׁהִיא "פּוֹרָת" וּמְגַדֶּלֶת "בָּנוֹת" שֶׁהֵם עֲנָפִים. צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר – בְּאֹפֶן שֶׁאוֹתָהּ הַגֶּפֶן צָעֲדָה עַל הַחוֹמָה אוֹ הַגָּדֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי הָעַיִן, בְּאֹפֶן שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לֹא הָיְתָה נִרְאֵית מִצַּד הַשֵּׁנִי לַחוֹמָה, וְהָיְתָה בִּלְתִּי נוֹדַעַת לְגַמְרֵי לַיּוֹשְׁבִים שָׁם, וְאַחַר שֶׁצָּעֲדָה עַל הַחוֹמָה נוֹדְעָה הִיא וּבְנוֹתֶיהָ. וְכֵן קָרָה לְיַעֲקֹב בְּעִנְיַן יוֹסֵף וּבָנָיו, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מְצִיאוּת יוֹסֵף, וּכְמוֹ רֶגַע נִגְלוּ אֵלָיו הוּא וּבָנָיו, כְּעִנְיַן "רְאה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ" (לעיל מ"ח:י"א). (כג) וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים – בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, כְּעִנְיַן "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט':ז'), וּמֵהֶם הָיָה שַׂר הַמַּשְׁקִים, כְּאָמְרוֹ "נַעַר עִבְרִי עֶבֶד" (לעיל מ"א:י"ב), וּמֵהֶם קְצָת עַבְדֵי פַּרְעֹה שֶׁסִּפְּרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ 'עֶבֶד שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף תַּמְלִיכֵהוּ עָלֵינוּ' (סוטה לוֹ, ב). (כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ – אָמְנָם קַשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹסֵף לִירוֹת חֵץ עַל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע יָשְׁבָה "בְּאֵיתָן" וְהוּא הַמֶּלֶךְ כְּאָמְרוֹ אֶל עֲבָדָיו "הֲנִמְצָא כָזֶה, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּו" (לעיל מ"א:ל"ח), וּבְאָמְרוֹ "אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ" (שם ל"ט). וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו – בִּנְתִינַת טַבַּעַת פַּרְעֹה עַל יָדוֹ. מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב – אָמְנָם זֹאת הַהַצָּלָה וְהַהַצְלָחָה הָיְתָה לְךָ מִידֵי אַבִּירוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁמְּקַיֵּם אֶת בָּנָיו לְבֵין הָאֻמּוֹת לְהַשְׁאִירָם בְּסוֹף כֻּלָּם, כְּעִנְיַן שֵׁם "יַעֲקֹב" הַמּוֹרֶה שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּעָקֵב וּבְסוֹף כָּל הָאֻמּוֹת, וְכֵן קִיֵּם אוֹתְךָ וְהִצִּילְךָ מִבַּעֲלֵי הַחִצִּים אֲשֶׁר שְׂטָמוּךָ "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ". מִשָּׁם – וּמִדֶּרֶךְ טוּבוֹ זֶה. רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל הוּא "רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל" הַמִּתְקַיְּמִים לְבֵין הָאֻמּוֹת כְּמוֹ "אֶבֶן" יְקָרָה אוֹ בִּלְתִּי יְקָרָה הַמִּתְקַיֶּמֶת לְארֶךְ יָמִים, כְּעִנְיַן "הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי" (דניאל ב':ל"ד), וְהֵם יִשְׂרָאֵל, כִּי יָשׂוּרוּ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, כְּאָמְרָם 'בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָלְכוּ נַעֲשׂוּ שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם' (סנהדרין ק"ד:ב'). (כה) מֵאֵל אָבִיךָ – וְגַם כֵּן הָיָה לְךָ זֶה מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, בַּאֲשֶׁר הוּא "אֵל אָבִיךָ", שֶׁאָמַר לִי שֶׁהַמַּעֲלָה תִּהְיֶה לְזַרְעִי אַחַר הַשִּׁפְלוּת הָאַחֲרוֹן, כְּאָמְרוֹ "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ" (לעיל כ"ח:י"ד). וְיַעְזְרֶךָּ – שֶׁלֹּא תִּפֹּל עוֹד. וְאֵל שַׁדַּי – וּמֵאֵת אֵל שַׁדַּי, שֶׁאָמַר לִי "אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה, גּוי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ" (לעיל ל"ה:י"א), מֵאִתּוֹ הָיְתָה לְךָ זֹאת הַמַּעֲלָה. וִיבָרֲכֶךָּ – הוּא, בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, לֹא כְּבִרְכָתוֹ לִמְנַשֶּׁה וּלְאֶפְרַיִם שֶׁהָיְתָה עַל יְדֵי "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל" (לעיל מ"ח:ט"ז), וְלֹא כְּבִרְכַּת יִצְחָק לְעֵשָׂו, וּבִרְכַּת מֹשֶׁה לְבָאֵי הָאָרֶץ, שֶׁהָיְתָה מִפִּי אָדָם, אֲבָל הוּא יִהְיֶה הַמְּבָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אתְךָ" (לעיל כ"ח:ג'). וְכֵן מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל קֹדֶם חֶטְאָם בַּמְּרַגְּלִים, כְּאָמְרוֹ "וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (דברים א':י"א). בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל – בְּאֹפֶן שֶׁמִּסְפַּר יָמֶיךָ יְמַלֵּא (על פי שמות כ"ג:כ"ו). בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת – וְהֵם בְּרָכוֹת בַּמְּזוֹנוֹת וּבַמָּמוֹן. בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם – וְהֵם בְּרָכוֹת בְּבָנִים, עַל הֵפֶךְ "רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים" (הושע ט':י"ד). (כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ – וִיבָרְכֶךָ גַּם כֵּן בִּרְכוֹת אָבִיךָ, וְהֵם כְּאָמְרוֹ "וּפָרַצְתָּ יָמָה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (לעיל כ"ח:י"ד), שֶׁהִיא נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים, וּכְאָמְרוֹ "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (שם). וְהוּא אִשּׁוּר עָתִיד "לַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קוֹרֵא", כְּאָמְרוֹ "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כ"ג:כ"ג), וּכְאָמְרוֹ "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ" (ישעיהו ס"א:ו'), וּכְאָמְרוֹ "יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכָּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר: נֵלְכָה עִמָּכֶם, כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם" (זכריה ח':כ"ג). גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי – וְאָמַרְתִּי "בִּרְכֹת אָבִיךָ", כִּי גָּבְרוּ עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁקִּבְּלוּ הוֹרַי. עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם – שֶׁבִּרְכוֹתַי הִתְפַּשְּׁטוּ עַד גְּבוּל שְׁנֵי צִדֵּי חֵלֶק הַגַּלְגַּל שֶׁל מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹצֵא מֶרְכַּז הַמַּגְבִּילִים אֶת הַיַּבָּשָׁה, שֶׁהֵם שְׁתֵּי קְצוֹת עוֹלָם הַזְּמַנִּיִּים וְהַנִּפְסָדִים. וְקָרָא "גִּבְעֹת עוֹלָם" אֶת שְׁנֵי חֲלָקָיו הַמַּגְבִּילִים אֶת הַיַּבָּשָׁה, מִפְּנֵי גָּבְהָם מִמֶּרְכַּז הָאָרֶץ עַל תְּמוּנַת גִּבְעָה. וּבִרְכוֹתָיו אֵלֶּה הָיוּ כְּשֶׁנֶּאֱמַר לוֹ "וּפָרַצְתָּ... וְנִבְרְכוּ בְךָ" (לעיל כ"ח:י"ד), שֶׁהִיא בִּרְכַּת אשֶׁר נִצְחִי, אֲשֶׁר בָּהּ יִתְבָּרֵךְ כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף – מִפִּי עֶלְיוֹן, שֶׁיִּשְׁלַח מִמָּרוֹם בִּרְכוֹתָיו לְרֹאשׁ יוֹסֵף בִּלְתִּי אֶמְצָעִי. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אַחַר שֶׁאָמַר "וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה" (דברים ל"ג:ט"ז), שֶׁהוּא אֱלֹהֵי מָרוֹם וּבִרְכוֹתָיו מִמָּרוֹם, "תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף" (דברים ל"ג:ט"ז). וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו – וְזֶה כִּי בִּהְיוֹתוֹ נָזִיר מֻכְתָּר בְּנֵזֶר מַלְכוּת בֵּין אֶחָיו, הֵעִידוּ מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל בְּרָכוֹת מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּלְתִּי אֶמְצָעִי. וְכֵן הָיָה זַרְעוֹ בְּמַעֲלָה קָרוֹב לְשֵׁבֶט הַמַּלְכוּת, כְּאָמְרוֹ: "כְּדַבֵּר אֶפְרַיִם רְתֵת נָשָׂא הוּא בְּיִשְׂרָאֵל" (הושע י"ג:א'), וּמִמֶּנּוּ הָיָה הָרִאשׁוֹן לַשּׁוֹפְטִים, וְנִבְחַר רִאשׁוֹן לְמֶלֶךְ כַּאֲשֶׁר נֶחְלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

Shadal Bereshit 49:1שד״ל בראשית מ״ט:א׳

ויקרא יעקב אל בניו – נראה שלא עמדו אצלו בעודו מדבר עם יוסף ובניו מפני כבודו. היאספו – היכנסו, נאסף כמו נכנס ואסף כמו כנס. יקרא – כמו יקרה, כמו פן יקראנו אסון (בראשית מ"ב:ד'). באחרית הימים – בימים הבאים, בימים האחרונים, ויש אחרון שאחריו אחרון, כמו ואת לאה וילדיה אחרונים (בראשית ל"ג:ב'), וכל מה שאיננו ראשון נקרא אחרון, וכן מלת אחרית ענינה avvenire {תוצאה}, כמו כי אם יש אחרית (משלי כ"ג:י"ח) כי אחרית לאיש שלום (תהלים ל"ז:ל"ז) ועיין ירמיה כ"ט י"א, ובמדבר כ"ד י"ד, ואין הכונה כאן על ימות המשיח אלא על כבוש ארץ ישראל וחלוקה, וכבר היו אנשים בין האחרונים מכחישי הנבואה שאמרו שלא אמר יעקב הפרשה הזאת, רק אחר כמה דורות נכתבה כגון Jo. Godofr. Hasse, Jo. Henr. Heinrichs, Jo. Severin. Vater (1811) Jo. Cristoph. Friedrich והאחרון הכביד וכבר הכו על קדקדם, (Jo. Jac. Staehelin, Jo. Ernest. Cristoph. Schmid, Hensler (Basilea 1827 ואחריהם ראז'{נמילר}. אך כל משכיל יראה ויבין כי א"א {אי אפשר} להעלות על דעת שאדם בימי דוד או אפילו בימי משה יתעורר להטיח דברים נגד שבט ראובן ושמעון, ובפרט נגד שבט לוי שכבר היה מקודש, ויאמר בסודם אל תבוא נפשי וגו', ארור אפם כי עז וגו' על מעשה ישן נושן שכבר נשכח, ויקובלו דבריו אשר בדה מלבו, ולא יתרעמו השבטים ההם וימחקו דבריו, אחר שלא היו הדברים ההם בקבלה אצלם מימות יעקב; ובפרט הכהנים בני לוי שהיו תופשי התורה, איך קיימו הדברים האלה בספר התורה, אם לא שכן קיבלו מאבותיהם כי כן אמר להם יעקב אביהם בעת מותו?

Shadal Bereshit 49:22-26שד״ל בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן – נטיעה, כמו ועל בן אמצתה לך (תהלים פ':ט"ז) ועל הדרך הזה שם יונק ויונקת ועוללות הושאלו על הצמחים. פורת – תואר לשון נקבה, כמו פוריה, ומילת בן כשהיא להוראה הזאת היא לשון נקבה, וכן כאן הריבוי ממנה בנות. עלי עין – אצל עין המים, כעץ שתול על פלגי מים {תהלים א':ג'}. בנות – ענפי הנטע הזה, צעדה עלי שור, מתפשטות על הדלִית מלשון עלו בשרותיה ושחתו (ירמיה ה' יו"ד) וכן בין שורתם יצהירו (איוב כ"ד:י"א) והמשל לקוח מן הגפן. בנות צעדה – ריבוי הנקבות פעמים רבות יבא עמו הפועל בל' יחיד, כמו תשיגהו כמים בלהות (איוב כ"ז:כ'), ועיניו קמה (שמואל א ד':ט"ו) כי קמה על בבל מחשבות ה' (ירמיה נ"א:כ"ט) מפי עליון לא תצא הרעות (איכה ג':ל"ח) וחטאותנו ענתה בנו (ישעיה נ"ט:י"ב) מחשבות בעצה תכון (משלי כ':י"ח), וכן המנהג גם בל' ערבי; ובספר הכותים בני צעירי עלי שור, ויוסף לא היה הבן הצעיר (כי בנימין צעיר ממנו) ולמה יזכירהו בתואר פחות, והוא היה בדעתו לגדלו על אחיו? (כג) וימררהו – לשון וימררו את חייהם (שמות א':י"ד). ורבו – ל' יריית חיצים, והוא קל עבר ממשקל פָעול, משורש רבב, כמו יָסוֹבּוּ עלי רבָיו (איוב ט"ז:י"ג), וברקים רב (תהלים י"ח:ט"ו) שהם לשון יריית חיצים, כמו שרש רבה (רד"ק), ואמרו רֹבּוּ ממשקל פעול להבדילו מן רַבּוּ ענין רבוי (מהרש"ד {ר"ש דובנא}): ולדעת רש"י המילה בנין פֻעל, על דרך כָלּו תפלות {תהלים ע"ב:ב'}, אלא שהוראתו כהוראת ההתפעל; ואולי חשב רש"י כי בשו וארו עיני {שמואל א י"ד כ"ט} הם ג"כ בנין פֻעל, ולהיות הוראתם עומדת, והפועֵל פועל בעצמו ולא מקבל פעולה מאחרים, חשב שיתכן להיות פֻעל להוראת התפעל, ומלות שֹמו רֹמו דֹמו שהם צווי מן הקל הם לדעתו עבר פֻעל. וישטמהו – הוא פירוש המשל, וכן דעת בעל הטעמים שנתן אתנח תחת ורבו, ועשה אותם שני מאמרים, וכל זה על אחיו ששנאוהו; ולדעת רשב"ם על המצרים שנתנו אותו בבית הסוהר; אולי אמר כן בחשבו כי יעקב לא ידע מאומה משנאת בניו את יוסף. ומוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי לא יתכן לומר שיעקב לא ידע דבר מזה, שאם כן לא היה מקום לאחי יוסף שיאמרו ליוסף אביך צוה וגו' {בראשית נ':ט"ז}, אם יוסף היה יודע שלא נודע הדבר לאביו; גם רחוק הוא עד מאד שיחשוב יוסף כי אחיו הגידו העניין לאביהם קרוב למיתתו; ואם יקשה לרשב"ם כי אחר שהם לא מכרוהו (כדעתו וכדעתנו) לא יתכן לומר וימררוהו ורובו, אין זה כלום, כי הנה יוסף האמין שהם מכרוהו, וכן האמין יעקב, כי בודאי בניו לא הגידו לו שהשליכוהו לבור כדי שימות שם. ולדעת דח"א ז"ל הכוונה על הקרובים לשכם שהיו שונאים לבני יעקב, וקרוב הדבר כי בני יעקב אמרו לאביהם (או הוא עצמו חשב כך והם הניחוהו במחשבתו) כי כשהלך יוסף לראות את אחיו בשכם טעה בדרך והלך בדרך רחוקה ופגעו בו לסטים בעלי חיצים וביקשו להרגו, וה' היה אתו והתקומם נגדם ונמלט מידם, ואח"כ לא ידע הדרך לשוב לבית אביו, ופגעו בו אחרים ותפשוהו ומכרוהו לעבד. והוא אומר כי רחוק הוא שימשיל יעקב את בניו (שהיו רועי צאן) לבעלי חיצים, גם מאמר ותשב באיתן קשתו לא יתכן אם הכוונה על אחיו, כי הנה יוסף לא התקומם נגדם כלל, אך נשאר כצאן לטבח יובל. (כד) ותשב באיתן קשתו – כלפי מה שאמר כי בעלי חיצים נלחמו בו, אמר כי אמנם קשתו גברה על קשתם, וניצבה נגדם באיתן ובחוזק, איתן הוא ג"כ שם דבר, כמו וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י"ד:כ"ז). ויפזו זרועי ידיו – היו זרועיו קלים בדריכת הקשת, לשון מפזז ומכרכר (שמואל ב ו':ט"ז) וקרוב לזה שרש פחז ושרש חפז על קלות התנועה. מידי אביר יעקב – זאת היתה לו מידי האל שהוא אביר יעקב, ואביר לשון אברה, מטעם ישאהו על אברתו (דברים ל"ב:י"א), באברתו יסך לך (תהלים צ"א:ד') ענין הגנה כענין אשר באת לחסות תחת כנפיו (רות ב':י"ב). משם רועה וגו' – יש מפרשים (הביאם ראב"ע) משם מאז, וכן פירשו רמבמ"ן וראז'{נמילר} מאותה שעה נעשה יוסף רועה ישראל. ומהרש"ד {ור"ש דובנא} מפרש משם על המקום שסבל בו צרותיו, והוא הבור אשר שמוהו בו, כי מבית האסורים יצא למלוך; ונ"ל כי מאחר שנאמר למעלה מידי אביר יעקב, ונאמר למטה מאל אביך ויעזרך, ראוי שגם משם רועה וגו' יהיה נאמר כלפי מעלה; לפיכך מסכים אני עם המתרגם הסורי שהיה קורא מִשֵם בצירי, והוא כטעם ישגבך שם אלהי יעקב (תהלים כ':ב') וכן תרגם גם הערדער. רועה אבן ישראל – רשב"ם ורמבמ"ן פירשו רועה בית ישראל, ומהרש"ד {ור"ש דובנא} וראז'{נמילר} ולפניהם רש"י Coccejus וקלער' פירשו רועה ישראל ואבן ישראל, כלומר צור מעֻזם סַלְעָם וּמִפְלָטָם [ואני לא אדע למה בתהלים י"ח:ג' ניקדו וּמְפַלְּטִי פעל ולא וּמִפְלָטִי שם דבר, (וכמו אחישה מפלט לי שם נ"ה:ט') כמו סלעי ומצודתי, צורי מגני וקרן ישעי ומשגבי שבפסוק ההוא; ונראה שנקדו כן להשוותו עם מה שכתוב בשמואל ב' כ"ב:ב', ושם כתוב ומפַלְטי לי, ולא יתכן לומר ומפלָטי לי כי מלת לי מיותרת, ועל כרחנו צריך לומר כי שם הוא בינוני והיו"ד נוספת כיו"ד יושבי {תהלים קכ"ג:א'} המגביהי] {שם קי"ג:ה'} אלא שהם מפרשים על יוסף ואני מפרש על האל, וכן דעת געז'{ניוס} (Thesaur. pag. 16) שאבן ישראל כינוי לאל, ולא ידעתי איך הוא מפרש משם. (כה) מאל אביך – הִצְלַחְתָ וְגָדַלְתָ בעזרת אלהי אביך שיעזרך לעתיד. ואת שדי – ומאת. ברכות שמים מעל – הטל והמטר. ברכות תהום וגו' – מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ברכות שדים ורחם – ברכות השמים והארץ, כי השמים הנותנים המטר מגדלים הצמחים, כמו השדים שמגדלים ומיניקים התינוק, והארץ יולדת הצמחים כמו הרחם, כטעם והולידה והצמיחה {ישעיה נ"ה:י'} (רד"ק בשם אחרים) ושאר המפרשים פירשו ולא יהיה זרעו רחם משכיל ושדים צומקים (הושע ט':י"ד) וזה אין לו ענין עם האמור במקרא הזה. ואנקלוס תרגם ברכות אביך ואמך, אמנם השדים והרחם כולם באשה לא באיש, ורש"י תירץ בדוחק. (כו) ברכות אביך וגו' – רוב המפרשים פירשו הורי יולדי מלשון האנכי הריתי (במדבר י"א:י"ב) כתרגום אנקלוס; אעפ"י שזה באמת רחוק מאד כי אין הזכר הורה, ומאמר האנכי הריתי אינו אלא בתמיהה. רש"י פירש הברכות שבירכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שבירך את הורי, ורד"ק ומהרש"ד וקלער'{יקוס} וראז'{נמילר} פירשו הברכות אשר אני מברך אותך יגברו על ברכות הורי שברכו אותי; אמנם רשב"ם ואחריו הערדער פירש הורי ל' הרים, והוא כפל ל' של גבעות עולם, והביא ראיה מברכות משה שאמר {דברים ל"ג ט"ו} מראש הררי קדם וממגד גבעות עולם; ויש סמך לזה מתרגום ירושלמי ברכתא דאבוך יתוספן עלך על ברכתא דבריכו יתך אבהתך אברהם ויצחק דמתילין לטוריא, וכן בתרגום האלכסנדרי מתורגם לשון הר, אלא שהמתרגם ההוא הדביק מלת הורי למלת ער, הורי ער, הרי עד, כמו גבעות עולם; והלכו אחריו י"ד מיכאעליס Ilgen, Vater וגיז'{ניוס}, אלא שמיכאעליס מגיה הָרֵי; והאחרונים אומרים שמלת הור היא מלה קדמונית, נשאר ממנה רמז בהור ההר, וכן בל' יונית שקוראים להר horos; ומביאים ראיה לקשור שתי המלות הורי עד מגבעות עולם שאחריהן ומברכות משה, ומדברי חבקוק (ג':ו') ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם; ומלת תאות, מנחם בן סרוק ורש"י וראב"ע ורשב"ם ורד"ק ורמבמ"ן וראז'{נמילר} פירשו לשון גבול וקצה, מלשון והתאויתם לכם (במדבר ל"ד:י') כלומר עד סוף גבעות עולם, וזה לדעת קצת (רד"ק וראז'{נמילר}) בבחינה הזמן, תהיינה לך הברכות האלה עד סוף העולם, עד שלא ימושו ההרים אשר הם עומדים לעולם: ולדעת אחרים הוא בבחינת המקום, רש"י פירש ברכה בלא מצרים, וראב"ע שתהיינה הברכות גבוהות, אמנם אנקלוס פירש תאות כמשמעו, דחמידו להן רברביא דמן עלמא, וכן קלער'{יקוס} פירש מה שאדם מתאוה על הגבעות, כלו' המרעה הטוב וכיוצא בזה; וגעז'{ניוס} וחבריו גם הם פירשו הדר הגבעות וחמודותן. ואני אומר שאין להוציא מלת תאות מענינה הידוע בכל המקרא, ומעולם לא מצאנו תאוה לענין סוף וגבול, וגם מברכות משה אתה למד, שאמר ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם, ותאוה כמו מגד, דבר נחמד, וכן חמודות {דניאל ט':כ"ג} ומחמדים {שיר השירים ה':ט"ז} וכן {בראשית ג':ו'} וכי תאוה הוא לעינים, ומזה נָאוֶה ונָאֶה ונוי; וכאן תאות הוא כנגד ברכות, ברכות הורי עד, תאות גבעות עולם, ומפני שמלת עד איננה מתיישבת לפי זה אצל תאות גבעות עולם, ומאחר שאם נחבר אותה אל ברכות הורי יהיו שני חלקי המליצה הולכים צמדים כנהוג, ובעבור הראיות המובאות גם כן מדברי משה ומדברי חבקוק, מוכרח אני להסכים עם געז'{ניוס} וחבריו הקוראים בשיטת המתרגם האלכסנדרי ברכות הורֵי עד; אמנם אינני מסכים עמהם במה שהם מחברים מילת על לברכות הורי, ברכות אביך גדולות וגבוהות ועצומות מברכות הררי עד, ראשונה שלא היה לו לסתום, אלא לפרט מה הן הברכות האלה אשר למעלה מברכות הררי עד, ועוד היל"ל על תאות גבעות עולם, ושלישית כי משה אמר שיהיה לו ממגד גבעות עולם, ולא אמר שברכתו תהיה למעלה ממגד גבעות עולם, גם ראז'{נמילר} כתב כי המליצה הזאת ברכות אביך גברו על ברכות הררי עד, היא מליצה זרה ובלתי נאותה, לפיכך אומר אני כי ברכות אביך גברו על, הוא מאמר בפני עצמו, ומלת על נפרדת, כמו ונאם הגבר הוקם על (ש"ב כ"ג:א'), כלומר למעלה, ושיעור הכתוב כך הוא – ברכ֥ות אב֖יך גָבְ֥רו עָ֑ל ברכ֣ות הֽורֵי-ע֗ד תאות֙ גבע֣ות עול֔ם תהי֙ין֙ לר֣אש יוס֔ף ולקדק֖ד נז֥יר אחֽיו: כלומר ברכות שאביך מברך אותך גברו וגבהו למעלה למעלה; גבר קרוב בענין לשרש גבה, כמו ויגברו המים (ברא' ז':י"ח) והמים גברו מאד מאד על הארץ (שם שם י"ט), חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (שם שם כ') כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו (תהלים ק"ג:י"א) כי גם ברכות הררי עד, וברכות גבעות עולם בחמודותיהם תהיינה לראש יוסף, תבואנה על ראשו, כטעם יחולו על ראש יואב (ש"ב ג':כ"ט), על ראש רשעים יחול (ירמיה כ"ג:י"ט, ול':כ"ג) ומילות עד ועולם מורות על גובה בלתי מוגבל, ע"ד שוכן עד מרום וקדוש (ישעיה נ"ז:ט"ו), עיין שם פירושי. נזיר אחיו – פרישא דאחוהי, כלו' בחיר אחיו, הנבדל מהם במעלה וחשיבות (רש"י וכן ראז'{נמילר}); ורשב"ם וראב"ע ורמבמ"ן וקלער'{יקוס} מפרשים מלשון נזר, המוכתר ונכבד עליהם, וכן מִנְּזָרַיִךְ כארבה (נחום ג':י"ז); והראשון נ"ל עיקר, כי כן רוב שמוש מלת נזיר הוא מענין הפרשה והבדלה, ולא מענין נזר ונשיאות; ועוד הנה גם משה השתמש בברכתו במליצה זאת, ואז לא היה יוסף חי, ולא היה לשבטו שלטון על שאר שבטים, ואולי נזר שענינו עטרה הוא ג"כ מענין הפרשה והבדל חשיבות, אעפ"י שהיה אפשר לומר כי נזר נגזר מן זֵר, דבר המקיף סביב סביב, ודע כי כל שימוש שרש נזר הוא לענין פרישות של קדושה ומעלה וכבוד, גם וינזרו לבשת (הושע ט':י') ענינו הפרישו והקדישו עצמם לעבודת אלילים; אמנם נזורו אחור (ישעיה א':ד') הוא משרש זור, שהוא תרגום של סור; ויחזקאל (י"ד:ז') אמר שלא כמשפט וינזר מאחרי, והיה ראוי לומר ויזור כמו שאמר בפסוק ה' נזורו מעלי, ועיין מה שכתבתי על נזורו אחור (ישעיה א':ד').

Netziv Bereshit 49:1נצי״ב בראשית מ״ט:א׳

אל בניו – היינו בניו ממש. ולהם אמר האספו – דמשמעו אסיפת אנשים מיוחדים לצורך ענין ולא קיבוץ כללי. וצוה לבניו ממש שיבואו סמוך למטתו וישמעו את אשר יגיד כי הברכה מועלת יותר כאשר המתברך עומד לפניו כמ"ש לעיל ט' י'. ואגידה לכם – פרש"י בשם מ"ר ביקש לגלות את הקץ וכו' דקדק רבינו להעמיד זה הדרש על ואגידה לכם. וכ"ה בגמ' פסחים דמ"ד מ"ד האספו ואגידה לכם וגו' ביקש יעקב לגלות כו' ולא על גוף המאמר את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. דבאמת אין משמעות באחרית הימים בכ"מ על ימות המשיח תדע הרי בפ' וילך כתיב וקראת אתכם הרעה באחרית הימים. וגם בדברי יעקב אבינו יש הרבה דברים שלא יהי' כן בימות המשיח כמו זבלון לחוף ימים ישכון. ובחלוקה דס' יחזקאל אינו כן. ובלעם אמר לבלק אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וזה אינו בימות המשיח שכבר בטל ונעקר אומה מואב מן העולם. אלא משמעות אחרית הימים הוא סוף ימי התקופה שהמדבר עומד בו. מש"ה יעקב דיבר בתקופות הגלות ומה שיהי' ביציאת מצרים ומכניסתם לא"י בימי השופטים. שהי' נחשב כל המשך לביאה עד שנתיישבו בטח בסוף ימי דוד ושלמה ובלעם ג"כ דיבר בתקופה של כניסת א"י והאחזם בה ואחרית ימי תקופה זו הי' ימי דוד המלך ומשה רבינו דיבר בתקופה של חטאת ישראל כאשר החלו לסור מאחרי ה' אחרי שלמה המלך ומה שאמר וקראת וגו' הוא על סוף ימי הבית. והנביאים דברו על תקופת הגלות מש"ה כיוונו במה שאמרו באחרית הימים על סוף הגלות והוא ימות המשיח. ואחרי שכן אין מקום לדרש שרצה יעקב לגלות את הקץ של משיח אלא מדיוק הלשון ואגידה לכם. והגדה כאן הוא דבר סתר וסוד כמוס. ולמדו מזה כונה שניה דבאחרית הימים קאי על ימי העולם ג"כ והיינו ימות המשיח.

Netziv Bereshit 49:22-26נצי״ב בראשית מ״ט:כ״ב-כ״ו

(כב) בן פרת יוסף – שגדל מנעוריו בקומה ויופי יותר מכל אדם וכן פי' רשב"ם. אמנם זה הי' מעת הוולדו עד שנמכר. ואח"כ לא גדל עוד עד שיצא מבית הסורים למלוך. וגדל עוד הפעם פתאום בקומה גבוהה. וזהו אמרו עוד הפעם בן פרת עלי עין – שגידולו היה פתאום עד שנראה לעין שהוא גדל והולך ולא כגדולו בנעוריו שהי' גדל לאט לאט ואינו נראה לעין. אבל בגידולו שנית הי' עלי עין. בנות צעדה עלי שור – כ"כ היה גבוה בקומה ותאר פניו עד שבנות צעדה עלי שור לראות אדם יפה כמוהו. זהו פשוטו של מקרא. אבל א"כ צעדו מיבעי לי' אלא יש כאן כונה שני' עוד בן פרת יוסף – שגדל בחכמה יותר משאר בניו. והי' כזה עד שנמכר. ואח"כ לא חכם עוד עד שיצא מבית הסורים. וגדל עוד הפעם פתאום בחכמת הטבע עלי עין עד שפירשו חז"ל הא דכתיב בשלמה ויחכם מכל האדם וגו' וכלכל זה יוסף שהי' מכלכל את העולם הרי שהי' מצוין בחכמה אלא שלא הי' שוה מקור חכמתו כחכמת שלמה. דשלמה בא מכח חכמת התורה [כמש"כ הרמב"ן בהקדמת פי' התורה וע"ע מ"ש בהע"ש סי' קע"א שלהי אות י'] ומש"ה נקרא בני במאמר החכמה מה ברי ומה בר בטני כמש"כ לעיל מ"ה ט"ז בהר"ד. אבל יוסף שכח חכמת התורה כמבואר ברבה פ' ע"ט עה"פ כי נשני אלהים וגו'. אלא שניתן לו חכמת הטבע בשפע רב. וכבר נתבאר שם שזה נקרא בנות. וזהו דבר יעקב בנות צעדה עלי שור – חכמת הטבע צעדה עלי שור במדרגה עליונה וגבוהה. (כג) וימררהו – בין גידול ראשון לגידול שני מררו חייו. ורבו – זרקו עליו חצים. מלשון רובה קשת. וברקים רב ויהמם. וישטמהו בעלי חצים – מלשון וישטם עשו. ומשמעו בת"א שם נטר דבבו. דמי שהוא מכה את חבירו אינו אלא מקרה. ולא כן אחי יוסף שהיו נוטרים שנאה בלבבם עליו ומחשבים איך להרע. וזה גרע הרבה מהמכה במקרה. וכ"ז מנע גידולו בנתים עד שהגיע. (כד) ותשב באיתן קשתו – כמו ונחתה קשת נחושה זרועותי. שכל מה שהקשת קשה ומוצקה יותר היא מורה יותר מרחוק. כך נעשה קשת יוסף איתן לירות גמול רע לאחיו. אבל ויפזו זרועי ידיו – הראה יופי ידיו להיטיב להם בשפע עושר ומדה טובה. ופי' ויפזו מלשון פז. ומפרש מאין בא ליוסף מדה טובה זו בהפלגה כ"כ מידי אביר יעקב – לפי הפשט הוא מכחו הגדול של יעקב שהי' אביר כחו במדת השלום כמו שנתבאר לעיל ל"א מ"ו ול"ב כ"ו. ומזה בא כן המדה ליוסף בנו שהי' אחוז במדת אביו ביותר כמש"כ לעיל ל"ג ז' אכן משמעות אביר יעקב הוא כנוי על הקב"ה כמו לשון אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב והכונה בזה עפ"י מה דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. וביארנו שם דעם ישראל בכלל נמשלים לחבל המפותל מהרבה חוטים ולמעלה היא עבה ולמטה היא נפרדת כל חוט בפ"ע. כך הקב"ה נשמתא דנשמתין דכל ישראל ומש"ה תנן בסנהדרין פ"ד כשאדם מישראל מצטער שכינה מה אומרת קלני וגו' והוא כמו אם ניזוז חוט המתפרד למטה נרגש החבל העבה למעלה. וזהו כחו הגדול של יעקב. ומש"ה אסור לנקום זא"ז כמש"כ בס' ויקרא י"ט י"ח עפ"י הירו' וזהו טעמו של יוסף. ועוד טעם. משם רועה אבן ישראל – רועה מלשון אפרים רועה רוח (הושע י"ב) רעה אמונה (תהלים לז) ומשמעם הולך ומשקע דעתו ברעיון גדול כמה עתים. ומזה בא הלשון בקהלת כ"פ רעיון. וענינו כאן ממדה זו של חסד הנפלא להיטיב למי שמריע לו מתחשב להתחבר עפרורית של ישראל להיות לאבן אחת. דבעת שישראל בגלות נמשלים לעפר הארץ כמו שאמר הקב"ה ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. ואוה"ע נמשלו למים כמבואר בשיר הקדוש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וישעיה הנביא אמר (שם י"ז) הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון. ומים כבירים שוטפים על עפר ה"ז ממסמסו עד שהולך תמס לגמרי אבל כשמתחברים העפרוריות ונעשים אבן מוצק אז אפי' ים שוטף יעבור עליו אינו אלא מגלגלו אבל אינו מאבדו. כך ישראל בגלות כשהם מפוזרים בדעות וברדיפה זא"ז אזי נאבדים אחד אחד ר"ל אבל אם מתקשרים ונעשים אבן ישראל אזי אין כל בריה יכולה להם ואמר יעקב שמדה זו של יוסף היא מוכרחת מאד. דמשם רועה. מתחשב איך שיהי' אבן ישראל. (כה) מאל אביך ויעזרך – הישועה שהגיעה ליוסף מאחיו שרבו עליו. לא הי' בכח המלחמה כמו שהגיע לאברהם מרודפיו. ולא בכח פרנסה כמו שהגיע ליצחק בעת ששטמוהו פלשתים. ואח"כ היו מוכרחים לסחור עמו כמש"כ לעיל כ"ו י"ב. אלא בכח השלום שהגיע ליעקב מצורריו כמו עשו ולבן. ובשעה שהשלימו עמו היה זכות מדת החסד והשלום שלו עומד לו להגדילו בכבוד ומעלה בעיניהם באותו שעה. וזהו דבר יעקב מאל אביך – בכח אלהית שהי' לאביך. ויעזרך – עזרו ליוסף בזו המדה מכל צרותיו שהגדילו בעיני פרעה. ובזה נעזר ג"כ מאחיו שרבו עליו ובאה זו המלה בוי"ו המהפך מעתיד לעבר. ואת שדי ויברכך – עבור מדת השלום וגמ"ח בשפע. ברכו בשפע פרי העוה"ז. והנה כבר נתבאר משמעות שם שדי שאמר לשיעור הבריאה די. שיתגלה בזה השיעור כבודו ית' שהוא תכלית הבריאה. וכמו שהי' גבול למרחבי ארץ ותבל. כך הי' גבול וקצב לגידולי ארץ שכל המינים נבראו אך לכבודו ית' וכמש"כ כל פעל ה' למענהו וכדאי' ביומא דל"ח ב'. וע"ז אמר יעקב ואת שדי – כל הצמחים שנבראו לתכלית הכרת כבוד שדי בכולם. ויברכך – וכמבואר בפרטות בברכת משה לשבט יוסף. שהיו כל המינים שבעולם גדל בהר המלך. עד דאי' באיכה רבתי שהי' הקיסר שואל לר"י בן חנניא על מה דכתיב לא תחסר כל בה. והרי אין בה שלשה מינים הללו. וטרח ר"י ומצא גם אותם. וכל המינים נכללו במה שאמר ואת שדי. ברכת שמים מעל וגו' – באשר כל מין נדרש להצלחת גידולו שיהא ע"צ היותר טוב. אור השמש. וטל השמים. ונדרש עוד לגשם המעורר התהום מתחת וכדאי' בתענית פ"ג על המקרא תהום אל תהום קורא וגו' ע"כ אמר שכל המינים יתברכו בברכת שמים מעל – זהו השמש והטל וברכת תהום רובצת תחת – הוא הגשם המעורר את התהום בשפע כדאיתא בפ' חלק במאמר אחאב לאליהו שהיו עוקרים פוגלי ומשכחי מיא. ברכת שדים ורחם – דאחר שגדל התבואה כ"צ וקצרו. נדרש עוד להתבואה ריח האדמה אשר היא עליה כדאי' בב"ב דס"ט דצריכה לארעא ופרשב"ם לשוטחו בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח האדמה ולייבש. וזהו דומה לתינוק דגם אחר שיצא ממעי אמו נצרך עוד לינק משדיה והיינו ברכת שדים – עוד בשעה שמשליך הזרע בבטן האדמה נדרש לברכה שלא ירקב טרם שתקלוט בארץ ותצמח. וזהו דומה לזרע שברחם האשה שנדרש לברכה שלא יסריח לפני הקליטה. והיינו ורחם – ומש"ה הקדים שדים לרחם שלא כסדר התולדה אלא משום שעיקר התועלת המגיע מריח הקרקע הוא לזריעה שאח"כ שלא ירקב לפני זמנו מש"ה הקדים שדים לרחם. (כו) ברכת אביך גברו על ברכת הורי – דברכת יצחק ליעקב הי' רק בדגן ותירוש עיקר חיות האדם. ויעקב ברך ליוסף בכל המינים וגברו הרבה. והוסיף שעוד גברו על ברכת יצחק עד תאות גבעות עולם – היינו דאפי' בדגן ותירוש שברך יצחק ג"כ מכ"מ במינים הללו ג"כ יש הרבה מינים. עד דבימי שמעון ב"ש היו חטים ככליות כדאי' בתענית פ"ג. וכן יש בכל המינים והנה אמרו בב"ר שהאדמה יש לה תשוקה לגדל צמחה שנא' פקדת הארץ ותשוקקה. וא"כ יש לה טבע האדם שתשוקתם להוליד ע"צ היותר טוב. וזהו עד תאות גבעות עולם שהמה משתוקקים להצמיח מגדיהם עד להפליא כך יהיו כל המינים ע"צ היותר טוב. תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו – כל זה הטוב מגיע לראש יוסף. ולקדקד וגו'. ופירש יעקב כאן כנוי זה על יוסף שהי' נזיר אחיו משום דבכלל ואת שדי נכלל מינים שאינם באים לתענוג אלא להכחיש את הגוף ומשה בברכתו אמר על המינים הללו ורצון שוכני סנה יע"ש והרי לא באו לתענוגי האדם שמגיע בשביל גמ"ח אלא להכחיש ולרזון ואין זה מגיע לשכר גמ"ח אלא בשביל שיוסף היה נזיר אחיו שהי' כמה שנים נזיר מתפנוקים ומגדים מש"ה זכה גם לגידולים הללו. ואמרו יעקב ומשה בלשון ולקדקד משום דנזירות ופרישות מן העולם בא ע"י דבקות בדעת אלהים וזה במקום המוח שהוא הקדקד כדאי' במנחות דל"ד בין עיניך זה הקדקוד כו' מקום שמוחו כו'.

Netziv Bereshit 50:16נצי״ב בראשית נ׳:ט״ז

אביך צוה לפני מותו – הוא תמוה שהרי יוסף לא זזה ידו מאביו בשעת מותו. ואיך צוה והוא לא ידע. ונראה שהשכילו להבינו אשר במה שאמר בברכת יוסף ויפזו זרועי ידיו ששבח אותו שלא ירה חצים וקשת להממררים לו בזה צוה להגיד כי כן מבוקשו.