Yaakov and Esav's Reunion in Art/5

EN/HEע/E

Yaakov and Esav's Reunion in Art

Sources

Bereshit 32:4-7בראשית ל״ב: ד׳-ז׳

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. (ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ. (ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.

Bereshit 33:1-17בראשית ל״ג :א׳-י״ז

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. (ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. (ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. (ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ. (ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. (ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ. (ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. (יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח. (יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. (יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. (טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. (טז) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. (יז) וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת.

Jubilees 28:17-39יובלים כ״ח:י״ז-ל״ט

(יז) ויפתח ה' את רחם לאה, ותהר ותלד ליעקב בן ויקרא שמו ראובן, בארבעה עשר יום לחודש התשיעי בשנה הראשונה לשבוע השלישי. (יח) ורחם רחל עצור, כי ראה ה' כי שנואה לאה ורחל אהובה. (יט) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד ליעקב בן שני, ויקרא שמו שמעון, באחד ועשרים יום לחודש העשירי בשנה השלישית לשבוע ההוא. (כ) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד לו בן שלישי, ויקרא שמו לוי, בראש החודש הראשון בשנה השישית לשבוע ההוא. (כא) ויבוא יעקב עוד אל לאה, ותהר ותלד לו בן רביעי, ויקרא שמו יהודה, בחמישה עשר יום לחודש השלישי בשנה הראשונה לשבוע רביעי. (כב) ועל כל זאת קנאה רחל בלאה בראותה כי לא ילדה ותאמר אל יעקב הבה לי בן. (כג) ויאמר יעקב: האנכי מנעתי ממך פרי בטן, ואם אני עזבתיך. (כד) ותרא רחל כי ילדה לאה ליעקב ארבעה בנים, ראובן שמעון לוי ויהודה, ותאמר רחל אליו בוא אל אמתי בלהה, ותהר ותלד לי בן. (כה) ויבוא אליה, ותהר ותלד לו בן, ותקרא שמו דן, בתשיעי לחודש השישי בשנה השישית לשבוע השלישי. (כו) ויבוא יעקב עוד אל בלהה, ותהר ותלד ליעקב בן שני, ותקרא רחל שמו נפתלי, בחמישי לחודש השביעי בשנה השנית לשבוע הרביעי. (כז) ותרא לאה כי עקרה היא, ועמדה מלדת, ותקנא ותתן גם היא את זלפה שפחתה ליעקב לאשה. (כח) ותהר ותלד בן ותקרא את שמו גד, בשנים עשר יום לחודש השמיני בשנה השלישית לשבוע הרביעי. (כט) ויבוא עוד אליה, ותהר ותלד לו בן שני, ותקרא לאה את שמו אשר, ביום השני לחודש עשתי עשר בשנה החמישית לשבוע הרביעי. (ל) ויבוא יעקב אל לאה, ותהר ותלד ליעקב בן, ויקרא שמו יששכר, ביום הרביעי לחודש החמישי בשנה הרביעית לשבוע הרביעי ותתן אותו אל האומנת. (לא) ויבוא יעקב עוד אליה, ותהר ותלד שני ילדים, בן ובת. ותקרא את שמו זבולון, ואת שם הבת דינה, בשביעי לחודש השביעי בשנה השישית לשבוע הרביעי. (לב) ואלוהים חנן את רחל ויפתח את רחמה, ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו יוסף בראש החודש הרביעי בשנה השישית לשבוע הרביעי ההוא. (לג) ויהי כאשר נולד יוסף, ויאמר יעקב אל לבן: תנה לי את נשי ואת ילדי ואלכה אל יצחק אבי ויעשה לי בית. (לד) כי מלאתי השנים בעבודתי אשר עבדתי עמך בשתי בנותיך, ואלכה אל בית אבי. (לה) ויאמר לבן אל יעקב: שבה עמדי בשכרך, ושוב רעה צאני וקח שכרך. (לו) ויקבו ביניהם, כי יתן לו בשכרו מן הכשבים ומן העיזים, כל זה חום וטלוא ולבן אשר יוולד יהיה שכרו. (לז) ותלדנה הצאן כדמותן, ולכולן היה התו אשר ליעקב ולא אשר ללבן. (לח) ויפרוץ מקנה יעקב, ויהי לו בקר וצאן וחמורים וגמלים ועבדים ושפחות. (לט) ויקנאו לבן ובניו ביעקב, ויסר לבן את צאנו ממנו, ויתנכל להרע לו.

Sifre Bemidbar 69ספרי במדבר ס״ט

וישקהו (בראשית ל"ג:ד') נקוד עליו שלא נשקו בכל לבו ר"ש בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.

Seder Olam Rabbah 2סדר עולם רבה פרק ב׳

אבינו יעקב היה בשעה שנתברך בן ס"ג שנה, בו בפרק מת ישמעאל, שנאמר וירא עשו כי ברך יצחק וגו', וישמע יעקב אל אביו וגו', וירא עשו כי רעות וגו', וילך עשו אל ישמעאל וגו' (בראשית כח), שאין תלמוד לומר אחות נביות, ומה תלמוד לומר אחות נביות, מלמד שקדשה ישמעאל ומת והשיאה לעשו נביות אחיה. עשה אבינו יעקב בארץ ישראל י"ד שנה מוטמן ומשמש את עבר, ועבר מת אחר ירידתו של יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים, נמצא עומד על הבאר בן ע"ז שנה, וכ' שנה עשה בבית לבן, ז' עד שלא נשא את האמהות, וז' משנשא את האמהות, ושש שנים אחר שנולדו י"א שבטים ודינה, נמצאו כל השבטים נולדו בז' שנים חוץ מבנימן, כל אחד ואחד לז' חדשים.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 32:7תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית ל״ב:ז׳

And the messengers returned to Jakob, saying, We came to thy brother, to Esau, and he also cometh to meet thee, and four hundred chief-warriors with him.

ותבו עזגדיא לות יעקב למימר אתינא לות אחוך לעשו ואוף אתי לקדמותך וארבע מאה גוברין פולומרכין עימיה.

Bereshit Rabbah 78:9בראשית רבה ע״ח:ט׳

וירץ עשו לקראתו וישקהו, נקוד עליו אר"ש בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה, כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו, אמר לו ר' ינאי אם כן למה נקוד עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ומה ת"ל ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו, ר' אבהו בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא (שיר /השירים/ ז) צוארך כמגדל השן וגו'.

Rashi Bereshit 32:7רש״י בראשית ל״ב:ז׳

באנו אל אחיך אל עשו - שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו.

Rashbam Bereshit 32:7רשב״ם בראשית ל״ב:ז׳

באנו אל אחיך אל עשו - ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

Ibn Ezra Bereshit 30:21, 23אבן עזרא בראשית ל׳:כ״א, כ״ג

(כא) ואחר ילדה בת י"א כי עם זבולון היתה בבטן אחת. (כג) אסף אלהים את חרפתי כטעם כרת, וכן ונאסף שמחה וגיל (ישעי' טז, י). ואחרים אמרו, כי השם ראה החרפות שהי' הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה, וכאילו נאספו ונתחברו אצל השם. והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בז' שנים, וכאשר ספרום הקדמונים מצאום בני ששה חדשים וימים במספר. ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי. גם הרתה רחל קודם שנולד זבלון, וגם דינה לא ידענו מתי נולדה.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 29:21רלב״ג בראשית ביאור הפרשה כ״ט:כ״א

והנה קודם שהתחיל יעקב בעבודה, אמר יעקב ללבן: הבה את אשתי כי זקנתי ומלאו ימי, ואבואה אליה כדי שאוליד ממנה. ואמנם אמר זה, לפי שכבר היו אז ליעקב יותר משבעים ושבע שנים, ולזה לא יתכן שימתין שתִּשְׁלַם העבודה. והנה לא היה ללבן לירא שלא ישלים לו עבודתו, כי בידו היה לגזול ממנו בתו. והנה הוכרחתי לפרש שזה הענין היה קודם שהתחיל יעקב בעבודה הזאת, לפי שבזולת זה לא יתכן שיִּשְׁלַם מה שקרה ליהודה מענין בניו. וזה, כי יעקב עמד בבית לבן עשרים שנה, כמו שסיפר: 'זה לי עשרים שנה בביתך' (לא, מא), וכאשר חסרנו מהם שבע שנים — ישארו שלש עשרה שנה מעת שנשא יעקב לאה עד צאתו מבית לבן. וכבר היה יהודה הבן הרביעי ללאה; הנה לא יתכן שיהיו לו יותר מעשר שנים בצאת יעקב מבית לבן, וזה מבואר בנפשו, כי לכל אחד מהם היה הריון בפני עצמו. וליוסף היו אז שש שנים; וזה, שכאשר ילדה רחל את יוסף נשלמה העבודה אשר עבד יעקב ברחל ובלאה, כמו שסיפר ואמר: 'תנה את נשי ואת ילדַי אשר עבדתי אֹתך בהן' (ל, כו), ואז התנה לו לבן לתת לו שכר אחר. ואין לאומר שיאמר שכבר עֲבָדוֹ אחר הארבע עשרה שנה עד שילדה רחל את יוסף — ולזה אפשר שיהיו ליהודה כמו שש שנה או יותר כשנולד יוסף; וזה, שכבר יֵרָאֶה שלא עֲבָדוֹ יעקב בזולת שכר, כי לבן עצמו היה מרחיק זה כאומרו: 'הכי אחי אתה ועבדתני חנם' (כט, טו); ועוד, שכבר זכר יעקב שלא עֲבָדוֹ בזולת שכר, אך עֲבָדוֹ ארבע עשרה שנה בבנותיו ושש שנים בצאנו, וזה לאות כי בשש שנים כולם נתן לבן ליעקב שכר בצאנו, פעם היה נותן לו עקודים ופעם נקודים ופעם ברודים ופעם טלואים, והחליף את משכורתו עשרת מונים — רוצה לומר פעמים רבות — כמו שנזכר במה שאחר זה. וכאשר היה זה כן, הוא מבואר שאם היה הענין כן לא היו ליהודה יותר מארבעים ושלש שנה בבוא יעקב למצרים, כי יוסף היה אז בן שלושים ותשע שנה. ולפי המנהג הטבעי הנה היו ליהודה שלש עשרה שנה קודם שתהר אשתו, ולזה יהיה בהכרח בן שש עשרה שנה לכל הפחות כשנולד שלה — עם שכבר נראה שהיה לאונן יותר משנה אחת על שלה, ולזה ציוה יהודה לתמר שתשב אלמנה בבית אביה עד יגדל שלה. ולזה יהיו לכל הפחות ליהודה עשרים ותשע שנה כשגדל שלה והיה בן שלש עשרה שנה; ואחר כן הרתה תמר ממנו והולידה פרץ, והוא אין לו פחות משלושים שנה. והנה בהוליד פרץ חצרון יהיו ליהודה ארבעים וארבע שנים לכל הפחות, ובהולידו חמול יהיו לו ארבעים וחמש שנה — וכבר ביארנו שלא היו לו לפי זה החשבון יותר מארבעים ושלש שנה בבואו למצרים, וכבר נולד אז חמול כמו שנזכר בפרשת ויגש (מו, יב). עם שהוא רחוק שימשך כל מה שסיפרנו על הדבקות בזה הזמן שהגבלנו. ועוד, שכבר יֵרָאֶה מהכתוב שכבר ארך הזמן בין מות אונן וגְדוֹל שלה. ולזה הסכמנו לפרש שיעקב שאל ללבן שיתן לו אשתו קודם שיתחיל בעבודה, ונתן הסיבה לפי שמלאו ימיו. ולפי זה החשבון יתכן שיהיו ליהודה שבע עשרה שנה בצאת יעקב מבית לבן, ויהיו ליהודה חמישים שנה בבואו למצרים, ובזה הזמן בלי ספק יתכן שיִּשְׁלַם כל מה שקרה לו מהבנים; וזה מבואר ממה שזכרנו. ועוד שזה נאות יותר ללשון התורה; שאם היה הרצון באומרו: 'מלאו ימי' — ששלמו ימי עבודתי, היה לו לומר: 'כי מלאו ימי עבודתי', לא 'כי מלאו ימי' בזולת קישור עם העבודה, כי זה שב בהכרח אל ימי חייו. ועוד שמזה המקום יוּתַר הספק איך יתכן שיולדו אחד עשר זכרים ונקבה אחת זה אחר זה בתוך שבע שנים, כי לפי זה החשבון תהיה הולדתם נשלמת בארבע עשרה שנות העבודה, וזה ממה שאינו זר. ואולם אמרנו "זה אחר זה", לפי שכן נראה מזה הסיפור במה שאין ספק בו. ואולם רבותינו ז"ל (סדר עולם פרק ב) הבינו שזה כולו נשלם בשבע שנים, וזה כולו היה ממנהגם להפליג בחוזק ההשגחה האלהית ולפרסם ענינה אל ההמון. ואמנם מה שיאות לפשוטי הדברים ולאמת בעצמו הוא מה שזכרנו. וכבר ידעת אומרם שדברי תורה מתחלקים לכמה טעמים.