Yam Suf – Natural or Supernatural/5

EN/HEע/E

Yam Suf – Natural or Supernatural?

Sources

Shemot 14:13-31שמות י״ד:י״ג-ל״א

(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. (יד) ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן. (טו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. (טז) וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. (יח) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו. (יט) וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם. (כ) וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה. (כא) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. (כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (כג) וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם. (כד) וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם. (כה) וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. (כו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו. (כז) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. (כח) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד. (כט) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (ל) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. (לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

Wisdom of Solomon 19:7-10חכמת שלמה י״ט:ז׳-י׳

(ז) כל-יצורי ארץ למיניהם, הפכו את-דרכם לשרתך, למען ישמרו בניך מרע. (ח) הענן כסה את פני-המחנה, וממצולה יצאה יבשה. (ט) בים-סוף נמצא מסלול אין-מכשול, ועמקי תהום לנאות דשא נהפכו. (י) עמך ראה נפלאות פועליך ויעברו, כי ימינך ה' תמכתם. (יא) כסוס במרעה צהלו, וכאיילים דלגו, וישירו-לך כי-גאלתם.

Artapanus (Cited in Eusebius Ch. 27)ארטפנוס (מובא באבסביוס כ״ז)

Now the people of Memphis say, that Moses being acquainted with the country waited for the ebb, and took the people across the sea when dry.

Philo, On the Life of Mosses I XXXII:176-177פילון על חיי משה א׳ ל״ב:קע״ו-קע״ז

(176) He then spoke thus. But when the sun had set, immediately a most violent south wind set in and began to blow, under the influence of which the sea retreated; for, as it was accustomed to ebb and flow, on this occasion it was driven back much further towards the shore, and drawn up in a heap as if into a ravine or a whirlpool. And no stars were visible, but a dense and black cloud covered the whole of the heaven, so that the night became totally dark, to the consternation of the pursuers. (177) And Moses, at the command of God, smote the sea with his staff. And it was broken and divided into two parts, and one of the divisions at the part where it was broken off, was raised to a height and mounted up, and being thus consolidated like a strong wall, stood quiet and unshaken; and the portion behind the Hebrews was also contracted and raised in, and prevented from proceeding forwards, as if it were held back by invisible reins. And the intermediate space, where the fracture had taken place, was dried up and became a broad, and level, and easy road. When Moses beheld this he marvelled and rejoiced; and, being filled with joy, he encouraged his followers and exhorted them to march forward with all possible speed.

Josephus Antiquities 2:16:2-5יוספוס קדמוניות ב׳:ט״ז:ב׳-ה׳

2. When Moses had thus addressed himself to God, he smote the sea with his rod, which parted asunder at the stroke, and receiving those waters into itself, left the ground dry, as a road and a place of flight for the Hebrews. Now when Moses saw this appearance of God, and that the sea went out of its own place, and left dry land, he went first of all into it, and bid the Hebrews to follow him along that divine road, and to rejoice at the danger their enemies that followed them were in; and gave thanks to God for this so surprising a deliverance which appeared from him. 3. Now, while these Hebrews made no stay, but went on earnestly, as led by God's presence with them, the Egyptians supposed first that they were distracted, and were going rashly upon manifest destruction. But when they saw that they were going a great way without any harm, and that no obstacle or difficulty fell in their journey, they made haste to pursue them, hoping that the sea would be calm for them also. They put their horse foremost, and went down themselves into the sea. Now the Hebrews, while these were putting on their armor, and therein spending their time, were beforehand with them, and escaped them, and got first over to the land on the other side without any hurt. Whence the others were encouraged, and more courageously pursued them, as hoping no harm would come to them neither: but the Egyptians were not aware that they went into a road made for the Hebrews, and not for others; that this road was made for the deliverance of those in danger, but not for those that were earnest to make use of it for the others' destruction. As soon, therefore, as ever the whole Egyptian army was within it, the sea flowed to its own place, and came down with a torrent raised by storms of wind, (30) and encompassed the Egyptians. Showers of rain also came down from the sky, and dreadful thunders and lightning, with flashes of fire. Thunderbolts also were darted upon them. Nor was there any thing which used to be sent by God upon men, as indications of his wrath, which did not happen at this time, for a dark and dismal night oppressed them. And thus did all these men perish, so that there was not one man left to be a messenger of this calamity to the rest of the Egyptians. 4. But the Hebrews were not able to contain themselves for joy at their wonderful deliverance, and destruction of their enemies; now indeed supposing themselves firmly delivered, when those that would have forced them into slavery were destroyed, and when they found they had God so evidently for their protector. And now these Hebrews having escaped the danger they were in, after this manner, and besides that, seeing their enemies punished in such a way as is never recorded of any other men whomsoever, were all the night employed in singing of hymns, and in mirth. (31) Moses also composed a song unto God, containing his praises, and a thanksgiving for his kindness, in hexameter verse. (32) 5. As for myself, I have delivered every part of this history as I found it in the sacred books; nor let any one wonder at the strangeness of the narration if a way were discovered to those men of old time, who were free from the wickedness of the modern ages, whether it happened by the will of God or whether it happened of its own accord; - while, for the sake of those that accompanied Alexander, king of Macedonia, who yet lived, comparatively but a little while ago, the Pamphylian Sea retired and afforded them a passage (33) through itself, had no other way to go; I mean, when it was the will of God to destroy the monarchy of the Persians: and this is confessed to be true by all that have written about the actions of Alexander. But as to these events, let every one determine as he pleases.

Pseudo-Philo X:5-6פסבדו-פילון י׳:ה׳-ו׳

5. And God said: Whereas thou hast cried unto me, take thy rod and smite the sea, and it shall be dried up. And when Moses did all this, God rebuked the sea, and the sea was dried up: the seas of waters stood still and the depths of the earth appeared, and the foundations of the dwelling-place were laid bare at the noise of the fear of God and at the breath of the anger of my Lord. 6. And Israel passed over on dry land in the midst of the sea. And the Egyptians saw and went on to pursue after them, and God hardened their mind, and they knew not that they were entering into the sea. And so it was that while the Egyptians were in the sea God commanded the sea yet again, and said to Moses: Smite the sea yet once again. And he did so. And the Lord commanded the sea and it returned unto his waves, and covered the Egyptians and their chariots and their horsemen unto this day.

Mishna Avot 5:3משנה אבות ה׳:ג׳

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשרה על הים עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר (במדבר י"ד) וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי.

Mekhilta Vayehi 4מכילתא ויהי ד׳

ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשו לישראל על הים. נבקע הים ונעשה כמין כיפה שנ' נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני (חבקוק ג':י"ד), נחלק לשנים עשר גזרים שנ' ונטה את ידך על הים ובקעהו, נעשה הים יבשה שנ' ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה כמין טיט שנ' דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (חבקוק ג':ט"ו), נעשה פירורין פירורין שנ' אתה פוררת בעזך ים (תהלים ע"ד:י"ג), נעשה סלעים סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים, נעשה גזרים גזרים שנ' לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו:י"ג) נעשה ערימות שנ' וברוח אפיך נערמו מים, נעשו כמו נד שנ' נצבו כמו נד נוזלים, הוציא להם זיכרי מים מתוקים מתוך מלוחים שנ' ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים (תהלים ע"ח:ט"ז), הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנ' קפאו תהומות בלב ים.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 15:19תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ט״ו:י״ט

For Pharoh's horses with his chariots and horsemen went into the sea, and the Lord made the waters of the sea to return upon them; but the sons of Israel walked upon the land in the midst of the sea, and there did spring up sweet fountains and trees yielding food and verdure and ripe fruits, (even) on the ground of the sea.

ארום עלו סוסוות פרעה ברתיכוי ופרשוי בימא וחזר ייי עליהון ית מוי דימא ובני ישראל הליכו ביבשתא בגו ימא ותמן סלקון עיניוון בסימן ואילני מיכלא וירקי ומיגדי בארעית ימא.

Tanchuma Beshalach 10תנחומא בשלח י׳

ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשה להם על הים, נבקע להם הים ונבקע כמין כפה שנא' (חבקוק ג') נקבת במטיו ראש פרזיו וגו', ונחלק לי"ב שבילים שנאמר ונטה ידך על הים ובקעהו, ונעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה, ונעשה כמין טיט שנאמר (חבקוק ג') דרכת בים סוסיך חמר מים רבים, ונעשו המים פרורים שנאמר (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים, ונעשה סלעים סלעים שנאמר (תהלים ע"ד) שברת ראשי תנינים על המים, ונעשה גזרים שנאמר (תהלים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים, ונעשה ערמות ערמות שנא' וברוח אפיך נערמו מים, ונעשה כמו נד שנאמר נצבו כמו נד, ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין, וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית שנאמר קפאו תהומות.

Shemot Rabbah 21:10שמות רבה כ״א:י׳

ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה אם בים למה ביבשה ואם ביבשה למה בתוך הים אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן ואחר כך נעשה להם יבשה, דרש ר' נהוראי היתה בת ישראל עוברת בים ובנה בידה ובוכה ופושטת ידה ונוטלת תפוח או רמון מתוך הים ונותנת לו שנאמר (תהלים ק"ו) ויוליכם בתהומות כמדבר, מה במדבר לא חסרו כלום אף בתהומות לא חסרו כלום, הוא שמשה אמר להם זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר שלא היו חסרים אלא להזכיר דבר והוא נברא לפניהם, רבי שמעון אומר אפילו דבור לא היו חסרין אלא מי שהיה מהרהר בלבו דבר והוא נעשה שנאמר (תהלים ע"ח) וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם, ד"א לא חסרת דבר שלא היה חסר דבר בעולם ומה היה חסר תשובה שנאמר (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'.

Midrash Tehillim 114:7מדרש תהלים קי״ד:ז׳

ועשה הקדוש ברוך הוא להם עשרה נסים על הים, עשאו חומות חומות, ואין חומה שאין בה מגדל, ואין מגדל שאין בה שומר, והיו מלאכי השרת משמרין את ישראל שלא ינזקו, אמר להן משה בואו ועברו, אמרו לו היאך נעבור בין החומות הללו, שנאמר והמים להם חומה (שמות י"ד:כ"ט). הקפיא לב הים ועלה הים ומלא על כל גדותיו, כשם שאדם צף ידו אחת למעלה ואחת למטה, כך הקפיא הקדוש ברוך הוא לבו של ים ומלא את כל גדותיו ועשאו כמין כיפים, שנאמר נקבת במטיו (חבקוק ג':י"ד), אמר להם משה בואו ועברו, אמרו כשהיו המים שתים מלמטן ואחת מלמעלן לא היינו יכולים לעבור, ועכשיו ששנים מלמעלה ואחת מלמטן על אחת כמה וכמה. עשאו כמין פלטיות, שנאמר ראש פרזיו (חבקוק ג'), ואין פרזיו אלא פלטיות, שנאמר פרזות תשב ירושלים (זכריה ב':ח'). הוציא להם מתוקין מתוך מלוחין ושתו הם ובהמתם, שנאמר ויוציא נוזלים מסלע (תהלים ע"ח:ט"ז). עשאו כטיט, שנאמר דרכת בים סוסיך (חבקוק ג':ט"ז). עשאו כמתבן, שנאמר נצבו כמו נד נוזלים (שמות ט"ו:ח'), כמו נד של תבן שבין שתי ערימות. ועשאו פרורות פרורות, שנאמר פוררת בעזך ים (תהלים ע"ד:י"ג). עשאו גזרים, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו:י"ג). עשאו כיבשה, שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה (שמות י"ד:כ"ט). עשאו כמין בקעה והעלת עשבים, והיו ישראל רועים בה, שנאמר כבהמה בבקעה תרד (ישעיה ס"ג:י"ד).

Pirkei DeRabbi Eliezer 41פרקי דרבי אליעזר מ״א

אמ' לו הב"ה למשה משה נטה ידך על הים ובקעהו, ונטה משה את ידו על הים וראו המים פניו של הב"ה ורגזו וחלו וירדו לתהומות, שנ' ראוך עמים יחילו, ר' אליעזר אומ' ביום שאמ' הב"ה יקוו המים בו ביום נקפאו המים ונעשו שנים עשר חלקים כנגד שנים עשר שבטים, ועשו חומות מים בין שביל לשביל והיו רואין אלו את אלו, וראו הב"ה מהלך לפניהם ועקבות רגליו לא ראו, שנ' בים דרכך ושבילך במים ראו.

Rasag Shemot 14:21רס״ג שמות י״ד:כ״א

ויבקעו המים – עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים, והם הינצלותם מעשר מכות. ועשרה נעשו על הים. הראשון – שנבקע, כפשטו של כתוב ויבקעו המים. הנס השני – לאחר שנבקע נעשה כיפין, בדומה לתקרה מקומרת, והיתה הדרך מעין סדק במים. והמים מימין ומשמאל וממעל. הוא שאמר חבקוק נקבת במטיו ראש פרזיו (חבקוק ג':י"ד). וכך צורתו. *בכתב יד מופיע ציור* השלישי – נתקשתה קרקעיתו וקפאה להם, כמו שנאמר הלכו ביבשה (י"ד:כ"ט), ולא נותרה כקרקעית האפיקים, שהיא בוץ וטיט. הרביעי – דרך המצרים בו היתה בטיט דביק. הוא שנאמר חומר מים רבים (חבקוק ג':ט"ו). החמישי – נבקע [הים] דרכים רבות כמספר השבטים, קשת סובבת בתוך קשת סובבת, כפי שציירתי לעיל. הוא שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו:י"ג). השישי – שהקפיא את המים ונתקשו כאבנים. ועל זה נאמר שברת ראשי תנינים על המים (שם ע"ד:י"ג). כלומר שהמים נתקשו עד לאפשרות שראשים ישתברו עליהם. השביעי – שלא קפא כקרח בצורת חתיכה אחת, אלא התפורר לחלקים נפרדים, כאילו הם אבנים שדחסו אותן זו על גבי זו. הוא שנאמר אתה פוררת בעזך ים (שם, שם). השמיני – שהקפיאם כזכוכית או כבדולח, דהיינו שקופים כדי שיראו זה את זה בעת הליכתם בו. הוא שנאמר חשרת מים עבי שחקים (שמואל ב' כ"ב:י"ב). כלומר, שהתקבצות אותם המים נזלו מהם מים מתוקים והיו שותים אותם. העשירי – שהיו קופאים תכף לנזילתם, לאחר שהיו לוקחים מהם מים ושותים למין לא ירדו לארץ. הוא שנאמר נצבו כמו נד נוזלים קפאו תהומות בלב ים (שמות ט"ו:ח').

Rashi Shemot 14:21רש״י שמות י״ד:כ״א

ברוח קדים עזה BY A POWERFUL EAST WIND – i.e. by the east wind which is the most powerful of the winds. This is the wind by which the Holy One, blessed be He, exacts punishment from the wicked, (Mekhilta), as it is said, (Jeremiah 18:17) "I will scatter them as with an east wind"; (Hosea 13:15) "An east wind shall come, the wind of the Lord"; (Ezekiel 27:26) "The east wind hath broken thee in the heart of the sea"; (Isaiah 27:8) "He hath removed her with His rough blast in the day of the east wind" (cf. Mekhilta). ויבקעו המים AND THE WATERS WERE DIVIDED – all the waters in the world (Mekhilta).

ברוח קדים עזה – ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, ברוח קדים אפיצם (ירמיהו י"ח:י"ז), יבא קדים רוח י"י (הושע י"ג:ט"ו), רוח הקדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ"ז:כ"ו), הגה ברוחו הקשה וגומ' (ישעיהו כ"ז:ח'). ויבקעו המים – כל מים שבעולם.

Rashbam Shemot 14:21רשב״ם שמות י״ד:כ״א

ברוח קדים [THE LORD DROVE BACK THE SEA] WITH A STRONG EAST WIND: God did this in a manner conforming with scientific principles, for winds can dry up and freeze rivers.

ברוח קדים – כדרך ארץ עשה הקב"ה, שהרוח מייבש ומקריח את הנהרות.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 14:27אבן עזרא שמות פירוש שני י״ד:כ״ז

לאיתנו – לתקפו, והוא שם דבר, כמו נהרות איתן (תהלים ע"ד:ט"ו). נסים {לקראתו} – פרשתיו, ישתחקו עצמות חיוי הכבלי, שאמר, כי משה ידע עת מיעוט מי הים ברדתו, ועת רבותם בעלותו בהמשכו, והוא העביר עמו במיעוט ימים כמשפטו, ופרעה לא ידע מנהג הים על כן טבע. ואלה דברי שגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום וישארו חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכל ייבש. ועוד, לא יתברר סוף רדת המים ותחלת עלותו רק אחר שעות. ועוד לא השלימו ישראל לעבור עד שטבע פרעה וחילו. וינער – מהבנין הדגוש, וקרוב מגזרת גם חצני נערתי (נחמיה ה':י"ג), כדרך, רמה בים (שמות ט"ו:א').

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 14:21ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ד:כ״א

ברוח קדים – רוח מזרחית קשה היא, ומוכנת לפורענות, כדכתיב: יבא קדים רוח ה' וגו' (הושע י"ג:ט"ו), ורוח הקדים נשא את הארבה (שמות י':י"ג), שדופת קד[י]ם (בראשית מ"א:ו'). ויבקעו המים – נבקעו חציים לכאן, וחציים לכאן, וכשהיו המים מגיעין למקום הבקעה, עולין זה על זה, כדכתיב: נצבו כמו נד נוזלים (שמות ט"ו:ח'). ובירדן נמי כתיב: המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד (יהושע ג':ט"ז), מתאספין זה על זה, וכן אותם שלמטה. והיה להם חומה לכאן ולכאן, ועל כן נקרא הנוד, נוד, שבו אסיפת המים, וכן כונס כנד מי הים (תהלים ל"ג:ז'). ורש"י פירש לשון חומה, וכן תירגם אונקלוס.

Rambam Commentary on the Mishna Avot 5:3רמב״ם פירוש המשנה אבות ה׳:ג׳

ואמנם העשרה אשר היו על הים, הרי הם קבלה. הראשון - היבקעו, כפשט הכתוב: (שמות יד כא) "ויבקעו המים". והמופת השני - שאחר היבקעו התקמר, עד שנעשה כדמות תקרה קמורה, ונהיתה הדרך כאילו היא ניקבה במים, והמים מימין ומשמאל ומלמעלה, הוא מאמר חבקוק: (חבקוק ג יד) "נקבת במטיו ראש פרזו". והשלישי - שקרקעו התקשתה וקפאה להם, כמו שאמר: (שמות יד כט) "הלכו ביבשה", ולא נשארה כקרקעית הנהרות אשר היא בוץ וטיט. והרביעי - שדרכי המצרים בו היו בטיט נדבק, הוא אומרו: (חבקוק ג טו) "חומר מים רבים". והחמישי - שהוא נבקע לדרכים רבות כמספר השבטים, קשת עגולה בתוך קשת עגולה, כזה: והוא אומרו: (תהלים קלו יג) "לגוזר ים סוף לגזרים". והששית - שהמים קפאו ונתקשו כאבנים, ועל זה אמר: (תהלים עד יג) "שברת ראשי תנינים על המים", רצונו לומר, שהמים נתקשו עד כדי שישברו עליהם הראשים. והשביעי - שהוא לא קפא כקרח, רצוני לומר: חתיכה אחת, אלא מפורר ומפורד, כאילו הן אבנים שסודרו קצתן על קצתן, הוא אומרו: (תהלים עד יג) "אתה פוררת בעזך ים". והשמיני - שהוא קפא כזכוכית או כספיר, רצוני לומר: שקוף, עד שיראו קצתם את קצתם בעוברם בו, והוא אומרו: (שמואל ב' כב יב) "חשרת מים עבי שחקים", רצונו לומר, שקיבוץ המים ההם היה כעצם השמים, אשר הם שקופים. והתשיעי - שהיו נוזלים ממנו מימות מתוקים, שהיו שותים אותם. והעשירי - שהם היו קופאים עם נזילתם, אחר שלקחו מהם מה ששתו, כדי שלא ירדו לארץ, והוא אומרו: (שמות טו ח) "נצבו כמו נד נזלים, קפאו תהומות בלב ים", רצונו לומר, שהדבר אשר היה נוזל - היה קופא בלב ים.

Ramban Shemot 14:21רמב״ן שמות י״ד:כ״א

ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' – היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיבשת שיראה כאלו הרוח היא המחרבת ים, כענין שכתוב (הושע י"ג:ט"ו) יבא קדים רוח ה' ויבוש מקורו וייחרב מעיינו, השגיא למצרים ויאבדם, כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה, ולא יד ה' עשתה זאת בעבור ישראל, אף על פי שאין הרוח בוקעת הים לגזרים לא שמו לבם גם לזאת, ובאו אחריהם מרוב תאותם להרע להם, וזה טעם וחזקתי את לב פרעה ויבאו אחריהם, שחזק לבם לאמר ארדוף אויבי ואשיגם בים, ואין מידי מציל, ולא זכרו עתה כי ה' נלחם להם במצרים.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 14:20ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ד:כ׳

...עד שבאשמורות הבקר הפך השם רוח אחרת, שהיה חמה ולחה תמורת הראשונה שהיתה קרה ויבשה, ונמסו המים הנקפאים מימינם ומשמאלם, וישראל יצאו אז ושהו אל הארץ ומצרים מתמהמהים בים. כי דעתם היה ללכת דרך ישרה והמים כסום, ואע"פ שהיו רואים בבוקר מהלך ישראל והיותם בארץ שנכנסו כולם משם, לא יכלו לשוב עוד בדרך אשר באו לה כי המים הפסיקום, והים מלא על כל גדותיו, וזאת התחבולה והערמה עשה השם לפרעה ולמצרים, ואתה לך ותבע עלבונם.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 14:21ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״ד:כ״א

ויט משה את ידו – משה נטה ידו על הים במטה או בזולתו, בתחלת אותה הלילה ואז תכך החלה הבקיעה וסבותיה, והיא נשיבת הרוח העזה, ונשלמה הבקיעה אחר נשיבתה יותר מחצי הלילה, וכל פעולות השם בכלים ואמצעים, והאומנים יתקרבו בכל יכולתם למעשה השם והטבע, רצוני שפועלים בכלים ואמצעים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 14:21-22רלב״ג שמות ביאור המילות י״ד:כ״א-כ״ב

(כא-כב) ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה – ראוי שתדע כי ה' יתעלה כשיעשה המופתים ישתדל להמציא להם הסיבות אשר בהם יהיה בחידושם יותר מעט מהזרות אצל הטבע, כמו שזכרנו במה שקדם; כבר ביארנו זה בששי מספר מלחמות ה', ולזאת הסיבה המציא ה' יתעלה על דרך מופת רוח קדים עזה, אשר היא מנגבת ומעתיקה המים אל הצד המערבי, באופן שחידש להם מקום מגולה בים, והיו מי הים מימינו ומשמאלו, כי המקום ההוא היה יותר גבוה, ולזה נִשְׁלַם לו ההִגָּלות עם הִשָּׁאֵר המים מימינו ומשמאלו. וזה הוא הרצון במה שאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, לא שיהיו המים גבוהים מימין ומשמאל ולא יהיו ניגרים, שאם היה הענין כן לא היה מבוא לרוח הקדים לחידוש זה המופת. אלא שעם כל זה היו המים גבוהים בצד המערבי, כי הרוח העתיקם שם והיה מונע אותם תמיד מהיותם ניגרים; ולזה הוליך ה' יתעלה רוח קדים עזה כל הלילה. והנה קרא המים 'חומה', ואם אינם גבוהים, לפי שהם היו מונעים המצרים מלבוא עליהם מימינם ומשמאלם, ולא היו יכולים ללכת כי אם מאחריהם, ומאחריהם היה הענן לחומה ביניהם.

Akeidat Yitzchak Shaar 39עקדת יצחק שער ל״ט

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה. גם זאת מאת ה' צבאות יצאה כדי שיחשבו שרוח הקדים הקשה הזאת היא המחרבת ים כנוהג שבעולם ושהענין יהיה שוה להם ולזה נתחזק לבם לרדוף אחריהם כמו שיתבאר עוד בפירוש השירה.

Abarbanel Shemot 13אברבנאל שמות י״ג

השאלה הי"ד באמרו ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וגו' כי אם היה שנעשה נס קריעת ים סוף על ידי רוח הקדים והיה הנס והפלא בהביא את רוח קדים לא בשהוא החריב את הים והפכו ליבשה היה ראוי שיאמר הכתוב ויט משה את ידו על הרוח כי הוא נושא הפלא וממנו היה הנס לא מהים עצמו.

Abarbanel Shemot 14:21-22אברבנאל שמות י״ד:כ״א-כ״ב

ואז נטה משה את ידו על הים לפעול במים הקריעה והשי"ת הביא רוח קדים עזה באופן ששניהם עשו פועל הנס ההוא כי הרוח שם את הים לחרבה וזה היה באמצעות הרמת המטה כמו שנזכר למעלה ויבקעו המים שהם מעצמם נבקעו באמצעות נטיית יד משה בים ובזה האופן באו בני ישראל בתוך הים ביבשה לפי שראו באור הלילה ולא מנעם עמוד הענן וראו המים שהיו להם משני העברים כדמות חומה לא שהיו המים גבוהים מימין ומשמאל אלא שהרוח העתיקם שם והיה הנס מונע אותם מהיותם נגרים כמו שנראה בגלי הים הנאספי' על שפתו בעת זעפו ונעשה אז הדרך אשר עברו בו בים בפי החירות כמו גשר ההולך מצד אל צד ומשני הצדדים נערמו המים ולא יכלו לעבור המים ולשטוף הנתיבה בעתות ההם מפני רוח הקדים עזה שהיה מחריבם. והותרו בזה השאלות הי"ב הי"ג והי"ד.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 14:20הכתב והקבלה שמות י״ד:כ׳

ויבאו בתוך הים. בכ"מ ישמש על ההולך בים לשון ירידה, כמו יורדי הים באניות וכדומה, וה"ל לומר גם כאן לשון וירדו, ואמר לשון ויבאו כמ"ש רנ"ו, כי לא היה בקיעת י"ס על דרך המפורסם, כי אם הפליא ה' לעשות שהתהום שהוא קרקעית הים שהמים שוכבים עליו הגביה ה' אותו מעט מעט ממקומו ונשא למעלה עד שנהיה במשוה אחד עם שפת הים, והחלק מן התהום שבא למעלה נעשה גריד ויבש, והוא היה דרך סלולה וטוב לעבור עליו, והנה בהנשא התהום למעלה ונהיה דרך סלולה בלי עמקים וגבוהים הוצרכו מי הים להבקע ולהחצות באשר התהום ביניהם יבשה חדשה, וזה ענין טבעי; אמנם אלו היו נגרים כדרכם וכפי טבעיהם, ירוצון אל שארית הים מימין ומשמאל הדרך שנתחדש וכן לפנים ולאחור אל שפת הים, ע"כ הפליא הש"י לעשות שהמים שנגבהו ע"י התהום שצפו למעלה לא נסו לפנים ולאחור ולא לשארית הים כדרכם, אלא נחצו לשתים ונערמו זו על זו באויר משני צדי הדרך החדש, והיה זה ע"י רוח קדים שהוליך ה' בים כל הלילה, והרוח הנפלא הזה חצה את המים הנגבהים והעמידן לשני צדי הדרך כשני חומות גם עמדו על מצבן כל הלילה ואע"פ שמדרך המים להיות נוזלים קמו עמדו כמו נד ע"י רוח עזה; היוצא מכל זה שעיקר הנס היה בריאת הדרך החדש שגבה התהום למעלה, לא בקיעת המים, כי בהכרח הוכרחו המים להבקע, והפלא השני היה שהמים הנשאים חצה אותן רוח עזה והעמידן שלא יזלו כטבעיהן, ולכן נכתבה הבקיעה בלשון נפעל שנבקעו מאליהן, ועל עליית התהום למעלה אמר הכתוב קפאו תהומות בלב ים, מלת קפאו כמו צפי', מן הקופאים על שמריהם שצף על השמרים, ויצף הברזל תרגומו וקפא פרזלא, וכן מלת קפאו כמו קרישה ודבוק, מן וכגבינה תקפיאני, ע"כ בחר הכתוב במלה זו הכוללת בהוראה עליית התהום למעלה והיותו נקרש ונעשה גריד כיבשה; ולשון בלב ים הוא השטח העליון מן הים, וראיה דרך אניה בלב ים, והאניות הולכות על השטח העליון מן הים השוה עם שפתו, ועד אותו השטח קפה התהום למעלה. וסמך לדברים אלה מברייתא דאבות דר"נ שאמר שם. ראב"י אומר קפה להם למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו, עכ"ד. ובמ"ר במדבר פ"ט, הקפה שלישו של ים שנאמ' קפאו תהומות בלב ים והלב שלישו של אדם והלכו בתוכו ביבשה, ואמר הפייטן באחרון ש"פ פנו כאן וכאן שליש רום מימות צעו הנותרים למדרס פעמות, דומה לזה ראיתו בשם הגר"א (בפי' לישעי' סי' ח') וז"ל. אילו היו מי ים סוף נכרתין לגמרי היה להם לישראל טורח גדול לירד לעמקה עד הקרקע, ואילו היו המים נשארים כמו שהן ומתייבשין היה ג"כ להם טורח לעלותו כי הים תלול באמצע וכהר גבוה, לכן הפליא הש"י חסדו ונפלאותיו בקע לפניהם גבהו של ים עד מקום שהיו המים שוים עם הארץ, ואותו החלק הגבוה בקע וגזר לגזרים כמין חומה מימינם ומשמאלם, אבל המים השוים עם פני הארץ נעשו כמין קרח ועליהם דרכו בני ישראל, וז"ש והים בקעת לפניהם היינו המים הגבוהים, ואח"כ ויעברו ביבשה, ובאותן המים עצמם את רודפיהם השלכת, וזהו ויבאו בנ"י בתוך הים ביאה ישרה ע"פ המים, ואמר ביבשה היינו על יבושת המים התחתונים, וירדפם מצרים וגו' אל תוך הים היינו נמי על יבושת המים תוך החומות, ויט משה ידו על הים וישב הים לאיתנו היינו המים הגבוהים אשר קמו כמו נד הגישו אחד לאחד, ולא נפרצו כל החומות כאחד, אלא החלק שהיה אחורי המצרים אחר בואם לתוך הים הוא ששב למקומו, לכן כשהפכו פניהם לנוס כתיב ומצרים נסים לקראתו, אבל החלק מחומות המים שהיה כנגד ישראל עדיין נצבו כמו נד, וז"ש עוד הפעם ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה, ואמר כאן ביבשה ואחר כך בתוך הים מפני שמסדר הנס הלך דרך מפלת מצרים ובמפלתם כתיב טבעו בים סוף היינו במים שלמטה מהם ואח"כ תהומות יכסימו היינו החומות שלמעלה שנצבו כמו נד קפאו תהומות וגומר, וכאשר ראו המצרים ששבו המים לאחוריהם הפכו שוב פניהם לנוס דרך הלכו גאולים, זה שאה"כ וישובו המים ויכסו, היינו המים שלפני המצרים דרך אחורי ישראל הם שבו גם כן לכסות, אבל למקום שהיו ישראל הולכים לא שבו המים, לכן כתיב אח"ז ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. ע"כ.

R. Y"S Reggio Shemot 14:21ר׳ י״ש ריגייו שמות י״ד:כ״א

ויולך ה' את הים, הים שהוא החלל חלף הלך לו ואיננו עוד כל הלילה, כי לא שב לאיתנו עד הבוקר, ותחת שהיה החלל מלא מים, נסתם עתה ע"י התהום שעלה, והיה זה ע"י רוח קדים עזה, כלומר ע"י רוח פלא שעליו נופל תואר עזה, והמשילו לרוח קדים שהוא חם ומייבש הקרקע. ויבקעו המים, זה היה תולדה נמשכת מעליית התהום, שדחק בעלייתו את מי הים לצד זה ולצד זה ובקע אותם, ולפי שתהום בקע אותם ולא היה עיקר הפלא בבקיעה הזאת, אמר ויבקעו בבנין נפעל.

Shadal Shemot 14:21-22שד״ל שמות י״ד:כ״א-כ״ב

(כא) ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וגו': קריעת ים סוף לפי שהיא מסופרת בתורה היתה מעשה נסים מעורב עם הענינים הטבעיים, שהרי אם לא היה האל רוצה להשתמש כלל בכוחות הטבע, רוח קדים עזה למה? והכתוב אמר בפירוש כי ה' הוליך את הים ברוח עזה, וכ"כ רשב"ם: כדרך ארץ עשה הקב"ה שהרוח מייבש ומקריש את הנהרות, על כן בכוונה לפרש איך היה הדבר, קלעריקוס (ואחריו רבים) אמרו כי בני ישראל עברו בים סוף לצד קצהו הצפוני לצד סואס ופי החירות (וכן היא בקבלת הישמעאלים) ועברו בו בשעה שהוא חוזר לאחור ומימיו חסרים, אמנם בנטות משה את ידו על הים שלה ה' את הרוח העזה ונשבה מצפון לדרום ועיכבה את המים מלמהר לשוב למקומם, באופן שנמשך החסרון שעות הרבה יותר מן השיעור הנהוג: ואמרו כן, מפני שאם היה כח הרוח לבדו מייבש הים, לא יובן איך יוכלו בני אדם לעבור בו ולא תישאם הרוח. ודוגמת זה הביא קלעריקוס שאירע בהולנד בשנת 1672, שהיו האנגלים במלחמה עם ההולנדים ונשבה רוח חזקה והמשיכה חסרון מי הים עד י"ב שעות, ולא יכלו האנגלים לבוא היבשה, ותהי תשועה גדולה לאנשי הולנד; והוא קלעריקוס וההולכים אחריו אומרים כי אין רוח קדים זה מזרחי ממש אלא צפוני, ושאמנם להיות רוח הקרים במקומות ההם עז וקשה, היו קוראים כל רוח קשה בשם רוח קדים, כמו ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ"ח:ז'), רוח הקדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ"ז כ"ו), ברוח קדים אפיצם לפני אויב (ירמיה י"ח:י"ז), הגה ברוחו הקשה ביום קדים (ישעיה כ"ז:ה'), ישאהו קדים וילך (איוב כ"ז:כ"א). אמנם החכם יאסט אומר, כי לא היה בקריעת ים סוף מבוא כלל לחזרת מי הים לאחור כמנהג הטבעי, אלא שהיה הענין כולו ע"י רוח סערה גדולה וחזקה מאד, ומה שיקשה איך יוכלו בני ישראל לעבור בים בזמן הסערה, הוא אומר כי הסערה היתה ביום הקודם ובלילה שלפגיו ושמה את הים לחרבה, ומשה העביר ישראל בים אחר עבור זעם הסערה וקודם שישובו המים למקומם; והוא מפרש ויולך ה' את הים, וכבר הוליך. יהיה איך שיהיה, אין ספק שהיה הענין במעשה נסים מעורב עם דרכי הטבע, וכבר הוכיח החכם ניעבוהר אשר היה שם בשנת 1762 כי לא ייתכן כלל לומר שהיה הענין כולו בדרך טבעי, כי אעפ"י שהוא עצמו עבר בים סוף אצל סואס על הגמל, והערבים אשר עמו הלכו בו ברגליהם, והיו המים מגיעים רק עד ברכיהם, הנה לא ייתכן זה לעם רב כישראל, והשיירות ההולכות מן קהיר להר סיני מעולם לא עברו בים סוף, אעפ"י שאם היה זה אפשר היתה בזה תועלת גדולה להם; מלבד כי ידוע הוא כי זה ג' אלפי שנים היה הים עמוק ורחב ממה שהוא עתה, וקרקע הים היה נעשה במשך הדורות ע"י החול הנוסף בו גבוה הרבה ממה שהיה מקדם. ולענין מה שהקשו קצת איך יכלו בני ישראל לעבור בים סוף אחרי אשר בקרקעיתו הרבה קורלים (אלמוגים) גם לזה כבר השיב החכם ניעבוהר הנזכר, כי אין זה כלל בקצה ים סוף לצד סואס כי שם הקרקע כולו חול ונוח לעבור בו; וכן העיד החכם הנ"ל כי גם הסוף הגדל לרוב בים סוף איננו גדל כלל בקצהו הנזכר; ודע כי ענין יבושת מי ים סוף נשאר בקבלה גם אצל גויי הארץ כי כן דיאודורוס סיקולוס הזכיר כי אנשי אומה אחת המתפרנסת מדגים היושבת אצל ים סוף היה להם קבלה מאבותם כי פעם אחת נעשה כל הים ההוא לחרבה, ורנ"ה וייזל ע"ה לפי מה שמצא בס' החכמה המיוחס בשקר לשלמה המלך העמיס על סיפור התורה אותות ומופתים שלא לצורך, ואמר כי קרקע הים התנשא והגביה עצמו למעלה, ומי הים נבקעו ונערמו משני צדי הדרך החדש ההוא וקמו כמו נד עד שעברו ישראל, ובבוא המצרים נפל פתאום קרקע הים למטה, והמים נפלו וכיסו את המצרים; ע' בפירוש ידידי החכם י' ש' ריגיו וע' בפי' ראב"ע (למטה כ"ז) דעת חוי שהיה אומר כי הכול היה ע"ד הטבע, ותשובות ראב"ע על חלומותיו. ויולךה' את הים: כמו ונלך את כל המדבר (דברים א' י"ט), ידע לכתך את המדבר (שם ב' ז'), לאורו אלך חשך (איוב כ"ט ג'), אשר הלך חשכים (ישעיה ד' י'), והנה ויולך ה' את הים ברוח קדים אינו אלא כאילו כתוב ויולך ה' בים רוח קדים, הרוח הוא שהלך, לא הים, והאל הוליך את הרוח כמו למעלה (י':י"ג) וה' נהג רוח קדים בארץ (כ"א אייר תרי"ט). (כב) והמים להם חומה וגו': לדעת ראב"ע נקרשו המים ואחר שעברו ישראל נמסו וכמו שכתוב למטה (ט"ו:ח') נערמו מים נצבו כמו נד; והנכון כדברי רלב"ג ודון יצחק, לא שהיו המים גבוהים מימין ומשמאל, אלא שהרוה העתיקם שם והיה מונע אותם מהיותם ניגרים, כמו שנראה בגלי הים הנאספים על שפתו בעת זעפו, ונעשה אז הדרך אשר עברו בו בים כמו גשר ההולך מצד אל צד ומשני הצדדים נערמו המים ולא יכלו לעבור ולשטוף הנתיבה, עכ"ד דון יצחק; ומליצת "להם חומה" ענינה שהיו המים סביבותם מימין ומשמאל, לא שהיו כחומה ממש וכמו נד, אעפ"י שדרך מליצת השיר אמר (למטה ט"ו:ח') נצבו כמו נד, וכן הביא קלעריקוס ראיה ממליצת נחום (ג':ח') היושבה ביאורים מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה.

R. S.R. Hirsch Shemot 14:21רש״ר הירש שמות י״ד:כ״א

ויולך ה׳ את הים ברוח קדים וגו׳ – רוח הקדים בקעה את המים עד לקרקע, המים התנשאו למעלה משני הצדדים, והקרקע המגולה התייבשה על ידי הרוח. כך נוצרה דרך ממערב למזרח, ובכיוון זה עברו בני ישראל את הים.

Malbim Shemot 14:16-29מלבי״ם שמות י״ד:ט״ז-כ״ט

(טז) השאלות (ט"ז-ל"א) בפסוק ט"ז וכ"ב אמר בתוך הים ביבשה, ובפסוק כ"ט אמר ביבשה בתוך הים, מי היה המלאך, במלאך אמר וילך ובעמוד הענן ויעמד, אם היה הענן והחשך איך האיר את הלילה, מהו הכפל וישם לחרבה ויבקעו המים, איך נואלו מצרים לרדוף בשראו מעשה נסים שהמים עומדים כחומה. ומה היה ההשקף בעמוד אש וענן, ואיך ירדו בים וידוע שהתהום עמוק מאד ועכ"פ היל"ל וירדו בתוך הים לא ויבואו, ומהו הכפל וישב הים וינער את מצרים וישובו המים ויכסו שכ"ז ענין א' בכפל דברים, ולמה אמר שנית ובני ישראל הלכו ביבשה. ואתה הרם את מטך. לדעת חז"ל ר"ל שיסלק את המטה שכבר פרשתי למעלה שע"י שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן אמר ואת המטה הזה תקח בידך, ועי"ז היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקי"ס כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שנתלבשה זרוע ה' בזרועו של משה וא"צ מטה, רק נטה את ידך על הים ובקעהו. והנה בענין הנס הזה חשבו חז"ל באבות דר"נ עשרה נסים שנעשו על הים, והם: א] שנבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים, ב] מה שעמדו המים כשתי חומות והדרך באמצע כמ"ש והמים להם חומה, ג] שנתקשה קרקע הים כגריד ונעשה יבשה כמ"ש ביבשה, ד] שדרך שהלכו עליו המצרים היה לח כטיט כמ"ש טבעו בים סוף, כמו טבעתי ביון מצולה, ה] שנקפאו המים ונעשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן ושברו ראשי המצרים כמ"ש שברת ראשי תנינים על המים ו] שנקפאו לחתיכות רבות כענין אבנים רבות מסודרות כמ"ש אתה פוררת בעזך ים, ז] שנעשו י"ב גזרים לי"ב שבטים כמ"ש לגוזר ים סוף לגזרים, ח] שהגזרים היו בהירים ומאירים כזכוכית שיהיו רואים אלו את אלו, ט] שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים כמ"ש נצבו כמו נד נוזלים, י] שאחר הזלת המתוק חזרו ונתקשו, עוד אומר שם ראב"י אומר קפא להם התהום למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו, ר"א ור"ש אומרים מים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את מצרים מאלו לאלו שנאמר וינער ה' את מצרים בתוך הים, עפ"ז נסדר את הנסים לפי פשט הכתובים. בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ"ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע"י הרוח העז, כמ"ש חורב על מימיה ויבשו (ירמי' נ'), ונהר יחרב ויבש, (ישעי' י"ט) בגערתי אחריב ים (שם נ'), ר"ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז"א וישם את הים לחרבה ובכח נטית יד משה נחצו המים לשנים והיה דרך באמצע וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשני הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה חומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב', ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א"א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, היה הנס שאמר ראב"י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי' ישעיה (סי' ס"ג) ועז"א ויבואו בני ישראל בתוך הים שהיל"ל וירדו לתוך הים, מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ"ש באדר"נ בנס ח' ט' י', ובאשר קרקע התהום שקפא וצף למעלה היה חרבה לא יבשה, ר"ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה רק שלא נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתיכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ"ש באדר"נ בנס ג' ה' ו', ועז"א שיבאו ביבשה. והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת רק המקום שנכנסו בו ישראל נקפא וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועז"א בתוך הים ביבשה, שהיה ים טרם שנכנסו במקום הזה ותיכף שרצו לכנוס בשטח ההוא נעשה יבשה, וכ"ז נעשה לצורך ישראל, ואח"ז יבוארו יתר הנסים שנעשו לצורך טביעת המצריים. (יז) ואני הנני מחזק. ה' הוסיף עוד נסים לבל ירגישו המצרים כלל שמקום זה הוא מקום ים ומי תהום רבה, כמו שיתבאר אחר זה כי חשבו שהולכים ביבשה, וירדפו אחריהם, ועי"כ ואכבדה בפרעה שיראו איך נפרע ה' ממנו מדה כנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם וזה כבוד השי"ת. ... (יט) ויסע. הנה היה צריך שלא יקרבו מחנה מצרים אל מחנה ישראל טרם נקרע הים ונכנסו ישראל לתוכו, ב] היה צריך שלא יראו המצרים שנקרע הים בנס וישראל נכנסים לתוכו והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שאז לא היו נבערים מדעת לכנוס למקום הנורא ההוא, ג] היה צריך שגם בעת שיבאו מצרים בתוך הים לא ירגישו שהם בתוך הים רק יחשבו שהוא יבשה, וזה לא היה אפשר בעוד שעמדו שני החומות מימינם ומשמאלם שאז היו רואים שיש כאן מעשה נסים, וע"כ היה צריך שבעת שנכנסו מצרים נסתלקו החומות ולא ראו רק כר נרחב וארץ מישור ולא עלה על דעתם כלל שהיה בכאן ים ומים, וזה הציע פה, כי בעת ההיא שנכנס הלילה היה עמוד האש שלוח מאת ה' להאיר להם ובא כדרכו לילך לפניהם, ועמוד הענן היה מוכן להסתלק, ויסע מלאך האלהים, שהוא עמוד האש שהולך עתה לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם והיה מצבו אחורי מחנה ישראל, ויסע עמוד הענן שהיה מוכן להסתלק בעת ההיא, עתה לא נסתלק רק ויעמוד מאחריהם ר"ל שעמד ולא הלך כדרכו להסתלק וללכת מאתם, וממילא עמד אחורי עמוד האש שהוא אצל מחנה מצרים. ... (כא) ויט משה את ידו. היה בכאן שני ענינים, א' נעשה ע"י משה שהטה ידו, וא' נעשה ע"י ה' שהוליך את הים ברוח קדים עזה, ומפרש שע"י שהוליך ה' את הים ברוח קדים שם את הים לחרבה, וע"י נטית ידו של משה נבקעו המים, ר"ל שהמים נתבקעו ונחצו לשנים, אבל הלא ישובו ויתאחדו, וע"ז היה הרוח מאת ה' שהחריב את הים וקלקל סדרו שהרוח לא הניח המים להתאחד רק נצבו כשתי חומות, וגם ע"י שהיה רוח קר מאד נקפאו המים שבשני הצדדים של הבקיעה ועמדו כשתי חומות של קרח עד שהיו כקיר וכחומה חוצצת בין הים שמשני הצדדים ובין הבקיעה שבאמצע, ובמ"ש ששם לחרבה, כלל ג"כ מה שנקפאו המים שבצדדים ושבתהום להיות חרבה ויבשה. (כב) ויבאו. במ"ש ויבאו ולא אמר וירדו, באר הנס הנזכר למעלה (פ' ט"ז) שאחר שנבקע הים ושני הצדדים נקפאו כשתי חומות של קרח וקפאון, הוגבה התהום שבמקום הבקיעה עם שתי החומות של קרח שמשני הצדדים ועלה למעלה עד שלא הוצרכו לרדת לעומק מצולה רק לבא בדרך ישר כי היה שוה עם היבשה שאצלו על שפת הים, ובאר שבאו בתוך הים ביבשה, א' שבאו ביבשה, כי התהום שהוגבה למעלה נעשה יבשה כי הטיט הלח והביצה נקפא ונעשה כגריד, ב] שלא נבקע כל הים בפעם א' רק במקום שעברו בו ישראל נעשה יבשה וביתר מקומות היה עדיין ים, עד שבבואם באו בתוך הים וכרגע בואם נעשה יבשה, והמים להם חומה, כמו שבארתי שהתהום שהוגבה למעלה הוגבה עם שתי החומות שנעשו משני צדדיו, אמנם באר שהיתה החומה רק מימינם ומשמאלם לא מאחריהם, כי תיכף שעבר האחרון בישראל ממקום ההוא בא לשם עמוד האש שהלך אחרי מחנה ישראל וע"י חום אשו נמסו חומות הקרח שבשני הצדדים, ומטעם זה הלך עמוד האש לאחריהם ולא לפניהם, כדי לסלק שתי החומות טרם שיגיעו מצרים שמה ויראו שתי החומות וימנעו מלעבור במקום הזה. ... (כו) ויאמר ה' נטה ידך. כמו שבדבר ה' הוחק חק טבעי למים שירדו במורד, כן בעת קריעת ים סוף חק בם חוק אחר שיתיצבו כמו נד ושהתהום יצוף למעלה, ובשעה ההיא היה כן הטבע שלהם, וע"כ אמרו חז"ל שכל מימי בראשית נבקעו, כי בעת ההיא הוחק חק טבעי לכל מימי בראשית להבקע, וכשהיה צריך שישובו המים היה צריך לבטל חק זה החדש ולתת לים חוקו שיהיו מימיו מוגרים במורד, והיה זה נס שני שוה אל הנס הראשון, והיה צריך שנית נטית יד משה אשר הוליך ה' לימינו זרוע תפארתו. (כז) וישב הים. ים סוף היה מזרחי אל ארץ מצרים כמ"ש בפ' בא שרוח הקדים נשא את הארבה אל מצרים ורוח ים נשא אותו ויתקעהו ים סוף, נמצא שישראל והמצרים נכנסו בים סוף בצד המזרחי והלכו בו ממזרח למערב, וכיון שנכנסו כל מצרים לתוך הים, והתרחקו משפת הים המזרחי לצד מערב, שב הים לפנות בקר היינו בצד המזרחי [שהוא צד הבוקר והזריחה] לאיתנו, וגם כולל בזה שהיה בעת הבקר, נמצא שבצד המזרח ששם נכנסו שב הים למקומו, וכאשר נסו מצרים לחזור למקומם לצד מזרח, פגעו במי הים שסגר לפניהם הדרך בצד השפה, וז"ש ומצרים נסים לקראתו, שנסו לקראת השפה ששם כבר שבו מי הים, ועמדו במקומם כעומד על אי המוקף מן הים סביב סביב, ואז וינער ה', ר"ל שאז נשבר התהום שהוא הקרקע שעמדו עליו שהיה רצוף מאבני קרח דבוקים איש אל אחיו כנ"ל, וכאשר נמס הקרח נרפו האבנים מחבורם ומצרים העומדים עליהם נפלו אל המצולה והאבנים נפלו עליהם ושברו ראשיהם, ועז"א וינער ה' את מצרים, שפעל נער בא על המנער ושופך דבר המונח תוך דבר על דבר, כמו התנערי מעפר (ישעי' נ"ב), גם חצני נערתי (נחמיה), והוא מציין נפילתם מן הקרקע אל הים שהתהום נער אותם מעליו כמנער את הבגד מן האבק, ועז"א באבות דר"נ שהמים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את המצריים מאלו לאלו, כי תחת התהום שהוגבה למעלה היה מי הים ששבו למקומם, והמים העליונים הם המים שנמסו מן קרח התהום שהוגבה למעלה נערו אותם אל מים התחתונים שתחת קרקע התהום המוגבה. ... (כט) ובני ישראל. בעת ששבו מי הים בצד המזרחי שהלכו בו המצריים, היו ישראל הולכים עדיין בים בצד השני, ולא נשתנה אצלם דבר רק נגד מה שאמר תחלה שהלכו בתוך הים ביבשה, שבעת שהתחילו לכנוס היה ים וברגע שנכנסו נעשה יבשה, היה עתה בהפך, שבצד שהלכו אליו נעשה יבשה ובצד שאחוריהם ששם היו המצריים כבר שב והיה ים, ועז"א ביבשה בתוך הים, ובכ"ז היו המים להם חומה בכ"מ שהלכו, ועתה לא נמס החומה כי לא הלך אחריהם עמוד האש, ולא היה צריך לרמאות את המצריים.

Hoil Moshe Shemot 14:22הואיל משה שמות י״ד:כ״ב

והמים להם חומה – קריעת ים סוף היתה מעשה נסים מעורב עם מעשה טבעי כדברי רוב המפרשים (וכן רובי נסי ה', וכיוצא מן הכלל בקיעת מי הירדן שהיתה כולה מעשה נסים), ורוח הקדים איננו בלבד הבא ממזרח, רק כל רוח עזה תקרא בתנ"ך רוח קדים כדברי קלעריקוס, לפי שבארצותהן רוח מזרח מנשבת בחוזק רב; וכאן אולי רוח קרה ועזה באה מן הצפון ברצון האל והוליכה גלי הים והקפיאתם והעמידתם כחומה למען יעברו ב"י בתוכם בחרבה, והמים הנקפאים היו להם חומה מימינם ומשמאלם למען לא תשאם הרוח, ואח"כ בבוא המצרים אל תוך הים השיב האל רוח חמה הבאה מצד דרום והמסה כרגע קפאון מי הים והפילתם על המצרים והטביעתם; ואל תמהר לשפוט כי לפי פירוש זה יהיה הכל בדרך טבע, לפי שכמה וכמה נסים בדבר: א' שתבוא רוח קרה כזו באיקלימים החמים ההם ותקפיא המים; ב' שיקפאו המים לחומה וביניהם שביל; ד' שלאחר כל הקפאון הגדול הזה ימסו המים שנית כרגע ע"י רוח חמה; ה' שרוח קשה תתהפך כרגע, ועוד נסים פחותים מאלה, הרבה עד שלא תכילם היריעה, ועל כולם שיבקעו המים עבור ב"י וימסו בעבור המצרים ולא יאחרו ולא יקדימו (השגחה נסיית); ואם לא כן, והנס לא היה במקצת ע"ד הטבע רוח קדים למה? וכן ביתר המכות היה נס וטבע ביחד...

R. D"Z Hoffmann Shemot 14:21-22רד״צ הופמן שמות י״ד:כ״א-כ״ב

ברוח קדים עזה, רוח חמה; השוה הושע י"ג:ט"ו, יונה ד':ח'. תפקידה היה לייבש את הים והיא החלה לנשוב משעה שהטה משה את ידו. אך גם אפשר לפרש שהיתה זו רוח צפון-מזרחית שהסיטה את הים. מימינם ומשמאלם. מכאן ומפסוקים דומים ברור, שבני ישראל הלכו בתוך הים כשמים מימינם ומשמאלם, ואין איפוא כל מקום לפרש את הנס על ידי שפל (כאן חסר).

Cassuto Shemot 14:21-22קאסוטו שמות י״ד:כ״א-כ״ב

כדי להבין למה התכוון הכתוב בתיאור קריעת ים סוף, עלינו לשים לב אל טבע המקום. שכיחה בסביבות סואץ תופעה זו, שבשעות גאותו של הים האדום נכנסים מימיו לתוך החול, מתחת פני הקרקע, ופתאום מתחילים המים מבצבצים ועולים מתוך החול שהיה יבש עד אז; במשך זמן קצר נהפך החול לבוץ, ועוד ממשיכים המים לעלות, ולבסוף מתהווה שכבה גבוהה של מים ממעל לחול, וכל השטח מתכסה מים. כך אירע פעם לנפוליון הראשון, שערך סיור באותה סביבה, ובהליכתו עבר בקלות על היבשה, ואולם בחזרתו מצא את המקום מלא מים, והגיע לידי סכנה. וכך אירע שם גם לתיירים בימינו, שהוכרחו לחזור בתוך סירה על המים המכסים את המקום שהלכו בו ברגליהם לפני שעות ספורות. וההיפך מזה קורה לפעמים בשעות השפל שם הים האדום; המים שהיו מכסים את החול יורדים ומתמעטים ולבסוף נעלמים, ובמקום שהיה לפני שעות אחדות מכוסה מים נראית פתאום יבשה. והנה בהיקף אותה הימה, שכפי מה שראינו למעלה יש לזהותה בים סוף של סיפורנו, יש מקום עשוי במיוחד להראות תופעות כאלה או מעין אלה בממדים גדולים הרבה. בין השליש הדרומי של הימה ובין שני השלישים שבצפון מצטמצמת הימה לרחבה ונעשית צרה, ובאותו המצר אין המים עמוקים כעמקם בחלק הדרומי ובחלק הצפוני, והקרקעית שמתחתם מוצקה יותר. על רקע טבעי זה אפשר להבין יפה את תיאור הכתוב. אין ברצוני כלל וכלל להגיע לידי רציונאליזאציה של הסיפור המקראי. הסיפור מתכוון בבירור להגיד מעשה פלאים, ומי שיבוא וינסה להסביר את כל תכנו בדרך רציונאלית, לא יתן בזה פירוש של הכתוב, אלא יביע את רעיונתיו הוא במקום הרעיונות הבאים לידי ביטוי במקרא. אבל כדאי להשתדל להבין כיצד מתאר הכתוב שלפנינו את מעשה הפלאים שהוא מספר, ומהו הרקע הטבעי של הפלא המסופר, שהרי ברור שאין כוונת הכתוב לשינוי סדרי בראשית, אלא לשימוש נפלא בסדרי בראשית עצמם. הפלא הוא בזה, שדווקא ברגע שהיה הדבר נחוץ, דווקא באופן שהיה הדבר מועיל להשגת המטרה הדרושה, ודווקא בממדים יוצאים מגדר הרגיל, אירעו לפי רצונו של ה' תופעות שגרמו לתשועת ישראל. שפל הים האדום במידה יוצאת מן הכלל עלול היה להביא השפלה רבה של מי ים סוף, ורוח הקדים שנשבה בחזקה כל הלילה יכולה היתה להוביש את המים המועטים שנשארו במקום הצר של הימה, על הקרקעית הגבוהה ביותר והמוצקה ביותר שבאותו המצר. מצפון ומדרום למצר היו נשארים מי ים סוף, אבל באמצע היה מעבר.