Yehoshua/5

EN/HEע/E

Yehoshua

Sources

Shemot 17:8-16שמות י״ז:ח׳-ט״ז

(8) Then Amalek came and fought with Israel in Rephidim. (9) Moses said to Joshua, “Choose men for us, and go out, fight with Amalek. Tomorrow I will stand on the top of the hill with God’s rod in my hand.” (10) So Joshua did as Moses had told him, and fought with Amalek; and Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill. (11) It happened, when Moses held up his hand, that Israel prevailed; and when he let down his hand, Amalek prevailed. (12) But Moses’ hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat on it. Aaron and Hur held up his hands, the one on the one side, and the other on the other side. His hands were steady until sunset. (13) Joshua defeated Amalek and his people with the edge of the sword. (14) Hashem said to Moses, “Write this for a memorial in a book, and rehearse it in the ears of Joshua: that I will utterly blot out the memory of Amalek from under the sky.” (15) Moses built an altar, and called its name Hashem our Banner. (16) He said, “Yah has sworn: ‘Hashem will have war with Amalek from generation to generation.’”

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. (יד) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאׇזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ י״י נִסִּי. (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי״י בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

Shemot 24:13-14שמות כ״ד:י״ג-י״ד

(13) Moses rose up with Joshua, his servant, and Moses went up onto God’s Mountain. (14) He said to the elders, “Wait here for us, until we come again to you. Behold, Aaron and Hur are with you. Whoever is involved in a dispute can go to them.”

(יג) וַיָּקׇם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹהִים. (יד) וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.

Shemot 33:5-11שמות ל״ג:ה׳-י״א

(5) Hashem said to Moses, “Tell the children of Israel, ‘You are a stiff-necked people. If I were to go up into your midst for one moment, I would consume you. Therefore now take off your jewelry from you, that I may know what to do to you.’” (6) The children of Israel stripped themselves of their jewelry from Mount Horeb onward. (7) Now Moses used to take the tent and to pitch it outside the camp, far away from the camp, and he called it “The Tent of Meeting.” It happened that everyone who sought Hashem went out to the Tent of Meeting, which was outside the camp. (8) It happened that when Moses went out to the Tent, that all the people rose up, and stood, everyone at their tent door, and watched Moses, until he had gone into the Tent. (9) It happened, when Moses entered into the Tent, that the pillar of cloud descended, stood at the door of the Tent, and spoke with Moses. (10) All the people saw the pillar of cloud stand at the door of the Tent, and all the people rose up and worshiped, everyone at their tent door. (11) Hashem spoke to Moses face to face, as a man speaks to his friend. He turned again into the camp, but his servant Joshua, the son of Nun, a young man, didn’t depart out of the Tent.

(ה) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. (ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. (ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כׇּל מְבַקֵּשׁ י״י יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. (ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כׇּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אׇהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. (ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. (י) וְרָאָה כׇל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כׇּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אׇהֳלוֹ. (יא) וְדִבֶּר י״י אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.

Bemidbar 11:26-29במדבר י״א:כ״ו-כ״ט

(26) But two men remained in the camp. The name of one was Eldad, and the name of the other Medad: and the Spirit rested on them; and they were of those who were written, but had not gone out to the Tent; and they prophesied in the camp. (27) A young man ran, and told Moses, and said, “Eldad and Medad are prophesying in the camp!” (28) Joshua the son of Nun, the servant of Moses, one of his chosen men, answered, “My lord Moses, forbid them!” (29) Moses said to him, “Are you jealous for my sake? I wish that all Hashem’s people were prophets, that Hashem would put his Spirit on them!”

(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה. (כז) וַיָּרׇץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. (כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם. (כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כׇּל עַם י״י נְבִיאִים כִּי יִתֵּן י״י אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם.

Bemidbar 13:1-16במדבר י״ג:א׳-ט״ז

(1) Hashem spoke to Moses, saying, (2) “Send men, that they may spy out the land of Canaan, which I give to the children of Israel. Of every tribe of their fathers, you shall send a man, every one a prince among them.” (3) Moses sent them from the wilderness of Paran according to the commandment of Hashem: all of them men who were heads of the children of Israel. (4) These were their names: Of the tribe of Reuben, Shammua the son of Zaccur. (5) Of the tribe of Simeon, Shaphat the son of Hori. (6) Of the tribe of Judah, Caleb the son of Jephunneh. (7) Of the tribe of Issachar, Igal the son of Joseph. (8) Of the tribe of Ephraim, Hoshea the son of Nun. (9) Of the tribe of Benjamin, Palti the son of Raphu. (10) Of the tribe of Zebulun, Gaddiel the son of Sodi. (11) Of the tribe of Joseph, of the tribe of Manasseh, Gaddi the son of Susi. (12) Of the tribe of Dan, Ammiel the son of Gemalli. (13) Of the tribe of Asher, Sethur the son of Michael. (14) Of the tribe of Naphtali, Nahbi the son of Vophsi. (15) Of the tribe of Gad, Geuel the son of Machi. (16) These are the names of the men who Moses sent to spy out the land. Moses called Hoshea the son of Nun Joshua.

(א) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. (ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי י״י כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. (ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר. (ה) לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי. (ו) לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה. (ז) לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף. (ח) לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן. (ט) לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא. (י) לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי. (יא) לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי. (יב) לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי. (יג) לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל. (יד) לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וׇפְסִי. (טו) לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי. (טז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.

Bemidbar 13:30במדבר י״ג:ל׳

Caleb stilled the people before Moses, and said, “Let us go up at once, and possess it; for we are well able to overcome it.”

וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ.

Bemidbar 14:6-9במדבר י״ד:ו׳-ט׳

(6) Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, who were of those who spied out the land, tore their clothes: (7) and they spoke to all the congregation of the children of Israel, saying, “The land, which we passed through to spy it out, is an exceeding good land. (8) If Hashem delights in us, then he will bring us into this land, and give it to us; a land which flows with milk and honey. (9) Only don’t rebel against Hashem, neither fear the people of the land; for they are bread for us: their defense is removed from over them, and Hashem is with us. Don’t fear them.”

(ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. (ז) וַיֹּאמְרוּ אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד. (ח) אִם חָפֵץ בָּנוּ י״י וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (ט) אַךְ בַּי״י אַל תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַי״י אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם.

Bemidbar 14:20-30במדבר י״ד:כ׳-ל׳

(20) Hashem said, “I have pardoned according to your word: (21) but in very deed, as I live, and as all the earth shall be filled with the glory of Hashem; (22) because all those men who have seen my glory, and my signs, which I worked in Egypt and in the wilderness, yet have tempted me these ten times, and have not listened to my voice; (23) surely they shall not see the land which I swore to their fathers, neither shall any of those who despised me see it: (24) but my servant Caleb, because he had another spirit with him, and has followed me fully, him will I bring into the land into which he went; and his seed shall possess it. (25) Now the Amalekite and the Canaanite dwell in the valley: tomorrow turn, and go into the wilderness by the way to the Red Sea .” (26) Hashem spoke to Moses and to Aaron, saying, (27) “How long shall I bear with this evil congregation, that murmur against me? I have heard the murmurings of the children of Israel, which they murmur against me. (28) Tell them, ‘As I live, says Hashem, surely as you have spoken in my ears, so will I do to you: (29) your dead bodies shall fall in this wilderness; and all who were numbered of you, according to your whole number, from twenty years old and upward, who have murmured against me, (30) surely you shall not come into the land, concerning which I swore that I would make you dwell therein, except Caleb the son of Jephunneh, and Joshua the son of Nun.

(כ) וַיֹּאמֶר י״י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. (כא) וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד י״י אֶת כׇּל הָאָרֶץ. (כב) כִּי כׇל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. (כג) אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכׇל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ. (כד) וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה. (כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף. (כו) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. (כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי. (כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם י״י אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאׇזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם. (כט) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכׇל פְּקֻדֵיכֶם לְכׇל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי. (ל) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

Bemidbar 27:18-21במדבר כ״ז:י״ח-כ״א

(18) Hashem said to Moses, “Take Joshua the son of Nun, a man in whom is the Spirit, and lay your hand on him; (19) and set him before Eleazar the priest, and before all the congregation; and commission him in their sight. (20) You shall put of your honor on him, that all the congregation of the children of Israel may obey. (21) He shall stand before Eleazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before Hashem: at his word shall they go out, and at his word they shall come in, both he, and all the children of Israel with him, even all the congregation.”

(יח) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. (יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כׇּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. (כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי י״י עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכׇל הָעֵדָה.

Devarim 11:29-30דברים י״א:כ״ט-ל׳

(29) It shall happen, when Hashem your God shall bring you into the land where you go to possess it, that you shall set the blessing on Mount Gerizim, and the curse on Mount Ebal. (30) Aren’t they beyond the Jordan, behind the way of the going down of the sun, in the land of the Canaanites who dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ י״י אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. (ל) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

Devarim 31:2דברים ל״א:ב׳

He said to them, “I am one hundred twenty years old this day; I can no more go out and come in: and Hashem has said to me, ‘You shall not go over this Jordan.’

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַי״י אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.

Devarim 34:10-12דברים ל״ד:י׳-י״ב

(10) There has not arisen a prophet since in Israel like Moses, whom Hashem knew face to face, (11) in all the signs and the wonders, which Hashem sent him to do in the land of Egypt, to Pharaoh, and to all his servants, and to all his land, (12) and in all the mighty hand, and in all the great terror, which Moses worked in the sight of all Israel.

(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ י״י פָּנִים אֶל פָּנִים. (יא) לְכׇל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ י״י לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכׇל עֲבָדָיו וּלְכׇל אַרְצוֹ. (יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל.

Yehoshua 1:1יהושע א׳:א׳

Now it came to pass after the death of Moses the servant of the Lord, that the Lord spoke unto Joshua the son of Nun, Moses' minister, saying:

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד י״י וַיֹּאמֶר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר.

Yehoshua 3:8-15יהושע ג׳:ח׳-ט״ו

(8) And thou shalt command the priests that bear the ark of the covenant, saying: When ye are come to the brink of the waters of the Jordan, ye shall stand still in the Jordan.' (9) And Joshua said unto the children of Israel: 'Come hither, and hear the words of the Lord your God.' (10) And Joshua said: 'Hereby ye shall know that the living God is among you, and that He will without fail drive out from before you the Canaanite, and the Hittite, and the Hivite, and the Perizzite, and the Girgashite, and the Amorite, and the Jebusite. (11) Behold, the ark of the covenant of the Lord of all the earth passeth on before you over the Jordan. (12) Now therefore take you twelve men out of the tribes of Israel, for every tribe a man. (13) And it shall come to pass, when the soles of the feet of the priests that bear the ark of the Lord, the Lord of all the earth, shall rest in the waters of the Jordan, that the waters of the Jordan shall be cut off, even the waters that come down from above; and they shall stand in one heap.' (14) And it came to pass, when the people removed from their tents, to pass over the Jordan, the priests that bore the ark of the covenant being before the people; (15) and when they that borethe ark were come unto the Jordan, and the feet of the priests that bore the ark were dipped in the brink of the water—for the Jordan overfloweth all its banks all the time of harvest—

(ח) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית לֵאמֹר כְּבֹאֲכֶם עַד קְצֵה מֵי הַיַּרְדֵּן בַּיַּרְדֵּן תַּעֲמֹדוּ. (ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֹּשׁוּ הֵנָּה וְשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי י״י אֱלֹהֵיכֶם. (י) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי. (יא) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן. (יב) וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. (יג) וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן י״י אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ בְּמֵי הַיַּרְדֵּן מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד. (יד) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאׇהֳלֵיהֶם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית לִפְנֵי הָעָם. (טו) וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כׇּל גְּדוֹתָיו כֹּל יְמֵי קָצִיר.

Yehoshua 5:1יהושע ה׳:א׳

And it came to pass, when all the kings of the Amorites, that were beyond the Jordan westward, and all the kings of the Canaanites, that were by the sea, heard how that the Lord had dried up the waters of the Jordan from before the children of Israel, until they were passed over, that their heart melted, neither was there spirit in them any more, because of the children of Israel.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כׇּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכׇל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ י״י אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד [עָבְרָם] (עברנו) וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Yehoshua 12:1-24יהושע י״ב:א׳-כ״ד

(1) Now these are the kings of the land, whom the children of Israel smote, and possessed their land beyond the Jordan toward the sunrising, from the valley of Arnon unto mount Hermon, and all the Arabah eastward: (2) Sihon king of the Amorites, who dwelt in Heshbon, and ruled from Aroer, which is on the edge of the valley of Arnon, and the middle of the valley, and half Gilead, even unto the river Jabbok, the border of the children of Ammon; (3) and the Arabah unto the sea of Chinneroth, eastward, and unto the sea of the Arabah, even the Salt Sea, eastward, the way to Beth-jeshimoth; and on the south, under the slopes of Pisgah; (4) and the border of Og king of Bashan, of the remnant of the Rephaim, who dwelt at Ashtaroth and at Edrei, (5) and ruled in mount Hermon, and in Salcah, and in all Bashan, unto the border of the Geshurites and the Maacathites, and half Gilead, even unto the border of Sihon king of Heshbon. (6) Moses the servant of theLord and the children of Israel smote them; and Moses the servant of the Lord gave it for a possession unto the Reubenites, and the Gadites, and the half-tribe of Manasseh. (7) And these are the kings of the land whom Joshua and the children of Israel smote beyond the Jordan westward, from Baal-gad in the valley of Lebanon even unto the bare mountain, that goeth up to Seir; and Joshua gave it unto the tribes of Israel for a possession according to their divisions; (8) in the hill-country, and in the Lowland, and in the Arabah, and in the slopes, and in the wilderness, and in the South; the Hittite, the Amorite, and the Canaanite, the Perizzite, the Hivite, and the Jebusite: (9) the king of Jericho, one; the king of Ai, which is beside Bethel, one; (10) the king of Jerusalem, one; the king of Hebron, one; (11) the king of Jarmuth, one; the king of Lachish, one; (12) the king of Eglon, one; the king of Gezer, one; (13) the king of Debir, one; the king of Geder, one; (14) the king of Hormah, one; the king of Arad, one; (15) the king of Libnah, one; the king of Adullam, one; (16) the king of Makkedah, one; the king of Beth-el, one; (17) the king of Tappuah, one; the king of Hepher, one; (18) the king of Aphek, one; the king of the Sharon, one; (19) the king of Madon, one; the king of Hazor, one; (20) the king of Shimron-meron, one; the king of Achshaph, one; (21) the king of Taanach, one; the king of Megiddo, one; (22) the king of Kedesh, one; the king of Jokneam in Carmel, one; (23) the king of Dor in the region of Dor, one; the king of Goiim in the Gilgal, one; (24) the king of Tirzah, one. All the kings thirty and one.

(א) וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן וְכׇל הָעֲרָבָה מִזְרָחָה... (כד) מֶלֶךְ תִּרְצָה אֶחָד כׇּל מְלָכִים שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד.

Yehoshua 24:31יהושע כ״ד:ל״א

And Israel served the Lord all the days of Joshua, and all the days of the elders that outlived Joshua, and had known all the work of the Lord, that He had wrought for Israel.

וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת י״י כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כׇּל מַעֲשֵׂה י״י אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

Divrei HaYamim I 7:20-27דברי הימים א ז׳:כ׳-כ״ז

(20) And the sons of Ephraim: Shuthelah — and Bered was his son, and Tahath his son, and Eleadah his son, and Tahath his son, (21) and Zabad his son, and Shuthelah his son — and Ezer, and Elead, whom the men of Gath that were born in the land slew, because they came down to take away their cattle. (22) And Ephraim their father mourned many days, and his brethren came to comfort him. (23) And he went in to his wife, and she conceived, and bore a son, and he called his name Beriah, because it went evil with his house. (24) And his daughter was Sheerah, who built Beth-horon the nether and the upper, and Uzzen-sheerah. (25) And Rephah was his son, and Resheph, and Telah his son, and Tahan his son; (26) Ladan his son, Ammihud his son, Elishama his son; (27) Nun his son, Joshua his son.

(כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. (כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. (כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. (כג) וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. (כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. (כה) וְרֶפַח בְּנוֹ וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ וְתַחַן בְּנוֹ. (כו) לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. (כז) נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ.

Targum Onkelos Bemidbar 27:18תרגום אונקלוס במדבר כ״ז:י״ח

And the Lord said to Mosheh, Take to thee Jehoshua bar Nun, a man in whom is the spirit of prophecy, and lay thy hand upon him.

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה סַב לָךְ יָת יְהוֹשֻעַ בַּר נוּן גְּבַר דְּרוּחַ נְבוּאָה בֵּיהּ וְתִסְמוֹךְ יָת יְדָךְ עֲלוֹהִי.

Sifre Devarim 32:44ספרי דברים ל״ב:מ״ד

Piska 334 "And Moses came": It is written here "And Moses came," and elsewhere, (Ibid. 31:1) "And Moses went." It cannot be said "And Moses came," for it is already said "And Moses went"; and it cannot be said "And Moses went," for it is already said "And Moses came." It must be understood, then, as: His time came to an end and his authority was given to another (Joshua). "and he (Moses) spoke all the words of this song in the ears of the people": We are hereby taught that he "inserted" the words in their ears. "He and Hoshea the son of Nun": Is it not written (Numbers 13:16) "And Moses called Hoshea the son of Nun 'Yehoshua'"? Why, then, is it written here "he and Hoshea the son of Nun"? To teach us the righteousness of Yehoshua. I might think that his head "swelled" with his new-found authority; it is, therefore, written "he and Hoshea the son of Nun" — in his righteousness (i.e., his humility). Even though he was appointed to be the leader of the congregation, he remained "Hoshea" in his righteousness. Similarly, (Shemoth 1:5) "And Yosef was in Egypt." Do we not know that Yosef was in Egypt? — The intent is to apprise us of Yosef's righteousness. (Bereshith 37:2) "Yosef … grazed the sheep with his brothers," and even though he became a king in Egypt, he remained in his (original) righteousness. Similarly, (I Samuel 17:14) "and David was the smallest (i.e., the youngest)." Do we not know that David was the youngest? — The intent is to apprise us of David's righteousness. (I Samuel 16:11) (David was) "tending the sheep" of his father, and even though he became the king of Israel, he remained "David" in his smallness.

פיסקא שלד ויבוא משה – נאמר כאן ויבוא משה, ונאמר להלן וילך משה (דברים ל״א). אי אפשר לומר ויבא משה שכבר נאמר וילך משה ואי אפשר לומר וילך משה שכבר נאמר ויבא משה, אמור מעתה בא דייתיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר. וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם – מלמד שהיה משקעם באזניהם. הוא והושע בן נון – ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר י״ג) ומה תלמוד לומר: הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע. שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? תלמוד לומר: הוא והושע בן נון, הושע בצדקתו אף על פי שנתמנה פרנס על הצבור הוא הושע בצדקו. כיוצא בו אתה אומר: ויוסף היה במצרים (שמות א׳:ה׳), וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים. אלא להודיעך צדקו של יוסף, יוסף היה רועה את צאן אביו ואף על פי שנעשה מלך מצרים הרי הוא בצדקו. כיוצא בו אתה אומר: ודוד הוא הקטן (שמואל א י״ז:י״ד), וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן. אלא להודיעך צדקו של דוד, ודוד היה רועה את צאן אביו ואף על פי שנעשה מלך על ישראל, דוד בקטנו.

Bavli Megillah 14bבבלי מגילה י״ד:

Furthermore, Rav Naḥman said: Huldah was a descendant of Joshua. An allusion to this is written here: “Huldah the prophetess, the wife of Shallum, the son of Tikvah, the son of Harhas [ḥarḥas]” (II Kings 22:14), and it says elsewhere with regard to Joshua: “And they buried him in the border of his inheritance in Timnath-heres [ḥeres]” (Judges 2:9), therefore intimating that there is a certain connection between them. Rav Eina the Elder raised an objection from a baraita to Rav Naḥman’s teaching. The baraita indicates that Huldah was in fact a descendant of Rahab, and seemingly not of Joshua: Eight prophets, who were also priests, descended from Rahab the prostitute, and they are: Neriah; his son Baruch; Seraiah; Mahseiah; Jeremiah; his father, Hilkiah; Jeremiah’s cousin Hanamel; and Hanamel’s father, Shallum. Rabbi Yehuda said: So too, Huldah the prophetess was a descendant of Rahab the prostitute, as it is written here with regard to Huldah: “The son of Tikvah,” and it is written elsewhere in reference to Rahab’s escape from the destruction of Jericho: “This cord of [tikvat] scarlet thread” (Joshua 2:18). Rav Naḥman responded to Eina the Elder and said to him: Eina the Elder, and some say that he said to him: Blackened pot, i.e., my colleague in Torah, who has toiled and blackened his face in Torah study, from me and from you the matter may be concluded, i.e., the explanation lies in a combination of our two statements. For Rahab converted and married Joshua, and therefore Huldah descended from both Joshua and Rahab. The Gemara raises a difficulty: But did Joshua have any descendants? But isn’t it written in the genealogical list of the tribe of Ephraim: “Nun his son, Joshua his son” (I Chronicles 7:27)? The listing does not continue any further, implying that Joshua had no sons. The Gemara answers: Indeed, he did not have sons, but he did have daughters.

אמר רב נחמן חולדה מבני בניו של יהושע היתה כתיב הכא {מלכים ב כ״ב:י״ד} בן חרחס וכתיב התם {יהושע כ״ד:ל׳} בתמנת חרס. איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם {יהושע ב׳:י״ח} את תקות חוט השני. אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא ונסבה יהושע ומי הוו ליה זרעא ליהושע והכתיב {דברי הימים א ז׳:כ״ז} נון בנו יהושע בנו בני לא הוו ליה בנתן הוו ליה

Bavli Sotah 34bבבלי סוטה ל״ד:

It is also stated with regard to the spies: “And they went up into the south, and he came to Hebron” (Numbers 13:22). Why is the phrase “and he came” written in the singular form? The verse should have said: And they came. Rava says: This teaches that Caleb separated himself from the counsel of the other spies and went and prostrated himself on the graves of the forefathers in Hebron. He said to them: My forefathers, pray for mercy for me so that I will be saved from the counsel of the spies. The Gemara explains: Joshua did not go to the graves of the forefathers because Moses had already prayed for mercy for him, as it is stated: “And Moses called Hoshea son of Nun Joshua [Yehoshua]” (Numbers 13:16), meaning: God will save you [Ya yoshiakha] from the counsel of the spies. And this is the meaning of that which is written: “But My servant Caleb, because he had another spirit with him, and has followed Me fully, him will I bring into the land where into he went” (Numbers 14:24), which implies that Caleb changed his mind over time. Joshua, however, was opposed to the intentions of the other spies from the outset.

{במדבר י״ג:כ״ב} ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. יהושע כבר בקש משה עליו רחמים שנאמר {במדבר י״ג:ט״ז} ויקרא משה להושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים והיינו דכתיב {במדבר י״ד:כ״ד} ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו׳.

Bavli Bava Batra 75a-bבבלי בבא בתרא ע״ה.-:

זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.

Bavli Avodah Zarah 25aבבלי עבודה זרה כ״ה.

§ The Gemara cites a series of expositions with regard to what is called the book of Yashar. The verse states: “And the sun stood still, and the moon stayed, until the nation had avenged themselves of their enemies. Is this not written in the book of Yashar”? (Joshua 10:13). The Gemara asks: What is the book of Yashar? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is Genesis, which is the book of Abraham, Isaac, and Jacob, who were called righteous [yesharim], as it is stated: “Let me die the death of the righteous [yesharim]” (Numbers 23:10). The Gemara asks: And where is it alluded to in Genesis that the sun would stand still for Joshua? The verse states in reference to Ephraim, who was Joshua’s ancestor: “And his seed shall become a multitude of nations” (Genesis 48:19). The Gemara asks: When will he become a multitude of nations? He became a multitude of nations at the time when the sun stood in place for Joshua, as it is written: “And the sun stayed in the midst of heaven, and hastened not to go down for an entire day” (Joshua 10:13). The Gemara inquires: And how much time elapsed before the sun finally set? Rabbi Yehoshua ben Levi said that it took twenty-four hours: It traveled across the sky for six hours and stood still for six hours, and again traveled six hours and stood still for six hours, so that the entire matter lasted the duration of an entire day. Rabbi Elazar said that it lasted thirty-six hours: The sun traveled for six hours and stood for twelve hours, and again traveled six hours and stood for twelve hours, so that the accumulated time of its suspension was that of an entire day. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Forty-eight hours elapsed before it set. It traveled six hours and stood for twelve hours, and then traveled six hours and stood for twenty-four hours, as it is stated: “And the sun stayed in the midst of heaven,” and then: “And hastened not to go down for an entire day.” By inference, it can be understood that initially it was not suspended for an entire day. Rather, at first it stood still for twelve hours, and was later suspended for an entire day. There are those who say that these Sages do not disagree over how much time had elapsed before the sun set. Rather, they disagree with regard to the additional time by which the day was extended. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Twenty-four hours were added to that day, because the sun traveled six hours and stood twelve hours, and again traveled six hours and stood for another twelve hours, which meant that its standing time lasted for an entire day. Rabbi Elazar said that thirty-six hours were added: It traveled six hours and stood for twelve hours, and then traveled six hours and stood for twenty-four more hours. It is with regard to the second suspension that the verse states: “And hastened not to go down for an entire day.” Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The time the sun stood in place was forty-eight hours in total. The sun traveled six hours and stood twenty-four hours, and then traveled another six hours and stood for another twenty-four hours. His reasoning is that the verse juxtaposes the sun’s suspension to its motion: Just as the sun is in motion for an entire day, so too, its suspension was for an entire day. It is taught: Just as the sun stood still for Joshua, so too the sun stood still for Moses and for Nakdimon ben Guryon. It is known that it stood still for Joshua from a verse, and it is known that it stood still for Nakdimon ben Guryon by tradition. From where do we derive that it stood still for Moses as well? The Gemara answers: It is derived by means of a verbal analogy between the terms “I will begin” and “I will begin.” The Gemara elaborates: It is written here, with regard to Moses: “I will begin to deliver the dread of you and the fear of you upon the peoples” (Deuteronomy 2:25), and it is written there, with regard to Joshua: “I will begin to magnify you” (Joshua 3:7). And Rabbi Yoḥanan says: It is derived from a verbal analogy between the words “delivered” and “delivered.” It is written here, with regard to Moses: “I will begin to deliver the dread of you,” and it is written there, with regard to Joshua: “In the day when the Lord delivered up the Amorites before the children of Israel” (Joshua 10:12). Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that there is no need for a verbal analogy, as you can learn this idea from the verse itself: “This day will I begin to deliver the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble and be in anguish because of you” (Deuteronomy 2:25). When was the fulfillment of the prophecy that all the nations “shall tremble and be in anguish because of you”? It was at the time when the sun stood still for Moses. The Gemara raises an objection: After the sun stood still, the verse states: “And there was no day like that before it or after it” (Joshua 10:14). If there was no day comparable to it, how can it be asserted that the sun stood still for Moses as well? The Gemara answers: If you wish, say that the number of hours the sun stood still for Moses were not as many as in the case of Joshua. And if you wish, say instead: When the sun stood still for Moses there were no hailstones, whereas in the case of Joshua there were hailstones, as it is written: “And it came to pass, as they fled from before the children of Israel, while they were in the descent of Beth Horon, that the Lord cast down great stones from heaven upon them into Azeka and they died” (Joshua 10:11).

{יהושע י׳:י״ג} וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנא׳ {במדבר כ״ג:י׳} תמות נפשי מות ישרים. והיכא רמיזא {בראשית מ״ח:י״ט} וזרעו יהיה מלא הגוים [אימתי יהיה מלא הגוים] בשעה שעמדה לו חמה ליהושע {יהושע י׳:י״ג} ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים. וכמה א״ר יהושע בן לוי עשרים וארבעה [שעי] אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית כולה מלתא כיום תמים. ר׳ אלעזר אמר שלשים ושית אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה [שנאמר] ולא אץ לבוא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה]. א״ד בתוספתא פליגי ר׳ יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים ר״א אמר שלשים ושש אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה ולא אץ לבוא כיום תמים. ר׳ שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם עשרים וארבעה אזיל שית וקם כ״ד מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים. תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון יהושע קראי נקדימון בן גוריון גמרא למשה מנלן אתיא אחל אחל כתיב הכא {דברים ב׳:כ״ה} אחל תת פחדך וכתיב התם ביהושע אחל גדלך. ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע {יהושע י׳:י״ב} ביום תת ה׳ את האמורי. ר׳ שמואל בר נחמני אמר מגופיה דקרא שמעת ליה {דברים ב׳:כ״ה} אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה למשה. מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו איבעית אימא שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי ואיבעית אימא אבני ברד לא הוו דכתיב {יהושע י׳:י״א} ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו.

Bavli Menachot 99bבבלי מנחות צ״ט:

The Gemara notes: And this statement of Rabbi Yishmael’s disagrees with the opinion of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: This verse is neither an obligation nor a mitzva, but a blessing. Rabbi Yonatan explains: The Holy One, Blessed be He, saw Joshua and observed that the words of Torah were very precious to him, as it is stated: “And the Lord spoke to Moses face-to-face…and his servant Joshua, son of Nun, a young man, did not depart from the Tent” (Exodus 33:11). The Holy One, Blessed be He, said to Joshua: Joshua, are the words of Torah so precious to you? I bless you that “this Torah scroll shall not depart from your mouth.”

ופליגא דר׳ שמואל בר נחמני דאמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה ראה הקב״ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר שנאמר {שמות ל״ג:י״א} ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל אמר לו הקדוש ברוך הוא יהושע כל כך חביבין עליך דברי תורה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.

Bereshit Rabbah 5:5בראשית רבה ה׳:ה׳

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּנָאִין הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם הַיָּם שֶׁיְהֵא נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר לֹא עִם הַיָּם בִּלְבָד הִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מה, יב): אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, מִידֵי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּהְיֶה נִקְרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי, צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, ו): וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר וגו׳, צִוִּיתִי אֶת הָאוּר שֶׁלֹא תַּזִּיק לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל, צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לְקוֹל יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, א): נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וגו׳, צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה ב, יא): וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה.

Bemidbar Rabbah 16:9במדבר רבה ט״ז:ט׳

וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג, טז), מָה רָאָה משֶׁה לְהוֹסִיף עַל שְׁמוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ יוּ״ד, אֶלָּא כָּלֵב נָטַל שְׂכָרוֹ מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יד, ט): אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, וִיהוֹשֻׁעַ נָטַל שְׂכַר עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים שֶׁל מְרַגְּלִים, שֶׁנִּתּוֹסַף בּוֹ יוּ״ד יַתִּיר, יו״ד עֲשָׂרָה, (במדבר יג, טז): וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ. דָּבָר אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה משֶׁה אוֹתָן שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מִן הַדּוֹר הַזֶּה.

Bemidbar Rabbah 21:14במדבר רבה כ״א:י״ד

וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה׳ לֵאמֹר, יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת (במדבר כז, טו טז), כָּל מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ צָרְכֵי צִבּוּר כְּאִלּוּ בָּא בִּזְרוֹעַ. יִפְקֹד ה׳, מָה רָאָה לְבַקֵּשׁ הַדָּבָר הַזֶּה אַחַר סֵדֶר נְחָלוֹת, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּרְשׁוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד אֲבִיהֶן, אָמַר משֶׁה הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֶתְבַּע בָּהּ צָרְכִּי, אִם הַבָּנוֹת יוֹרְשׁוֹת בְּדִין הוּא שֶׁיִּרְשׁוּ בָּנַי אֶת כְּבוֹדִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, בָּנֶיךָ יָשְׁבוּ לָהֶם וְלֹא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת, הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ, (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bemidbar 27:18תרגום ירושלמי (יונתן) במדבר כ״ז:י״ח

And the Lord said to Mosheh, Take to thee Jehoshua bar Nun, a man upon whom abideth the Spirit of prophecy from before the Lord, and lay thy hand upon him,

ואמר ייי למשה דבר לך ית יהושע בר נון גבר דרוח נבואה מן קדם ייי שריא עלוי ותסמוך ית ידך עלוי.

Pirkei DeRabbi Eliezer 52פרקי דרבי אליעזר נ״ב

שבעה מופתיים נעשו בעולם שלא נראו כמותן המופת הראשון מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם ניצל מן האש עד שבא אברהם אבינו וניצל מכבשן האש ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא ראו כמהו עד שנברא העולם ומניין שניצל מכבשן האש שנ׳ אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים וכתיב אחר אומ׳ אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באברם והוצאת מאור כשדים המופת השני מנשי בעילה מיום שנבראו שמים וארץ לא ילדה אשה לתשעים שנה עד שבאת שרה וילדה לתשעים שנה לבד חוה ושמעו כל מלכי הארץ ולא האמינו מה עשה הב״ה הוביש את שדי נשיהן שנ׳ וידעו כל עצי היער אלו אומות העולם אני ה׳ השפלתי עין גבוה זה נמרוד והגבהתי עץ שפל זה אברהם אבינו הובשתי עץ לח אלו שדי נשי אומות העולם הפרחתי עץ יבש אלו שדי שרה והיו מביאין את בניהם אצל שרה ומניקה אותם בשלום שנ׳ הניקה בנים שרה המופת השלישי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם שנזרקה בו שיבה עד שבא אברהם אבינו ותמהו כל העולם שלא כמותו מיום שנברא העולם ומניין שנזרקה שיבה שנ׳ ואברהם זקן בא בימים ר׳ לויטס איש יבנה אומ׳ ככליל שהוא כבוד ראש המלך כך השיבה כבוד והדר לזקנים שנ׳ והדר זקנים שיבה המופת הרביעי מיום שנברא העולם לא היה אדם חולה אלא בכל מקום שהיה אדם אם בדרך אם בשוק ועטש היתה נפשו יוצאה מנחיריו ומת עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זאת ואמ׳ לפני הב״ה רבונו של עולם אל תקח את נפשי ממני עד אשר אני מצוה את בני ובני ביתי ונעתר לו שנ׳ ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנבראו שמים וארץ לפיכך חייב אדם לומר לחבירו בשעת עטישותיו חיים שנהפך מות העולם לאור שנ׳ עטישותיו תהל אור המופת החמשי מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה עד שיצאו ישראל ממצרים ועברו בתוך הים ביבשה שנ׳ ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ורגזו כל מלכי הארץ שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ׳ שמעו עמים ירגזון המופת הששי מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והככבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת שנ׳ וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם שנ׳ ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה׳ בקול איש כי ה׳ נלחם בישראל המופת השביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה ויחיה ויעמוד מחליו עד שבא חזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו התחיל מתפלל לפני הב״ה ואמ׳ אנא ה׳ זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובצדקה ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי ונעתר לו שנ׳ הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה אמ׳ לפני הב״ה רבון כל העולמים תן לי אות כי אעלה בית ה׳ אמ׳ לו אחז אביך כובש במזלות היה והיה משתחוה לשמש והשמש היה בורח מלפניו וירד במעליו עשר מעלות אם רוצה אתה ירד עשר מעלות או יעלה עשר מעלות אמ׳ לפניו רבון כל העולמים לא אותן המעלות שירד יחזור ויעמד במקומו שנ׳ כי לא ישוב הצל אחורנית במעלות אשר ירדה ונעתר לו הב״ה שנ׳ הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה וראו כל מלכי ארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם ושלחו לראות את המופת שנ׳ וכן במליצי שרי מלך בבל המושלחים עליו לדרוש את המופת אשר היה בארץ וראה את המלכים ונתגאה לבו והראה להם את אוצרות של מלכי יהודה ואת אוצרות של בית קדשי הקדשים ועוד שפתח את ארון הברית והראה להם את הלוחות ואמר להם בזה אנו עושים מלחמה ונוצחין שנ׳ וישמח עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכותה את הכסף ואת הזהב ואת הנזמים ואת שמן הטוב ולא היה דבר אשר לא הראה חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו וכעס הב״ה עליו ואמ׳ לו לא דייך שהראת להם את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים אלא שפתחת להם את הארון והראית להם את הלוחות מעשה ידי חייך הם יעלו ויקחו את כל אוצרות מלכי יהודה ואת כל אוצרות בית קדשי הקדשים שנ׳ הנה ימים באים נאם ה׳ ונשא את כל אשר בביתיך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה יובאו לא יותר דבר ותחת הלוחות יהיו בניך סריסים בהיכל מלך בבל שנ׳ ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו הם חנניא מישאל ועזריה שנעשו סריסים בהיכל מלך בבל ולא הולידו בנים ועליהם הכתוב אומ׳ כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי.

Midrash Aggadah (Buber) Shemot 24:13-14מדרש אגדה (בובר) שמות כ״ד:י״ג-י״ד

(יג) ויקם משה ויהושע – מלמד שלא היה יהושע נפרש ממשה אלא בשעת הדיבור בלבד: (יד) ואל הזקנים אמר שבו – המתינו עד אשר נבוא, כי אין לכם יכולת להשיג יותר מהשגתכם: והנה אהרן וחור – זכותו של לוי ויהודה:

R. Yehuda ibn Balaam Yehoshua 10:12ר׳ יהודה אבן בלעם יהושע י׳:י״ב

(יב) שמש בגבעון דום! וירח בעמק אילון: לשון שתיקה הושאלה על עמידה מתנועה, כי השתיקה גם היא עמידה מדיבור, ובכתוב הופך את המשל, וממשיל שתיקה לעמידה, כאמרו (איוב ל"ב:ט"ז) ״כי עמדו לא ענו עוד״, ואין הכוונה באמרו: ״בגבעון ו״בעמק־אילון״ לשני מקומות שונים, שעמדו בהם שני המאורות אלא שם העיר שהכוונה של הלוחמים אליה, הוא ״גבעון״, ומקום המאורע ההיא, ״עמק אילון״ (שם הוא), ואם היה הצורך רק לאור השמש, מה טעם לומר: ״וירח בעמק אילון״? ואומר אני: שהשם יתברך העמיד והפסיק את התנועה המזרחית המסבכת ומניעה את כל הגופים השמימיים מן המזרח אל המערב, ובעמדם עמד הכל, ואמנם אכן ג׳קטיליה מאמין שהשמש לא עמדה, אלא שהתחזיר בלבד נשאר, כדי שיתמיד האור. פעם אחת שאלתיו: האם התחזיר הוא איננו תוצאה מגוף הגורם רושם זה, דהיינו השמש? והשיב: כן הוא! ואמרתי לו: ואם יחדל הגורם, כלום לא יחדל הרושם (גם הוא)? והשיב: שהנס כאן היה דוקא הבהירות שהאור נשאר גם אם המאור נעלם ושקע, ואמרתי לו: מה מביאך לידי אמונה זו? ואמר: איני יכול לתאר לי שהתנועה המתמדת תתעכב אף פעם. וכל זה עומד בסתירה למקרא המפורש, והוא: ״וידם השמש וירח עמד״ (יג). וכל הנ״ל וזה מכלל דעותיו המתעות המשחתות.

Rashi Bemidbar 11:28רש״י במדבר י״א:כ״ח

כלאם – (This is taken as the equivalent of כַּלֵּם, "destroy them", "make an end of them"; cf. Rashi on Exodus 17:9) — He meant: cast upon them the responsibility for public affairs and they will of themselves soon come to an end (through the worry and anxiety this entails). — Another explanation is: that the word means put them into prison (כלא). He said this because they were prophesying, "Moses will die and Joshua will bring Israel into the Land" (cf. Sifrei Bamidbar 96; Sanhedrin 17a).

כלאם – הטל עליהם צרכי ציבור והם כלים מאיליהם. דבר אחר: תנם אל בית הכלא, לפי שהיו מתנבאין משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ.

Rashi Bemidbar 13:16רש״י במדבר י״ג:ט״ז

ויקרא משה להושע וגו' AND MOSES CALLED HOSHEA [THE SON OF NUN JEHOSHUA] – By giving him this name יהושע which is a compound of יה and הושע "God may save", he in effect prayed for him: "May God save you from the evil counsel of the spies" (Sotah 34b).

ויקרא משה להושע וגו׳ – נתפלל עליו: יה יושיעך מעצת מרגלים.

Rashbam Shemot 17:11רשב״ם שמות י״ז:י״א

כאשר WHENEVER MOSES HELD UP HIS HAND: with the rod, THEN ISRAEL PREVAILED: For that is what happens at the battle lines: as long as they can see their banner – confanon in the vernacular – being raised, they prevail. But when their banner is lowered, they generally flee and are defeated.

כאשר ירים משה ידו – והמטה. וגבר ישראל – שכן דרך ערכי מלחמה, כל זמן שרואים הרמת ניסם – קונפנון בלעז – הן מתגברין, וכשהוא מושלך – רגילין לנוס ולהנצח.

Rashbam Bemidbar 13:16רשב״ם במדבר י״ג:ט״ז

ויקרא משה להושע בן נון יהושע MOSES CALLED HOSEA THE SON OF NUN JOSHUA: [This does not mean that Moses now changed his name to Joshua; already before this event he was called Joshua.] Rather this is what the verse means: That same person, Hosea the son of Nun, whom we mentioned above (vs. 8) and who was called "Hosea" by his family, that is the same person whom Moses named "Joshua" when Moses appointed him as his attendant and put him in charge of his [= Moses’] household. That was their custom [to assign a new name to a person who was appointed to a new task, as a special assistant to a ruler]. So also (Gen. 41:45) "Pharaoh then [when he appointed him viceroy] gave Joseph the name Zaphenath-paneah," and (Dan. 1:7) "He named Daniel [when he was entering the king’s service] Belteshazzar," and (Dan. 4:5), [where Nebuchadnezzar refers to] "Daniel, called Belteshazzar after the name of my god."

ויקרא משה להושע בן נון יהושוע – {לפי הפשט, לא עתה נקרא שמו יהושע} אלא כך פירושו: הושע בן נון שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו, הוא אותו שקרא משה כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו. שכך היה מנהגם, כמו: ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח (בראשית מ״א:מ״ה), וישם לדניאל בלטשאצר (דניאל א׳:ז׳), די שמה בלטשאצר כשם אלהי (דניאל ד׳:ה׳).

Ibn Ezra Bemidbar 27:18אבן עזרא במדבר כ״ז:י״ח

אשר רוח בו – וכל איש חי יש בו רוח, רק הטעם כמו: וחזקת והיית לאיש (מלכים א ב׳:ב׳). וסמכת את ידך – להראות לישראל שהוא מקומו ועליו סמך.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 17:9-11ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ז:ט׳-י״א

(ט) ומטה האלהים בידי – במקום נס, שקורין אנשיינא, שדרך לזקוף במלחמה. וכשמתגברין, זוקפין אותה ויודעין שהם נוצחין, וכשאין מתגברין משפילין אותה, כדי שידעו אותם של אחריהם שאותם שבתוך המלחמה צריכין סיועא. (יא) וכן כתב כאן: והיה כאשר ירים משה – והיה משה על הגבעה, ואם היו צריכין בני המלחמה, היה מראה לעם שבמחנה ויבאו לסייען.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 11:28ר׳ יוסף בכור שור במדבר י״א:כ״ח

משרת משה מבחוריו – מנערותיו. אדני משה כלאם – שנבאו בלא רשותך.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 13:16ר׳ יוסף בכור שור במדבר י״ג:ט״ז

ויקרא משה להושע בן נון יהושע – לא עתה, לפי הפשט, אלא מתחילה כשנעשה משרתו ומצא חן בעיניו, כמו שעשה הקב״ה לאברהם ולשרה וליעקב, ששינה שמם לעילויא. אבל יצחק, מתחילה נקרא על פיו של הקב״ה, וכן פרעה, להבדיל, ליוסף צפנת פענח (בראשית מ״א:מ״ה), ונבוכד נצר לדניאל חנניה מישאל ועזריה (דניאל א׳:ז׳), וצדקיה שהיה שמו מתניה (מלכים ב כ״ד:י״ז), ולנחמיה בן חכליה התרשתא (נחמיה ח׳:ט׳), לפי שהיה משקהו. ולפי שלא תתמה שכאן קורא אותו הושע ובכל התורה יהושע, אומר לך כאן כי שמו הושע, אלא שמשה שינהו לעילויא וקרא שמו יהושע.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 27:18ר׳ יוסף בכור שור במדבר כ״ז:י״ח

איש אשר רוח בו – רוח דעת, גבורה, ויראת שמים, וראוי להיות מנהיג. וסמכת את ידך עליו – כמו מיסמך סבי (בבלי סנהדרין י״ג:). ולפי הפשט: שתחזיק בו, כמו: ויחזק את ידו באלהים (שמואל א כ״ג:ט״ז).

R. Avraham b. HaRambam Shemot 17:11ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ז:י״א

והיה כאשר ירים וג׳ – פשטיה דקרא כי בהרימו את ידיו דוגמת ויפרש כפיו השמימה היו מתגברים על ידי תחינתו וכאשר הניח אותן חלשו על ידי התרשלות כוונתו ע״ה העיף מפני עיפות ידיו היקרות; ולאבי אבא ז״ל טעמו כי לא היה (משה) ע״ה מרים בתחילה אלא יד אחת והמקרא מורה על [זה] ״ירים יניח ידו״ וכאשר עיפה היד היקרה הראשונה היה מעביר את המטה אל היד השניה והרים אותה עד כי עיפו שתי הידים היקרות והוקשה עליו להרים אותן.

Ramban Shemot 17:9רמב״ן שמות י״ז:ט׳

ויאמר משה אל יהושע – נראה מכאן כי משה מיום היותו לפניו היה קורא אותו יהושע, וכן כתוב: וישמע יהושע את קול העם (שמות ל״ב:י״ז). והכתוב שאמר בענין המרגלים: ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר י״ג:ט״ז) – למבראשונה ידבר, הודיענו כי זה הושע בן נון אשר בחרו במרגלים הוא אשר קראו משה יהושע. וכדברי רבותינו (בבלי סוטה ל״ד:) שאמר: יה יושיעך מעצת מרגלים, להגיד כי בעבור זה המעשה שהיה משה יודע שהוא עתיד ללכת עם המרגלים קרא לו השם הזה. או נאמר כי אז קבע לו משה אותו השם בפני העדה שלא יקרא שמו עוד הושע ויהיה שמו יהושע. והטעם שצוה משה את יהושע להלחם בעמלק, בעבור שיתפלל הוא בנשיאות כפים על ראש הגבעה, ועלה שם כדי שיראה את ישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה, וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה. ובפרקי ר׳ אליעזר עוד: כל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פורש את ידיו לשמים והם פורסים את ידיהם לשמים, כשם ששליח צבור מתפלל כך כל העם עונין אחריו, והפיל הקב״ה את עמלק ואת עמו ביד יהושע (פרקי ר׳ אליעזר פרק מ״ד). ואם כן, יהיה טעם: ומטה האלהים בידי לומר כי כאשר עלה על ראש הגבעה וראה את עמלק, נטה ידו במטה להביא עליהם מכות דבר וחרב ואבדן, כענין הנאמר ביהושע: נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה (יהושע ח׳:י״ח), כי בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר. והיה כל הענין הזה שעשה משה רבינו, מפני שהיה עמלק גוי איתן וחזק מאד, וישראל אינם מלומדי מלחמה ולא ראו אותה מעולם, כאשר אמר: פן ינחם העם בראותם מלחמה (שמות י״ג:י״ז), והוא עיף ויגע ככתוב במשנה תורה (דברים כ״ה:י״ח), על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה והתחנה הזאת. ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן שאמר לו: ועל חרבך תחיה (בראשית כ״ז:מ׳), כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו, וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו (בבלי ע״ז ב׳:) שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא, ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו, ממנה נושע לעולם, כאשר אמר: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לי״י המלוכה (עובדיה א׳:כ״א). והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר.

Yalkut Shimoni Mishlei 21:1ילקוט שמעוני משלי כ״א:א׳

אוצר נחמד ושמן בנוה חכם. זה משה, וכסיל אדם יבלענו זה יהושע שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו שהיה מכבדו ופורס הסדין על הספסל ויושב תחת רגליו לפיכך אמר הקב״ה איני מקפח שכרך ועליו נאמר נוצר תאנה יאכל פריה.

Ralbag Bemidbar 27:18רלב״ג במדבר כ״ז:י״ח

והנה ציוה לו ה׳ יתעלה שיקח את יהושע בן נון וישימהו רועה על העם. איש אשר רוח בו – רוצה לומר רוח אלהים, כי הוא היה ראוי לנבואה. וסמכת את ידך עליו – להעיר שאליו נתת הגדולה והשררה שיש לך, כמו שיסמוך האדם על הקרבן להעיר שעליו נתן חטאיו.

Ralbag Yehoshua 9:15רלב״ג יהושע ט׳:ט״ו

ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם – ונשבעו להם לחיותם ונשבעו להם נשיאי העדה והנה היתה סבת טעות ישראל ונפלם בזה הענין כי לא שאלו את פי י״י עם היות אצלם יהושע שהיה נביא ואלעזר הכהן שהיו אצלו אורים ותומים כמו שאמרה התורה ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים והנה זאת השבועה אף ע״פ שהיתה בטעות לא הסכימו לעבור עליה כי יהיה בזה חלול השם אצל הע״ג ויחשדו שאין יראת י״י בישראל והנה הנשיאים החיום באופן הראוי אילו היו משלימין עמהם תחלה כי התורה אמרה והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך אלא שכבר הכבידו ענין עבדות הזה וזה שכבר היה אפשר לפי משפטי התורה אלו היו החקים שיעשו מס מה לישראל ויפטרו מעבדות אחר אלא שיעמדו ביניהם שפלים כעבדים אבל אם העמיסו עליהם שיעבדום בגופם באלו העבודו׳ הכבדו׳ ר״ל שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה וזה היה אפשר עם קיום תנאיהם כי הם עשו עצמם עבדים לישראל ועם כל זה רצו להראות להם לכבוד השם שלא עשקו מהם חקם הראוי להם מפני בואם עמהם בברית כי כבר רמו אותם באמרם שהיו מארץ רחוקה והם מפני זה בלתי משועבדים להם לעשות חסד להם אחר זולתי מה שיוכרחו בו מצד שבועתם להם, ולפי שהשבוע׳ והברית היה לחיותם ושיהיו הם עבדים לישראל הנה כבר קיימו תנאם עמהם בזה האופן, והנה הוסיף יהושע על עבודתם שהסכימו עליו הנשיאים שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים לבית י״י ולזה היו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה ולמזבח י״י.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 33:11רלב״ג שמות ביאור המילות ל״ג:י״א

ומשרתו יהושע בן נון היה משרת שלא היה סר מתוך האהל, אבל היה מתבונן תמיד במה שלימדהו משה. ואמנם זכר זה בזה המקום, לבאר שלא נתרחק משה מיהושע בהתרחקו מישראל על חטא העגל. והנה שקידת יהושע באהל משה היה סיבה אל שהשיג מהשלמוּת באופן שהיה נביא, והנחיל לישראל את הארץ. והנה פירשנו נער – משרת, כטעם ׳גיחזי נערו׳ (מלכים ב ד, יב; כה), וכמוהו רבים בלשוננו.

Efodi, Commentary on Moreh Nevukhim 2:35אפודי, פירוש על מורה נבוכים ב׳:ל״ה

היה אצלם בגבעון כגדול שבימי הקיץ: ר"ל מצד שפעלו ביום ההוא פעל נפלא והוא שנצחו המלחמה בתוקף גדול ובמהירות גדול היה נראה אצלם שם שהיום נתארך אחר שפעלו פעולה גדולה, ואין הענין כן. או אפשר לומר שיהושע הנביא המציא ענן אחד מאיר דומה לאור השמש והיה נראה שנתארך היום בעבור האור ההוא. אי זה מאלה שתי סודות תבחר.

Midrash HaGadol Devarimמדרש הגדול דברים

שה עצמו כסיל לפני משה, והיה מטריח עליו ללמוד בכל שעה, עד שלמד כל התורה כולה

Abarbanel Shemot 32:15אברבנאל שמות ל״ב:ט״ו

והנה ספר הכתוב מה ששמע יהושע ומה שאמר לו משה להגיד שכאשר ירד משה מן ההר מצא את יהושע משרתו שהיה מקום ביאתו בסוף התחום שלוה אותו וירד עמו ובהיותם יורדים שמע את קול העם ברעה רוצה לומר בתרועתו והמייתו ונכתב ברעה עם ה״א לרמוז שהיא היתה הרעה והפשע רב. ואמר אל משה קול מלחמה במחנה כי לא ידע יהושע דבר מענין העגל ולא הגיד לו משה מה שאמר לו יתברך ממנו. ואמנם ויאמר אין קול ענות גבורה. אפשר לפרשו על משה שאמר אל יהושע אין זה קול מלחמה כאשר אמרת. לפי שאם היה קול מלחמה היה בהכרח אם ענות גבורה המנצחים שירימו קולם בשמחה. ואם קול ענות חלושה מהמנוצחי׳ שירימו קולם בבכי ומספד. ואחרי שאינו לא זה ולא אותו אינו קול מלחמה אלא קול ענות מאנשים שמרימים קולם שידברו ויענו זה לזה בקולות וברקים. ולפי שהיו כל אלה דברי משה לכן כתוב אחריו ויהי כאשר קרב אל המחנה. ואם נפרש ויאמר אין קול ענות גבורה על יהושע. יהיה ענינו שבתחלה גזר שהיה קול מלחמה ואח״כ אמר אבל אינו קול ענות גבורה מהמנצחים ואין קול ענות חלושה מהמנוצחים שזה יצעק וזה ישחק. אבל הוא קול ענות מאנשים שוטים ושוחקים כי קול שחוק וקלות ראש היה ואותו קרא קול ענות כי הרמת הקול יכונה בלשון מענה כמו והאלהים יעננו בקול אין קול ואין עונה ואין קשב. והיה אם כן יהושע מסופק בדבר לדעת מה הוא כי משה לא גלה לו הסוד. האמנם כאשר קרב אל המחנה רוצה לומר יהושע הנזכר אז ראה את העגל ומחולות סביבו ונתברר אצלו אמתת הדבר איך היה ולכך נאמר ויחר אף משה לפי שכל מה שנזכר קודם זה היה על יהושע לא על משה. ונכתב כל זה הסיפור להודיע שמשה היה יודע אמתת הדבר ולא גלה אותו ליהושע מפני כבודם של ישראל. וגם זה לפי שבעצבון לבו לא יוכל לדבר דבר.

Abarbanel, Commentary on Moreh Nevukhimאברבנאל, פירוש על מורה נבוכים ב׳:ל״ה

הנה מפני זה ראה הרב להתיר זה הספק באומרו שלא היה הנס בבטול תנועת הגלגל כי אם במה שנתחדש שם אור מספיק לשיעשו מלחמתם בלילה כאלו היה ביום בהיר וז"ש מעמידת אור השמש ליהושע כי הנה היה הנס שחדש הקדוש ברוך הוא שזה אור מחודש מספיק אליהם, ויהיה הנס הזה דומה לנס החשך שנעשה במצרים שהיה חשך למצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותיהם, לא שיהיה הנס בגרם הגלגל ובתנועתו, כי אם באור נברא מחודש שם, ולכן לא היה הנס כלל בכל העולם כמו שהיה ראוי שיהיה בבטול תנועת הגלגל, אבל היה הנס שם בגבעון בלבד וז"א שהיום ההוא היה אצלם בגבעון. ולפי שהחכמים ז"ל במסכת ע"ז פ"ב (דף כ"ה ע"א) חלקו בזמן הנס מהם אמרו שהיה ו' שעות ומהם י"ב שעות ומהם כ"ד שעות, כפי פירוש כיום תמים, לכן אמר הרב מעמידת השמש ליהושע השעות ההם, וביאר אומרו כיום תמים כיום הגדול שבימי הקיץ לא שהיה יום א' גדול כשני ימים. והנה עשה הרב זה לפי שהנס והפלא לא יהיה כי אם לפי הצורך וההכרח הגדול לא יותר מזה.

Sforno Shemot 33:11ספורנו שמות ל״ג:י״א

פנים אל פנים, as opposed to נופל וגלוי עינים, (Numbers 24,4) as Bileam described his visions which came to him only when he had lost control over his own senses. כאשר ידבר איש אל רעהו, as opposed to soliloquizing, לא ימיש מתוך האוהל, in order to ensure that none of the Israelites would enter this tent, seeing all of them were in a state of disgrace. This tent was reserved for the presence of the Shechinah out of bounds, as in Exodus 3,5 where Moses was warned not to come close while wearing footwear. The reason that at that time even Moses was not admitted as he was, shows that he was not yet spiritually equipped for that degree of communication from God.

לא ימיש מתוך האהל – למנוע שלא יכנס שם אדם מישראל, מפני שהיו כולם נזופים אז, והמקום היה מוכן לשרית שכינה, כענין ״אל תקרב הלם״ (שמות ג׳:ה׳) שנאמר למשה, בהיותו אז בלתי מוכן במספיק למקום.

Shadal Shemot 33:11שד״ל שמות ל״ג:י״א

לא ימיש מתוך האהל – השכינה היתה מדברת עם משה בפתח האהל, אבל יהושע היה יושב בתוך האהל מבפנים (מוהר״ר יא״א {יהודה אריה אוסימו}).

Shadal Bemidbar 13:16שד״ל במדבר י״ג:ט״ז

ויקרא משה להושע וגו׳ – נראין יותר דברי חז״ל {סוטה ל״ד:} שמשה קרא להושע יהושע עכשו ולא קודם לכן כדעת רשב״ם, כי לא היה מן הצורך לכתוב זה כאן אם היה זה דבר נושן. ובהפך נראה כדברי הכורם כי עכשו כששלחו עם אנשים חשובים שנה שמו לבלתי יקרא עוד בשם שנקרא בו במדרגת משרת, וכן ביוסף {בראשית מ״א:מ״ג} ודניאל {דניאל א׳:ז׳} שנוי השם נעשה כשעלו לגדולה.

Shadal Bemidbar 13:30שד״ל במדבר י״ג:ל׳

כלב את העם – יהושע שתק, כי להיותו משרת משה לא היה נשמע.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 11:28רש״ר הירש במדבר י״א:כ״ח

אדני משה כלאם – יהושע סבר שאלדד ומידד החלישו את תוקף מרותו של משה ופגעו בזכויותיו. שבעים הזקנים קיבלו את חלקם בנבואה רק כמשתתפים עם משה, ואילו אלדד ומידד נראו כנבחרים מצד עצמם.

R. S.R. Hirsch Bemidbar 13:30רש״ר הירש במדבר י״ג:ל׳

ויהס הוא בניין הִפעיל של ״הסה״, הקרוב ל״חשה״, להיות בשקט. ״הסה״ פירושה: להימנע – או למנוע אחרים – מלדבר. כך בחבקוק (ב, כ), זכריה (ב, יז) ועוד. כלב ניסה למנוע את העם מלדבר נגד משה. ברגע שהמרגלים סיימו לדבר, פרץ זעם העם על משה. אנו יכולים להבין מדוע כלב הוא זה אשר קם לדבר, ולא יהושע. שכן באותה שעה היה צורך להגן על משה, והעם – שידע על הקשר הקרוב שבין יהושע למשה – לא היה מייחס משקל רב להבטחותיו של יהושע.

Malbim Bemidbar 27:18מלבי״ם במדבר כ״ז:י״ח

ואמר וגו׳ קח לך את יהושע בן נון – שהוא נפרד במעלתו מן צאן קדשים אלה כי הוא איש אשר רוח בו, שהרוח כולל רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה וכל המעלות הנכבדות, וחוץ מזה וסמכת את ידך עליו – ובזה תשפיע עליו שפע רוח יתירה יותר על מה שהוא איש הרוח מכבר. והנה השפע לא תחול רק על מי שהוא מוכן אליה מכבר כמ״ש חז״ל אין הקב״ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהב חכמתא לחכימין ועז״א שהוא כבר יש בו רוח, ורוח זה המוכן לכך יתוסף בו קדושה ונבואה ע״י סמיכות ידך והשפעתך:

Malbim Yehoshua 3:13מלבי״ם יהושע ג׳:י״ג

והיה כנוח וכו׳ נושאי ארון ה׳. ור״ל בכח הארון וקדושתו מי הירדן יכרתון, ר״ל שיהיה כריתה והבדלה בין המים, כי יכרתון, רק המים היורדים מלמעלה שהם ישובו אחור נצבו כמו נד, וזה הפך טבע המים, לא כן המים היורדים משם במורד שהם ילכו כפי טבעם למטה, וז״ש ויעמדו נד אחד, כי בקריעת ים סוף היה הנס בשני הצדדים והמים עמדו כשתי חומות, כי מי הים הלכו בשוה, משא״כ מי הירדן שהלכו מלמעלה למטה לא הוצרך שינוי טבע המים רק בצד הגובה, ועז״א (תהלים קיד, ג) הירדן יסוב לאחור:

Netziv Shemot 33:11נצי״ב שמות ל״ג:י״א

ומשרתו יהושע בן נון נער – הודיע הכתוב דיהושע אע״ג שכבר היה גדול בשנים לערך חמשים שנה, וגם גדול בתורה ובחכמה, וא״כ היה מועיל הרבה למשה אם היה הולך עמו למחנה בעושק בני אדם. אבל הוא היה כ׳נער׳ כמו שלא הגיע ׳לפלגות ראובן׳ בענינים אלו. והטעם ״לא ימיש מתוך האהל״ — שהיו עסקיו לעמוד על תורה שבע״פ, שהיה כמעין הנובע באהל משה, ולא רצה להפנות משקידת למודו לשום דבר. {וכדאיתא במנחות (צט,ב) על מקרא זה שהיו דברי תורה חביבים עליו ביותר, עד שבשכר זה ברכו ״לא ימוש ספר התורה הזה וגו׳⁠ ⁠״.} ובא זה הספור לדורות ללמד כמה ראש הדור מחויב להטריח בעת הריסות העם ליישב דעתם, ולא יחוש אחר עזי פנים שיהיו מפריעים מעשיו ומבזים אותו. וגם למדנו שהתלמיד הבא לקבל תורה מאותו גדול הדור, אין לו להפנות לשום דבר במצוה שאפשר ע״י אחרים, וכדאיתא בעירובין (סח,א) ׳מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגרסאי׳. ובירושלמי חגיגה (פרק א׳) איתא דר׳ אבהו שלח בנו לטבריה ללמוד, והיה עוסק בגמילות חסדים, ושלח ליה האם אין קוברים בקסרין שלחתיך לטבריה? ומשום הכי כתיב ״לא ימיש״, ו׳לא מש׳ מיבעי, אלא ללמד שכך ראוי שלא ימיש מתוך האהל עד שיגיע עתו להנהיג את הדור. [ועיין מה שכתבתי בהעמק שאלה שאילתא ז׳ (סעיף ה׳) שיטת ר״ח, דעיקר הא דקיי״ל תלמוד גדול ממעשה, אינו אלא בתלמיד היושב לפני רבו, שהוא יקר אפילו ממה שמלמד לאחרים. ואנן אע״ג דלא קיי״ל כר״ח, מ״מ למדנו כמה יקר ענין תלמיד בתחילת השתקע עצמו לתורה שתהא מתקיימת בו].

Netziv Bemidbar 27:18נצי״ב במדבר כ״ז:י״ח

קח לך – להנאתך. שיהושע היה תלמידו המובהק החביב כבן. איש אשר רוח בו – ׳רוחו׳ (היינו דעתו) עומדת בפני עצמה, ואינה נמשכת אחר נטיה רצונית להנאת עצמו או אחרים. וסמכת את ידך עליו – שתהא לו סייעתא דשמיא לכוון האמת ודעת ישרה. וזהו כעין תועלת סמיכה להוראה שמועילה לסייעתא דשמיא. משום דאפילו איש שראוי לזה נדרש לסיוע מן השמים לכוון האמת, כדאיתא בכתובות (ס,ב) לענין תלמיד בפני רבו, שמשום הכי אסור להורות אע״ג שראוי, מ״מ אין לו סייעתא דשמיא לכך. {וסמכת את ידך עליו – איתא בבמדבר רבה (כא,טו) ׳כמדליק מנר לנר׳. פירוש, כח התורה שהושפע על יהושע אז לא החסיר ממשה כלל, אלא כמדליק מנר לנר}.