Yerovam's Rebellion/5

EN/HEע/E

Yerovam's Rebellion

Sources

Bereshit 49:8-12בראשית מ״ט:ח׳-י״ב

(8) Judah, thee shall thy brethren praise; Thy hand shall be on the neck of thine enemies; Thy father's sons shall bow down before thee. (9) Judah is a lion's whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? (10) The sceptre shall not depart from Judah, Nor the ruler's staff from between his feet, As long as men come to Shiloh; And unto him shall the obedience of the peoples be. (11) Binding his foal unto the vine, And his ass's colt unto the choice vine; He washeth his garments in wine, And his vesture in the blood of grapes; (12) His eyes shall be red with wine, And his teeth white with milk.

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ. (ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. (י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. (יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה. (יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.

Yehoshua 5:4-8יהושע ה׳:ד׳-ח׳

(4) And this is the cause why Joshua did circumcise: all the people that came forth out of Egypt, that were males, even all the men of war, died in the wilderness by the way, after they came forth out of Egypt. (5) For all the people that came out were circumcised; but all the people that were born in the wilderness by the way as they came forth out of Egypt, had not been circumcised. (6) For the children of Israel walked forty years in the wilderness, till all the nation, even the men of war that came forth out of Egypt, were consumed, because they hearkened not unto the voice of the Lord; unto whom the Lord swore that He would not let them see the land which the Lord swore unto their fathers that He would give us, a land flowing with milk and honey. (7) And He raised up their children in their stead; them did Joshua circumcise; for they were uncircumcised, because they had not been circumcised by the way. (8) And it came to pass, when all the nation were circumcised, every one of them, that they abode in their places in the camp, till they were whole.

(ד) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כׇּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. (ה) כִּי מֻלִים הָיוּ כׇּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכׇל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ. (ו) כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כׇּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל י"י אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י"י לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י"י לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. (ז) וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ. (ח) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כׇל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם.

Melakhim I 3:1מלכים א׳ ג׳:א׳

And Solomon became allied to Pharaoh king of Egypt by marriage, and tookPharaoh's daughter, and brought her into the city of David, until he had made an end of building his own house, and the house of the Lord, and the wall of Jerusalem round about.

וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית י"י וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַ‍ִם סָבִיב.

Melakhim I 9:24מלכים א׳ ט׳:כ״ד

But Pharaoh's daughter came up out of the city of David unto her house which [Solomon] had built for her; then did he build Millo.

אַךְ בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא.

Melakhim I 11:11-13מלכים א׳ י״א:י״א-י״ג

(11) Wherefore the Lord said unto Solomon: 'Forasmuch as this hath been in thy mind, and thou hast not kept My covenant and My statutes, which I have commanded thee, I will surely rend the kingdom from thee, and will give it to thy servant. (12) Notwithstanding in thy days I will not do it, for David thy father's sake; but I will rend it out of the hand of thy son. (13) Howbeit I will not rend away all the kingdom; but I will give one tribe to thy son; for David My servant's sake, and for Jerusalem's sake which I have chosen.'

(יא) וַיֹּאמֶר י"י לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. (יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה. (יג) רַק אֶת כׇּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי.

Melakhim I 11:26-40מלכים א׳ י״א:כ״ו-מ׳

(26) And Jeroboam the son of Nebat, an Ephraimite of Zeredah, a servant of Solomon, whose mother's name was Zeruah, a widow, he also lifted up his hand against the king. (27) And this was the cause that he lifted up his hand against the king: Solomon built Millo, and repaired the breach of the city of David his father. (28) And the man Jeroboam was a mighty man of valour; and Solomon saw the young man that he was industrious, and he gave him charge over all the labour of the house of Joseph. (29) And it came to pass at that time, when Jeroboam went out of Jerusalem, that the prophet Ahijah the Shilonite found him in the way; now Ahijahhad clad himself with a new garment; and they two were alone in the field. (30) And Ahijah laid hold of the new garment that was on him, and rent it in twelve pieces. (31) And he said to Jeroboam: 'Take thee ten pieces; for thus saith the Lord, the God of Israel: Behold, I will rend the kingdom out of the hand of Solomon, and will give ten tribes to thee— (32) but he shall have one tribe, for My servant David's sake, and for Jerusalem's sake, the city which I have chosen out of all the tribes of Israel— (33) because that they have forsaken Me, and have worshipped Ashtoreth the goddess of the Zidonians, Chemosh the god of Moab, and Milcom the god of the children of Ammon; and they have not walked in My ways, to do that which is right in Mine eyes, and to keep My statutes and Mine ordinances, as did David his father. (34) Howbeit I will not take the whole kingdom out of his hand; but I will make him prince all the days of his life, for David My servant's sake, whom I chose, because he kept My commandments and My statutes; (35) but I will take the kingdom out of his son's hand, and will give it unto thee, even ten tribes. (36) And unto his son will I give one tribe, that David My servant may have a lamp alway before Me in Jerusalem, the city which I have chosen Me to put My name there. (37) And I will take thee, and thou shalt reign over all that thy soul desireth, and shalt be king over Israel. (38) And it shall be, if thou wilt hearken unto all that I command thee, and wilt walk in My ways, and do that which is right in Mine eyes, to keep My statutes and My commandments, as David My servant did, that I will be with thee, and will build thee a sure house, as I built for David, and will give Israel unto thee. (39) And I will for this afflict the seed of David, but not for ever.' (40) Solomon sought therefore to kill Jeroboam; but Jeroboam arose, and fled into Egypt, unto Shishak king of Egypt, and was in Egypt until the death of Solomon.

(כו) וְיָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. (כז) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו. (כח) וְהָאִישׁ יָרׇבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכׇל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף. (כט) וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרׇבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָ‍ִם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. (ל) וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים. (לא) וַיֹּאמֶר לְיָרׇבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר י"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. (לב) וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (לג) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו. (לד) וְלֹא אֶקַּח אֶת כׇּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֺתַי וְחֻקֹּתָי. (לה) וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. (לו) וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כׇּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם. (לז) וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. (לח) וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֺתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. (לט) וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כׇל הַיָּמִים. (מ) וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרׇבְעָם וַיָּקׇם יָרׇבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.

Melakhim I 12:1-19מלכים א׳ י״ב:א׳-י״ט

(1) And Rehoboam went to Shechem; for all Israel were come to Shechem to make him king. (2) And it came to pass, when Jeroboam the son of Nebat heard of it—for he was yet in Egypt, whither he had fled from the presence of king Solomon, and Jeroboam dwelt in Egypt, (3) and they sent and called him—that Jeroboam and all the congregation of Israel came, and spoke unto Rehoboam, saying: (4) 'Thy father made our yoke grievous; now therefore make thou the grievous service of thy father, and his heavy yoke which he put upon us, lighter, and we will serve thee.' (5) And he said unto them: 'Depart yet for three days, then come again to me.' And the people departed. (6) And king Rehoboam took counsel with the old men, that had stood before Solomon his father while he yet lived, saying: 'What counsel give ye me to return answer to this people?' (7) And they spoke unto him, saying: 'If thou wilt be a servant unto this people this day, and wilt serve them, and answer them, and speak goodwords to them, then they will be thy servants for ever.' (8) But he forsook the counsel of the old men which they had given him, and took counsel with the young men that were grown up with him, that stood before him. (9) And he said unto them: 'What counsel give ye, that we may return answer to this people, who have spoken to me, saying: Make the yoke that thy father did put upon us lighter?' (10) And the young men that were grown up with him spoke unto him, saying: 'Thus shalt thou say unto this people that spoke unto thee, saying: Thy father made our yoke heavy, but make thou it lighter unto us; thus shalt thou speak unto them: My little finger is thicker than my father's loins. (11) And now whereas my father did burden you with a heavy yoke, I will add to your yoke; my father chastised you with whips, but I will chastise you with scorpions.' (12) So Jeroboam and all the people came to Rehoboam the third day, as the king bade, saying: 'Come to me again the third day.' (13) And the king answered the people roughly, and forsook the counsel of the old men which they had given him; (14) and spoke to them after the counsel of the young men, saying: 'My father made your yoke heavy, but I will add to your yoke; my father chastised you with whips, but I will chastise you with scorpions.' (15) So the king hearkened not unto the people; for it was a thing brought about of the Lord, that He might establish His word, which the Lord spoke by the hand of Ahijah the Shilonite to Jeroboam the son of Nebat. (16) And when all Israel saw that the king hearkened not unto them, the people answered the king, saying: 'What portion have we in David? neither have we inheritance in the son of Jesse; to your tents, O Israel; now see to thine own house, David.' So Israel departed unto their tents. (17) But as for the children of Israel that dwelt in the cities of Judah, Rehoboam reigned over them. (18) Then king Rehoboam sent Adoram, who was over the levy; and all Israel stoned him with stones, so that he died. And king Rehoboam made speed to get him up to his chariot, to flee to Jerusalem. (19) So Israel rebelled against the house of David, unto this day.

(א) וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כׇל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. (ב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֵּשֶׁב יָרׇבְעָם בְּמִצְרָיִם. (ג) וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ [וַיָּבֹא] (ויבאו) יָרׇבְעָם וְכׇל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר. (ד) אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלְכוּ הָעָם. (ו) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר. (ז) [וַיְדַבְּרוּ] (וידבר) אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כׇּל הַיָּמִים. (ח) וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו. (ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. (י) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קׇטׇנִּי עָבָה מִמׇּתְנֵי אָבִי. (יא) וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. (יב) וַיָּבוֹ יָרׇבְעָם וְכׇל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. (יג) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. (יד) וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. (טו) וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם י"י לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר י"י בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט. (טז) וַיַּרְא כׇּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. (יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. (יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כׇל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלָ‍ִם. (יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

Yirmeyahu 12:6ירמיהו י״ב:ו׳

For even thy brethren, and the house of thy father, Even they have dealt treacherously with thee, Even they have cried aloud after thee; Believe them not, though they speak fair words unto thee.'

כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא אַל תַּאֲמֵן בָּם כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת.

Divrei HaYamim I 5:1-2דברי הימים א׳ ה׳:א׳-ב׳

(1) And the sons of Reuben the first-born of Israel — for he was the first-born; but, forasmuch as he defiled his father's couch, his birthright was given unto the sons of Joseph the son of Israel, yet not so that he was to be reckoned in the genealogy as first-born. (2) For Judah prevailed above his brethren, and of him came he that is the prince; but the birthright was Joseph's —

(א) וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. (ב) כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף.

Divrei HaYamim II 10:1-5דברי הימים ב׳ י׳:א׳-ה׳

(1) And Rehoboam went to Shechem; for all Israel were come to Shechem to make him king. (2) And it came to pass, when Jeroboam the son of Nebat heard of it — for he was in Egypt, whither he had fled from the presence of king Solomon — that Jeroboam returned out of Egypt. (3) And they sent and called him; and Jeroboam and all Israel came, and they spoke to Rehoboam, saying: (4) 'Thy father made our yoke grievous; now therefore make thou the grievous service of thy father, and his heavy yoke which he put upon us, lighter, and we will serve thee.' (5) And he said unto them: 'Come again unto me after three days.' And the people departed.

(א) וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶמָה כִּי שְׁכֶם בָּאוּ כׇל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. (ב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיָּשׇׁב יָרׇבְעָם מִמִּצְרָיִם. (ג) וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ וַיָּבֹא יָרׇבְעָם וְכׇל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר. (ד) אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְעַתָּה הָקֵל מֵעֲבוֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלֶךְ הָעָם.

Bavli Sanhedrin 101bבבלי סנהדרין ק״א:

“These too are the proverbs of Solomon, which the men of Hezekiah, king of Judea, copied” (Proverbs 25:1), indicating that Hezekiah taught Torah and disseminated it to the multitudes. And is it conceivable that Hezekiah, king of Judea, taught Torah to the entire world and to Manasseh his son he did not teach Torah? Rather, Hezekiah certainly taught Manasseh much Torah; nevertheless, from all his exertion to teach him and from all his toil to teach him, it was only afflictions that elevated him to the path of good, as it is stated: “And the Lord spoke to Manasseh and to his people but they would not heed. And the Lord brought upon them the captains of the army of the king of Assyria, who took Manasseh with hooks, and bound him with chains, and carried him to Babylonia” (II Chronicles 33:10–11). And it is written thereafter: “And when he was in distress, he sought the Lord his God, and humbled himself greatly before the God of his fathers, and he prayed to Him and He was entreated of him, and He heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom; then Manasseh knew that the Lord He was God” (II Chronicles 33:12–13). You learned from this that afflictions are cherished. Apropos Manasseh’s repentance, the Gemara cites that the Sages taught in a baraita: Three came with a demand, and these are they: Cain, Esau, and Manasseh. Cain came with a demand, as it is written: “My sin is too great to bear” (Genesis 4:13). Cain said before God: Master of the Universe, is my transgression greater than the transgression of the 600,000 who are destined to sin before You with the Golden Calf, and You will nevertheless forgive them? There should be atonement for my transgression as well. Esau came with a demand, as it is stated: “Have you but one blessing, my father?” (Genesis 27:38). With regard to Manasseh, initially he called to multiple gods, and his prayers were not answered, and ultimately he called to the God of his forefathers with the demand: If God does not answer my prayer, then apparently all the gods are equal to the God of my forefathers. § The mishna teaches: Abba Shaul says: Also among those who have no share in the World-to-Come is one who pronounces the ineffable name of God as it is written, with its letters. It is taught in a baraita: This is referring to one who pronounces the name in the outlying areas outside the Temple, and in colloquial [aga] language, for no particular purpose. In the mishna, the tanna enumerated three kings and four commoners who have no share in the World-to-Come. The Sages taught in a baraita: Jeroboam [Yorovam] is an abbreviation for one who debased the Jewish people [riba am]. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife among the people [meriva ba’am], causing the schism between the kingdoms of Judea and Israel. Alternatively, Yorovam is an abbreviation for one who engendered strife between the Jewish people [meriva bein ha’am] and their Heavenly Father, as he instituted the worship of the golden calves (I Kings 12:28–31). He is called son of Nebat because he is the son who looked [nibat] in an effort to assess the situation but did not see the situation accurately. It is taught in a baraita: Based on a homiletic interpretation of their names, these three biblical figures are deemed to be the same person. He is called Nebat, he is called Micah, and he is called Sheba, son of Bichri. Nebat, who looked [nibat] but did not see, believed that he was destined for greatness, and that was achieved only by his son. Micah, who was crushed [nitmakhmekh] in the building of the storage cities of Pithom and Raamses, was miraculously saved. And what is his actual name? His name is Sheba, son of Bichri. The Sages taught in a baraita: Three looked but did not see and as a result were mistaken in their prognostications. And these are they: Nebat, and Ahithophel, and the astrologers of Pharaoh. The Gemara elaborates: Nebat saw fire that emerges from his penis. He thought that it meant that he would rule. But that is not so. It meant that it would be Jeroboam who would emerge from him and rule. Ahithophel saw leprosy that glowed on his penis and he thought that he would rule. But it is not so. Instead from Bathsheba his daughter, i.e., his son’s daughter, came Solomon the king. The astrologers of Pharaoh saw and were mistaken, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “These are the waters of contention” (Numbers 20:13)? These are the waters that the astrologers of Pharaoh saw, and they erred concerning them. As they saw in the stars that the savior of Israel would be stricken by water, Pharaoh said: “Every son that is born you shall cast into the river” (Exodus 1:22), assuming that any potential savior would be drowned. And they did not know that it was over matters involving the waters of Meribah that Moses would be stricken and would not be allowed to enter Eretz Yisrael. The Gemara resumes its discussion of Jeroboam. And from where do we derive that Jeroboam does not enter into the World-to-Come? It is derived from a verse, as it is written: “And by this matter there was a sin to the house of Jeroboam, and to eradicate it and to destroy it from off the face of the earth” (I Kings 13:34). It can be interpreted to mean: To eradicate it in this world, and to destroy it for the World-to-Come. Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Jeroboam privileged to ascend to monarchy? It is due to the fact that he rebuked Solomon for his sins. And for what misdeed was he punished and lost everything? It is due to the fact that he rebuked Solomon and humiliated him in public, as it is stated: “And this was the cause that he lifted his hand against the king: Solomon built the Millo, and repaired the breaches of the city of David his father” (I Kings 11:27). Jeroboam said to Solomon: David, your father, created breaches in the wall so that the Jewish people could ascend for the pilgrimage Festival, and you sealed them in order to marshal forced labor [angarya] for the daughter of Pharaoh, your wife. And what is the meaning of the phrase “and this was the cause that he lifted his hand against the king”? Rav Naḥman says: He removed his phylacteries before Solomon, thereby demonstrating that he does not consider Solomon his superior. Rav Naḥman says: The arrogance that existed in Jeroboam drove him from the World-to-Come, as it is stated: “And Jeroboam said in his heart: Now shall the kingdom return to the house of David. If this people go up to offer sacrifices in the House of the Lord in Jerusalem, then shall the heart of this people turn again to their lord, even to Rehoboam, king of Judea, and they shall kill me and return to Rehoboam, king of Judea” (I Kings 12:26–27). Jeroboam calculated and said: It is learned as a tradition that sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings of the house of Judah alone. Once they see Rehoboam, who is sitting, and they see me standing, they will think: This, Rehoboam, is king, and that, Jeroboam, is the servant. And if I sit there, I will be considered a traitor against the throne, and they will kill me and follow him. Immediately, the following took place: “And the king took counsel, and made two calves of gold, and said to them: It is too much for you to ascend to Jerusalem; behold your gods, Israel, who brought you up from the land of Egypt. And he placed the one in Bethel and the other he placed in Dan” (I Kings 12:28–29). What is the meaning of the phrase “and the king took counsel”? Rabbi Yehuda says: It means that he assembled the elders of the kingdom of Israel and seated a wicked person alongside a righteous person and consulted them. He said to the elders: Do you sign a writ of authorization for all that I am doing? They said to him: Yes. He said to them: I want to be the king. They said to him: Yes. Jeroboam said to them: Will you do everything I tell you to do? They said to him: Yes. He said to them: Even to worship idols? A righteous man said: Heaven forfend; idol worship is unacceptable. The wicked man seated alongside him said to the righteous man: Does it enter your mind that a man like Jeroboam would worship idols? Rather, he merely seeks to test those sitting here, to determine if they accept and will obey his pronouncements.

אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר {מלכים א י״א:כ״ז} וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי וזה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפיליו בפניו

Rashi Melakhim I 11:26-28רש״י מלכים א׳ י״א:כ״ו-כ״ח

(כו) וירם יד במלך – הוכיחו ברבים. (כז) וזה הדבר – אשר הוכיחו עליו. שלמה בנה את המלוא – ובבנין זה סגר את פרץ העיר דוד, שהיה הפרץ אחורי המלוא, אמר לו: אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים, ואתה גדרת אותה, לעשות אנגריא לבת פרעה, להושיב שם עבדיה ומשרתיה (בבלי סנהדרין ק״א:). (כח) וירא שלמה את הנער – קודם לכן. כי עושה מלאכה הוא – מהיר במלאכתו וזריז. לכל סבל בית יוסף – לכל מסקי מיסין דבית יוסף, מנשה ואפרים, לפי שמשבט אפרים היה.

R. Yosef Kara Melakhim I 11:26-28ר׳ יוסף קרא מלכים א׳ י״א:כ״ו-כ״ח

(כו) וירם יד במלך – הוכיחו ברבים. (כז) וזה הדבר – אשר הוכיח עליו. שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו – אביו הניח מקום המלוא פתוח לכל ישראל שיכנסו שם לדרוש את אלקים בציון לפני הארון וזה סגרו שיהא נסגר שם עם בת פרעה. אמרו רבותינו כל אותן שבע שנים שבנה שלמה את בית המקדש לא טעים טעם יין כיון שהשלים מלאכת הבית אותו הלילה עשו לו משתה יין (גם באותו הלילה עשו לו משתה היין) וגם באותו הלילה העלה את בת פרעה אל עיר דוד היא עיר ציון, אל ביתה אשר בנה לה, אז בנה לה את המלוא והניח מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו וישן לו עד ארבע שעות והיה נסגר שם עם בת פרעה והיו יריאים להקיצו נמצא תמיד שהיה קרב בשעה ראשונה היה קרב באותו היום בארבע שעות ועל אותו היום הוא אומר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה (ירמיהו ל״א:ל״ב). מה עשה ירבעם? כינס אלף משבטו ובא לו להר הבית אצל חכמי ישראל אמר להם דוד הניח לו ציון פתוחה לכל ישראל וזה שלמה בנאו ונסגר שם עם בת פרעה ובזה הדבר הרים יד במלך. (כו) ע״א: וירם יד במלך – שהיה מושל בעבדות המלך כמדתמ׳ ובלעדיך לא ירים איש את ידו (בראשית מ״א:מ״ד). (כח) וירא שלמה את הנער – קודם לכן. כי עושה מלאכה הוא – מהיר במלאכתו וזריז בכל דבר. לכל סבל בית יוסף – לכל מסקי מיסין בית יוסף, מנשה ואפרים לפי שמשבט אפרים היה.

Radak Melakhim I 11:26-27רד״ק מלכים א׳ י״א:כ״ו-כ״ז

(כו) וירבעם בן נבט – אמרו בדרש הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי והנה שבע בן בכרי משבט בנימין ונבט משבט אפרים. אפרתי – משבט אפרים. וירם יד במלך – מרד בו שדבר בו ולא ירא ממנו וכבר הפקיד אותו שלמה לכל סבל בית יוסף לקבל המס ממנשה ואפרים כי ראה כי עושה מלאכה כלומר ראהו זריז במלאכתו ובעת ההוא קודם שהרים יד במלך מצא אותו אחיה השילוני ובשרהו במלכות על כן על הפקידות שהיה לו מתחילה ועל בשורת המלכות שאמר לו אחיה גבה לבו ודבר מה שדבר בשלמה ושלמה כאשר הוגד לו בקש להמיתו וברח למצרים כן הוא סדר הענין הזה אבל בין וירם יד במלך ובין ויבקש שלמה להמית את ירבעם הושמו הדברים למה גבה לבו להרים יד במלך. (כז) שלמה בנה את המלוא – המלוא היה מקום בעיר ירושלם סמוך לירושלם והיה רחבה להתאסף שם העם מענין קראו אחריך מלוא שהוא ענין אסיפה ושלמה בנה אותו המקום כי הוצרך לו כשבנה בית לבת פרעה ואף על פי כן מן הנראה לא היה טוב בעיני העם מה שעשה שלמה והיו יריאים ממנו לאמר כך וכך עשה שלמה וזה ירבעם גבה לבו והעיז את פניו ואמר שלמה בנה את המלוא כלומר ראו רעה שעשה ועוד שאמר שלמה ולא אמר המלך וזה היה מרד במלך ועוד אמר סגר את פרץ דוד אביו פירשו בו כי דוד עשה פרץ בחומת ציון שאם ימרדו בו ישראל יצא ויברח משם בלא דעתם כמו שהוא מנהג היום במלכי ישמעאל שיעשו פרץ במבצריהם שאם יקומו על המלך בני העיר שיברח משם ויקראו שמו שער הבגד ושלמה סגר אותו הפרץ ואמר ירבעם ראו גבהות לבו שסגר הפרץ כלומר שהוא בוטח שאינו ירא ממרד ובדברי רז״ל מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים אמר לו דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ואמרו רז״ל מאי וזה הדבר אשר הרים יד במלך שחלץ תפליו בפניו.

R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 11:27-29ר׳ יוסף אבן כספי מלכים א׳ י״א:כ״ז-כ״ט

(כז) וזה הדבר – כבר העירותיך על שתוף שם דבר כמו שהתבאר במה שאחר הטבע, לכן מבואר שאין הכרח שיהיה זה מגע או פעל ביד, ודי אם יהיה פועל בלשון ובדבור, וכבר קדם לנו פירוש שם מעשה ופעל, והענין שעשה ירבעם בכאן היה דבור לעג ובוז כנגד שלמה, כלומר שלא עשה מימיו גבורות רק מעשים של הבל. ואולם ראה כי אמרו בנה את המלוא – נזכר זה לפנים (מלכים א ט׳:ט״ו-כ״ד), אבל לא קודם שסגר עיר דוד כלומר ציון והקש ע״ז, וגם באור זה הכלל אי״י {=אוצר ה׳ יבוא}. (כח) וירא שלמה וגו׳ – ויפקד אותו וגו׳. זה היה לפנים ע״כ גבה לבו. וראה איך שכח שלמה מה שאמר הוא בעצמו מפנק מנוער עבדו ואחריתו וגו׳ (משלי כ״ט:כ״א). כי עשה מלאכה הוא – אם אמר כי מלאך הוא היה ג״כ נכון. בית יוסף – כל ישראל בכלל. (כט) והוא מתכסה בשלמה חדשה – היותר נכון שיהיה הכנוי בזה לאחיה, כי כן דרך הנביאים ללכת, וכן האדרת, ויותר מבואר מזה (פסוק ל׳) ויתפוש אחיה בשמלה החדשה אשר עליו, ולא אמר אשר על ירבעם כמו שיאמר לירבעם וגו׳. ודע כי השלמים לא יחושו על קריעת בגדיהם, ואם הם נכבדים וחדשים, ובכלל לא יחושו על שום הפסד ממון כדי לעשות מה שהוא שלימות הנפש. ואמנם היו אלו המעשים מהשלמים, ואם היה די בדיבור לבד, כי הנה זה יותר מופלג לתת רשם בנפשות הרואים והשומעים וכאלה אין תכלית בנביאים, ובזה ועם יתר ענינים יעדיפו בעלי הנפש הנביאית על בעלי הנפש העיונית, ואין זה מקום זה אבל רציתי להעיר על כלל גדול ובאוריו אי״י {=אוצר ה׳ יבוא}. ואולם אמרו פה שלמה ושמלה הערה גדולה על הפוך השמות וכן כבש וכשב, ורבים כן בדברים הקלים המוסכמים בעברי, וכזה יש מעטים ללעזות כמו שיר״א ריש״א. וכלל אחד אמר לך שרבים מעניני העברי שיראו זרים והם גלוים אם נָשית לב לדמותם אל הנמצא ללעזות, וזכור זה מאד. וגם באור זה אי״י {=אוצר ה׳ יבוא}.

Ralbag Melakhim I 11:26-28רלב״ג מלכים א׳ י״א:כ״ו-כ״ח

(כו) וירבעם בן נבט אפרתי – ר״ל שהוא משבט אפרים. עבד לשלמה וירם יד במלך – ר״ל כי מפני ששמהו שלמה מעבדיו ושריו גבה לבו עד שכבר הרים יד במלך כאילו היתה מעלתו למעלה ממדרגת המלך וזאת ההרמת יד היתה מה שלקחה לבו לגנות מעשיו ולהוכיחו עליהם כמו שיספר אחר זה והנה אחר זה יספר באיזה מנוי שמהו שלמה וסבה אחרת לגובה לבו ספר ג״כ והוא מה שיעד אותו אחיה השילוני שיהיה מלך על עשרת השבטים אך קודם זה ספר מה היא הרמת ידו והוא שהוא אמ׳ מגנה אותו ראו מה עשה הנה שלמה בנה את המלוא אשר לא רצה לבנותו דוד אביו למען יהיה בו תועלת להאסף שם ישראל ועולי רגלים ועוד עשה דבר מגונה אחר סגר את פרץ דוד אביו שהיה שם מקום היתה החומה בו פרוצה כדי שיוכלו ישראל לבא אל המלך כשירצו להגיש לפניו דברי ריבותיהם כן נראה זה בעיני וכבר פירשו בו שכבר הניח שם מקום פרוץ שיוכל לברוח ממנו אם ימרדו בו ישראל וכאילו אמר ששלמה לגובה לבו לא ירא שימרדו בו ישראל, והנה בזה חטא ירבעם לשלמה בשני צדדין האחד מפני שגנהו על מעשיו והוכיחו עליהם והשנית שלא חלק לו כבוד אך קראו בשמו ואמר שלמה בנה את המלוא וכן קרא דוד בשמו ולא קרא אחד מהם מלך. (כח) והנה ספר כי האיש ירבעם היה גבור חיל וירא שלמה את הנער כי היה רב פעלים והיה זריז במלאכתו אשר מנהו ומנה אותו מפני זה לקבץ המס שסובלים עליהם כל בית יוסף והם מנשה ואפרים ובעת ההיא אחר שמנהו המלך על זה הפקידות תכף שיצא ירבעם מירושלם ללכת לקבץ המסים שהפקד עליהם מצאהו אחיה השילוני בדרך והיה אחיה השילוני מתכסה בשלמה חדשה והיו שניהם לבדם בשדה וכאשר ראה אחיה פה ופה כי אין שם איש יראה מעשיהם שיוכל׳ להגיד למלך שלמה אז תפש בשלמה החדשה אשר עליו ויקרעה י״ב קרעים והודיע לו כי מלוך ימלוך על עשרת השבטים אחרי מות שלמה יען אשר הניח בני ביתו לעבוד ע״א אך לא יקח דבר ממלכותו בחייו למען דוד עבד ה׳ אשר שמר מצוותיו וחקותיו ולזאת הסבה ג״כ לא יסיר הממלכה לגמרי מזרע שלמה כמו שקדם והודיעו שאם ישמר מצות הש״י וחקותיו יבנה לו בית קיים זמן ארוך ובזה יענה זרע דוד בזה האופן שלא תהיה להם כל המלוכה אך לא יענה זרעו כל הימים כי עוד תשוב כל המלוכה לזרע דוד ולפי שלא שבה המלוכה כלה לזרע דוד בימי בית ראשון ולא בימי בית שני הנה זה ראיה שנדר ישוב המלכות בכללו לזרע דוד וזה יהיה בימי מלך המשיח ואחריו לא תסור ממנו המלוכה כמו שנתבאר במקומות מספר דניאל.

Abarbanel Melakhim I 11:27אברבנאל מלכים א׳ י״א:כ"ז

והיה הרמת היד כשאמר נגד שלמה שבנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד, רצה לומר שמרד במלך בגנותו אותו בפרסום בפני כל העם, כאלו אמר ראו מה עשה שלמה שהוא בנה את המלוא אשר לא רצה לבנות דוד אביו למען יהיה בו תועלת להאסף שם ישראל בעלותם לרגל, והוא בנה אותו לבת פרעה שהיה שם ביתה כמו שנזכר, ועוד עשה דבר אחר יותר מגונה והוא שסגר את פרץ עיר דוד אביו, רוצה לומר שהיה שם בבית דוד חומה פרוצה ופתח פתוח כדי שיוכלו ישראל לבוא אל המלך כשירצו לפניו דברי ריבותיהם, והוא סגר אותו כדי שלא ישמע אדם. ואחרים פירשו שהיה שם מקום פרוץ שיוכל המלך לברוח בו אם ירצה כשימרדו בו, וששלמה לגובה לבו לא ירא שימרדו בו ישראל, והפירוש הזה רחוק הוא אצלי. וחז"ל (סנהדרין פי"א ק"א ע"ב) אמרו שאמר ירבעם, דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה. ולכל אחד מהפירושים ידענו שהרמת יד ירבעם במלך שלמה לא היה דבר אחר כי אם שהוכיחו בפני רבים ושבזה מעשיו בפרסום, ולזה אמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך, כלומר וזה היה הדבר שנאמר עליו שהרים יד במלך, והוא שאמר נגדו הדברים שיזכור. וחז"ל בפרק חלק (שם) שבחו לירבעם בזה, אמרו מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה, ומפני מה נענש? מפני שהוכיחו ברבים. ואין ספק שלא היה זה ממנו תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, אבל היה שנאה וגסות הרוח, ולולא זה לא היה שלמה מבקש להרגו כמו שיזכור.

Metzudat David Melakhim I 11:27-29מצודת דוד מלכים א׳ י״א:כ״ז-כ״ט

(כז) וזה הדבר – רצה לומד: בדבר הזה מרד במלך, אשר גינה מעשיו בפרסום, ואמר שלמה בנה את המלוא, ודוד הלא הניחו פנוי, להתאסף בו לעת הצורך. סגר וכו׳ – רצה לומר: מאז היתה פרוצה חומת עיר דוד, לצאת ולבוא בה אל המלך, להגיש אליו דברי ריבותם, והנה שלמה סגר הפרצה, כאילו אינו חושש לעשות משפט העם. (כח) כי עושה מלאכה – רצה לומר: שהוא מהיר וזריז במעשיו. ויפקד אותו – מאז עד לא הרים בו יד, מינהו על סבל בית יוסף, רוצה לומר: לגבות מהם המס. (כט) ויהי בעת ההיא – כאשר מינהו, ויצא מירושלים ללכת לגבות המס. והוא – על אחיה השילוני חוזר. ושניהם לבדם – ולא היה שם מי, לגלות הדבר אשר יעשה.

Malbim Melakhim I 11:27-29מלבי״ם מלכים א׳ י״א:כ״ז-כ״ט

(כז) השאלות: פי׳ המפרשים שמ״ש שלמה בנה את המלוא הם דברי בזיון שאמר ירבעם לשלמה דחוק מאד, וכי לא היה לו לבזות אותו על שלקח נשים נכריות ובנה להן במות, לא כן סגירת פרצות העיר היא לטובת העיר בל יכבשה אויב ויעלה בפרצותיה. וזה הדבר אשר הרים יד במלך – ר״ל זה היה הסבה שהיה בכחו להרים יד הגם שעלה כשורש מארץ ציה, כי נתגדל והיה לו אומץ לב על ידי שני ענינים, א. שלמה בנה את המלוא שהיו בנינים גדולים רחבי ידים וגם סגר את פרץ עיר דוד אביו היינו שבנה חומות ירושלים שהיו מפורצים (כנ״ל ט׳ ט״ו). (כח) והאיש ירבעם גבור חיל והיה עוסק במלאכת הבנינים האלה עם הבונים, ואז הכיר בו שלמה וירא כי עושה מלאכה הוא – ואז נשא חן בעיניו ויפקד אתו לכל סבל בית יוסף – כי כל השבטים נתנו מס ועזרו בבנינים אלה, בפרט בבניני ירושלים שהיתה מוטלת על כל השבטים, ויפקד אותו המלך על סבל בית יוסף לגבות המס משבטו כי היה משבט אפרים, ולהשגיח על המלאכה שהיתה נעשית מחלק בית יוסף, וזה היה הסבה הראשונה שנתגדל להיות פקיד על סבל שבטו, והיה שר ופקיד המלך. (כט) ויהי בעת ההיא ועוד התחבר לזה האומץ שהשיג ע״י נבואת אחיה השלוני שאמץ את לבבו ע״י נבואתו, ועי״ז מצא את לבבו להרים יד במלך.

Hoil Moshe Melakhim I 11:27הואיל משה מלכים א׳ י״א:כ"ז

(כו) וירם יד במלך – דבר נגדו באזני העם, והטה לבבם לקנטר נגד שלמה. (כז) בנה את המלוא – דוד לא בנה כ״א מן המלוא וביתה (ש״ב ה':ט׳), ושלמה הרבה בתים ובנינים בירושלים ובנאם על המלוא עצמו, שלפי דעתי הוא חומת אדמה סלולה, Erddamm, terrapieno, באמרו שזה המלוא אינו מועיל לשמירת העיר והוא יבנה עליו בתים ואח״כ יבנה חומת אבנים סביב סביב לירושלים (למעלה ג':א'). וכל זה בודאי לא היה רע לולא היו שם פרטים אחריס לא נודעו לנו, והספיק לתת מקום לירבעם, איש הומה וגאה, לדבר נגד שלמה. וזה בחכמתו ראה שבהיות ירבעם מחשובי שבט אפרים אם ימיתהו תהיה זאת סבה לשנאה עליו, ותחת נקום נקמתו מירבעם, בראותו כי עושה מלאכה הוא, כלו' איש זריז ומהיר, מנאו ראש ומשגיח על סבל בני שבטו, כלו' על מסים שהטיל שלמה עליהם לבנין בית ה' וביתו (למעלה ה':י"ג) ובזה חשב לסתום פיו ולהשביע תאוה גדולה בו. והצליח לעשות, שעד נבואת אחיה אליו יחדל ירבעם מהרים יד בשלמה.  סגר את פרץ וגו' – בחומת אבנים שבנה, שהמלוא לא היה כדאי להגן והיתה ירושלים כעיר פרוצה אין חומה.