Yitro's Visit – Purpose and Significance/5

EN/HEע/E

ביקורו של יתרו – מטרתו ומשמעותו

Sources

Shemot 18:1-12שמות י״ח:א-י״ב

(1) Yitro, the priest of Midyan, Moshe's father-in-law, heard of all that God had done for Moshe, and for Israel His people, how Hashem had brought Israel out of Egypt. (2) And Yitro, Moshe's father-in-law, took Zipporah, Moshe's wife, after he had sent her away, (3) and her two sons; of whom the name of one was Gershom; for he said: 'I have been a stranger in a strange land'; (4) and the name of the other was Eliezer: 'for the God of my father was my help, and delivered me from the sword of Pharaoh.' (5) And Yitro, Moshe's father-in-law, came with his sons and his wife to Moshe into the wilderness where he was encamped, at God's mountain. (6) And he said to Moshe: 'I your father-in-law Yitro am coming to you, and your wife, and her two sons with her.' (7) And Moshe went out to meet his father-in-law, and bowed down and kissed him; and they asked each other of their welfare; and they came into the tent. (8) And Moshe told his father-in-law all that Hashem had done to Pharaoh and to the Egyptians for Israel's sake, all the travail that had come upon them by the way, and how Hashem delivered them. (9) And Yitro rejoiced for all the goodness which Hashem had done to Israel, in that He had delivered them out of the hand of the Egyptians. (10) And Yitro said: 'Blessed be Hashem, who has delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of Pharaoh; who has delivered the people from under the hand of the Egyptians. (11) Now I know that Hashem is greater than all gods; for that which they dealt insolently against them.' (12) And Yitro, Moshe's father-in-law, took a burnt-offering and sacrifices for God; and Aaron came, and all the elders of Israel, to eat bread with Moshe's father-in-law before God.

(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. (ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. (ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. (ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. (ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. (ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה. (ח) וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'. (ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם. (י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם. (יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם. (יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

Josephus Antiquities 3:3יוספוס קדמוניות היהודים ג׳:ג׳:א׳

NOW when Raguel, Moses's father-in-law, understood in what a prosperous condition his affairs were, he willingly came to meet him, and Moses and his children, and pleased himself with his coming. And when he had offered sacrifice, he made a feast for the multitude, near the Bush he had formerly seen; which multitude, every one according to their families, partook of the feast. But Aaron and his family took Raguel, and sung hymns to God, as to Him who had been the author procurer of their deliverance and their freedom. They also praised their conductor, as him by whose virtue it was that all things had succeeded with them. Raguel also, in his eucharistical oration to Moses, made great encomiums upon the whole multitude; and he could not but admire Moses for his fortitude, and that humanity he had shown in the delivery of his friends.

ולרעואל, חותנו של משה, נודעה הצלחתו והוא יצא לקראתו וקיבל אותו ואת צפורה ואת בניהם בשמחה. ומשה (אף הוא) שמח על בוא חותנו והקריב קרבנות ושימח את העם בקרבת (אותו) הסנה, שלא שלטה בו שלהבת האש. והעם למשפחותיו לקח חלק בשמחה, ואהרן ובני לוויתו יחד עם רעואל שרו שירים לאלהים, כלמי שגרם להצלתם והביא להם חירות, וקילסו את המנהיג, ש(בכוח) גבורתו עבר הכל כשורה. ורעואל פיזר שבחים רבים לעם על (רגשי) התודה (שרחש) למשה, ולמשה (הביע) את תמהונו עליו ועל אומץ-לבו בהצלת ידידי נפשו.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 1מכילתא יתרו עמלק א׳

ר' אליעזר אומר: נאמר למשה אני, אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר האלוה מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 18:6-7תרגום ירושלמי (יונתן) שמות י״ח:ו׳-ז׳

(6) And he said to Mosheh, I, thy father-in-law Jethro, have come to thee to be a proselyte; and if thou wilt not receive me on my own account, receive me for the sake of thy wife and of her two sons who are with her. (7) And Mosheh came forth from under the cloud of glory to meet his father-in-law, and did obeisance, and kissed him, and made him a proselyte; and they asked of each other's welfare, and came to the tabernacle, the house of instruction.

(ו) ואמר למשה אנא חמוך יתרו אתי לוותך לאתגיירא ואין לא תקביל יתי{ה} בגיני קביל בגין אינתתך ותרין בנהא דעימה. (ז) ונפק משה מתחות ענני יקרא לקדמות חמוי וסגיד ונשיק ליה וגייריה ושיילו גבר לחבריה לשלם ואתו למשכן ביתאולפנא.

Bavli Zevachim 116aתלמוד בבלי זבחים קט״ז.

וישמע יתרו כהן מדין - מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו: ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: ובהיכלו כולו אומר כבוד. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? (אמר להם) ה' למבול ישב. [אמר להם]: וישב ה' מלך לעולם - כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא, שנא': כי (הנה) באש ה' נשפט. אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן. [מיד] פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום. ר"א אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שנא': ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף.

Shemot Rabbah 27:9שמות רבה כ״ז:ט׳

וכן אתה מוצא ביתרו שע"י שמיעה זכה לחיים ששמע ונתגייר שנאמר וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו וגו'

Tanchuma Yitro 2תנחומא יתרו ב׳

וישמע יתרו יש שמע והפסיד, ויש שמע ונשכר, יואש שמע והפסיד שנא' (ד"ה ב כד) אז שמע המלך אליהם לפיכך ואת יואש עשו שפטים, וכן שמעו עמים ירגזון, אבל יתרו שמע ונשכר שהיה כומר לע"ז ובא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה וזכה ליתר פרשת הדיינין לישראל.

Tanchuma Buber Yitro 5תנחומא בובר יתרו ה׳

וישמע יתרו כהן מדין - כומר לע"ז היה. ויחד יתרו, שיחד שמו של הקב"ה. ד"א ויחד יתרו, שנעשה יהודי, ויאמר יתרו ברוך ה'. אמר יתרו לא הנחתי אלוה שלא עבדתי אותו, ולא מצאתי אלוה כאלוהו של ישראל, עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים.

Midrash Shemuel 12מדרש שמואל י״ב

דבר אחר לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, אמר רבי יהודה בר סימון מוכתב היה יתרו מאסרטיא של עמלק, וכיון שנפל בא ונתגייר, הדא הוא דכתיב וישמע יתרו כהן מדין (שמות י"ח א')

Rashi Shemot 18:5רש״י שמות י״ח:ה׳

אל המדבר INTO THE DESERT – Indeed we know that they were in the wilderness, and it appears unnecessary to state that Jethro came to Moses there. But by stressing this Scripture is speaking in praise of Jethro: that he was living amidst all the splendour that the world could provide, and nevertheless his heart prompted him to go forth into the desert, a waste place, to hearken to the words of the Torah (Mekhilta).

אל המדבר – אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 18:2-3,6ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ח:ב׳-ג׳,ו׳

(ב) ויקח יתרו – הנה אמר כי באה השמועה עד יתרו, ועתה מספר מה שעשה יתרו. כי לאחר שהביא משה ציפורה ובניה למצרים, כדכתיב: ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' וישב ארצה מצרים (שמות ד':כ'), אחרי כן ויקח יתרו {חותן משה} את צפורה {אשת משה} ממצרים והביאה אצלו למדין, להיות עומדת ומשמרת. אחר שילוחיה – כל מה שאדם נותן לבתו בשעה שמשיאה לבעל נקראים שלוחים, שעל ידי כן משלחה מביתו. וכן כתב שלוחים על מ{ו}רשת גת (מיכה א':י"ד), ויתנה שילוחים לבתו אשת שלמה (מלכים א ט':ט"ז) – שנתן אותה העיר שילוחים לבתו. ויתרו, כיון שראה שמשה מתאחר לשם, לקח את צפורה משם, להיות עומדת אחר שילוחיה – סמוך לשילוחיה – הקרקעות שניתנו לה כשנישאת לבעל, לעבדם ולשמרם. (ג) ואת שני בניה – כשהביאה אצלו למדין, הביא בניה עמה. (ו) ויאמר אל משה אני חותנך יתרו – על ידי שליח, ומקרא קצר הוא. אי נמי: הכי אמר לו במצרים כשהביא את צפורה למדין, ואמר לו משה: איני יכול לשוב, כי הקב"ה מוציא על ידי את ישראל ממצרים. אמר לו יתרו: הנח את צפורה שאוליכנה אחר שילוחיה, אותה ובניה. וכשתוציאם, אני חותנך יתרו בא אליך, למקום שאשמע שאתה שם, ואשתך ושני בניה עמה, ועתה בא. ומשה כשידע שהוא בא, יצא לקראת ח{ו}תנו.

Ramban Shemot 18:1רמב״ן שמות י״ח:א׳

והזכיר זה לשבח יתרו, שעזב ארצו ובא אל המדבר אשר הוא שם בעבור שידע שהוא הר האלהים, כי בו נגלו אליו האלהים, שכבר שמע כל הענין כי ישראל יצאו ממצרים לעבוד את האלהים על ההר הזה (לעיל ג יב), ובא לשם ה' אלהי ישראל. וגם זה נכון הוא. וכן נראה לי שאמר כאן (בפסוק כז) וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, שהיה זה בשנה הראשונה, והלך לו אל ארצו וחזר אליו. ויתכן שהלך שם לגייר את משפחתו וחזר למשה ועודנו בהר סיני כי קרוב הוא למדין, כמו שהזכרתי, שהרי בנסוע המחנה באייר בשנה שנייה כשאמר לו משה נוסעים אנחנו לכה אתנו (במדבר י כט), וענה אותו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם ל), התחנן לו משה מאד ואמר לו אל נא תעזוב אותנו וגו' והיית לנו לעינים, והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (שם לא לב), ולא השיב אותו דבר, ונראה שקבל דבריו ועשה כרצונו ולא עזבם. אבל בימי שאול היו בניו עם עמלק ובאו והתחברו עוד אל ישראל, והיו בירושלם בני יונדב בן רכב, אולי במות משה חזר לארצו הוא או בניו. ואפשר שהיה הקני היושב עם עמלק ממשפחת יתרו לא בניו, ועשה חסד עם כל המשפחה בעבורו כאשר עשה יהושע עם משפחת רחב (יהושע ו כג). ודעת רבותינו כך היא שהלך עמהם, אמרו בספרי (בהעלותך לד א) שנתנו לו דשנה של יריחו והיו אוכלין אותה עד שנבנה בית המקדש ת"מ שנה, ורש"י עצמו כתב זה בסדר בהעלותך (במדבר י לב). אם כן חזר אליו. ובמכילתא (כאן) אמר לו הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים, יכול שהלך ולא חזר, ת"ל ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וכו'.

Ramban Shemot 18:12רמב״ן שמות י״ח:י״ב

(יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים - היה כל זה טרם בואם אל הר סיני. גם יתכן לפרש שסידר הכתוב כל ענין יתרו, אבל היה זה אחר שעמד עמהם ימים רבים, ונתגייר במילה וטבילה והרצאת דמים כמשפט. ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם. עמו ביום חתונתו כי חתן דמים הוא.

Sforno Shemot 18:1-2ספורנו שמות י״ח:א׳-ב׳

(א) ... יאמר ששמע כל אשר עשה האל יתברך כאשר הוציא את ישראל ממצרים, והם המכות הגדולות והאותות והמופתים וכו'. ולכן נשאו לבו ללכת בעצמו אל המדבר, ולא שלח על ידי שליח למשה את אשתו ואת בניו, כי חפץ לדרוש אלהים, כענין מלך בבל אשר שלח לראות את המופת אשר היה בארץ (דברי הימים ב לב, לא). (ב) אחר שלוחיה. אחר ששלחה אליו, לדעת איזה מקום מנוחתו, והודיע שלא ינוח עד הר האלהים ששם יעבדוהו, כמו שיעד באמרו תעבדון את האלהים על ההר הזה (לעיל ג, יב), ולפיכך איחר יתרו לבוא עד היות משה ועמו שם.

Minchah Belulah Shemot 18:5,9מנחה בלולה שמות י״ח:ה׳,ט׳

(ה) ובניו ואשתו - של יתרו. אל המדבר - רצון הפסוק שתכלית בואם היה להיות במדבר אצל הר האלוקים במתן תורה, וזהו כמ"ד יתרו קודם מתן תורה בא. (ט) ויחד - שהעביר חדה על בשרו ומל עצמו, או על שייחד השם ונתגייר.

Keli Yekar Shemot 18:1כלי יקר שמות י״ח:א׳

רבי יהושע אומר מלחמת עמלק שמע, כי אמר ה' שיהיה מלחמה בעמלק מדור דור ויתרו היה דר בין העמלקי, שנאמר (שמואל - א טו ו) ויאמר שאול אל הקיני רדו סורו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם ישראל בעלותם ממצרים, וחשב יתרו אם לא אחזור ואזווג את בתי למשה אם כן כשיהיה מלחמה בעמלק ילחמו גם בי, על כן בא עם אשתו לחזור ולזווגה אליו אחר שלוחיה, כי אמר שיעשו חסד עמו בעבור חתנו משה ובניו כי הבנים בניו ובני: רבי אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, שנאמר שם אל תגשו אל אשה, וחשב יתרו לדרוש אותו קל וחומר אשר דרש דרש משה, ומה ישראל שלפי שעה קיבלו את התורה פרשו מן האשה כל שכן משה שהשכינה מדברת עמו כל שעה שיהיה פרוש מאשתו מכל וכל ולא ישלח עוד אחריה, על כן בא יתרו והביא למשה את אשתו כדי שתדור אצלו כתפארת אדם לשבת בית (ישעיה מד יג) כדת משה וישראל: רבי אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, כי הוא סובר שמשה שלחה בגט פטורין, כדמסיק בילקוט בפרשה זו (רמז רסח), וחז"ל אמרו (סנהדרין כב א) קשה לזווגם כקריעת ים סוף, וזה בזיווג שני, וכפי הנראה שזיווג שני זה היינו המחזיר גרושתו, לפי שפירוד וזיווג זה דומה לפירוד וזיווג של מי הים, כי מתחילה היו המים מחוברים חיבור טבעי וכאשר עבר עליהם רוח קנאת ה' ליתן ריוח בין הדבקים מאז קשה לחברם, ואף על פי כן ראה כי כאשר רצה ה' בחיבורם שנית עלה זיווגם יפה, כך חשב יתרו שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. והנה ראה יתרו שאחר שלוחיה שפטרה משה בגט נתבטל הזיווג וחיבור הטבעי כי מאיש לוקחה זאת, וחשב שמעתה אי אפשר שיתחברו יחד לדור באהבה וריעות כבראשונה, וכאשר שמע ענין קריעת ים סוף שאחר פירודם שבו לאיתנם כאילו לא נפרדו מעולם, אז ראה שיש תקוה אל הזיווג השני שזיווגו יעלה יפה, כמו שבקריעת ים סוף אפשרי כך אפשרי לזווגם, על כן לקח את צפורה בתו ובא וכו', וזה פירוש יקר:

Netziv Shemot 18:5,7נצי״ב שמות י״ח:ה׳,ז׳

(ה) הר האלהים – הודיע הכתוב דמשום הכי בא יתרו לשם, משום שהוא "הר האלהים", ידע ממשה סגולת אותו הר להשגת רוח הקודש, והוא השתדל להשיג אותה מעלה כאשר יבואר עוד. {ומשום הכי הקדים הכתוב כאן "בניו" ל"אשתו", משום שהם מוכשרים להשגת ההר יותר.} (ז) לקראת חותנו – לא מחמת אשתו ובניו אלא מחמת חותנו, שכך הדין לכבד חמיו. גם לחבב את הגר ולכבדו בישראל. והודיע והראה לכל שאינו פונה אלא לחותנו ולא לאשתו ובניו.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 18:7רד״צ הופמן שמות י״ח:ז׳

תמוה הדבר שבהמשך אין מזכירין עוד לא את האשה ולא את הבנים וקרוב לוודאי שזה משום שכל תכליתו של תיאור זה הוא להראות את התייחסותו הידידותית של יתרו לישראל...

R. David Zvi Hoffmann Shemot 18:12רד״צ הופמן שמות י״ח:י״ב

עולה וזבחים לאלהים. רמב"ן תמיה על השימוש בשם "אלהים" ביחס לקרבנות - "וככה לא יימצא בכל הקרבנות שבתורת כהנים"... אלא שלכאורה צריך להבחין בין הקרבנות שנצטוו עליהם ישראל, ובין הזבחים שהקריבו לפני מתן תורה, ואשר בעצם לא היו אלא ארוחות קדושות שכלל לא הקריבו לו ית', אבל יש לראותן כאלו הן נעשות לכבודו או שנאכלות לכבוד ה'. על כן גם לא נאמר בזבחי יעקב אלא "לאלהי אביו יצחק". לפיכך מוסבת המלה "לאלהים" רק על זבחים שנאכלו לפניו ית'. היתה כאן מעין סעודת-ברית, כאשר יתרו, שאמנם כבר קשור היה אל משה בקשרי-משפחה וקשרי-ידידות, כורת ברית עם ישראל בשביל עצמו ובשביל זרעו אחריו, ואוכל סעודת-ברית זו עם אהרן וזקני ישראל, שהם נציגי העם, כסעודת-הברית שהיתה בין יעקב ולבן ואחיו. ובזה גם מתפרש, מדוע אין משה מוזכר בהקשר זה, שאלה שאין המפרשים משיבים עליה במידה מספקת. יש מבארים, שכמארח שירת משה את אורחיו "ומשמש לפניהם", ויש מבארים, שאין צריך להזכירו, משום שהסעודה התקיימה באהלו של משה.

U. Cassuto Introduction to Shemot 18-24מ״ד קאסוטו הקדמה לשמות י״ח-כ״ד

בטוב טעם אמנותי מקדימה התורה לתיאור עניינו המרכזי של חלק זה מעין פרולוג, המתכוון להכין את נפש הקורא לקראת הסיפור הנשגב שיבוא להלן. עד עכשיו קראנו סיפורים על תלאות הדרך ועל הקשיים שנתקלו בהם בני ישראל מחמת הטבע ומחמת שנאתם של בני אדם. וכאן בפתיחת החלק השני, כדאי היה שיסופר לנו על מעשה אהדה והוקרה לעם ישראל מצד איש חשוב ממנהיגי העמים השכנים שזכה להכיר ולהוקיר את גורלם המיוחד והנפלא של בנ"י ובא לברך את העם החדש הנכנס עכשיו אל תוך מספר העמים. ניתנת בזה מעין הכנה למה שייאמר בפרק הבא על בחירת ישראל לעם סגולה מבין עמי האדמה. והרמזים שבפתיחה זו לחוקי הא-להים ולתורותיו משמשים הכנה למה שיסופר להלן על מתן התורה לעם ישראל...