Zipporah/5

EN/HEע/E

Zipporah

Sources

Shemot 2:16-22שמות ב׳:ט״ז-כ״ב

(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. (יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם. (יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. (יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. (כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. (כא) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה. (כב) וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

Shemot 4:20, 24-26שמות ד׳:כ׳, כ״ד-כ״ו

(כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. (כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. (כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. (כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

Shemot 18:2-7שמות י״ח:ב׳-ז׳

(ב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ. (ג) וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. (ד) וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה. (ה) וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים. (ו) וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. (ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה.

Bemidbar 12:1במדבר י״ב:א׳

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

Demetrius the Chronographer (cited by Eusebius, Praeparatio Evangelica 29)דמטריוס הכרונוגרף (מובא באבסביוס פרק כ״ט)

Demetrius described the slaying of the Egyptian, and the quarrel with him who gave information about the deceased man, in the same way as the writer of the Sacred Book. He says, however, that Moses fled into Midian, and there married Zipporah the daughter of Jothor, who was, as far as one may conjecture from the names, one of the descendants of Keturah, of the stock of Abraham, from Jexan who was the son of Abraham by Keturah: and from Jexan was born Dadan, and from Dadan Raguel, and from Raguel, Jothor, and Hobab: and from Jothor Zipporah, whom Moses married. The generations also agree; for Moses was seventh from Abraham, and Zipporah sixth. For Isaac, from whom Moses descended, was already married when Abraham at the age of a hundred and forty married Keturah, and begat by her a second son Isaar. Now he begat Isaac when he was a hundred years old; so that Isaar, from whom Zipporah derived her descent, was born forty-two years later than Isaac. There is therefore no inconsistency in Moses and Zipporah having lived at the same time. And they dwelt in the city Midian, which was called from one of the sons of Abraham. For it says that Abraham sent his sons towards the East to find a dwelling-place: for this reason also Aaron and Miriam said at Hazeroth that Moses had married an Ethiopian woman.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Yitro Amalek 1מכילתא יתרו עמלק א׳

ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה. רבי יהושע אומר, אחר שנפטרה ממנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שילוח, מה שלוח האמור להלן גט, אף כאן גט. ר' אלעזר המודעי אומר, מאחר שנפטרה ממנו במאמר, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים. באותה שעה נאמר לאהרן, לך לקראת משה. יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. א"ל משה היכן היית כל השנים הללו, אמר לו במדין. א"ל מה טף ונשים אלו עמך, אמר לו אשתי ובני. אמר לו, ולאן אתה מוליכם, אמר לו למצרים; א"ל על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. באותה שעה אמר לצפורה, לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר אחר שלוחיה. ואת שני בניה וגו' נכריה, ר' יהושע אומר, ארץ נכריה היתה לו ודאי. ר' אלעזר המודעי אומר, בארץ נכריה [נכר יה]. אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו השבע לי, וישבע לו, שנ' ויואל משה. אין אלה אלא לשון שבועה שנ' ויואל שאול את העם לאמר, וכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים. לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'.

Mekhilta DeRashbi Shemot 18:2מכילתא דרשב״י שמות י״ח:ב׳

ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שלוחיה - ר' יהושע אומר אחר שפטרה בדבר. ר' אלעזר המודעי אומר אחר שפטרה באגרת, נאמר כאן אחר שלוחיה ונאמר להלן וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו (דב' כד א), מה שילוח האמור להלן גט אף שילוח האמור כאן גט. אימתי שלחה בשעה שאמר לו המקום למשה לך והוציא את ישראל ממצרים לקח את אשתו ואת בניו והרכיבם על החמור אמר לו המקום לאהרן צא לקראת אחיך המדברה יצא לקראתו התחיל מגפפו ומנשקו. אמר לו משה אחי היכן היית כל השנים הללו. אמר לו במדין. אמר לו מה טיב אלו בני אדם שעמך אמר לו אשתי ובני הן. להיכן אתה מוליכן. אמר לו למצרים. אמר לו על הראשונים אנו מצטערין עכשיו אתה מביא לנו את האחרונים. מיד אמר לה חזרי לבית אביך. מיד נטלה את בניה וחזרה לה לבית אביה לכך נאמר אחר שלוחיה ואת שני בניה.

Bavli Bava Batra 109bבבלי בבא בתרא ק״ט:

אמר רבי אלעזר: לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס.

Bavli Sanhedrin 82aבבלי סנהדרין פ״ב.

ויאמר משה אל שפטי ישראל וגו' הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות, ואתה יושב ושותק? מה עשה - עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל, והלך אצל כזבי, אמר לה: השמיעי לי! - אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי: לא תשמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן. תפשה בבלוריתה, והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה - בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב (במדבר כ"ה) והמה בכים פתח אהל מועד. וכתיב וירא פנחס בן אלעזר מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה אמר לו אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו אמר לו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Shemot 2:21תרגום ירושלמי (יונתן) שמות ב׳:כ״א

Then, behold, Mosheh was willing to dwell with the man, and he gave Zipporah, the daughter of his son, to Mosheh.

וכד חכים רעואל דערק משה מן קדם פרעה טלק יתיה לגובא והות צפרה ברתיה דבריה מפרנסא יתיה בסיתרא בזמן עישרתי שנין ולסוף עישרתי שנין אפקיה מן גובא ועל משה בגו גינוניתא דרעואל והוה מודי ומצלי קדם ייי דעבד עימיה ניסין וגבורן ואיסתכי ית חוטרא דאיתבריאת ביני שימשתא וחקי(ין){ק} ומפרש עלה שמא רבא ויקירא דביה עתיד למיעבד ית תימהיא במצרים וביה עתיד למבזע ית ימאדסוף ולהנפקא מוי מן כיפא והוה דעיץ בגו גינוניתא ומן יד אושיט ידיה ונסביה הא בכין צבי משה למיתב עם גברא ויהב ית ציפורה ברת בריה למשה.

Divrei HaYamim LeMoshe Rabbeinu [Otzar HaMidrashim (Eisenstein p.359-360)]דברי הימים למשה רבינו [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ׳ 359-360]

וילך משה לארץ מדין וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות וגו' ויואל משה לשבת את האיש, א"ל רעואל מאין תבוא מה ארצך ומאיזה עם אתה? ויאמר לו אני משה, ויספר לו כל המוצאות אותו במצרים. אז אמר יתרו בלבו, זה האיש אשר שלח ידו בכתר המלך, ועתה אקחנו ואמסרהו ביד פרעה, ויצו לכלכלו בלחם צר ומים לחץ, וימצא חן בעיני צפורה בתו ותחמול עליו, ובכל יום ויום מעת לעת היתה מספקת לו לחם ומזון, וישב שם שבע שנים. ויהי מקץ שבע שנים אמרה צפורה לאביה, השבוי והאסור אשר השלכת לבור זה כמה ימים ושנים הלא תדרשנו, כי בכל יום צועק עליך לאלהיו והיה בך חטא, ויאמר לה יתרו, מי שמע כזאת אדם שלא אכל ושתה זה כמה שנים עודנו חי? הלכו לבית האסורים ומצאוהו עומד על [עמוד 360] רגליו ומתפלל לאלהיו, ויוציאוהו משם. בימים ההם צוה יתרו שיעבירו קול בכל ארצותיו שכל מי שיבא ויתלוש המטה הנטוע בגנו שיתן לו צפורה בתו לאשה, והיו באים מלכים ושרים גדולים וגבורים ולא יכלו לעקור המטה, ואחר שהוציא משה מבית הכלא היה מתהלך בגן וראה שם את המטה מוצב ארצה והוא של סנפרנון וחקוק עליו שם המפורש, וישם משה ידו על המטה ויעקרהו ממקומו במהרה ויהי למטה בכפו וישב לבית והמטה בידו, וכראות יתרו המטה ביד משה תמה מאד ויתן לו את צפורה בתו לאשה, ותלד בן ויקרא את שמו גרשום, ומשה בן ע"ז שנים בצאתו מבית הסוהר. צפורה הלכה בדרך הצדקניות שרה ורבקה רחל ולאה, ותלך בדרך ה' כאשר צוה עליה משה בעלה.

Midrash Tadshe 21מדרש תדשא פרק כ״א

ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים נשים כשרות, אלו הן הגר אסנת צפורה שפרה פועה בת פרעה רחב רות ויעל.

Yalkut Shimoni 168ילקוט שמעוני שמות קס״ח

ותלך צפורה בדרכי בית ישראל לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם.

Rasag Shemot 18:8-21רס״ג שמות י״ח:ח׳-כ״א

ולא נתכוון באמרו עתה ידעתי שלפני זמן זה לא ידע את א-להים, כי אילו היה כן אסור היה למשה רבנו להתחתן בזרעו. אך הכוונה בזה שלא ידע כי א-להים מעניש את העושק באותה מדה שבה עשק וקיפח.

Critique of the Writings of R. Saadia Gaon by R. Mubashir HaLevi p. 107השגות ר׳ מבשר הלוי על רס״ג עמ׳ 107

ומה שנמצא אצלו ירחמהו השם, בפרשת וישמע יתרו, אמרו: כשאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' לא נתכוון לאמור שלפני זמן זה לא ידע את א-להים יתעלה, כי אלמלי כך, לא הי' משה רשאי להתחתן בזרעו. אמר מבשר: אין הדבר כמו שחשב שאלמלא הי' יתרו יודע את השם, לא הי' השליח רשאי להתחתן בבתו, כי כבר ראינו שנביאים וחסידים התחתנו בבנות הגויים. וכבר התיר לנו השם יתעלה החיתון עם השבוי' אחרי שאנו מגיירים אותה. וזה מראה לך שהחשוב בנשואי אשה הוא לא היות אביה מאמין, אלא היות היא מאמינה, יודעת את אלקים ודתו.

Rashi Sanhedrin 82aרש״י סנהדרין פ״ב.

בת יתרו מי התירה לך משה קודם מתן תורה נשא וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 4:25אבן עזרא שמות פירוש ראשון ד׳:כ״ה

צור – דבר חד כמו חרבות צורים (יהושע ה':ב'), אף תשיב צור חרבו (תהלים פ"ט:מ"ד), הפוך. וזה וזה נכון. וחלילה להאמין כי משה הסכים עם צפורה, כדברי יחיד, שיהיה הבן האחד שלו וימול אותו, והשני לצפורה ולא ימול. ונביא לא יעשה כן, אף כי נביא הנביאים. אכן שלח השם מלאכו להזכירו במצות מילה, ויעזוב אשתו ובניו ולא יוליכם אל מצרים. וכן מצאנו שיתרו כי הביאם אליו אל מדבר סיני (שמות י"ח:ו'). וכן אמר הכתוב וישב ארצה מצרים (שמות ד':כ'), הוא לבדו. ושב לספר מה שאירע בדרך, כמו וילך חרנה (בראשית כ"ח:י').

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 28:1אבן עזרא שמות פירוש שני כ״ח:א׳

ואתה – בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה, על כן טעם הקרב אליך – וכבר רמזתי לך, למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון, שיהיו כהנים מכפרים על בני ישראל. ואין לדבר על משה אדונינו, כי בורח היה, ומי יתן לו עברית. ועוד, שטורח כל ישראל עליו ללמדם המצות, ולדין כל דבר קשה.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 12:1ר׳ יוסף בכור שור במדבר י״ב:א׳

ותדבר מרים ואהרון במשה – משפילא בלעז. לפי שנשים דברניות (בבלי ברכות מ"ח:), והחזיקה מרים בדבר יותר מאהרן, ולכך הקדימה לאהרון, ולכך לקתה היא לבסוף. על דבר {ה}אשה {ה}כושית אשר לקח – לפי הפשט: שהיו אומרים: וכי לא מצא משה אשה מבנות ישראל שיקח לו לאשה, שהלך לקחת לו מבנות הכושים שהם ערלים. וכי בשביל שהקב"ה מדבר עמו מתגאה, שאינו רוצה לישא אשה מבנות ישראל שבקש אשה במרחק. הלא גם בנו דבר – ונשאנו מישראל, ולא נתגאנו בכך. כי אשה כושית לקח – לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית, הגיד לך הכתוב כי בודאי אשה כושית לקח. ועל צפורה לא דברו, שלא היתה מישראל, כי אז אנוס היה מפני שהיה בורח, ולא יכול לבא במצרים בתוך בני ישראל. {הרק} אך – דרך הפסוק לדבר כך, לכפול דבריו, כמו המבלי אין קברים (שמות י"ד:י"א). וישמע ה' – ותבע עלבונו.

Ramah Sanhedrin 82aיד רמ״ה סנהדרין פ״ב. "א״ר חסדא"

ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו כו' באותה שעה הלך שבטו של שמעון אצל זמרי נשיאם אמרו לו הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק מה עשה עמד וקיבץ כ"ד אלף מישראל והן הן שמתו אח"כ במגפה ולמה קבצן כדי שיסייעוהו כנגד משה וסנהדרי שהיו דנין דיני נפשות והלך אצל כזבי והביאה אצל משה א"ל זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה לפי שהיא מדינית בת יתרו כהן מדין מי התירה לך נתעלמה הלכה ממנו שנאמרה לו בסיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו ואי משום דאמר ליה בת יתרו מי התירה לך הול"ל ליה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ולא אסרה תורה אלא מכאן ואילך אבל מי שהיה נשוי ועומד קודם מתן תורה לא נאסרה עליו.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 2:20ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות ב׳:כ׳

ויאמר (וג') ואיו וג' – ממשפחת אברהם היה (רעואל) כי מדין מבני קטורה אשר ממדותיו כלומר (ממדותיו) של אברהם ע"ה גמילת החסד והכנסת האורחים סימן לזרע אברהם גומלי חסדים.

Chizkuni Shemot 4:25חזקוני שמות ד׳:כ״ה

ותקח צפרה וגו'. על ידי החלשות שנפל על משה לא יכול למולו עד שנגלה הדבר לאשתו והיא מלתהו. צר אזמל חריף כמו חרבות צורים. ד"א צר לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה. ותגע לרגליו של הילד זו המילה, כמו לא עשה את רגליו. וצריך לסרס את המקרא ותקח צפורה צר ותגע הצר לרגליו של ילד ותכרות את ערלת בנה. ד"א השליכה המילה לרגליו של מלאך להיות במקום קרבן והועיל וכן מצינו בגדעון ומנוח שהקריבו קרבן לפני המלאך. ד"א לרגליו של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא. ותאמר אל משה כי חתן דמים אתה לי בשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך.

Tur Shemot 4:25טור שמות ד׳:כ״ה

ותאמר כי חתן דמים אתה לי – פירוש אמרה לנער על ידך היה חתני נהרג, ושוב שהרף ממנו אז אמרה מה שאמרתי חתן דמים לא על שפיכת דם בעלי אלא על המילה. ויש מפרשים שאמרה למשה חתן דמים אתה לי, לפי שאתה שנתחתנת בי לפי שאני מדינית ואיני ראויה לך, וכשראתה שהרף ממנו אז אמרה לא היה אלא על דבר המילה.

Tzeror Hamor Shemot 2:21צרור המור שמות ב׳:כ״א

ואמר ויואל משה לשבת את האיש. לפי שהיה האיש ההוא חכם מכל בני קדם. ולפי שהוא הכיר בחכמתו. רצה ברצון נפשו להתדבק אליו לראות חכמתו. ואולי ברוח קדשו הכיר בו שראוי לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן רצה לשבת אצלו להחזירו למוטב. ולפי שיתרו ג"כ הכיר בחכמת משה ומעלתו. ויתן את צפורה בתו המיותדת לו בענותנותה ובמעשיה.

HaMishtadel Bemidbar 12:1המשתדל במדבר י״ב:א׳

על אודת האשה הכושית אשר לקח – אולי חשבו לגאוה מה שלא לקח אשה מבנות ישראל, ועל צפורה לא היה אפשר לגנות אותו, כי במדין לא היה מוצא בת ישראל, אבל במדבר (אולי כי צפורה מתה) אין ספק שהיה מוצא בת ישראל שתנשא לו, אע"פ שהיה זקן, ואולי גם אהרן ומרים היו מבקשים לתת לו מבנותם, והוא לקח לו אשה כושית מאותם שהתחברו לישראל בעלותם ממצרים, וידוע כי מצרים קרובה לכוש, ויתכן שהיו מאנשי כוש מתגוררים במצרים, וראו את אשר עשה ה' בעבור ישראל, ונתחברו עמהם. והנה בהיותם מדברים בגנותו בבחינת הגאוה שהיה מיחסים לו, אמרו גם הדבור הזה הרק אך במשה וכו', ורוח הקדש העידה כי מה שעשה משה לא עשה מגאוה, כי היה ענו מאד; ובאמת אנו רואים שלא חלק שום גדולה לבניו, ואולי לכך לא רצה להתחתן עם בת ישראל, כדי שלא יוכלו בניו בעזרת קרוביהם להשתרר על הצבור.

Shadal Shemot 4:23שד״ל שמות ד׳:כ״ג

הנה אנכי הרג את בנך בכורך: יקשה כי הנה זאת היא האחרונה שבמכות, ומשה לא הזכירה לפרעה אלא לבסוף, ולמה יזכירה לו כאן? ואשר אני אחזה לי כי הנה משה אמר ליתרו (למעלה י"ח) ואראה העודם חיים, מוכח מזה שלא הגיד לו דבר משליחות ה', רק אמר כי נכסף לראות בית אביו, א"כ בהוליכו עמו את אשתו ואת בניו, שלא ידעו דבר מענין השליחות, אין ספק כי אשתו ובנו הגדול כשיראו, שילך לפני מלך מצרים לדבר לו לשלח את ישראל, יניאו את לבו ויעכבוהו מעשות שליחותו מיראתם שמא פרעה ימיתהו, וה' ידע זאת ורע בעיניו על שהוליך אשתו ובניו עמו, ובפרט כי משה כבר נפתה אחר עצת אשתו והיה שומע לעצתה יותר מן הראוי, כי איחר מילת בנו אחר עבור שמונת ימים, שאם היה בתוך שמונת ימים ללידתו, לא ייתכן שתצא אשתו עמו לדרך, א"כ נראה ששמע בקולה למול אותו בן י"ג שנה כמשפט הישמעאלים והמדינים; על כן אמר לו ה' כדבר הזה, למען יבין כי גם הוא, אם לא יעשה שליחותו, באופן שיהיה סיבה לעיכוב יציאת ישראל ממצרים, גם הוא כך יהיה ענשו, שיהרוג ה' את בנו בכורו, וכן היה, כי בהיותם במלון והיה רע בעיני ה' כי הולך הוא עם אשתו ובניו, ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, אומר אני, שהכוונה להמית את בנו בכורו הנזכר למעלה שתי פעמים; ואז אמר משה לצפורה שאירע להם זה על שאיחרו למול את בנם הקטון, ואז צפורה חשה ולא התמהמהה ומלה את ערלת בנה, לא הבן החולה הנרמז בכינוי המיתו ובכינוי ויפגשהו, שהוא היה הבן הגדול שכבר נימול, אלא מלה את הקטון שלא הגיע לי"ג שנה ולא מלוהו, ותגע לרגליו של משה ותאמר כנגד משה חתן דמים אתה לי, בעינך ולא בעיני בננו הגדול חולה, ואתה סיבת מיתתו, אולי חשבה כי טורח הדרך היה סיבת חליו; וכשראתה כי מיד רפה החולי ממנו, אמרה חתן דמים למולות. ולהיות כי עדיין קרובים היו למדין, חזרה צפורה עם בניה לבית אביה, ומשה הלך לבדו, וזה היה רצון האל, כדי שלא יהיה למשה מעכב לעשות שליחותו. וזה טעם אחר שלוחיה (למטה י"ח ב'), כי כאן שילח אותה והלכה אל בית אביה.

Shadal Bemidbar 12:1שד״ל במדבר י״ב:א׳

ותדבר מרים וגו' – היה נראה להם לגאוה שאינו רוצה להתחתן בעמו, ובתוך דבריהם אמרו גם כן: הרק אך במשה וכו'…