A Three Day Journey/1/he
"דרך שלשת ימים"?
הקדמה
בוגדנות א-לוקית?
בספר שמות ג':י"ז במעמד הסנא, ה' אמר למשה לאסוך את זקני ישראל ולהגיד להם על תוכניתו לגאול את בני ישראל משעבוד מצרים ולהביאם לארץ ישראל:
And I have said: I will bring you up out of the affliction of Egypt unto the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Perizzite, and the Hivite, and the Jebusite, unto a land flowing with milk and honey.
בפסוק הב, ה' ציווה את משה להמשיך בשליחותו ולדבר עם פרעה. הוא הכתיב לא מילה במילה מה עליו להגיד למלך. הקורא מצפה לשמוע "שלח את עמי!", במקום זאת, ה' אמר למשה לבקש מפרעה רשות להוביל את העם למדבר לחג בן שלושה ימים בלבד:
וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו י"י אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ.
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto the Lord our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'
And they shall hearken to thy voice. And thou shalt come, thou and the elders of Israel, unto the king of Egypt, and ye shall say unto him: The Lord, the God of the Hebrews, hath met with us. And now let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, that we may sacrifice to the Lord our God.
פסוקים אלו מעלים הרבה שאלות. מדוע ה' ציווה את משה לבקש מפרעה לאפשר לעם לצאת ממצרים להפסקה של שלושה ימים בלבד אם כוונתו האמתית הייתה לקחת את העם לארץ המובטחת לעד? אם זה היה ניסיון לרמות את פרעה? מדוע ה' היה בוחר בהונאה במקום להיות ישיר בנוגע למטרתו הסופית? מה היה קורה אם פרעה היה מסכים לבקשת שלושת הימים? האם פרעה ידע על התוכנית לעזוב לצמיתות? האם המצרים ידעו? האם כל בני ישראל ידעו?
משא ומתן מתמשך
שני פסוקים בהמשך מאשרים כי משה פעל על פי הוראותיו של ה' באופן מדויק. בספר שמות ה':ג' כאשר משה ואהרון נפגשו עם פרעה הם אמרו לו:
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַי"י אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.
And they said: 'The God of the Hebrews hath met with us. Let us go, we pray thee, three days' journey into the wilderness, and sacrifice unto the Lord our God; lest He fall upon us with pestilence, or with the sword.'
באופן דומה, בספר שמות ח':כ"ג, בעקבות המכה הרביעית, מכת ערוב, משה חזר על הבקשה:
דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַי"י אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.
We will go three days' journey into the wilderness, and sacrifice to the Lord our God, as He shall command us.'
In fact, Moshe's dialogue with Paroh throughout the entire set of Plagues appear to indicate that Paroh continued to believe that the Israelites were supposed to return to Egypt after their desert holiday. For this reason, even during the negotiations in Shemot 10:24 following the ninth plague of darkness, Paroh insists that the Israelites' livestock remain in Egypt to guarantee that their owners would come back after their holiday.
וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת י"י רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם.
And Pharaoh called unto Moses, and said: 'Go ye, serve the Lord; only let your flocks and your herds be stayed; let your little ones also go with you.'
This leads us to the ultimate question: When Paroh finally agreed to let the Israelites go after the Plague of the Firstborn, was he expelling them permanently (as the usages of the root גרש1 might imply) or merely granting them a temporary leave of absence for religious worship? Or, formulated alternatively, when Paroh chases after the Israelites in Shemot 14, is he doing so because they appeared to be vulnerable ("נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר") and he regretted expelling them ("וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה") or because he had expected that they would return ("כִּי בָרַח הָעָם")?
Gifts or Loans
The matter of the three day request is intertwined with the question of the nature of the gold and silver vessels the Egyptians gave the Israelites – see Reparations and Despoiling Egypt. Did the Egyptians intend them as loans, anticipating that the Israelites would be returning, or as outright gifts knowing full well that the Israelites were leaving for good?
In Exegetical Approaches, we will explore the relationship between the various expectations of Paroh, the Egyptians, and the Israelites.
