Shabbat Table Topics – Parashat Bechukotai/0/he
נושאים לשולחן שבת – פרשת בחקתי
מה מביא לסליחה?
האם וידוי ותשובה בהכרח מביאים כפרה?
בקללות של ויקרא כ"ו, התורה מתארת איך, לאחר העונש הראשוני שיבוא על עם ישראל, הם יתוודו על חטאיהם. אולם באופן מפתיע, התורה מתארת כיצד לאחר הוידוי ה' לא יסלח לעם, אלא יכפיל את העונש! מדוע דוחה אלוהים את תשובת העם?
- בעוד שבעל עקידת יצחק מציע שתשובת העם לא הייתה כנה, אבן עזרא טוען כי הטקסט לא באמת מתכוון שאלוהים מכפיל את העונש. האם פרשנויות מחודשות אלה תואמות את המשמעות הפשוטה של הפסוקים? אלו הוכחות ניתן להביא לכל אחת מהעמדות? מה הופך תשובה לכנה או לא כנה?
- ר 'אברהם סבע מעדיף לשמור על קריאה מילולית של הטקסט, והוא טוען שההנחת היסוד לפיה תשובה תמיד מגנה מפני עונש היא פשוט שגויה. האם לדעתך הטענה הזו מטרידה תיאולוגית? למה? להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?
Do confession and repentance necessarily bring atonement in their wake? בקללות של ויקרא כ"ו, the Torah describes how, after an initial punishment, the people will confess their sins. Surprisingly, however, the text tells us that this will lead not to forgiveness, but to redoubled punishment! How is it that Hashem rejects the nation's repentance?
- בעוד שבעל עקדת יצחק suggests that the people's repentance was not sincere, אבן עזרא asserts that the text does not really mean that Hashem continued to punish them. Do these reinterpretations conform to the simple meaning of the verses? What support can you bring for either position? What marks repentance as sincere or insincere?
- ר' אברהם סבע prefers to maintain the literal reading of the text, and he claims that the assumption that repentance must avert punishment is simply wrong. Do you find this claim theologically troubling? למה? להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?
פרשנות אוטוביוגרפית
בנסיון לקבוע מתי נבוא הנבואה שהעם יתוודה על חטאיו אך בכל זאת ייענש עוד יותר, ר 'אברהם סבע מסתכל על זמנו. יהודי קסטיליה, שחיה בתחילה בגלות כמו תמלוגים, גורש לפורטוגל ומשם שוב לארצות ערב הסובבות. יהודים אלה היו אנשים צדיקים שהודו על עוולותיהם פעמים רבות אך בכל זאת סבלו ברציפות. להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?
n trying to determine when the prophecy that the people will confess their sins but nonetheless be further punished was fulfilled, ר' אברהם סבע looks to his own time. יהודי קסטיליה, who had initially lived in exile like royalty, were expelled to Portugal and from there again to surrounding Arab lands. These Jews were righteous people, who had confessed their wrongdoings numerous times, but nevertheless continuously suffered. להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?
I butnonetheless be further punished was fulfilled, ר' אברהם סבע looks to his own time. יהודי קסטיליה, who had initially lived in exile like royalty, were expelled to Portugal and from there again to surrounding Arab lands. These Jews were righteous people, who had confessed their wrongdoings numerous times, but nevertheless continuously suffered. להרחבה, ראו תשובה שאינה מתקבלת?n trying to determine when the prophecy that the people will confess their sins
Can you think of other cases where commentators read the events of their own eras back into Tanakh?
הנה כמה דוגמאות נוספות:
- ר' חסדאי קרשקש understands the Egyptian bondage as being afflictions of love. He thereby attempts to comfort the oppressed of his own time by telling them that their exile, too, stemmed from love, and not, as contemporary Christians claimed, from punishment. ראו מטרות שעבוד מצרים.
- ר"א סבע reads Esther's being forcibly taken to the King's palace in light of the forced conversions of Portuguese Jewry in his own time.1 ראו יחסי אסתר ואחשורוש.
- מ"ד קאסוטו portrays Yitro as a diplomatic leader coming to visit Moshe so as to recognize the new people which had just emerged from slavery and joined the league of nations. In this reading, he was likely influenced by events of his own day – the establishment of the State of Israel and the hope that it would similarly gain recognition from surrounding countries. ראו ביקורו של יתרו – מטרתו ומשמעותו.
- Many medieval Spanish exegetes, themselves courtier Jews on good terms with their monarchs, read such relationships back into Megillat Esther, portraying Achashverosh as a positive figure with a favorable view of the Jewish people. ראו תדהמת אחשורוש וכעסו.
ענישה לא מידתית?
נראה כי הצדק מכתיב כי אנשים לעולם לא צריכים לקבל עונש גדול יותר מהמגיע להם. אולם, ויקרא כ"ו מדגיש מספר פעמים שאם בני ישראל ימשיכו לחטוא, הם יקבלו עונש פי-שבעה, כלומר שבע פעמים יותר ממה שפשעיהם מצדיקים.
- To solve this theological problem, several commentators attempt to reread the text, suggesting either that the nation's sin in the verses is more egregious than it appears, justifying the "seven-fold" punishment,2 or that the punishment described is really less harsh than assumed.3 How might either option work with the simple sense of the text? ראו "שבע על חטאתיכם".
- כלי יקר, לעומת זאת, suggests that sometimes, as punishment for sin, Hashem leaves the world to chance. Under such circumstances one might indeed suffer more than deserved. How might this approach be understanding the phrase "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי... וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי"?
- Are there any circumstances in which it might actually be fair to inflict a harsher punishment than deserved? If doing so will prevent future crimes from taking place, is it justified?
עוד...
לעוד נושאים בפרשה, ראו: רשימת נושאים – פרשת בחקתי.
