Eliyahu at Chorev/1/he
אליהו בחורב
הקדמה
הנביא במשבר
מלכים א י"ח מסתיים בניצחונו של אליהו על נביאי הבעל בהר הכרמל. הקורא מצפה שאליהו ישמח על הצלחתו להחזיר את העם בתשובה, אך עם זאת, במלכים א' י"ט, אליהו מיואש לחלוטין. בזמן שהוא בורח מהמלכה איזבל, הוא מבקש שה' ייקח את חייו. הוא פונה אליו ומתלונן על כך שבני ישראל נטשו את בריתו:
מלכים א י"ח ends with Eliyahu's victory over the Baal prophets at Mt. Carmel. The reader expects Eliyahu to be jubilant at his success at bringing the people back to God. Yet, in מלכים א' י"ט, Eliyahu is a portrait of despair. As he flees from the queen, he requests that Hashem take his life. He turns to Hashem and complains that the Children of Israel have forsaken His covenant:
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי"י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
תלונה זו מעוררת תהייה, בהתחשב בכך שהמילים האחרונות שאמר העם היו "י"י הוּא הָאֱלֹהִים". מהיכן באה תלונה זו? האם ישנן עדויות בטקסט לכך שהעם חזר לעבודת האלילים בין שני הפרקים הללו? בלי קשר, מה הכוונה העומדת מאחורי דבריו של אליהו? האם הוא פשוט פרק את תסכולו מול ה', או שיש שטרוניה זו גם בקשה מרומזת מהקב"ה לפעול? אם האחרון, מהו הדבר שאותו אליהו מבקש מה' לעשות?
Considering that the last words said by the people were, "י"י הוּא הָאֱלֹהִים", one wonders from where this complaint is coming. Is there any evidence in the text that the nation had reverted to idolatry between the last chapter and this one? Regardless, what is the intent behind Eliyahu's words? Is he simply venting his frustration to Hashem, or is there some implied request in his rant? If the latter, what is it that Eliyahu is asking Hashem to do?
ההתגלות
בתגובה לדברי אליהו, ה' נגלה אל הנביא בהר סיני:
In response to Eliyahu's words, Hashem reveals Himself to the prophet:
(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי י"י וְהִנֵּה י"י עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי י"י לֹא בָרוּחַ י"י וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ י"י. (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ י"י וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
מהי המשמעות של התגלות זו? מה מייצגות הרוח, רעידת האדמה והאש? מדוע מודגש כי ה' לא מצוי בכוחות הטבע הללו, ומה ניתן ללמוד מהניגוד שלהם ל"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"? לבסוף, כיצד התגלות זו עונה לדבריו של אליהו? האם ה' מסכים או לא מסכים איתו?
What is the meaning of this revelation? What do the wind, earthquake, and fire all represent? Why is it emphasized that Hashem was not found in these forces of nature, and what is to be learned from the contrast to the "קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"? Finally, how does this revelation constitute a response to Eliyahu? Is Hashem agreeing or disagreeing with him?
"קַנֹּא קִנֵּאתִי" – פעם נוספת
באופן מפתיע, לאחר ההתגלות, ה' ואליהו מנהלים בדיוק את אותה שיחה שניהלו בעבר. ה' חוזר על שאלתו, "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" ואליהו מגיב, כמו קודם, "קַנֹּא קִנֵּאתִי". מדוע השניים חוזרים על עצמם? **כיצד כל תגובה היא תגובה לגילוי והמסר שהשם ניסה לבטא דרכו?**
Somewhat surprisingly, after Hashem's revelation, He and Eliyahu have exactly the same conversation that they had previously. Hashem repeats, "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" and Eliyahu responds, as before, "קַנֹּא קִנֵּאתִי". Why are the two repeating themselves? How is each response a reaction to the revelation and the message that Hashem was trying to express through it?\
לאחר שיחה ראשונית זו, ה' מנחה את אליהו למשוח 3 אנשים שונים: חזאל למלך על ארם, יהוא למלך על ישראל, ואלישע להיות הנביא הבא. הוא מוסיף כי ביחד, השלושה הללו ישמידו כמעט את כל ישראל, וישאירו בחיים רק מעט צדיקים אשר לא סגדו לעבודה זרה. כיצד הוראות אלו קשורות לדיון הקודם בין אליהו לה'? האם הן מספקות הסבר להתגלות,1 או שהן בגדר תגובה נפרדת לתלונתו של אליהו?
After this initial conversation, Hashem conveys a triple directive to Eliyahu that he should anoint: Chazael as king over Aram, Yehu as king in Israel, and Elisha to be the next prophet. He adds that, together, these three will decimate Israel, leaving alive just the righteous remnant which had not worshiped idolatry. How do these commands relate to the earlier discussion between Eliyahu and Hashem? Do they provide an explanation for the revelation,2 or are they a separate response to Eliyahu's complaint?
שאלות נוספות
- חורב – האם יש משמעות לעובדה שההתגלות מתרחשת בסיני? האם אליהו הלך לשם מיוזמתו, או שה' הוא זה שהוביל אותו לשם? אם אכן היה זה ה', מדוע הוא פותח את שיחתו בשאלה "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ"?
- חורב – Is there any significance to the fact that the revelation occurs in Sinai? Did Eliyahu head there of his own initiative, or did Hashem lead him there? If the latter, why does Hashem open his conversation with the question, "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ"?
- הקבלות למשה בהר סיני – לסיפור שלנו הרבה במשותף עם התגלותו של ה' בפני משה בסיני בעקבות חטא העגל. שני האירועים מגיעים לאחר התגלות לכלל העם אשר נראה כי היא אינה מספיקה בכדי למנוע מן העם לפנות בחזרה לעבודה הזרה. בשני המקרים זה מוביל את הנביא לבקש מה' למות. כמו כן בשניהם יש תקופה של ארבעים יום ללא אוכל, התגלות וכיסוי פנים.3 מה המשמעות של ההקבלות הללו?
- הקבלות למשה בהר סיני – Our story shares much in common with Hashem's revelation to Moshe at Sinai in the aftermath of the Sin of the Golden Calf. Both events follow a national revelation which appears insufficient to keep the nation from reverting to idolatry, leading the prophet to approach Hashem and request death. In both, there is a forty day period without food, revelation, and covering of the face.4 What is the significance of these parallels?
- ביצוע המשימה – אף על פי שהשם מוסר שלוש משימות, אליהו ממלא רק אחת מהן –מינויו של אלישע. חזאל ויהוא נמשחים על ידי אלישע, רק לאחר מותו של אליהו. מדוע אליהו לא ממלא את המשימות שהוטלו עליו?
- ביצוע המשימה – Though Hashem entrusts Eliyahu with three tasks, he fulfills only one of them, the appointment of Elisha. חזאל ויהוא נמשחים על ידי אלישע, רק לאחר מותו של אליהו. Why does Eliyahu not fulfill the mission assigned to him?
