Eliyahu at Chorev/1/he
אליהו בחורב
הקדמה
הנביא במשבר
מלכים א י"ח מסתיים בניצחונו של אליהו על נביאי הבעל בהר הכרמל. הקורא מצפה שאליהו ישמח על הצלחתו בהחזרת העם בתשובה, אך באופן מפתיע, במלכים א' י"ט, אליהו דווקא מיואש לחלוטין. בזמן שהוא בורח מהמלכה איזבל, הוא מבקש מה' שייטול את נפשו. בהמשך, הוא פונה אל הקב"ה ומתלונן על כך שבני ישראל נטשו את בריתו:
וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַי"י אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.
תלונה זו מעוררת תהייה, בהתחשב בכך שהמילים האחרונות שאמר העם בהר הכרמל היו "י"י הוּא הָאֱלֹהִים". מהיכן באה תלונה זו? האם ישנן עדויות בטקסט לכך שהעם חזר לעבודת האלילים בין שני הפרקים הללו? מלבד זאת, מהי הכוונה העומדת מאחורי דבריו של אליהו? האם הוא פשוט פורק את תסכולו מול ה', או שיש בטרוניה זו גם בקשה מרומזת מהקב"ה לפעול? אם זהו אינו רק תסכול, מהו הדבר שאותו אליהו מבקש מה' לעשות?
ההתגלות
בתגובה לדברי אליהו, ה' נגלה אל הנביא בהר סיני:
(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי י"י וְהִנֵּה י"י עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי י"י לֹא בָרוּחַ י"י וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ י"י. (יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ י"י וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
מהי המשמעות של התגלות זו? מה מייצגים הרעש, הרוח, והאש? מדוע מודגש כי ה' לא מצוי בכוחות הטבע הללו, ומה ניתן ללמוד מהניגוד שלהם ל"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"? לבסוף, כיצד התגלות זו עונה לדבריו של אליהו? האם ה' מסכים או לא מסכים איתו?
"קַנֹּא קִנֵּאתִי" – פעם נוספת
באופן מפתיע, לאחר ההתגלות, ה' ואליהו חוזרים על בדיוק אותה שיחה שניהלו בעבר. ה' חוזר על שאלתו, "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" ואליהו מגיב, כמו קודם, "קַנֹּא קִנֵּאתִי". מדוע השניים חוזרים על עצמם? כיצד מה שאומר כל אחד מהצדדים מהווה תגובה להתגלות ולמסר שה' ניסה לבטא באמצעותה?
לאחר שיחה ראשונית זו, ה' מנחה את אליהו למשוח שלושה אנשים שונים: חזאל למלך על ארם, יהוא למלך על ישראל, ואלישע להיות הנביא הבא. הוא מוסיף כי ביחד, השלושה הללו ישמידו כמעט את כל ישראל, וישאירו בחיים רק מעט צדיקים אשר לא סגדו לאלילי עבודה זרה. כיצד הוראות אלו קשורות לדיון הקודם בין אליהו להקב"ה? האם הן מספקות הסבר להתגלות,1 או שהן בגדר תגובה נפרדת לתלונתו של אליהו?
שאלות נוספות
- חורב – האם יש משמעות לעובדה שההתגלות מתרחשת בסיני? האם אליהו הלך לשם מיוזמתו, או שה' הוא זה שהוביל אותו? אם אכן היה זה הקב"ה שהניעו לשם, מדוע הוא פותח את שיחתו בשאלה "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ"?
- הקבלות למשה בהר סיני – לסיפור שלנו יש הרבה במשותף עם התגלותו של ה' למשה בסיני לאחר חטא העגל. שני האירועים מגיעים לאחר התגלות לכלל העם אשר אינה מספיקה בכדי למנוע מן העם לחזור לסורו ולעבוד עבודה זרה; בשני המקרים זה מוביל את הנביא לשאול נפשו למות; וכמו כן שני הנביאים מכסים את פניהם, מעבירים תקופה של ארבעים יום ללא אוכל, וכמובן חווים התגלות על הר סיני.2 מה המשמעות של כל ההקבלות הללו?
- ביצוע המשימה – אף על פי שה' מוסר לאליהו שלוש משימות, אליהו ממלא רק אחת מהן – מינויו של אלישע. חזאל ויהוא נמשחים על ידי אלישע, רק לאחר מותו של אליהו. מדוע אליהו לא ממלא את כל המשימות שהוטלו עליו?
