Commentators:Rashi Leipzig 1/Bemidbar 20

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר כ' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.

(ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.

(ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'.

(ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.

(ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת.

(ו) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם.

(ז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.

(ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.

(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.

(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.

(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.

(יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם.

(יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כׇּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.

(טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ.

(טז) וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ.

(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.

(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ.

(יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה.

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה.

(כא) וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו.

(כב) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל הָעֵדָה הֹר הָהָר.

(כג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר.

(כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה.

(כה) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר.

(כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם.

(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כׇּל הָעֵדָה.

(כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמׇת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.

(כט) וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} כל העדה – כל עדה השלימה שכבר מתו מתי מדבר ואילו פירשו לחיים. ת', וישב העם בקדש – זו היא חזרה לקדש ואותה חנייה אירעה בחדש הראשון שנינו בסדר עולם והימים אש' הלכנו מק' ברנ' וגו' תשע עשרה שנה עשו בקדש, תשע עשרה שנה חוזרין ומטרפין חזרו לקדש, זהו שנ' ותשבו בקדש ימ' רב' כימים אש' ישבתם, כמה אשר ישבתם בכלם ישבתם בקדש לבד, חציים לקדש חציים לכלם. ת'. ר'ש'. ותמת שם מרים – למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרה אדומה לומ' לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת. ותמת שם מרים – אף היא בנשיקה מתה ומפני מה לא נאמ' על פי י"י שאינו דרך כבוד של מעלה, ובאהרן נאמ' על פי י"י באלה מסעי {במדבר ל"ג:ל"ח}.

{ב} ולא היה מים לעדה – מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים.

{ג} ולו גוענו – הלואי גוענו. בגוע אחינו – במיתת אחינו בדבר שמיתת צמא מגונה ממנה. בגוַע – שם דבר הוא,  במיתת אחינו, (בדבר שמית') ולא יתכן לפרשו כשמתו אחינו, שאם כן היה לו לינקד בגְוֹעַ.

{ח} ואת בעירם – מכאן שחס הכת' על ממון ישר'.

{י} ויקהילו, וגו' – זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה. המן הסלע הזה – לפי שלא היו מכירין בו לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק, והיו ישר' או' מה לכם מאיזה סלע תוציאו לכך אמ' להם המורים, סרבנים, שוטים לשון יוני, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה, שלא נצטוינו עליו נוציא לכם.

{יא} פעמים – לפי שבראשונה לא הוציא אלא טפים, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע והם דברו לסלע אחר ולא הוציא אמרו שמא צריך הוא להכות כבראשנה שנ' והכית בצור {שמות י"ז:ו'}, ונזדמן להם אותו סלע והכוהו. ועל זה אמ' דוד הן הכה בצור ויזובו מים – כזב שהוא נוטף טיפין אמרו לו בן עמרם המים הללו ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמיים ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדו שנ' ונחלים ישטופו. ת'. ת' ר'ש'.

{יב} להקדישני – שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העד' ואומ' מה סלע זה שאינו מדבר ושומע ו[אינו] צריך לפרנסה, מקיים דברו של מקום, קל וחומר אנו. לכן לא תביאו – בשבועה, נשבע בקפיצה כדי שלא ירבו בתפילה על כך. לכן נשבעתי לבית עלי {שמואל א ג':י"ד}. יען לא האמנתם – גילה הק' שאילולי מפני זה חטא בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו כך היה עון משה ואהרן. והלא הצאן ובקר ישחט להם {במדבר י"א:כ"ב} קשה מזו, אלא לפי שבסתר חיסך עליו הכת' וכאן שבמעמד כל ישר' לא חיסך עליו הכת' מפני קידוש השם.

{יג} המה מי מריבה – הם הנזכרים במקום אחר, ראה מה כת' ויבאו אל עין משפט היא קדש עין משפטו של משה מקדם היה מתוקן שיענש על המים ת'ר'ש'. את אילו ראו איצטגניני פרעה שמושיען של ישרא' לוקה במים, לכך גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו {שמות א':כ"ב}. ויקדש בם – שמתו משה ואהרן על ידם. שכשהק'ב'ה' עושה דין במקודשיו הוא יראוי ומתקדש על הבריות וכן הוא אומ' נורא אלקים ממקודשיך {תהלים ס"ח:ל"ו} וכן הוא אומ' בקרובי אקדש {ויקרא י':ג'}.

{יד} אחיך ישר' – מה ראה להזכיר לו [כאן] אחוה אלא אמ' לו אחים אנחנו בני אברהם, שנ' לו כי גר יהיה זרעך {בראשית ט"ו:י"ג} ועל שנינו היה אותו החוב לפרוע. אתה ידעת את כל התלאה – לפיכך פירש אביכם מעל אבינו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו {בראשית ל"ו:ו'}, מפני השטר חוב המוטל עליהם והטילו על יעקב.

{טו} וירעו לנו – סבלנו צרות רבות. ולאבותינו – מכאן שהאבות מצטערין בקבר כשפורענות בא על ישר'.

{טז}  וישמע קולנו – בברכה שברכנו אבינו הקול קול יעקב {בראשית כ"ז:כ"ב} שאנו צועקין ונענין. מלאך[1]מכאן שהנביאים קרויין מלאכים, ואו' ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים {דברי הימים ב ל"ו:ט"ז}.

{יז} נעברה[2] בארצך – אין לך לעורר על הירושה של ארץ ישר' כשם [שלא] פרעתה את החוב עשה לנו עזרת מעט לעבור דרך ארצך. לא[3] נשתה מי באר – מי בורות היה צריך לומ', אלא כך אמ' משה אף על פי שיש בידינו מן לאכול וב(גד)[אר] לשתות לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים לההנותכם. מכאן לאכסנאי שיש בידו מה לאכול יקנה מן החנו[ו]ני כדי לההנות את אושפיזו. דרך המלך נלך – אנו חוסמין את בהמותינו ולא יטו לכאן ולכאן לאכול. [4]לא נטה ימין ושמאל – זו קשה מכלם שאמרו לו בכל סביבותינו יש לנו רשות להרוג ולבוז, אבל בגבולך לא נטה ימין ושמאל.

{יח} פן בחרב אצא לקראתך – אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם ואומ' ונצעק[5] וישמע קולנו {במדבר כ':ט"ז}, ואני אצא עליכם במה שהורישני אבי ועל חרבך תחיה {בראשית כ"ז:מ'}.

{יט} רק אין דבר – [אין] שום דבר מזיקך.

{כ} וביד חזקה – בהבטחת זקנו, והידים ידי עשו {בראשית כ"ז:כ"ב}.

{כב} כל העדה – כולן שלימים ועומדים ליכנס לארץ, שלא היה בהם אחד מאותן שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר, ואילו מאותן שכת' בהם חיים כלכם היום {דברים ד':ד'}. הר ההר – הר על גבי הר, כתפוח קטן על גבי תפוח גדול וא'ע'פ' שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים שלשה נשארו בהם הר סיני לתורה, והר נבו לקבורת משה, והר ההר לקבורת אהרן.

{כג} על גבול ארץ אדום – מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה. וכן הנביא או' ליהושפט בהתחברך לרשע[6] פרץ [י"י] את מעשיך {דברי הימים ב כ':ל"ז}.

{כד} יאסף אהרן – מודיעים לצדיקים יום מיתתן כדי שיורישו כתריהם לבניהם. אשר נתתי לבני ישר' – א' משה רבוני הנח לו אצל בני גד ובני ראובן אמ' לו אשר נתתי מיתתו מעכבת מתנת הארץ, רצונך שלא ימות ולא יכנסו לארץ. ת'ר'ש'.

{כה} קח את אהרן – בדברים של ניחומים אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבניך מה שאין אני זכאי לכך.

{כו} את בגדיו – בגדי כהונה גדולה הלבישוהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו, אמ' לו הכנס למערה נכנס, ראה מטה מוצעת ונר דלוק, אמ' לו עלה למטה ועלה, פשוט ידך ופשט, קמוץ את פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם מיד חימד משה לאותה מיתה, וזהו שנ' לו כאשר מת אהרן אחיך {דברים ל"ב:נ'}, מיתה שנתאויתה לה. ובמילואים כת' קח את אהר' וא' בניו, להודיעך בלשון שקירבו לכהונה בו בלשון אמ' לו לעלות להר. ת'ר'ש'.

{כז} ויעש משה – א'ע'פ' שהדבר קשה לו לא עכב.

{כט} ויראו כל העדה – כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד, אמרו היכן אהרן, אמ' [להם] מת, אמרו איפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה שלט בו מלאך המות. בקש משה רחמים והראוהו להם מלאכי השרת מוטל במטה ראו והאמינו. כל בית ישר' – הנ האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו. כי גוע[7]שהמתרגם דהא מית טועה הוא אלא אם כן מתרגם ויראו וא[י]תחזיאו, כל כנשתא, שלא אמרו רבותינו כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד וכדר' אבהו {בבלי ראש השנה ג'.} [8]אל תקרֵי ויראו אלא ויֵירָאו ועל לשון זה נופל לשון דהא לפי נתינת טעם למה שלמעלה הימנו, למה וייראו לפי שהרי מת אהרן, אבל לתרגום וחזו כל כנישתא אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר שהוא מגיזרת שימוש אי שמצינו אם משמש בלשון אשר כמו [9]אם מדוע לא תקצר רוחי {איוב כ"א:ד'} והרבה מפורש' מזה אם חרוצים ימיו {איוב י"ד:ה'}.

הערות