Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 20

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות כ' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר.

(ב) אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי.

(ג) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכׇל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.

(ד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעׇבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.

(ה) וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי.

(ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

(ז) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.

(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל מְלַאכְתֶּךָ.

(ט) וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כׇל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

(י) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

(יא) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

(יב) לֹא תִּרְצַח לֹא תִּנְאָף לֹא תִּגְנֹב לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.

(יג) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

(יד) וְכׇל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק.

(טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת.

(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ.

(יז) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים.

(יח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.

(יט) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.

(כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.

(כא) וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ.

(כב) וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} וידבר אלהים – אין אלהים אלא דיין לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהן פורענות, יכול אף עשרת הדברות כן, ת'ל' וידבר אלהים, דיין ליפרע. את כל הדברים האלה – מלמד שאמ' הק' עשרת הדברות בדבור אחד מה שאי איפשר לאדם לומ' כן, אם כן מה ת'ל' עוד אנכי ולא יהיה לך, שחזר ופירש כל דבור ודבור בפני עצמו. לאמר – מלמד שהיו עונין על הין הין ועל לאו לאו.

{ב} אשר הוצאתיך מארץ מצרים – כדיי היא ההוצאה שתהו משועבדים, ד'א' לפי שנגלה בים כגבור במלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים שנ' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר {שמות כ"ד:י'}, זו היתה לפניו בשעת השיעבוד, וכעצם השמים {שמות כ"ד:י'} משנגאלו הואיל ואני משתנה במראית אל תאמרו שתי רשויו' הן אנכי הוא אשר הוצאתיך מארץ מצר' ועל הים, ד'א' לפי שהיו שומעין קולות הרבה שנ' את הקולות {שמות כ':י"ד}, קולות מארבע רוחות באין מן השמים ומן הארץ אל תאמרו רשויות הרבה הן, ולמה אמ' בלשון יחיד אלהיך ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל, וזהו שאמ' למה י"י יחרה אפך בעמך {שמות ל"ב:י"א}, לא להם צויתה לא יהיה לכם אלהים אחרים, אלא לי לבדי. מבית עבדים – מבית פרעה שהייתם עבדים לו, או אינו [או'] אלא מבית עבדיו, שהיו עבדים לעבדים, ת'ל' ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים {דברים ז':ח'}, אמור מעתה עבדים למלך ולא עבדים לעבדים. לא יהיה לך – למה נאמר לפי שנ' לא תעשה לך {שמות כ':ג'}, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מניין שלא יקיים, ת'ל' לא יהיה לך. אלהים אחרים – שאינן אלוהות אלא אחרים עשאום אלהים עליהם, ולא יתכן לפרש אלהים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי למעלה לקראותם אלוהות אצלו, ד'א' אלהי' אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואין עונין אותם ודומה כאילו הוא אחר שאינו מכירו מעולם, ומדרש למה קראן אלהים, א'ר' יוסי שלא ליתן פתחון פה לאומות אילו נקראו בשמו היה בהן צורך.[1] על פני – כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על ע'ז' אלא לאותו הדור.

{ג} פסל – על שם שנפסל. כל תמונת דבר אשר בשמים, וגו'.

{ד} אל קנא – מקנא ליפרע ואיני עובר על מידתי למחול על ע'ז', וכל לשון קנאה אנפרנמנט בלעז נותן לב ליפרע. לשנאי – כתרגומ' כשאוחזין מעשה אבותיהן.

{ה} ונוצר חסד – שאדם עושה לשלם שכר עד אלפים דור  נמצאת מדה טובה [יתירה] (מרובה) על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים.

{ו} לשוא – חנם, להבל,[2] ואיזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע, על העמוד של אבן שהוא של זהב.[3] {ז} זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, וכן מחלליה מות יומת {שמות ל"א:י"ד} וביום השבת שני כבשים {במדבר כ"ח:ט'}, וכן לא תלבש שעטנז {דברים כ"ב:י"א} גדילים תעשה לך {דברים כ"ב:י"ב} וכן ערות אשת אחיך {ויקרא י"ח:ט"ז}, יבמה יבא עליה {דברים כ"ה:ה'}, הוא שנ' אחת דבר אלהים שתים זו שמענו {תהלים ס"ב:י"ב}. זָכור לשון פַעוֹל הוא, כמו אָכֹל ושתֹה {ישעיהו כ"ב:י"ג} הלוך ובָכֹה {שמואל ב ג':ט"ז}, וכך פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת.

{ח} ועשית כל מלאכתך – כשתהא שבת יהי בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה שלא תהרהר אחר מלאכה.

{ט} אתה, בנך ובתך – אילו קטנים, או אינו אלא גדולים אמרתה הרי כבר מוזהרין הן אלא לא בא (הכת') אלא להזהיר הגדולים על שביתת הקטנים, וזו היא ששנינו קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליהם {בבלי שבת קכ"א.}.

{י} וינח ביום השביעי – כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם שמלאכתו בעמל וביגיעה שיהא נח בשבת. ברך ויקדשהו – ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו.

{יא} למען יאריכון ימיך – אם תכבד יאריכון ימיך, ואם לאו יקצרון שדברי תורה נוטריקון הן נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין.

{יב} לא תנאף – אין ניאוף אלא באשת איש, שנ' מות יומת הנואף והנואפת {ויקרא כ':י'}, ואו' האשה המנאפת תחת א[י]שה וגו' {יחזקאל ט"ז:ל"ב}. לא תגנוב – בגונב נפשות הכת' מדבר לא תגנובו {ויקרא י"ט:י"א} בגונב ממון, או אינו אלא זה בגונב ממון ולהלן בגונב נפשות, אמרת דבר למד מעניינו, לא תרצח לא תנאף מיתת בית דין אף לא תגנוב דבר שחייבין עליו מיתת בית דין.

{יד} וכל העם רואים – מלמד שלא היה בהם אחד סומא, ומניין שלא היה בהם אלם תל' לו' ויענו כל העם {שמות י"ט:ח'}, ומנין שלא היה בהם חרש, ת'ל' נעשה ונשמ' {שמות כ"ד:ז'}. רואים את הקולות – רואין את הנשמע שאי איפשר לראות במקום אחר. את הקולות – היוצאין מפי הגבורה. וינועו – אין נוע אלא זיע. ויעמדו מרחוק – היו נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל, כאורך מחניהם, ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירן שנ' מלאכי צבאות ידודון ידוד' {תהלים ס"ח:י"ג}.

{טז} לבעבור נסות אתכם – לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם. נסות – לשון הרמה וגדולה כמו הרימו נס {ישעיהו ס"ב:י'}, ארים נסי {ישעיהו מ"ט:כ"ב}, כנס על הגבעה {ישעיהו ל':י"ז}, שהוא זקוף. ובעבור תהיה יראתו – על ידי שראיתם אותו יראוי ומאויים תדעו כי אין זולתו ותראו מפניו.

{יז} נגש אל הערפל – לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל שנ' וההר בער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל {דברים ד':י"א}, ערפל הוא עב הענן שא' לו הנה אנכי בא אל' בעב הענן {שמות י"ט:ט'}.

{יח} כה תאמר – בלשון הזה. אתם ראיתם – הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים מ[ש](ס)יחין לו שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין. כי מן השמי' דברתי – וכת' אחד אומר וירד י"י על הר סיני, בא הכת' השלישי והכריע ביניהם מן השמים השמיעך את קולו ועל הא' הראך את אשו {דברים ד':ל"ו} כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ, דב' אח' הרכין שמים ושמי שמים והציען על ההר, וכן הוא אומ' ויט שמים וירד {תהלים י"ח:י'}.

{יט} לא תעשון אתי – לא תעשון דמות שמשיי המשמשין לפני במרום. את' אלהי כסף – את' אלהי כסף בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהו של כסף שאם שיניתם לעשותן של כסף הרי הן לפניי כאלוהות. ואלהי זהב – בא להזהיר שלא יוסיף על שנים שאם עשית ארבעה הרי הן לפניי כאלהי זהב. לא תעשו לכם – שלא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים לכך נאמ' לא תעשו לכם.

{כ} מזבח אדמה – מחובר באדמה שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כפים. דבר אח' שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן. תעשה לי – שתהא תחילת עשייתו לשמי. וזבחת עליו – אצלו, כמו ועליו מטה מנשה {במדבר ב':כ'}, או אינו אלא עליו ממש, תל' לו' והבשר והדם על מזבח י"י אלהיך {דברים י"ב:כ"ז} ואין שחיטה בראש המזבח. ואת עלתיך ואת שלמיך – אשר מצאנך ומבקרך את צאנך ואת בקרך, פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך. בכל המקום אשר אזכיר את שמי – אשר אתן לך רשות להזכיר את שם המפורש שלי. שם אבוא אליך, אשרה את שכינתי. וברכתיך – מיכאן אתה למד שלא ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש אלא[4] בנשיאות כפים ולברך את העם.

{כא} ואם מזבח אבנים וגומ' – ר' ישמע' אומ' כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה אם מזבח אבנים תעשה לי, הרי [אם] זה משמש בלשון כאשר, וכאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים שנ' אבנים שלמות תבנה {דברים כ"ז:ו'}, וכן אם כסף  תלוה {שמות כ"ב:כ"ד}, חובה הוא שנ' העבט תעביטנו {דברים ט"ו:ח'}, ואף זה משמש לשון כאשר, וכן ואם תקריב מנחת בכורי' {ויקרא ב':י"ד}, זה מנחת העומר שהיא חובה ועל כרחך אין אם הללו תלויין אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשין. גזית – לשון גזיזה, שפוסלן ומסתתן בברזל. כי חרבך הנפת עליה – הרי כי זה משמש בלשון פן שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה. ותחלליה – הא למדתה שאם הנפת עליה ברזל חללתה שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיניף המקצר על המאריך, ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישר' לאביהם שבשמים לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל, והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינן רואות ושומעות ולא מדברות, על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהן ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה בין אדם לחברו על אחת כמה וכמה, שלא תבואהו פורענות.

{כב} לא תעלה במעלות – כשאתה בונה כבש במזבח לא תעלהו מעלות מעלות, אשקילונש בלע"ז, אלא חלק יהי ומשופע. אשר לא תגלה ערותך – שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, א'ע'פ' שאינו גילוי ערוה ממש שהרי כת' ועשה להם מכנסי בד {שמות כ"ח:מ"ב} מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערוה הוא ואתה נוהג בם מנהג בזיון, והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהן דעת להקפיד על בזיונו אמרה תורה הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהן מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑ בגיליון מישהו הוסיף "אלא במק{ום שהשכינה} בא שם {וזה בית הבחירה} שם ניתן ?".


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Shemot_20&oldid=40100&useskin=vector"