Commentators:Rashi Leipzig 1/Vayikra 21

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא כ"א – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו.

(ב) כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו.

(ג) וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא.

(ד) לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ.

(ה) לֹא [יִקְרְחוּ] (יקרחה) קׇרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת.

(ו) קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ.

(ז) אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.

(ח) וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם.

(ט) וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

(י) וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם.

(יא) וְעַל כׇּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא.

(יב) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי ה'.

(יג) וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח.

(יד) אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה.

(טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ.

(טז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו.

(יח) כִּי כׇל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ.

(יט) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד.

(כ) אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ.

(כא) כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה' מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב.

(כב) לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקׇּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל.

(כג) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.

(כד) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} אמר ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים. בני אהרן – יכול חללים, ת"ל הכהנים בני אהרן אף בעלי מומין במשמע. בני אהרן – ולא בנות אהרן. לא יטמ' בעמיו – בעוד שהמת בתוך עמיו, יצא מת מצוה.

{ב} כי אם לשארו – אין שארו אלא אשתו.

{ג} הקרובה – לרבות את הארוסה. אשר לא היתה לאיש – למשכב. ל(א)[ה] יטמא – מצוה.

{ד} לא יטמ' בעל בעמיו להחלו – לא יטמ' לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו, וכן פשוטו של מקרא, לא יטמא בעל בשארו [בעוד] (בתוך) שהוא [בתוך] (ב)עמיו שיש לה קוברין שאינה מת מצוה, ובאיזו שאר אמרתי, באותו שהיא להחלו, להתחלל הוא מכהונתו.

{ה} לא יקרח' קרחה – על מת. והלא אף ישר' הוזהרו על כך, אלא לפי שנ' בישר' בין עיניכם {דברים י"ד:א'}, יכול לא יהא חייב על כל הראש, ת"ל בראשם, וילמדו ישר' מכהנים בגזירה שוה נאמ' כאן קרחה ונאמ' להלן בישר' קרח', מה כאן כל הראש אף להלן כל הראש במשמע בכל מקום שיקרח בראש, ומה להלן על מת אף כאן על מת. ופאת זקנם לא יגלחו – לפי שנ' בישר' לא תשחית {ויקרא י"ט:כ"ז}, יכול ליקטו במלקט ורהיטני לכך נאמ' כאן לא יגלחו שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גילוח, ויש בו השחתה וזהו תער. ובבשרם לא ישרטו שרטת – לפי שנ' בישר' ושרט לנפש לא תתנו {ויקרא י"ט:כ"ח} יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל לא ישרטו שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה, שתיבה זו יתירה היא לדרוש שהיה לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שריטת.

{ו} קדושים יהיו – על כרחם יקדישום בית דין בכך.

{ז} זונה – שנבעלת בעילת ישר'.[1] חללה – שנולדה מן הפסולים שבכהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט, וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולין.

{ח} וקדשתו – על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו, וייסרהו עד שיגרש. קדוש יהיה לך – נהוג בו קודש, לפתוח ראשון בכל דבר, ולברך ראשון בסעודה.

{ט} כי תחל לזנות – כשתתחלל לזנות על ידי זנות, שהיתה בה זיקת בעל וזינתה או מן האירוסין או מן הנישואין. ורבותינו נחלקו בדבר והכל מודים, שלא דבר הכת' בפנויה.  את אביה היא מחללת – חללה וביזתה את כבודו שאומרין עליו ארור שזה ילד ארור שזו ג[ד]ל.

{י} לא יפרע – לא יגדל פרע על אבל, ואיזהו גידול פרע, יותר משלשים יום.

{יא} ועל כל נפשות מת – באהל המת.[2]

{יב} ומן המקדש לא יצא – אינו הולך אחר המטה, ועוד דרשו רבותינו מיכאן שכהן גדול מקריב אונן, וכן משמעו אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצא' מן המקדש, אלא עובד עבודה. ולא יחלל את מקדשי – שאינו מחלל בכך את העבודה שהתיר לו הכתו' הא כהן הדיוט שעבד (אונן) חילל.

{יד} חללה – שנולדה מפסולי כהונה.

{טו} ולא יחלל זרעו – הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו שהוליד ממנה חַלַל מדין קדושת כהונה.

{יז} לחם אלקיו – מאכל אלקיו, כל הסעודה קרויה לחם, כמו עבד לחם רב {דניאל ה':א'}.

{יח} [3]חרום – שחוטמו שקוע בין שתי העיניים שכוחל שתי עיניו כאחת. שרוע – שאחת מאיבריו גדולה מחבירתה, עינו אחת גדולה ואחת קטנה, או שוקו ארוכה מחבירתה.

{כ} או גבן – שורצִילוש בלע' שגביני עיניו שערו ארוך ושוכב. או דק או תבלול בעינו – שיש לו בעינו דוק שקורין טיילא, כמו הנוטה כדוק שמים {ישעיהו מ':כ"ב}. או תבלול – דבר המבלבל את העין, כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא, שהיא עוגל המקיף את השחור שקורין פרונילא והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור, ותרגום תבלול חיליז לשון חלזון, שהוא דומה לתולעת אותו החוט, וכן כינוהו חכמי ישרא' במומי הבכור חלזון נחש עינב {בבלי בכורות ל"ח.}. גרב וילפת – מיני שחין הן, גרב זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ, ילפת היא חזזית המצרית, ולמה נקרא ילפת שמלפפת והולכת יום מיתה, והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים, ובמקום אחר קורא לגרב שחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנ' ובגרב ובחרס {דברים כ"ח:כ"ז}, כשסמך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב, וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב. כך מפורש בבכורות {בבלי בכורות מ"א.}. מרוח אשך – לפי התרגום מריס פחדין, שפחדיו מרוססין, שבצים שלו כתותין, פחדיו כמו גידי פחדיו ישורגו {איוב מ':י"ז}.

{כא} כל אשר בו מום – לרבות שאר מומין. מום בו – בעוד מומו בו פסול, הא אם עבר מומו, כשר. לחם אלקיו – כל מאכל קרוי לחם.

{כב} מקדשי הקדשים – אילו קדשי קדשים. ומן הקדשים – אילו קדשים קלים, אילו נאמרו קדשי קדשים, למה נאמרו קדשים קלים, אם לא נאמרו הייתי או' בקדשי קדשים יאכל בעל מום שמצינו שהותרו לזר שאכל משה מבשר המלואים אבל בחזה ושוק של קדשים קלים, לא יאכל שלא מצינו זר ח(ו)לק בהן לכך נאמרו קדשים קלים. כך מפורש בזבחים {בבלי זבחים ק"א:}.

{כג} אך אל הפרכ' לא יבא – להזות שבע הזאות שעל הפרכת. ואל המזבח – החיצון. ושניהם הוצרכו ליכתב ומפורשים בתורת {כהנים}.[4]  ולא יחלל את מקדשי – שאם עבד עבודתו מחוללת ליפסל.

{כד} וידבר משה – המצוה הזאת, אל אהרן וגומ'. ואל כל בני ישרא' – להזהיר ב"ד על הכהנים.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑ הכ"י קרוע כאן והמלה הושלמה ע"י עדי נוסח אחרים.


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Vayikra_21&oldid=40264&useskin=vector"