Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 39

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית ל"ט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.

(ב) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.

(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.

(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכׇל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ.

(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כׇּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכׇל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה.

(ו) וַיַּעֲזֹב כׇּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.

(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי.

(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי.

(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים.

(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ.

(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת.

(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס הַחוּצָה.

(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.

(טו) וַיְהִי כְשׇׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.

(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ.

(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי.

(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנׇס הַחוּצָה.

(יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ.

(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִירֵי אסורי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר.

(כא) וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר.

(כב) וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כׇּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כׇּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה.

(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ויוסף הורד – חוזר לענין [ה]ראשון, אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהוד' למכירתו של יוסף לומר שבשבילה הורידוהו מגדולתו, ועוד [כדי] לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר לומר לך מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים שראת באיצטרוליגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה.

{ג} כי י"י אתו – שם שמים שגור בפיו.

{ד} וכל יש לו – הרי לשון קצר חסר אשר.

{ו-ז} ולא ידע אתו מאומה – לא היה נותן לבו לכלום. כי אם הלחם – היא אשתו, אלא שדברה[1] בלשון נקייה. ויהי יוסף יפה תואר ויפ' מראה – כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמ' הק'ב'ה', אביך מתאבל ואתה מסלסל בשער', אני מגרה בך את הדוב מיד ותשא אשת אדוניו וגומ'.[2]

 {ט} וחטאתי לאלקים – בני נח נצטוו על העריות. ת', שנה אחת עשה בבית פוטיפר שנ' בבית ובשדה בבית מפני החמה, ובשד' מפני הצנה, וכשעמד על הבימה היה בן שלשים נמצא שעמד בבית האסורין שתים עשרה שנה,[3] סד' עו'[4] ת'ר'ש'.

{י} לשכב אצלה – אפילו בלא תשמיש. להיות עמה – לעולם הבא.

{יא} ויהי כהיום הזה – כלומ' ויהי כאשר הגיע יום המיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כולם לבית ע"ז שלהם, אמרה אין לה[5] יום הגון ליזקק לה יוסף כהיום הזה, אמרה להם חולה היא ואינה יכולה לילך. לעשות מלאכתו – רב ושמואל חד אמ' מלאכתו ממש, וחד אמ' לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, כול', כדאיתה במסכת סוטה {בבלי סוטה ל"ו:}.

{יד} ראו הביא לנו – הרי זו לש' קצרה הביא לנו ולא פירש מי הביאו ועל בעלה אומרתן[6] כן. עברי – מעבר הנהר, מבני עבר.

{טז} עד בא אדוניו – של יוסף.

{יז} בא אלי – לצחק בי העבד העברי אשר הבאת לנו.

{יט} ויהי כשמוע אדניו – בשעת תשמיש אמרה לו, וזהו שאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך, עינייני תשמיש כאלה.

{כא} ויט אליו חסד – שיהא מקובל לכל רואיו, לשון נאה וחסודה שבמשנה {בבלי כתובות י"ז.}.

{כב} הוא היה עושה – כתרגומו במימריה הוה מתעביד.

 {כג} באשר י"י אתו – בשביל שי"י אתו.

הערות
  1. ↑ כלומר, התורה דיברה.
  2. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181 מופיע כאן: אחר – כל מקום שנאמר אחר סמוך". [ד"ה מופיע רק בכ"י מינכן 5 ופריס 155.]
  3. ↑ עיין ר' שמעיה לשיטתו להלן בתוספת לבר' מ':א'.
  4. ↑ סדר עולם רבה ב'
  5. ↑ כך הגרסה גם בכ"י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. בכ"י מינכן 5: "לי". בכ"י ליידן 1: "להם".
  6. ↑ ה"ן" יתירה וצ"ל "אומרת".


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_39&oldid=40356&useskin=vector"