Commentators:Rashi Leipzig 1/Vayikra 16

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא ט"ז – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקׇרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ.

(ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכׇל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.

(ג) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה.

(ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.

(ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה.

(ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ.

(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.

(ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת.

(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יׇעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.

(יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.

(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה' וּמְלֹא חׇפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת.

(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.

(יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ.

(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.

(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכׇל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.

(יז) וְכׇל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כׇּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי.

(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כׇּל עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כׇּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכׇל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה.

(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כׇּל עֲוֺנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.

(כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.

(כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.

(כה) וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה.

(כו) וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

(כז) וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם.

(כח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

(כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכׇל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

(ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.

(לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.

(לב) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.

(לג) וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כׇּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.

(לד) וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכׇּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} אחרי מות שני בני אהרן – מה ת"ל היה ר' אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמ' לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב,[1] ובא אחר ואמ' לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זירזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן.

{ב} ויאמר י"י אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא – שלא ימות כדרך שמתו בניו.ואמ' ר' חייא בר אבא: באחד בניסן מתו בניו של אהרן ומזכיר מיתתן ביום הכפורים שמיתת צדיקים מכפרת כיום כיפור מכפר. ת' ר"ש.[2] ולא ימות – שאם בא הוא מת. כי בענן אראה וגו' – כי תמיד אני אראה שם עם עמוד ענני, ולפי שגילוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא, זהו פשוטו, ורבותינו דרשוהו אל יבא כי אם בענן הקטרת ביום הכפורים.

{ג} בזאת – גימטריא שלו ארבע מאות ועשר רמז לשני בית ראשון. בזאת יבא אהרן – ואף זאת לא בכל עת כי אם ביום הכפורים כמו שמפורש בסוף הפרשה בחדש השביעי בעשור לחדש {ויקרא ט"ז:כ"ט}.

{ד} כתנת בד וגו' – מגיד שאינו משמש בפנים בשמנה בגדים שהוא משמש בהן בחוץ, שיש בהן זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור אלא בארבעה ככהן הדיוט וכולן של בוץ. קדש ילבש – שיהו משל הקדש. יצנף – תרגומו יחית ברישיה, [מן] יניח בראשו, כמו ותנח בגדו {בראשית ל"ט:ט"ז} ואחתתיה. ורחץ במים – אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו וחמש פעמים היה מחליף מעבודות פנים לעבודות חוץ ומחוץ לפנים ומשני מבגדי זהב לבגדי (בוץ)[3] לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, ובכל חליפה טעון טבילה ושני קידושי ידים ורגלים מן הכיור.

 {ו} את פר החטאת אשר לו – הוא האמור למעלה ולימדך כאן שמשלו הוא בא, ולא משל ציבור. וכפר בעדו ובעד ביתו – מתוודה עליו (ועל) עוונותיו (ועל) ועוונות ביתו.

{ח} ונתן גורלות – מעמיד אחד לימין ואחד לשמאל, ונותן שתי ידיו בקלפי ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותנן עליהם, את שכתו' בו לשם הוא לשם, ושכתוב בו לעזאז' משתלח. לעזאזל – הר עז וקשה, צוק גבוה, שנ' ארץ גזירה {ויקרא ט"ז:כ"ב}, חתוכה.

{ט} ועשהו חטאת – כשמניח גורל עליו קורא לו שם ואו' לי"י חטאת.

{י} יעמד חי – כמו יועמד חי על ידי אחרים, ותרגומו יתוקם חי, מה ת"ל, לפי שנ' לשלח אותו לעזאז', ואיני יודע (אם) שילוחו אם למיתה אם לחיים לכך נאמ' יעמד חי, עמידתו חי עד שישתלח, מכאן ששילוחו למיתה. לכפר עליו – שיתוודה עליו כדכת' והתוד' עליו וגו' {ויקרא ט"ז:כ"א}.

{יא} והקריב אהרן – בתרא ספק. כך כתב רבנו שמעי'.[4]וכפר בעדו וגו' – ווידוי שיני עליו ועל אחיו הכהנים שהן כולן קרוין ביתו, שנ' בית אהרן ברכו וגו' {תהלים קל"ה:י"ט} מיכן שהכהני' מתכפרים, וכל כפרתן אינה אלא על טומאת מקדש וקדשיו, כמה שנ' וכפר על הקדש מטומאות וגומ' {ויקרא ט"ז:ט"ז}.אשר לו – שנה ושילש לעכב, לא משל ציבור לא משל אחיו, אף, לפי שמתכפרין בו. ת' ר"ש.[5]

{יב} מעל המזב' – החיצון. מלפני י"י – מצד שלפני הפתח והוא צד מערבי. דקה – מה ת"ל דקה, והלא כל הקטרת דקה היא שנ' ושחקת ממנה הדק {שמות ל':ל"ו}, אלא שתהא דקה מן הדקה שמערב יום הכפורים היה מחזירה למכתשת.

{יג} על האש – שבתוך המחתה. ולא ימות – הא אם לא עשאה כתיקנה חייב מיתה.

{יד} והזה באצבעו – הזאה אחת במשמע. ולפני הכפרת שבע – הרי אחת למעלה ושבע למטה.

{טו} אשר לעם – מה שהפר מכפר על הכהנים, מכפר השעיר על ישר', והוא השעיר שעלה עליו הגורל לשם. כאשר עשה לדם הפר – אחת למעלה ושבע למטה.

{טז} מטומאות בני ישר' – על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף, שנ' לכל חטאתם, וחטאת הוא שוגג. ומפשעיהם – אף הנכנסים למקדש מזיד בטומאה. וכן יעשה לאהל מועד – כשם שהזה [משניהם] (בפניהם) אחת למעלה ושבע למטה כך מזה על הפרכת מבחוץ משניהם אחת למעלה ושבע למטה. השכן אתם בתוך טמאתם – אע"פ שהם טמאים, שכינה ביניהם.[6]

{יח} אל המזבח אשר לפני י"י – זה מזבח הזהב שהוא לפני י"י בהיכל, ומה תלמו' לומ' ויצא לפי שהזה ההזאות על הפרכת ועמד מן המזבח ולפנים והזה, ובמתנות המזבח מזקיקו לצאת מן המזבח ולחוץ ויתחיל מקרן מזרחית צפונית. וכפר עליו – ומה היא כפרתו, ולקח מדם הפר ומדם השעיר – מעורבין זה לתוך זה.

{יט} והזה עליו מן הדם – אחר שנתן מתנות באצבע על קרנותיו מזה שבע הזאות על גגו. וטהרו וקדשו – טהרו ממה שעבר, וקדשו לעתיד לבא.

{כא} איש עתי – המוכן לכך מיום אתמול.

{כג} ובא אהרן אל אהל מועד – רבותינו אמרו שאין זה מקומו של מקרא זה, ונתנו טעם לדבריהם, במסכת יומא {בבלי יומא ל"ב.}, ואמרו שכל הפרשה כולה נאמרה על סדר העבודה חוץ מביאה זו שהיא אחר עשיית עולתו, ועולת העם והקטרת אימורי  פר ושעיר שנעשין בחוץ, בבגדי זהב וטובל ומקדש ופושטן ולובש בגדי לבן ובא אל אהל מועד – להוציא את הכף ואת המחתה שהקטיר את הקטרת לפניי ולפנים. ופשט את בגדי הבד – אחר שהוציאה ולבש בגדי זהב לתמיד של בין הערבים, וזהו סדר העבודות תמיד של שחר בבגדי זהב, ועבודות פר ושעיר הפנימיים וקטרת של מחתה בבגדי לבן, ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב, והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטרת ההיכל שעל גבי מזבח הפנימי בבגדי זהב, וסדר המקראות לפי העבודות כך הוא ושלח את השעיר במדבר, ורחץ את בשרו במים וגומ', ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וגומ' ואת חלב החטא' וגומ', וכל הפרשה עד ואחר יבא אל המחנה, ואחר כך ובא אהרן. והניחם שם – מלמד שטעונין גניזה ולא ישתמש באותן ארבעה בגדים ליום כפורים אחר.

{כד} ורחץ את בשרו וגומ' – למעלה למדנו מורחץ במים את בשרו ולבשם {ויקרא ט"ז:ד'} שכשהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן שטעון טבילה, שבאותה טבילה, פשט בגדי זהב שעבד בהן עבודת תמיד של שחר, ולובש בגדי לבן לעבודת היום, וכאן לימדנו שכשהוא משנה מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה. במקום קדוש – המקודש בקדושת עזרה והיא היתה בגג בית הפרוה, וכן ארבע הטבילות הבאות חובה ליום, אבל הראשונה היתה בחול. ולבש את בגדיו – שמונה בגדים שהוא עובד בהן כל ימות השנה. ויצא – מן ההיכל אל החצר שמזבח העולה שם. ועשה את עולתו – ואיל לעולה האמור למעלה בזאת יבא אהרן וגומ' {ויקרא ט"ז:ג'}. ואת עלת העם – ואיל אחד לעולה האמור למעלה, ומאת עדת בני ישר' וגומ' {ויקרא ט"ז:ה'}.

{כה} ואת חלב החטאת – אימורי פר ושעיר. יקטיר המזבחה – על מזבח החיצון, דאילו בפנימי כת' לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה {שמות ל':ט'}.

{כז} אשר הובא את דמם – להיכל לפניי ולפנים.

{לב} וכפר הכהן אשר ימשח וגומ' – כפרה זו של יום הכפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול, לפי שנאמרה כל הפרשה באהרן הוצרך לומר בכהן גדול הבא  אחריו שיהא כמותו. ואשר ימלא את ידו וגו' – שיכול אין לי אלא המשוח בשמן [ה]משחה, מרובה בבגדים מנין ת"ל ואשר ימלא וגומ', והן כל הכהנים גדולים שעמדו מיאשיהו ואילך, שבימיו נגנזה צלוחית של שמן המשחה. לכהן תח' אביו – ללמד שאם בנו ממלא מקומו הוא קודם לכל אדם.

{לד} ויעש כאשר צוה וגו' – כשהגיע יום הכפורים עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת מלך.

הערות
  1. ↑ בכ"י פריס 154 מופיע כאן: "כל מקום מיקר ומוציא זיעה, כגון מחילה שתחת הקרקע מוקפת גדר אבנים וקורין רלנט בלע'." הוספה זו אינה מופיעה בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 157, וינה 24, פריס 159, ירושלים 2009, פריס 158, ירושלים 228. הוא מופיע בגיליון בכ"י פריס 156.
  2. ↑ ההוספה מופיעה בכ"י ויימר 651 (עם הציון "תוס'"), פריס 155, פריס 156, ירושלים 2009 (עם הציון "מ"ר" בסופה). ההוספה אינה מופיעה בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, פריס 154, וינה 24, פריס 157, פריס 158, פריס 159, ירושלים 228.
  3. ↑ אפשר שמלת "בוץ" נמחקה.
  4. ↑ ההוספה אינה מופיעה בכ"י מינכן 5, ויימר 651, ברלין 1221, וינה 24, פריס 154, פריס 155, פריס 156, פריס 157, פריס 159, פריס 158, ירושלים 2009, ירושלים 228.
  5. ↑ ההוספה אינה מופיעה בכ"י מינכן 5, ויימר 651, ברלין 1221, וינה 24, פריס 154, פריס 155, פריס 156, פריס 157, פריס 159, פריס 158 (כאן נוסף "ועל הנכנסין למקדש בטומאה"), ירושלים 2009 (כאן נוסף "על הנכנסין למקדש בטומאה"), ירושלים 228.
  6. ↑ בכת"י וינה 24 מופיעה כאן הוספה של ר' יוסף קרא:
    ואני הכותב, יוסף ב"ר שמע', אומ' אני: וכן יעשה לאהל מועד כשם שכיפר לפני ולפנים, כן יכפר באהל מועד בהיכל, שיזה מדמה על הפרכת כשם שהזה בפנים, ויתכפר להם על אהל מועד השוכן אתם בתוך טומאותם - שגרמו לאהל מועד ששרוי אתם בתוך טומאותם, שנכנסו לו טמיאים והיה להם לפרוש, שלא יהא אהל מועד שרוי אתם בתוך טומאותם.
    ההוספה מופיעה גם בכ"י ברלין 1221. ההוספה חסרה בכת"י מינכן 5, ויימר 651, פריס 154, פריס 155, ירושלים 2009 (מופיעה בגיליון), ירושלים 228. לעוד הוספות של ר"י קרא, עיין בפליטת סופרים (ברלינר) וalhatorah.org.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Vayikra_16&oldid=40252&useskin=vector"