Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 38

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית לח – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה.

(ב) וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

(ג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עֵר.

(ד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אוֹנָן.

(ה) וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.

(ו) וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר.

(ז) וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'.

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ.

(ט) וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתׇן זֶרַע לְאָחִיו.

(י) וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ.

(יא) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.

(יב) וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַתָּמׇת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי תִּמְנָתָה.

(יג) וַיֻּגַּד לְתָמָר לֵאמֹר הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה לָגֹז צֹאנוֹ.

(יד) וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִוא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.

(טו) וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ.

(טז) וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי.

(יז) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.

(יח) וַיֹּאמֶר מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן לָךְ וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ.

(יט) וַתָּקׇם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.

(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ.

(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.

(כב) וַיָּשׇׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.

(כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.

(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.

(כה) הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה.

(כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.

(כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ.

(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה.

(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.

(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ויהי בעת ההיא[1] – למה נסמכה, פרש' זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למוכרו אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך. ויט – מאת אחיו. עד איש עדלמי – נשתתף עמו.

{ב} כנע' – תגרא.

{ה} והיה בכזיב – שם המקום, ואומר אני על שם שפסקה מלדת נקרא כזיב לשון היו תהיה כמו אכזב {ירמיהו ט"ו:י"ח}, אשר לא יכזבו מימיו {ישעיהו נ"ח:י"א} ואם לא כן מה בא להודיענו, ובבראשית רבא ראיתי ותקרא שמו שלה וגו', פסקת {בראשית רבה פ"ה:ד'}.

{ז} רע בעיני י"י – כרעתו של אונן משחית זרעו שנ' באונן וימת {בראשית ל"ח:י'} גם אותו כמיתתו של[2] אונן משחית[3] כדי שלא תתעבר ויכחש יופיה.

{ח} והקם זרע –  הבן יקרא על שם המת.

{ט} ושחת ארצה – דש מבפנים וזורה מבחוץ.

{יא} כי אמר וגו' – כלומ' דוחה היה אותה בקש שלא היה בדעתו להשיאה לו. כי אמר פן ימות – מוחזקת היא זו שימותו אנשיה.

{יב} ויעל על גזזי צאנו – ויעל תמנתה לעמד על גזזי צאנ'.

{יג} עולה תמנתה – ובשמשון הוא אומ' וירד שמשון תמנתה {שופטים י"ד:א'} בשיפוע ההר היתה יושבת עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן. ת', ואגדה ביהודה שהצליח כת' עולה, שמשון שניקרו עיניו כת' ירידה, ת'ר'ש'.

{יד} ותתעלף – כסתה פניה, שלא יכיר בה. ותשב בפתח עינים – בפתיחת העינים, בפרשת דרכים שעל דרך תמנתה, ורבותי' דרשו בפתחו של אברהם אבינו, שכל עינים מצפות לראותו. כי ראתה כי גדל וגו' – לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהיתה מתאוה להעמיד ממנו בנים.

{טו} ויחשבה לזונה – לפי שיושבת בפרשת דרכים. כי כסתה פניה – ולא יכול לראותה ולהכירה, ומדרש רבותינו כי כס' פני' כשהיתה בביתו היתה צנועה לפיכך לא חשדה.

{טז} ויט אליה – מדרך שהיה בה נטה אל הדרך אשר היא בו, ובלשון לעז דֵישְטוֹלִיד. הבה נא – הכיני עצמך ודעתך לכך כל לשון הבה לשון הזמנה הוא חוץ ממקום שיש לתרגמו [ב]לשון נתינה ואף אותן של הזמנה קרובים ללשון נתינה הם.

{יז} ערבון – משכון.

{יח} חתמ' ופתילך – עזקתך ושושיפך טבעת שאתה חותם בה חותמך ושמלתך שאתה מתכסה בה. ותהר לו – גבורים כיוצא בו, צדיקים כיוצא בו.

{כא} הקדשה – מקודשת ומזומנת לזנות.

{כג} תקח לה – יהי שלה מה שבידה. פן נהיה לבוז – אם תבקש[י]נה עוד יתפרסם הדבר וגנאי הוא, כי מה עלי עוד לעשות לאמת דבריי. הנה שלחתי הגדי הזה וגו' – ולפי שרימה יהודה את אביו בגדי עזים שהטביל כתנת יוסף בדמו רימוהו גם הוא בגדי עזים.

 {כד} כמשלש חדשים – רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם, ולשון כמשל' כהשתלש החדשים כמו ומשל[ו]ח מנות {אסתר ט':כ"ב} משלוח ידם {ישעיהו י"א:י"ד}, וכן תירגם אונקלוס, כתלתות ירחיא. הרה לזנונים – שם דבר, מעוברת, כמו אשה הרה {שמות כ"א:כ"ב}, וכמו ברה כחמה {שיר השירים ו':י'}. ותשרף – אמ' אפרים מקשאה משום ר' מאיר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפה.

{כה} היא[4] מוצאת – לישרף. והיא שלח' אל חמיה וגו' – לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת אלא לאיש אשר אלה לו אמרה אם יודה יודה מעצמו, ואם לאו ישרפוני ולא אלבין פניו, מכאן אמרו נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. הכר נא – אין נא אלא לשון בקשה הכר נא בוראך ואל תאבד שלש נפשות.

{כו} צדקה – בדבריה. ממני – היא מעוברת, ורבותינו דרשו שיצתה בת קול ואמרה ממני ומאתי יצאו הדברים, לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים, ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישר'. כי על כן לא נתתיה – כי בדין עשתה על אשר לא נתתיה לשלה בני. ולא יסף עוד – יש אומ' לא אוסיף ויש אומ' לא פסק.[5]

{כז} בעת לדתה – וברבקה הוא אומ' וימלאו ימיה ללדת {בראשית כ"ה:כ"ד}, להלן למלאים וכאן לחסרים. והנה תאומים – מלא, ולהלן תומם {בראשית כ"ה:כ"ד} חסר, לפי שהאחד רשע, אבל אילו שניהם צדיקים.

{כח} ויתן יד – הוציא האחד ידו לחוץ ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה.

{כט} פרצת – החזקת עליך חוזק.

{ל} אשר על ידו השני – ארבע ידות נכתבו כאן כנגד ארבעה חרמים שמעל עכן שיצא ממנו, ויש אומ' כנגד ארבעה דברים שלקח אדרת שנע' {יהושע ז':כ"א} ושתי חתיכות כסף של מאתים שקלים ולשון זהב אחד, בראש' רבה.[6] ויקרא שמו זרח – על שם זריחת מראית השני.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_38&oldid=40355&useskin=vector"