Commentators:Rashi Leipzig 1/Devarim 20

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים כ' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(ב) וְהָיָה כְּקָרׇבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם.

(ג) וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.

(ד) כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.

(ה) וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ.

(ו) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ.

(ז) וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.

(ח) וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ.

(ט) וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.

(י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם.

(יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כׇּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ.

(יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ.

(יג) וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כׇּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב.

(יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כׇּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ.

(טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכׇל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה.

(טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה.

(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.

(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.

(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

(כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} עין בעין שן בשן וגו' {דברים י"ט:כ"א}, כי תצא למלחמה – סמך הכת' יציאת מלחמה לכאן לומ' שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה, דבר אחר לומ' לך אם עשית משפט אמת מובטח אתה שאם תצא למלח' אתה נוצח, וכן דוד או' עשיתי משפט [ו]צדק, אל תניחני לעשקי {תהלים קי"ט:קכ"א}. על איבך – יהו בעיניך אויבים, אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך. סוס ורכב – בעיניי כולם כסוס אחד, וכן הוא אומ' והכית את מדין כאיש אחד {שופטים ו':ט"ז}, ואומ' כי בא סוס פרעה {שמות ט"ו:י"ט}. עם רב ממך – ממך ובעיניך הוא רב, אבל בעיניי אינו רב.

{ב} כקרבכם אל המל' – סמוך לצאתכם מן הסְפַר, מגבול ארצכם. ונגש הכהן – המשוח לכך, והוא נקרא משוח מלחמה. ודבר אל העם – בלשו' הקודש.

{ג} שמע ישר' – אפילו אין בכם זכות אלא של קריית שמע בלבד כדיי אתם שיושיע אתכם. על אויביכם – ואין אילו אחיכם, שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם, אין זו במלחמת יהודה עם ישר', שנ' להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה[1] ויאכילום וישקום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים וישובו שומרון {דברי הימים ב כ"ח:ט"ו}, על אויביכם אתם הולכים, לפיכך התחזקו למלחמה. אל ירך לבבכם אל תיראו אל תחפזו, אל תערצו – ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושין מגיפין בתריסיהם להקישן זה לזה כדי להשמיע קול שיפחדו שכנגדן וינוסו, ורומסים בסוסיהם ומצהילים אותם להשמיען שעטת פרסות סוסיהם, וצווחים בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול. אל ירך לבבכם – מצהלת סוסיהם. אל תיראו – מהגפת תריסים. ואל תחפזו – מקול הקרנות. ואל תערצו – מקול הצווחה.

{ד} כי י"י אלהיכם – הם באים בניצחונם של בשר ודם, ואת' באים בנצחונו של מקום, פלשתים באים בנצחונו של גולית, מה היה סופו, נפל ונפלו עמו. ההולך עמכם – זה מחנה הארון.

{ה} ולא חנכו – לא דר בו, חינוך, לשון התחלה. ואיש אחר, יחנכנו – ודבר של עגומת נפש הוא זה.

{ו} ולא חללו – לא פדאו בשנה הרביעית, שהפירות טעונין לאוכלן בירושלם, או לחללן בדמים, ולאכול הדמים בירושלם.[2]

{ח} ויספו השטרים – למ' נא' כאן ויספו, מוסיפין זו על דברי כהן שהכהן מדבר ומשמיע מן שמע ישר' עד להושיע אתכם ומי האיש ושיני ושלישי כהן מדבר ושוטר משמיע, וזו שוט' מדב' ושו' משמיע. היר' ורך הל' – ר' עקי' אומ' כשמועו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמ' ולראות חרב שלופ', ר' יוסי הגלילי או' הירא מעבירות שבידו ולכך תלתה לו תורה לחזור על בית וכרם ואשה, לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירות והרואהו או' שמא בנ' בית או נט' כרם  או ארש אשה.

{ט} פן ימות במלחמה – ישוב פן ימות שאם לא ישמע לדברי כהן כדיי הוא שימות. שרי צבאות – מעמידין זַקַפים מלפניהם ומלאחריהם וכשילין של ברזל [בידם] וכל מי שמבקש לנוס הרשות בידו לקפח את שוקו, זקפים, בני אדם עומדים בקצה המערכה לזקוף את הנופלים ולחזקם בדברים שובו אל המלחמה ולא תנוסו שתחילת נפילה ניסה.

{י} כי תקרב אל עיר – במלחמ' הרשות הכת' מדבר, כמו שמפור' בעניין כן תעש' לכל הערים הרחוק', וגו'.

{יא} כל העם הנמצ' – אפילו אתה מוצא בה משבעת האומות שנצטוית להחרימם אתה רשאי לקיימם. למס ועבדוך – עד שיקבלו עליהם מס ושיעבוד.

{יב} ואם לא תשלי' עמך ועשת' עמך מלחמ' – הכת' מבשרך שאם לא תשל' עמך סופה להלחם בך אם תניחנה ותלך. וצרת עליה – אף להרעיב' ולהצמיאה ולהמיתם מיתת תחלואים.

{יג} ונתנה י"י[3] בידך – אם עשית כל האמור בעניין סוף שי"י נותנה בידך.

{יד} והטף – אף טף של זכרים ומה אני מקיים והכית את כל זכורה בגדולים.

{טו} ממך מאד – חוץ מכל גבולך והלאה היינו מאד. לפי שגלוי לפניו שגרגשי יפנה מקומו הוציאו ממניין והזכירו ברמז. ר' ת'ר'ש'.

{יז} כאשר צוך – לרב' הגרגשי.

{יח} למען אשר לא ילמדו אתכם – הא אם עשו תשובה ומתגיירים אתה רשאי לקבלם.

{יט} ימים – שנים. רבים – שלשה, מכאן אמרו אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת. שאם לא תוכל לה לבסוף התיר לה עד רדתה אפילו בשבת לצור, ר', ת'ר'ש'. ולימד שפותח בשלום שנים ושלשה יאמר,[4] וכן הוא אומ' וישב דוד בצקלג ימים שנים {שמואל ב א':א'}, ובמלחמ' הרשות הכת' מדבר. כי האדם עץ השדה – הרי כי משמש לשון דילמא, שמא האדם עץ הש' להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו. לא תשחית את עצה – אפילו עיר שאר אומות ולא תשב בה אסור להשחית לא פרי ולא כלי ולא בגדים, אם לא אותן שנשחתו על פי הדבר כגון חצור ועי ובאדם וכל עץ טוב תפילו, כי עץ השדה האדם הפוך נר' לי. כי האדם העץ שדה, כמו הארון הברית, כלומ' אדם ועץ שוין הן, לברוח מפניך במצור, בתמי', ת'ר'ש'.

 {כ} עד רדתה – [אינו] מצ' מכת' רבנו שמע' מוגה אינו לשון רידוי שתהא כפופה לך.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Devarim_20&oldid=75615&useskin=vector"