Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 30

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ל' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.

(ב) אַמָּה אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו.

(ג) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב.

(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה.

(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.

(ו) וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה.

(ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה.

(ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם.

(ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו.

(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא לַה'.

(יא) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.

(יג) זֶה יִתְּנוּ כׇּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'.

(יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'.

(טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.

(טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.

(יז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(יח) וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרׇחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם.

(יט) וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם.

(כ) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'.

(כא) וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חׇק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם.

(כב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מׇר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמׇן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם.

(כד) וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין.

(כה) וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה.

(כו) וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת.

(כז) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

(כח) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כׇּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ.

(כט) וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים כׇּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ.

(ל) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי.

(לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם.

(לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם.

(לג) אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

(לד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה.

(לה) וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ.

(לו) וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם.

(לז) וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה'.

(לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} מקטר קטרת – להעלות מעליו קיטור עשן סמים.

{ג} את גגו – זה היה לו גג אבל מזבח העולה לא היה לו גג אלא ממלאין חללו באדמה בכל חנייתם. זר זהב – סימן כתר [כהו]נה.

{ד} צלעותיו – כאן הוא לשון זויות כתרגומו, לפי שנ' צדיו שתי זויותיו שבשתי צידיו. והיה – מעשה טבעות האלה. לבתים לבדים – בית תהיה הטבעת לבד.

{ו} לפני הפרכת – שמא תאמר משוך הרבה מבחוץ ת'ל' לפני הכפרת, סמוך לפרכת, משליש הבית ולפנים.[1]

{ז} בהטיבו – לשון ניקוי הבזיכין של מנורה מן דשן הפתילת שנשרפו בלילה והיה מטיבן בכל בקר ובקר. נרות – לוצש בלעז וכן כל נרות האמורו' במנורה חוץ ממקום שנ' שם העלאה שהוא לשו' הדלקה.

{ח} ובהעלות – כשידליקם להעלות להבתן. יקטירנה – בכל יום מקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים.

{ט} לא תעלו עליו – על מזבח {ז}ה. קטרת זרה –  שום קטורת של נדבה, כולן זרות הן לו חוץ מזו. ועולה ומנחה – לא עולה ולא מנחה, עולה של בהמה ועוף, מנחה היא של מין לחם.

{י} וכפר אהרן – מתן דמים. על קרנתיו אחת בשנה – ביום הכפורים, הוא שנא' באחרי מות ויצא אל המזבח אשר לפני י"י וכפר עליו {ויקרא ט"ז:י"ח}. חטאת הכפורים – הם פר ושעיר של יום הכפורים המכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. קדש קדשי' הוא – המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת. חסלת ואתה תצו'

{יב} כי תשא – לשון קבלה, כתרגומו כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם אל תמנם לגולגולת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנ' את השקלים ותדע מיניינם. ולא יהיה בהם נגף – שבמניין שולט בהן עין הרע והדֵבר בא עליהן כמו שמצינו בימי דוד.

{יג} זה יתנו – הראהו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמ' לו כזה יתנו. העובר על הפקודים – דרך המונין מעבירין את הנימנין זה אחר זה וכן לשון כל אשר יעבר תחת השבט {ויקרא כ"ז:ל"ב}, וכן תעברנה הצאן על ידי מונה {ירמיהו ל"ג:י"ג}. מחצ' השקל בשקל הקדש – במשקל השקל שקצבתי לך בו לשקול שקלי קדש כגון שקלים האמורים בפר' ערכין ושדה אחזה. עשרים גרה השקל – עכשיו פירש לך כמה הוא. גרה – לשון מעה וכן בשמואל יבא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם {שמואל א ב':ל"ו}. עשרים גרה השקל – השלם, שהשקל ארבע' זוזים, וזוז מתחילתו חמש מעות אלא באו והוסיפו עליו שתות והעלוהו לשש מעה כסף ומחצית השקל [הזה] שאמרתי לך יתנו תרומה לי"י.

{יד} מבן עשרי' שנה ומעל' – לימדך כאן שאין פחות מבן עשרים יוצא בצבא ונמנה בכלל אנשים.

{טו} לכפר על נפשותיכ' – שלא תנגפו על ידי המניין, ד'א' לכפר על נפשתיכם לפי שרמז להם כאן שלש תרומו' שנכתב כאן תרומת י"י שלש פעמים אחת תרומת אדנים שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל ועלו למא' ככר כמה שנ' וכסף פקודי העד' מאת ככר {שמות ל"ח:כ"ה} ומהן נעשו האדנים, שנ' ויהי מאת ככר הכסף {שמות ל"ח:כ"ז}, והשני' אף היא על ידי מניין שמנאם משהוקם המשכן הוא המניין האמור בתחילת חומש הפיקודי' באחד לחדש השני בשנ' השנית {במדבר א':א'} ונתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות ציבור של כל שנה ושנה והושוו בהן עניים ועשירים ועל אותה [תרומה] נאמ' לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הן באין והשלישית היא תרומת המשכן, כמה שנ' כל מרים תרומת כסף ונחשת {שמות ל"ה:כ"ד}, ולא היתה יד כולן שוה בה אלא איש מה שנדבו לבו.

{טז} ונתת אותו על עבודת אהל מועד – למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל מפני שנתנה בהן מגפה שנ' ויגף[2] את העם {שמות ל"ב:ל"ה} משל לצאן החביבה על בעל[י]ה ונפלה בה דבר ומשפסקה אמ' לו לרועה בבקשה ממך מנה את צאני ודע מה נותרו בה להודיעו שהיא חביבה עליו ואי איפשר לומ' שהמניין הזה הוא האמור בחומש הפיקודים שהרי נאמ' בו באחד לחדש השני {במדבר א':א'} והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון שנ' ביום החדש הראשון באחד לחדש תקח,[3] וגו' {שמות מ':ב'}, ומן המניין הזה נעשו האדני' משקלים שלו כמה שנ' ויהי מאת ככר הכסף לצקת {שמות ל"ח:כ"ז} הא למדת שנים היו אחד בתחילת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשנה ואחד בשנה ואחד בשנה[4] שנייה באייר משהוקם המשכן, ואם תאמ' וכי איפשר שבשניהם שוים ישר' שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שהרי בכסף פקודי העדה נאמ' כן ובחומש הפקודים אף הוא נאמ' בו ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים {במדבר א':מ"ו}, והלא בשתי שנים היו ואי איפשר שלא היו בשעת מניין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים, תשובה לדבר אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו אבל למניין יציא' מצר' היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן כמו ששנינו במסכ' ראש השנ' {בבלי ראש השנה ב':}, ונבנה המשכן בראשנה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן אבל שנות האנשים מנויין למניין שנות עולם המתחילים מתשרי נמצאו שניהם המניינין בשנה אחת המניין האחד היה בתשרי לאחר יום הכפורים שנתרצה המקום לישר' לסלוח להם ונצטוו על המשכן. והשני באחד באייר. על עבדת אהל מועד – הן האדנים שנעשו בו.

 {יח} כיור – כמו דוד גדולה, ולה דדים המריקים בפיהם מים. וכנו – כתרגומו, בסיסיה, מושב מתוקן לכיור. לרחצה – מוסב על הכיור. ובין המזבח – מזבח העולה שכת' בו שהוא לפני פתח משכן אהל מועד והיה הכיור משוך קימעא ועומד כנגד אויר שבין מזבח והמשכן ואינו מפסיק כלל בינתיים משום שנ' ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד {שמות מ':כ"ט} מזבח לפני אהל מועד, ואין כיור לפני אהל מועד הא כיצד משוך קימעא כלפי הדרום כך שנויה בזבחים {בבלי זבחים נ"ט.}.

{יט} את ידיהם ואת רגליהם – בבת אחת הוא מקדש ידיו ורגליו, וכך שנינו בזבחים, כיצד קידוש מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש {בבלי זבחים י"ט:}.

{כ} בבאם אל אהל מועד – להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת או להזות מדם פר כהן משיח ושעירי ע'ז'. ולא ימותו – הא אם לא ירחצו ימותו, שהתורה נאמרה כללות ומכלל לאו אתה שומע הין. אל המזבח – החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר.

{כא} ולא ימותו – לחייב מיתה על המשמש במזבח שלא רחוץ ידיו ורגליו שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס להיכל.

{כג} בשמים ראש – חשובין. וקנמן בשם – לפי שהקנמן קליפת עץ הוא, יש שהוא טוב ויש בו ריח [ו]טעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומ' קנמן בשם, מן הטוב. מחציתו חמשים ומאתים – מחצית הבאתו תהא חמשים ומאתים נמצא כולו חמש מאות כמו שיעור מר דרור, אם כן למה נאמרו בו חצאין גזירת היא להביאו לחצאין, להרבות בו שני הכרעות שאין שוקלין עין בעין, וכך שנויה בכריתות {בבלי כריתות ה'.}. וקנה בשם – קנה של בשם, לפי שיש קנים שאינן של בשם הוצרך לומ' קנה בשם. חמשים ומאתים – סך כולו.

{כד} וקדה – שם שורש עשב ובלשון חכמים קציעה. הין – שנים עשר לוג ונחלקו בו חכמי ישר', ר' מאיר אומ' בו שלקו את העיקרין, אמ' לו ר' יהודה והלא לסוך את העיקרין אינו ספק, אלא שראום במים שלא יבלעו את השמן ואחר כך הציף עליהם את השמן עד שלקט הריח וקפחו לשמן מעל העיקרין.

{כה} רקח מרקחת – רקח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעל' והרי הוא כמו רֶקח, ואינו כמין רוגע הים {ישעיהו נ"א:ט"ו}, וכמו רֹקע הארץ {ישעיהו מ"ב:ה'} שהטעם למטה וכל דבר המעורב בחבירו עד ש[זה] קופח מזה, או טעם או ריח קרוי מרקחת. רקח מרקחת – רקח העשוי על ידי אומנות תערובת. מעשה רקח – שם האומן בדבר.

{כו} ומשחת בו – כל המשיחות כמין כי[5] חוץ משל מלכים שהוא כמין נזר.

{כט} וקדשת אותם – משיחה זו מקדשתן להיות קדש קדשים, ומה היא קדושתן, כל הנוגע בהן וגו' כל הראוי לכלי שרת משנכנס לתוכו קדש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ובלינה ובטבול יום ואינו נפדה לצאת לחולין, אבל דבר שאינו ראוי להם אין מקדשין, ושנויה היא משנה שלימה אצל מזבח, מתוך שנ' כל הנוגע במזבח יקדש {שמות כ"ט:ל"ז} שומעני בין ראוי בין שאינו ראוי ת'ל' כבשים, מה כבשים ראוים אף כל ראוי, כל משיחת משכן כהנים ומלכים מתורגמ' לשון ריבוי, לפי שאין צורך משיחתן אלא לגדולה, כי כן יסד המלך, שזה חינוך גדולתן, ושאר משיחות כגון רקיקין משוחין {שמות כ"ט:ב'} ראשית שמנים ימשחו {עמוס ו':ו'}, לשון ארמית בהם בלשון [ה]עברית.

{לא} לדורותיכם – מיכן למדו רבותינו לומ' שכולו קיים לעתיד לבא. זה – בגימטריא תריסר לוג הוו.

{לב} לא ייסך – בשני יודין, לשון לא יִפָעֵל כמו למען ייטב לך {דברים ה':ט"ו}. על בשר אדם לא ייסך – מן השמן הזה עצמו. ובמתכונתו לא תעשו כמוהו – בסכום סממנין לא תעשו אחר כמוהו כמשקל סממנין הללו לפי מידת הין שמן אבל אם פיחת או ריבה סממנין לפי חשבון מידת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונתו של זה אין הסך ממנו חייב אלא הרוקחו. במתכונתו – לשון חשבון כמו מתכונת הלבנים {שמות ה':ח'}, וכן במתכונתה של קטרת.

{לג} ואשר יתן ממנו – מאותו של משה.  על זר – שאינו צורך כהונה גדולה ומלכות.

{לד} נטף – הוא צרי, ועל שם שאינו אלא שרף הנוטף מעט מעצי הקטף קרוי נטף, ובלעז גוּמָא, והצרי קורין לה טְרְיאקלא ושחלת – שורש בושם חלק ומצהיר כציפורן, ובלשון משנה קרוי צפורן וזהו שתירגם אונקלוס וטופרא. חלבנה – בשם שריחו רע וקורין לה גלמא, ומנאה הכת' בין סמני הקטרת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהו נמנין עמנו. סמים – אחרים. ולבונה זכה – מיכאן למדו רבותינו אחת עשרה סמני' נאמרו למשה בסיני בקטרת סמים שנים, נטף שחלת וחלבנה שלש, הרי חמשה, סמים, לרבות עוד כמות אילו הרי עשר, ולבונה, הרי אחת עשרה ואילו הן הצרי והצפורן החלבנה והלבונה, מור וקציעה שבולת נרד וכרכום הרי שמונה, שהשבו' נרד, אחד הוא, שהנרד דומה לשבולת, הקושט הקילופה והקינמון הרי אחת עשרה, בורית כרשינה, אינו נקטר אלא בו שפין את הצפורן ללבנה שתהא נאה. בד בבד יהיה – אילו ארבעה הנזכרין כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה, כך משקלו של זה וכן שנינו הצרי הצפורן החלבנה הלבונה משקל שבעים שבעים מנה {בבלי כריתות ו'.}, ולשון בד נראה בעיניי שהוא לשון יחידי, אחד באח' יהיו, זה כמו זה.

{לה} ממולח – כתרג' מעורב, שיערב שחיקתן יפה יפה זה עם זה, ואומ' אני שדומה לו ויראו המלחים {יונה א':ה'}, מלחייך וחובלייך {יחזקאל כ"ז:כ"ז} על שם שמהפכין את המים במשוטות, כשמנהיגין את הספינה כשהן יושבין, כאדם המהפך בכף בצים נקופות לערבן עם המים, וכל דבר שאדם רוצה לערב יפה יפה מהפכו באצבע או בבזך. ממלח טהור קדש – ממולח יהיה, וטהור יהיה, וקודש.

{לו} ונתתה ממנה – הוא קטרת של כל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד. אשר אועד לך שמה – כל מועדי דיבור שאקבע לך אני קובעם לאותו מקום.

{לז} במתכנתה – במניין סממניה. קדש תהיה לך לי"י – שלא תעשה אותם אלא לשמי.

{לח} להריח בה – אבל עושה אותם במתכנתה משלו כדי למוסרה לציבור.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Shemot_30&oldid=40111&useskin=vector"