Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 8

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ח' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(ב) וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(ג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(ד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'.

(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה.

(ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ.

(ז) וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה.

(ח) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה.

(ט) וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת.

(י) וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ.

(יא) וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(יג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כׇּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

(טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

(טז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

(יז) כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ.

(יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

(יט) וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה.

(כ) וַיַּעַשׂ ה' כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב.

(כא) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ.

(כב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַה' אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ.

(כג) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ.

(כד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי.

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה' וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַה'.

(כו) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה'.

(כז) וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד.

(כח) וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} ותעל הצפרדע – צפרדע אחת הייתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים, זהו מדרשו, ובפשוטו יש לומר שירוץ הצפרדעים קורא לשון יחידית, וכן ותהי הכנם – הָרְחִישה פדוייליירא בלעז ואף ותעל הצפרדע בלעז רַטיילידִא?.

 {ה} התפאר עלי – כמו היתפאר[1] הגרזן על החצב {ישעיהו י':ט"ו}, משתבח לאמר אני גדול ממך, וונטיר בלעז. התפאר עלי – השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומ' שלא אוכל לעשותו. למתי אעתיר לך וגומ' – את אשר אעתיר לך היום על הכרתת צפרדעים למתי תרצה שיִכַרֵתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי, אילו נאמ' מתי אעתיר היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שאמר למתי אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע לי, אמור לי לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר, העתירו, והעתרתי – ולא נאמ' אעתיר, עִתְרוּ, וְעָתרתי, מפני שכל לשון עתר, הרבת פִלֵל הוא, וכאשר יאמר הרבו ארבה והרביתי לשון מפעיל, כן יאמר העתירו, אעתיר, אעתיר דברים, ואב לכולם, העתרתם עלי דבריכם {יחזקאל ל"ה:י"ג}, הרביתם.

{ו} ויאמר למחר – התפללו היום שיכרתו למחר.

{ח} ויצא, ויצעק – מיד להכריתם למחר.

{י} חמרים חמרים – צבורים צבורים, כתרגומו, דגורים גלים.

{יא} והכבד את לבו – לשון פַעוֹל הוא הלך הלוך, והכבד את לבו – וכן והכות את מואב {מלכים ב ג':כ"ד}, ושַאוֹל לו באלקים {שמואל א כ"ב:י"ג}, הכה ופצוע {מלכים א כ':ל"ז}. כאשר דבר י"י – והיכן דבר, ולא ישמע אליכם פרעה.ת' המכות שלשה על ידי אהרן, שלשה על ידי משה, ושלשה על ידי הק'ב'ה', ואחת על ידי כלם, דם צפרדע כנים, שהיו בארץ על ידי אהרן, ברד ארבה חשך, שהיו באויר על ידי משה, שכן משה בשמים וארץ, ערוב דבר מכ'[2] לא מצ' יותר

{יב} אמר אל אהרן – לא העפר כדיי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה על ידי אהרן.

{יג} ותהי הכנם – הרחישה פדולידא בלעז.

{יד} להוציא את הכנם – לבראותם ממקום אחר. ולא יכלו – שאין השד שולט על הבריאה תחותה[3] מכשעורה.

{טו} אצבע אלקים הוא – מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת הק'ב'ה' היא. כאשר דבר י"י – ולא ישמע אליכם פרעה {שמות ז':ד'}.

{יז} משליח בך – מגרה בך, וכן ושן בהמות אשלח בם {דברים ל"ב:כ"ד}, לשון שיסוי אנטייציר בלעז. את הערוב – כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בעירבוביא והיו משחיתים בהם. ויש טעם בהגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו, כטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם כסדר מלכות כשצרה על עיר בתחילה מקלקל את מעיינותיה, ואחר כך תוקע עליהם ומריעים בשופרות וחצוצ' לייראם ולבהלם, וכן הצפ' מקרקרים והומים כו', כדאיתה במדרש ר' תנחומ'.

{יח} והפליתי – והפרשתי, וכן והפלה י"י {שמות ט':ד'}, וכן לא נפלאת היא ממך {דברים ל':י"א}, לא מובדלת ומופרשת היא ממך. למען תדע כי אני י"י בקרב הארץ – א'ע'פ' ששכינתי בשמים גזירתי מתקיימת בתחתונים.

{כ} [4] תשחת האר' – נשחתת הארץ אתחבלת ארעא.

{יט} ושמתי פדות – שיבדיל בין עמי ובין עמך.

{כא} זבחו בארץ – במקומכם ולא תלכו למדבר.

{כב} תועב' מצרים – יראת מצרים, כמו ולמלכם תועבת בני עמון {מלכים ב כ"ג:י"ג}, ואצל ישר' קורא אותה תועבה, ועוד יש לומ' בלשון אחר תועבת מצרים, דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים. ולא יסקלונו[5] בתמיה.

{כה} הַתל – להתל.

{כז} [6] ויסר הערוב – ולא מתו, כמו שעשו הצפרדעים שאם מתו היה להם הנאה בעורות.

{כו} ויעתר אל י"י – נתאמץ בתפילה וכן אם בא לומ' ויעתיר היה יכול לומ' ומשמע וְיַרְבה תפילה, וכשהו' אומ' בלשון ויפעל משמ' וַיִרְבֵה להתפלל.

{כח} גם בפעם הזאת – א'ע'פ' שאמ' אנכי אשלח אתכם {שמות ח':כ"ד}, לא קיים אבטחתו.

הערות
  1. יש כאן סימון מעל אות יו"ד שקשה לפענחו.
  2. הסופר ציין שלא מצא את סוף ההגהה הזו. סביר להניח שבהמשך היה כתוב "מכת בכורות... על ידי הק'ב'ה'".
  3. כך בכ"י לייפציג, אך כנראה צ"ל "פחותה".
  4. בכ"י לייפציג מופיעים סימוני הסופר המורים להקדים את הפירוש על פסוק י"ט לפירוש על פסוק כ', וכן הסדר בכ"י פרמא 181. אולם, הפירוש על פסוק כ' קודם גם בכ"י ברלין 1221 וויימר 651.
  5. בכ"י לייפציג מופיעה כאן המילה "כן" עם סימן מחיקה מעליה.
  6. הסדר בכ"י לייפציג הוא כמו בכ"י פרמה 181, ברלין 1221 וויימר 651.