Commentators:Rashi Leipzig 1/Bemidbar 8

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר ח' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה.

(ה) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ו) קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם.

(ז) וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כׇּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ.

(ח) וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת.

(ט) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי ה' וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם.

(יא) וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'.

(יב) וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַה' לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם.

(יג) וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַה'.

(יד) וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם.

(טו) וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה.

(טז) כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כׇּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי.

(יז) כִּי לִי כׇל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כׇל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי.

(יח) וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כׇּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.

(יט) וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ.

(כ) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכׇל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כא) וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם.

(כב) וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם.

(כג) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(כד) זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.

(כה) וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד.

(כו) וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} בהעלתך[1]על שם שהלהב עולה (קורא) כתוב בהדלקתן לשון עלייה, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאיליה, ועוד דרשו רבותינו מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעליה כהן עומד ומטיב. אל מול פני המנורה – נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף המנורה. יאירו שבע' הנרות – שעל ששת הקנים, שלשה מזרחיים (ה)פונים למול האמצע הפתילות שבהן וכן שלשה מערביים ראשי הפתילות למול האמצעי. ולמה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך.

{ג} ויעש כן אהרן – להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.

{ד} וזה מעשה המנורה – שהראהו הקב"ה באצבע, לפי שנתקשה בה, לכך נאמ' וזה. מקשה – בַטֵידִיץ, לשון דא לדא נקשן {דניאל ה':ו'}. עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס וחותך [במספרים][2] בכשיל לפשט איבריה כתיקנן ולא  נעשת אברים אברים על ידי חיבור. עד ירכה עד פרחה – ירכה היא השידה שעל הרגלים, חלול כדרך מנורות כסף שלפני השרים. עד ירכה עד פרחה – כלומ' גופה של מנור' כולה וכל התלוי בה. עד ירכה – שהוא אבר גדול. עד פרחה – שהוא מעשה דק שבה הכל מקשה, ודרך עד משמש בלשון זה כמו מגדיש ועד קמה עד כרם זית {שופטים ט"ו:ה'}. כמראה אשר הראה, וגו' – כתבנית אשר הראהו בהר, כמה שנ' וראה ועשה כתבניתם[3] וגומ' {שמות כ"ה:מ'}. כן עשה את המנורה – מי שעשאה, ומדרש הגדה על ידי הק' נעשית מאיליה.

{ו} קח את הלוים – קחם בדברים, אשריכם שתזכו להיות שמשים למקום.

{ז} הזה עליה' מי חטאת – של אפר פרה, מפני טמאי מתים שבהן. והעבירו תער – מצי' בדברי ר' משה הדרשן, לפי שניתנו כפרה על הבכורות שעבדו ע"ז והיא קרויה זבחי מתים והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת במצורעים[4].

{ח} ולקחו פר בן בקר – והוא עולה כמו שכת' ועשה את האחד, וגו' {במדבר ח':י"ב}, והוא קרבן ציבור בע"ז. ופר שני – מה תל' לו' שני, לומ' לך מה עולה לא נאכלה אף חטאת לא נאכלה. ובזו יש סמך לדבריו בתורת כהנים. ואומ' אני שהוראת שעה היתה ששעיר היה להם להביא לחטאת (ל)ע"ז עם פר העולה.

{ט} והקהלת את כל עדת – לפי (שעבודת קדש הקדשים) שהלוים ניתנין קרבן כפרה תחתיהן יבאו ויעמדו על קרבנן ויסמכו ידיהם עליהם.

{יא} והניף אהרן את הלוים תנופה – כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי. שלש תנופות נאמרו בפרש' הראשונה לבני קהת, לכך נאמ' שם והיו לעבד את עבודת י"י לפי שעבודת קדש הקדשים עליהם הארון והשלחן וגו'. השנייה לבני גרשון לכך נא' בה תנופה לי"י שאף עליהם, היתה עבודת הקדש יריעות וקרסים הנראי' בבית קדשי הקדשים, והשלישית לבני מררי.

{טז} נתונים נתונים – נתונים למשא נתונים לשיר.

נתנים נתנים ד?תרן מסירין יהיבין נתנים נתני' של גבוה, אַפרשא מַפרשין, בבבלי, מַפרשין כמו מיפרשין בארמית פטרת – פתיחת.

{יז-יח} כי לי כל בכור – שלי היו הבכורות בקיו הדין שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים וגו'.

{יט} [5]חמשה פעמים נאמרו בני ישר' במקרא זה להודיע חיבתן שתוכף אזכרותיהן במקרא אחד כמניין חמשי תורה, זו ראיתי בבר' רבא. בבר' רבא וראיתי בתנחומא כאבא דמעייל[6] על בריה קם ברי אכל ברי אזיל ברי לבי ספרא, אתא ברי מבי ספרא. תר"ש.  ולא יהיה נגף – שלא יצטרכו לגשת אל הקדש, שאם יגשו יהי נגף.

{כ} משה ואהרן וכל עדת וגו' – משה העמידם אהרן הניף ישר' סמכו ידיהם.

{כב} כאשר צוה י"י כן עשו – להגיד שבח העושים והנעשה בהם שאחד מהם לא עיכב.

{כד} [7]מבן חמש ועשר' וגו' – ובמקום אחר הוא אומ' מבן שלשים שנה {במדבר ד':ג'}, הא כיצד בן עשרים וחמש בא ללמוד הלכות עבודה, ולומד חמש שנים ובן שלשים עובד, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה.

{כה} בפי' שכת' רבנו שמעיה מצ' לא בלא וי"ו. לא יעבד עוד – עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, וזהו ושרת את אחיו, עם אחוהי כתרגומו.

{כו} לשמר משמרת – לחנות סביב האהל ולהקים ולהוריד בשעת מסעות.

הערות
  1. מילה זו נתוספה בין השיטין ולא ברור אם מקורה בר' מכיר עצמו
  2. בפסוק "בתבניתם"
  3. אולי צריך לומר דמשייל