Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 5

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ה – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר.

(ב) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.

(ג) וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב.

(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם.

(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם.

(ו) וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר.

(ז) לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן.

(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.

(ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.

(י) וַיֵּצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינֶנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן.

(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר.

(יב) וַיָּפֶץ הָעָם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן.

(יג) וְהַנֹּגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן.

(יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חׇקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם.

(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ.

(טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ.

(יז) וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַה'.

(יח) וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ.

(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרָע לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ מִלִּבְנֵיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.

(כ) וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה.

(כא) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהׇרְגֵנוּ.

(כב) וַיָּשׇׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי.

(כג) וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} ואחר באו משה ואהרן, וגו' – אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולן (עד) [קודם] שהִגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת. ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו והם לא יגשו {שמות כ"ד:ב'}, החזירם לאחוריהם.

{ג} פן יפגענו – פן יפגעך היו רוצים לומ', אלא שחלקו כבוד למלכות. פגיעה זו ל' מקרה מות הוא.

{ד} תפריעו את הע' ממעשיו – תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכת', ששומעין לכם וסבורין לנוח מן המלאכה, וכן פרעהו אל תעבר בו {משלי ד':ט"ו}, רחקהו, וכן ותפרעו כל עצתי {משלי א':כ"ה}, כי פרוע הוא {שמות ל"ב:כ"ה}, נרחק ונתעב. לכו לסבלותיכם – למלאכתכם שיש לכם לעשות בביתכם. אבל מלאכת שיעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי ותדע לך שהרי מש' ואהרן יוצאים ובאים.

{ה} הן רבים  עתה עם הארץ – שהעבוד' מוטלת עליהם ואתם משביתים אותם מסבלותם, הפסד גדול הוא זה.

{ו} והנגשים – מצריים היו, והשוטרים, ישר' היו, הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה.

{ז} תבן – אישטובלא, היו גובלין אותו עם הטיט. לבנים – טיוולש, שעושין מטיט ומייבשין אותן בחמה, ויש ששורפין אותן בכבשן. כת' שלשם – כאשר הייתם עושים עד הנה. וקששו – ולקטו.

{ח} וא' מתכונת הלבנ' – סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עוש' ליום כשהיה התבן מוכן להם אותו סכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבו' עליה'. כי נרפים – מן העבודה הם, לכך לבם פונה אל הבטלה וצועק' לאמר נלכה וגו'. מתכנת – ותוכן לבנים {שמות ה':י"ח} לא[1] נתכנו עלילות {שמואל א ב':ג'}, את הכסף המתוכן {מלכים ב י"ב:י"ב} כולם ל' חשבון הם. נרפים – המלאכה רפוייה בידם ועזובה מהם והם נרפים ממנה, רטרייץ בלע"ז.

{ט} ואל ישעו בדברי שק' – ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכ' נזבח'. ודומ' לו ואשעה בחקיך תמיד {תהילים קי"ט:קי"ז}, למשל ולשנינה {דברים כ"ח:ל"ז}, [2]ולשועין, ויספר {בראשית כ"ד:ס"ו}, ואישתעי, ואי איפ' לומ' ואל ישעו ל' וישע[3] אל הבל {בראשית ד':ד'}, ואל קין[4] לא שעה {בראשית ד':ה'}, ולפרש ואל ישעו, ואל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר[5] כי כן גזרת כולם, ישעה האדם אל[6] עושהו {ישעיהו י"ז:ז'}, ולא שעו אל[7] קדוש יעקב[8] {ישעיהו ל"א:א'}, ולא ישעה אל המזבחות {ישעיהו י"ז:ח'}, ולא מצאתי שימוש של בית סמוכה אחריהם, אבל אחר ל' דבור במתעסק לדבר בדבר נופל ל' שימוש בי"ת כגון הנדברים בך {יחזקאל ל"ג:ל'}, ותדבר מרים ואהרן במשה {במדבר י"ב:א'}, המלאך הדובר בי {זכריה ד':א'} לדבר בם {דברים י"א:י"ט}, ואדברה בעדותיך {תהלים קי"ט:מ"ו} אף כאן אל ישעו בדברי שקר, אל יהיו נדברים בדברי שוא והבאי.

{יא} אתם לכו קחו לכם תבן – וצריכים אתם לילך בזריזות. כי אין נגרע[9] דבר – מכל סכום לבנים שהייתם עושים ליום בהיות התבן נתון לכם מזומן מבי' המלך.

{יב} לקשש קש לתבן – לאסוף אספה ללקט לקט לצורך תבן הטיט. קש – לשון ליקוט, על שם שדבר המתפזר הוא וצריך לקוששו הוא קרוי קש בשאר מקומות.

{יג} אצים – דוחקים. דבר יום ביומו – חשבון של כל יום כלו ביומו כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן.

{יד} ויכו שטרי בני ישר' – השוטרים ישר' היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנגשים שהם מצרים והיה חסר מן הסכום היו מלקים אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה לפיכך זכו אותן שוטרים להיות סנהדרין ונאצל מן הרוח אשר על משה והושם עליהם שנ' אספה לי שבעים איש מזקני ישר'[10], מאותם שידעת הטובה שעשו להם במצרים כי הם נגשי[11] העם ושטריו {במדבר י"א:ט"ז}. ויכו שטרי בני ישר' – אשר שמו נגשי פרעה אותם לשטרים עליהם, לאמר מדוע וגו', למה ויכו לפי שהיו אומ' להם מדו' לא כליתם גם תמול גם היום חק הקצוב עליכם ללבן כתמל השלישי שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתון להם. ויוכו – ל' ויופעלו הוכו מיד אחרים, הנגשים הכום.

{טז} ולבנים אומרי' לנו – הנגשים. עשו – כמנין הראשון. וחטא' עמך – אילו היה נקוד פתח הייתי אומ' שהוא דבוק, לומר ודבר זה חטאת עמך הוא, עכשיו שהו' קמץ שם דבר הוא, וכך פירושו ודבר זה מביא חטאת על עמך כאילו כתוב וחטאת לעמך כמו כבואנה בית לחם {רות א':י"ט} שהוא כמו לבית לחם, וכן הרבה.

{יח} ותכן לבנים – חשבון הלבנים, וכן את הכסף המתוכן {מלכים ב י"ב:י"ב}, המנוי, כמו שאמור בעניין ויצורו וימנו את הכסף.

{יט} ויראו שטרי בני ישר' – את חביריהם הנרדים תחתיהם. בְרַע – ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם, לאמר לא תגרעו וגו'.

{כ} ויפגעו – האנשים מישר' את משה ואת אהרן וגו', ורבותינו אמרו כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו שנ' בהם יצאו נצבים.

{כב} למה הרע' לעם הזה – ואם תאמר מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני.

{כג} הרע – לשון הפעיל הוא, הרבה רעה עליהם, ותרגו' אבאיש.

הערות
  1. הכתיב בפסוק בשמ"ב הוא "ולא" וכן מופיע גם בכ"י מינכן 5, אך הקרי הוא "ולו" וכן מופיע בכ"י פרמא 181, ברלין 1221.
  2. בכ"י ברלין 1221 נוספה כאן המלה "תירג'", אך אין המלה מופיעה בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ויימר 651.
  3. חסר כאן "ה'".
  4. חסר כאן "וגו'".
  5. בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651 ועוד כ"י נוסף כאן "או לדברי שקר". ואפשר שבכ"י לייפציג יש השמטה ע"י הדומות.
  6. כך גם בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. בנוסח המקרא שלנו כתוב "על".
  7. כך גם בכ"י פרמא 181, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. בנוסח המקרא שלנו כתוב "על".
  8. כך גם בכ"י פרמא 181, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. בנוסח המקרא שלנו כתוב "ישראל". בכ"י מינכן 5: "ישר' יעקב".
  9. חסר כאן "וגו'".
  10. בכ"י מינכן 5 נוסף כאן "וג'", ואכן הדרשה מבוססת על המשך הכתוב "אשר ידעת...". אולם מלה זו אינה מופיעה בכ"י פרמא 181, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155.
  11. כך גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. בפסוק בבמדבר י"א: "זקני", וכן בכ"י מאוחרים יותר ככ"י פריס 158 ובדפוס רומא ואלקבץ. בכ"י פרמא 181 המלה מחוקה.