Commentators:Rashi Leipzig 1/Bemidbar 23

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר כ"ג – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים.

(ב) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

(ג) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה ה' לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי.

(ד) וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

(ה) וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר.

(ו) וַיָּשׇׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכׇל שָׂרֵי מוֹאָב.

(ז) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.

(ח) מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'.

(ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

(י) מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.

(יא) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ.

(יב) וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר.

(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקׇבְנוֹ לִי מִשָּׁם.

(יד) וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

(טו) וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה.

(טז) וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר.

(יז) וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר ה'.

(יח) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר.

(יט) לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.

(כ) הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה.

(כא) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.

(כב) אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ.

(כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל.

(כד) הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.

(כה) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ.

(כו) וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה.

(כז) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם.

(כח) וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.

(כט) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם.

(ל) וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ג} אולי יקר'[1] לקראתי – אינו רגיל לדבר עמי ביום. וילך שפי – כתרגומ', יחידי, לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה.

{ד} ויקר – לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלו' בקושי ובזיון, [2]היה נגלה עליו ביום, אלא בשביל להראות אהבתן של ישר'. את שבעת המזבחות – שבעה מזבחות ערכתי אין כת' כאן, אלא את שבעת המזבחות אמ' לפניו אבותיהן של אילו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן, אברהם בנה ארבעה, ויבן שם מזבח לי"י הנראה אליו {בראשית י"ב:ז'}, ויעתק משם ההרה וגו' {בראשית י"ב:ח'}, ויאהל אברהם[3] ויבא וגו' {בראשית י"ג:י"ח}, ואחד בהר המוריה, יצחק בנה אחד ויבן שם מזבח וגו', ויכרו שם עבדי יצחק באר {בראשית כ"ו:כ"ה}, ויעקב בנה שנים, אחד בשכם ואחד בבית אל. והמדרש מונה שבעה אדם הבל נח אברהם יצחק ויעקב ומשה גופין מוחלקין. ת'. ר'ש'. ואעל פר ואיל במזבח – ואביהם לא העלה בו אלא איל אחד. והנה נצב, וגו' – עומדין ומצפין מתי יבא. מן ארם ינחני – צווח ואמ' מן הרמים הייתי והורידני בלק מכבוד ראה שנבאש בהק' ומשם נסתלקה הימנו רוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחילה שנ' ואת בלעם בן בעור הקוסם. לכה ארה לי – כל המאררן לעצמו הוא מארר. ת' ר'ש'.

{ז} ארה לי יעקב[4] זעמה ישראל – בשני שמותיהם אמר לו לקללם שמא אחד מהם[5] מובהק. ואילו לאברהם ויצחק ביקש לקלל הייתי יכול שהיה פסול במיטתן אבל יעקב חבל נחלתו וישר' עטרה בראשו שנ' ישראל אשר בך אתפאר האומר גנאי עליה יש לו חיים, ת' ר'ש'.

{ח} מה אקב לא קבה אל – כשהיו ראויין להתקלל לא נתקללו,  כשהזכיר אביהם את עונם כי באפם הרגו איש לא קילל אלא את אפם,[6] כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל, מה נאמ' שם גם ברוך יהיה {בראשית כ"ז:ל"ג} במברכים נאמ' אלה יעמדו לברך את העם {דברים כ"ז:י"ב}, במקלל לא נאמר אלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה לא רצה להזכיר עליהם שם קללה. מה אזעם לא זעם י"י – אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין שעה שהק' כועס בה והוא לא כעס כל אותן הימים שבאתי אליך, וזהו שנ' עמי זכר נא מה יעץ עליך וגו', ומה ענה אתו בל' בן בעור וגו' למען דעת צדקות י"י {מיכה ו':ה'}.

{ט} כי מראש צורים אראנו – אני מסתכל בראשיתם, ובתחילת שורשיהם, ואני רואה אותם מיוסדין וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות. הן עם – הוא אשר זכו לו אבותיו לשכן בדד, כתרגומו. ובגוים לא יתחש' – כתרג', לא יהו נעשין כלה עם שאר האומות שנ' כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' {ירמיהו ל':י"א}, אינן נמנין עם השאר, ד'א' כשהם שמחים אין אומה שמחה עמהם, שנ' י"י בדד ינחנו {דברים ל"ב:י"ב}, וכשהאומות בטוב[ה] הן אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזה ובגוים לא יתחשב.

{י} מי מנה עפר יעקב – כתרגו', מארבע משרייתא, ארבע דגלים, דבר אחר עפר יעקב, אין חשבון במצות שהן מקיימין בעפר, לא תחרש בשור וחמור יחדיו {דברים כ"ב:י'} לא תזרע שדך כלאים {ויקרא י"ט:י"ט} אפר פרה ועפר סוטה וכיוצא בהן. ומספ' את רובע ישר' – רביעיותיהן, זרע היוצא מתשמיש שלהן. תמות נפשי מות ישרים – שבהם.

{יג} וקבנו – לשון ציווי, קללהו לי. ידע בעצמו שהוא נטרד התחיל מבקש על נפשו, משל לטבח שהלך לשחוט פרתו של מלך התחיל המלך צופה הרגיש הלה השליך הסכין מידו התחיל משפשף בה וממלא האבוס לפניה אמ' תצא נפשי שבאתי לשחטה והרי זנחתיה, כך אמ' בלעם תצא נפשי שבאתי לקלל ואני אברך. ת' ר'ש'.

{יד} שדה צפים – מקום גבוה היה ששם [ה]צופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר. ראש הפסג' – בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להיפרץ בישר' משם, ששם מת משה כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו הפרצה שאני רואה. בלק קוסמן ובלעם נמשך אחריו כסומא משל לטבח שמכיר את הפרקים מהיכן מפשיטין את הבהמ' ואין בידו סכין שיש בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים. ת'ר'ש'.

{טו} אקרה כה – מאת הק'ב'ה'. אקרה – לשו' אֶתְפָעֵל.

{טז} וישם דבר בפיו – מה היא השימה הזאת מה חסר המקרא באומרו שוב וכה תדבר אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמ' מה אני חוזר אצל בלק לצערו ונתן לו הק'ב'ה' רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה אמ' לו על כרחך תשוב אל בלק.

 {יז} ושרי מואב אתו – ולמעלה הוא אומ' הוא וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתן ולא נשארו אלא מקצתן. מה דבר י"י – לשון צחוק הוא זה, כלו' אינך ברשותך.

{יח} קום בלק – כיון שראהו משחק בו, התחיל משחק בו נתכוון לצערו עמוד על רגליך אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום. בנו צפור – לשון מקרא הוא כן, כמו חיתו יער {תהלים ק"ד:כ'} חיתו ארץ {בראשית א':כ"ד}, למעיינו מים {תהלים קי"ד:ח'}.

{יט} לא איש וגו' – כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אומות ואת סבור להמיתם במדבר. ההוא אמ' וגו' – בלשון תמוה. תייבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכים לחזור בהם.

{כ} הנה ברך לקחתי – אתה שואלני מה דבר י"י, קיבלתי ממנו לברך אותם, בָרֵך כמו לברך.[7] ובֵרֵך ולא אשיבנה – והוא בֵירֵך אותן ואני לא אשיב את ברכתו. וברך – כמו ובֵרַך וכן היא גזרת ריש, כמו אויב חֵרֵף י"י {תהלים ע"ד:י"ח} כמו חֵרַף וכן ובוצע בֵרֵך {תהלים י':ג'}, המהלל ומברך את הגוזל ואומ' לו לא תירא כי לא תענש שלום יהיה לך, מרגיז הוא להק', ואין לומ' ברך שם דבר שאם כן היה נקוד בפתח קטן וטעמו למעלה אבל לפי שהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ וטעמו למטה.

{כא} לא הביט וגו' – כתרגומו, דב' אח' ואחרי פשוטו הוא נדרש מדר' נאה. לא הביט – הק' און שביעקב כשהן עוברים על דבריו, אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהן ובעמלן שהן עוברין על דתו. עמל – לשון עברה, כמו הרה עמל {תהלים ז':ט"ו}, כי אתה עמל וכעס תביט {תהלים י':י"ד}, שהעבירה עמל הוא לפני המקום. י"י אלהיו עמו – אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן. ותרועת מלך – לשון חיבה וריעות, כמו רֵעֵה דוד {שמואל ב ט"ו:ל"ז} [אוהב דוד] ויתנה למרעהו {שופטים ט"ו:ו'}, וכן תירגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון.

{כב} אל מוציא' ממצרים – אתה אמרת הן עם יצא ממצרים לא מעצמו יצא האלהים הוציאם. כתועפו' ראם לו – בתוקף ברום גובה שלו, וכן וכסף תועפות {איוב כ"ב:כ"ה} לשון מעוז המה, ואו' אני שהוא לשון עוף יעופף {בראשית א':כ'} המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה. ותועפות ראם – עפיפות גובה. דבר אח' תועפות ראם, תוקף ראמים, ואמרו רבותינו {גיטין סח:} אילו השדים.

{כג} כי לא נחש ביעקב – כי ראויים הם לברכה שאין [בהם] מנחשים וקוסמים. כעת יאמר ליעקב וגו' – עוד עתיד להיות עת כעת הזו אשר תגלה חיבתם לעין כל שהם יושבים לפניו ולומדין תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, שנ' והיו עיניך רואות את מורך {ישעיהו ל':כ'}, כעת יאמר – קידייט איישטרא דישט, דבר אחר, יאמר ליעקב, אינו לשון עתיד אלא לשון הווה, כלומ' אינן צריכין לנחש וקוסם, כי ככל מה שצריך להיאמר ליעק' ולישר' מה פעל הק' ומה גזירותיו במרום אינן מנחשין וקוסמין אלא נאמ' להם על פי נביאיהם מה היא גזירת המקום או אורים ותומים מגידים להם ואונקלוס לא תירגם כן.

{כד} הן עם כלביא יקום וגומ' – כשהן עומדין משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש צצית לקרות את שמע, להניח תפילין. לא ישכב – בלילה על מטתו, עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטורפו כיצד קורא קרית שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם הק' שומרם ונלחם מלחמתם ומפילם חללים, דב' אח' הן עם כלביא יקום כולו כתרגומ'. ודם חללים ישתה – נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם שנ' ואת בלע' בן בעור הקוסם הרגו בני ישר' בחר' על חלליהם {יהושע י"ג:כ"ב}.

{כה} גם קב לא תקבנו גם ראשון מוסף על גם שיני וגם שני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה {מלכים א ג':כ"ו}, וכן גם בחור גם בתולה {דברים ל"ב:כ"ה}.

{כז} וקבתו לי – אין זה לשון ציווי כמות וקבנו, אלא לשון עתיד אולי יישר בעיניו, ותקבנו לי משם, מַלְדירַש לוי.

{כח} ראש הפעור – קוסם גדול היה בלק, וראה שהם עתידים ללקות על ידי פעור ולא היה יודע במה אמ' שמא הקללה תחול עליהם משם, כן כל חוזים בכוכבים רואים ואין יודעים מה.

הערות