Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 29

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית כ"ט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם.

(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר.

(ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כׇל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ.

(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ.

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.

(ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.

(ח) וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כׇּל הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

(ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא.

(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

(יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

(יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרׇץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

(יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרׇץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כׇּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.

(טו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.

(טז) וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.

(יז) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.

(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבׇדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי.

(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ.

(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת כׇּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.

(כג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

(כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה.

(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל לָבָן מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.

(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

(כז) מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

(כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה.

(כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה.

(ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

(לא) וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה.

(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעׇנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.

(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.

(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי.

(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} וישא יעקב רגליו – משנתבשר בשורה טובה והובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כן מפורש בברא' רבא {בראשית רבה ע':ז'}.

{ב} ישקו העדרים – משקים הרועים את העדרים והמ(דבר)קרא דבר לשון קצרה.

{ג} ונאספו – רגילין היו להיאסף לפי שהאבן גדולה. וגללו – וגוללין ותרגום ומגנדרין, כן כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההווה תמיד היה כבר ועתיד להיות. והשיבו – ומתיבין.

{ו} באה עם הצאן – טעם בא'[1] אתיא. ורחל באה {בראשית כ"ט:ט'} טעם בבית,[2] אתת. הראשון לשון עוֹשַה, והשני לשון עשתה.

{ז} הן עוד היום גדול – לפי שרא(ת)[ה] אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה ולא ירעו עוד,[3] הן עוד אם שכירים אתם לא השלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם א'ע'פ' כן לא עת האסף המקנה ברא' רב'.

{ח} לא נוכל – להשקות, לפי שהאבן גדולה. וגללו – זה מתורגם ויגנדרון לפי שהוא לשון עתיד.

{י} ויגש יעקב ויגל – כזה שמעביר הפקק מעל פי צלוחית.[4]

{יא} ויבך – שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ד'א' שבא בידים ריקניות, אמ' אליעזר עבד אבא היו בידו נזמים וצמידים, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו, והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמ' לו מה אעשה לציוויו של אבא, אמ' לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת.

{יב} כי אחי אביה – קרוב לאביה, כמו כי אנשים אחים {בראשית י"ג:ח'}. ומדרשו אם לרמאות הוא בא אני אחיו, ואם אדם כשר גם אני בן רבקה אחותו כשירה. ותגד לאביה – אמה מתה.[5]

{יג} וירץ לקראתו – כסבו' ממון הוא טעון שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים. ויחבק – כשלא ראה עמו כלום אמ' שמא זהובים הביא והנם בחיקו.[6] ויספר ללבן – שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו הממון.

 {יד} אך עצמי ובש' את' – אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים וכן עשה ואף זו לא חנם שהיה רועה צאנו.

{טו} הכי אחי אתה – לשון תמיה, וכי בשביל שאחי אתה תעבדני חנם. ועבדתני – כמו תעבדני, וכן כל תיבה שהיא לשעבר הוסף ו'ו בראשה, והיא הופכת התיבה להבא.

{יז} רכות – לפי שהיתה בוכה, שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומ' שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן גדולה לגדול וקטנה לקטן. יפת תאר – היא צורת הפרצוף לשון יתארהו בשרד {ישעיהו מ"ד:י"ג}, קומפש בלעז. מראה – הוא זיו קלסתר פנים.

{יח} אעבדך שבע שנים – הן ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים {בראשית כ"ז:מ"ד}, ותדע שכן שהרי כת' ויהיו בעיניו כימים אחדים {בראשית כ"ט:כ'}. ברחל בתך הקטנה – כל הסימ' הללו למה לפי שיודע בו שהו' רמאי אמ' לו אעבדך ברחל ושמא תאמ' רחל אחרת מן השוק ת'ל' בתך, ושמא תאמר אחליף ללא' שמה, ת'ל' הקטנה, וא'ע'פ' לא הועילו.

{כא} מלאו ימי – שאמרה לי אמי, מלאי[7] ימיי[8] הריני בן שמנים וארבע ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים, וזהו שאמ' ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומ' כן, אלא להוליד תולדות אמר.

{כה} והנה היא לאה – אבל (בבקר) בלילה [לא] היא לאה, לפי שמסר יעקב סימנין לרחל, וכשראת שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנין.

{כז} שבוע – דבוק הוא, שהרי נקוד [בחטף] שבוע של זאת הן ז' ימי המשתה, בתלמוד ירושלמי במועד קטן {א':ז'}.[9] ונתנה לך – לשון רבים, כמו נרדה, נבלה {בראשית י"א:ז'} ונשרפה {בראשית י"א:ג'}, אף זה לשון ונִתֵן. גם[10] זאת – מיד, ותעבוד לאחר נישואיה.

{ל} שבע שנים אחרות – אחרות הקישן לראשונות, מה ראשונות באמונה אף אחרונות באמונה, א'ע'פ' שברמאות באו עליו.[11]

{לד} ילוה – לפי שאמהות נביאות היו ויודעות שי'ב' שבטים יוצאים מיעקב, וד' נשים ישא אמרה מעתה אין לו פתחון עלי שהרי נטלתי כל חלקי בבנים. (כל) על כן – כל שנ' בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי שהארון [היה] מכלה בהן. [12]בכולן כת' קראה  ותקרא, וזה כת' בו קרא, ומדרש אגדה באלה הדברים רבה, ששלח הק' גבריא' והביאו לפניו וקרא לו שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה, ועל שם שליווהו במתנות קראו לוי.[13]

{לה} הפעם אודה – שנטלתי יותר מחלקי, מעתה עלי להודות.[14]

הערות
  1. ↑ בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: "ותרגומו".
  2. ↑ בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: "ותרגומו". בכ"י ליידן 1 נוסף "ותרגומו" בין השיטין.
  3. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5 נוסף: "ואמ'".
  4. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: "להודיעך כמה גדול כחו". עיין פירוש רשב"ם.
  5. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1. בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף כאן: "ולא היה להגיד אלא לו".
  6. ↑ בכ"י פריס 157 נוסף כאן: "וינשק לו – אמ' מרגליות הביא והם בפיו, אמ' לו את סבור ממון אתית טעין לא אתית טעין אלא מלין". הקטע חסר בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155.
  7. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3: "מלאו".
  8. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, מינכן 5. בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3: "ימי".
  9. ↑ בכ"י פירנצה III.3 נוסף: "ואי אפשר לומ' שבוע ממש, שאם כן היה צריך לנקד בפתח, ועוד ששבוע לשון זכר, כדכתי' שבעה שבועות לכך אין משמע שבוע אל' שבעה, שייטינא". בכ"י ויימר 651 בא קטע זה עם סימון של תוספת. קטע זה חסר בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פריס 155.
  10. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, פירנצה III.3. בכ"י פריס 155 נוסף: "את".
  11. ↑ בכ"י פירנצה III.3 נוסף כאן: "ותקרא שמו ראובן – פירשו רבו' אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה וערער עליה שאמ' עשו ליעקב את בכורתי לקח וגו', בלשו' כעס, וזה מכרה ליוסף ולא די שלא עירער עליה אלא שבקש להצילו מן הבור". בכ"י פריס 155 בא ביאור זה בגיליון. בכ"י ויימר 651 מובא ביאור זה כתוספת. בכ"י לייפציג 1, ליידן 1 ביאור זה חסר.
  12. ↑ כן בכ"י לייפציג 1, ליידן 1, פירנצה III.3. בכ"י מינכן 5 נוסף: "קרא שמו לוי – תמהתי".
  13. ↑ בכ"י פירנצה III.3 נוסף כאן: "מה ראה יעקב לקדש את לוי בכהנה יותר מכלם לפי שהוציא הבכורות מבניו שאין קדש מוציא קדש והשאר מנה אחר סדר תולדותם וחזר ורצה ונעשה לוי עשירי, כגון שמעון לוי ויהודה נפתלי ואשר, יששכר זבולון ובנימין, וחזר לראש שמעון ולוי והרי לוי עשירי והם אינן בכורים לאמן שלא מנה אותן בכורות שנולדים מד' אמהות ונעשה לוי עשירי". בכ"י ויימר מובא קטע זה כתוספת. בכ"י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, פריס 155 קטע זה חסר.
  14. ↑ בכ"י ויימר 651 מופיע כאן תוספת: "ד'א' מה ראת להודות ליהודה ילדה ראובן ראת דתן ואבירם ילדה שמעון ראת זמרי, ילדה לוי ראת קרח, יהודה הודה במעשה תמר שנ' ויכר יהודה".


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_29&oldid=40339&useskin=vector"