⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר ל"ד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ.

(ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה.

(ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה [וְהָיוּ] (והיה) תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה.

(ה) וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה.

(ו) וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם.

(ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר.

(ח) מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה.

(ט) וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן.

(י) וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה.

(יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה.

(יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב.

(יג) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה.

(יד) כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם.

(טו) שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה.

(טז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(יז) אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

(יח) וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ.

(יט) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה.

(כ) וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד.

(כא) לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן.

(כב) וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יׇגְלִי.

(כג) לִבְנֵי יוֹסֵף לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד.

(כד) וּלְמַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם נָשִׂיא קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן.

(כה) וּלְמַטֵּה בְנֵי זְבוּלֻן נָשִׂיא אֱלִיצָפָן בֶּן פַּרְנָךְ.

(כו) וּלְמַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר נָשִׂיא פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן.

(כז) וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר נָשִׂיא אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי.

(כח) וּלְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי נָשִׂיא פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד.

(כט) אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} זאת הארץ אשר תפל לכם, וגו' – לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ שאינ(ן)[ם] נוהגות בחוצה לארץ הוצרך לכתוב מצרני גבולי רוחותיה סביב לומר לך מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות. תפל לכם – על ידי שנתחלקה בגורל נקראת חילוקה לשון נפילה. ומדרש אגדה אומ' על ידי שהפיל הק'ב'ה' שריהם של שבעה [אומו'] מן השמים וכפתן לפני משה אמ' לו הק' למשה ראה אין בהן עוד כח. כל עמוד זה מדף של אחריו, כדי להרחיב הגבולים.

{ג}  והיה לכם פאת נגב – רוח דרומי אשר מן המזרח למערב. ממדבר צן על ידי – [אצל] אדום, מתחיל מקצוע דרומית מזרחית של ארץ תשעת המטות. כיצד שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישר' זו אצל זו קצת ארץ מצרים וארץ אדום כולה וארץ מואב כולה. ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבי' שנ' בפרשה זו מעצמון נחלה מצר', והיו תוצאותיו הימה ונחל מצרי' היה מהלך על פני [כל] ארץ מצרים שנ' מן השיחור אשר על פני ארץ מצרים {יהושע י"ג:ג'} ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישר'. וארץ אדום אצלה לצד המזרחי, וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח. וכשיצאו ישר' ממצרים אם רצה המקום לקרב את כניסתן לארץ היה מעבירן את הנילוס לצד צפון, מארץ מצרים ובאין לארץ ישר', ולא עשה כן שנ' ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא {שמות י"ג:י"ז} שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען כעניין שנ' בפלשתי' יושבי חבל הים גוי כריתים {צפניה ב':ה'}, אלא הסיבן והוציאן דרך דרומה אל המדבר והוא שקראו יחזקאל מדבר העמים {יחזקאל כ':ל"ה} לפי שהיו כמה אומות יושבות בצידו והולכין ישר' אצל דרומה מן המערב כלפי המזרח עד בואם לדרומה של ארץ אדום ובקשו ממלך אדום שיניחם ליכנס בארצו ולעבור דרך רחבה וליכנס לארץ ולא אבה והוצרכו לסבב את כל דרומה של אדום עד בואם בדרומה של ארץ מואב וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה {שופטים י"א:י"ז} והילכו כל דרומה של מואב עד סופו ומשם הפכו פניהם לצפון עד שסיבבו כל מצר מזרחי שלה לרחבה, וכשכילו את מזרחה מצאו את ארץ סיחון ועוג שהיו יושבין במזרחה של ארץ כנען והירדן מפסיק ביניהם וזהו שנ' ביפתח וילך במדבר ויסב את ארץ אדו' וא' ארץ מוא', ויבא ממזרח שמש לארץ מואב {שופטים י"א:י"ח} וכבשו את ארץ סיחון ועוג שהיא בצפונה של ארץ מואב וקרבו עד הירדן והוא כנגד מקצוע צפונה מערבה של ארץ מואב. נמצא שארץ כנען שבעבר הירדן למערב היה מקצוע דרומית מזרחי' שלה אצל אדום.

מפת כ״י לייפציג 1 – במדבר ל״א:ג'

[1] מצ' בזה הציור שכת' רבנו שמעיה זה הפסוק מוילך כאשר התחלתיו ומפני הטורח כתבתיו כך. ונ'ל' שלפי שכך הילוכם ממצרים לדרומית אדום ומואב הפכו. מכיר.

{ד} ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים – כל מקום שנ' ונסב או ויצא מלמד שלא היה המצר שוה אלא הולך ויוצא לחוץ יוצא המיצר ועוקם לצד צפונו של עולם באלכסון למערב ועובר המצר בדרומו של מעלה עקרבים, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המצר. ועבר צנה – אל צן, כמו מצרימה. והיו תוצאותיו – קצותיו, בדרומה של קדש ברנע. ויצא חצר אדר – מתפשט המצר ומרחיב לצד צפון ונמשך עוד באלכסון למערב ובא לו לחצר אדר ומשם לעצמון ומשם לנחל מצרים. ולשון ונסב האמור כאן לפי שכת' ויצא חצר אדר שהתחיל להרחיב משעבר את קדש ברנע ורוחב אותה רצועה שבלטה לצד צפון היתה מקדש עד עצמון ומשם והלאה נתקצר המצר ונסב לצד הדרום ובא לו לנחל מצרים לצד המערב אל הים  שהוא מצר מערבה של כל ארץ ישר' נמצא נחל מצרים במקצוע מערבית דרומית.

{ה} והיו תוצאותיו הימה – אל מצר המערב, שאין עוד גבול נגב מאריך לצד המערב משם והלאה.

{ו} וגבול ים – ומצר מערבי מה הוא. והיה לכם הים הגדול – למצר. וגבול – הנסין שבתוך הים שאף הם מן הגבול, והם איים שקורין אִיְשְלש.

{ז} גבול צפון – מצר צפון. מן הים תתאו להר ההר – שהוא במקצוע צפונית מערב' וראשו משפע ונכנס לתוך הים ויש מרוחב הים לפנים הימנו וחוצה הימנו. תתאו – תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הר ההר. תתאו – לשון סיבה כמו אל תא הרצים {דברי הימים ב י"ב:י"א}, ותאי השער {יחזקאל מ':י'}, יציע, שקורין אפינדיץ, שהוא מוסב ומשופע.

{ח} מהר ההר – תתאו ותלכו את מֶצֶר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, זו אנטוכיא. תוצאות הגבול – סופי הגבול, כל מקום שנ' תוצאו' הגבול אף המצר כלה שם לגמרי ואינו עובר להלן כלל, או משם מתפשט ומרחיב ויוצא לאחוריו לימשך להלן באלכסון יותר מן הרחב הראשון, ולעניין רחב מדה הראשון קראו תוצאות ששם כלתה אותה מדה.

{ט} והיו תוצאותיו חצר עינן – הוא היה סוף מצר הצפוני, ונמצאת חצר עינן במקצוע צפונית מזרחית ומשם והתאויתם לכם אל מצר המזרחי.

{י} והתאויתם – לשון סיבה ונטייה כמו תתאו. שפמה – במצר המזרחי, ומשם הרבלה.

{יא} מקדם לעין – שם מקום זה והמצר הולך במזרחו נמצא העין לפנים מן המצר ומארץ ישר' הוא. וירד הגבול – כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך. ומחה אל כתף – אל עבר. ים כנרת קדמה – שהיה ים כנרת תוך לגבול במערבו והגבול הולך במזרח ים כנרת כתף אל עבר ים כנרת ומשם ירד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען קדמה כנגד ים כנרת ומושך למזרחה של ארץ ישר' כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח שממנו הִתְחַלֶת מצר מקצוע דרומית מזרחית הרי סיבבתה אותה לארבע רוחותיה.

מפת כ״י לייפציג 1 – במדבר ל״א:י״א [2] (אני מכיר הכותב מצ' זה הפיר' מהר ההר כאשר ראותיו וכדי לראות שלא להפוך הספר כתבתיו כך) בפירוש שכת' רבנו שמעי' מצא' נקרע זה הקרן ומפי{'} אח' העתק' אילו הפסו' וזה. והיו. ויצא. ויהי.

הר ההר זה אינו הר ההר שמת בו אהרן הכהן שהוא בדרומ' של ארץ ישר' בקצה ארץ אדום, וזהו בצפונה והוא קרוי בלשון משנה טורי אמנים, ועליו שנינו במסכת גיטין איזו היא ארץ ואיזו היא חוצה לארץ כל ששופע ויורד מטורי אמנים ולפנים ארץ ישר', מטורי אמנים ולחוץ חוצה לארץ, ונותן התנא סימן במימי הים שיש בים במקצוע הצפוני מקצתו בארץ ומקצתו חוצה לארץ, לפי שההר נכנס לתוכו וכל הרים משופעים הם, וההר הזה שופע ויורד לצפון ולדרום, משיפועו לדרום ארץ ישר' משיפועו לצפון חוצה לארץ לפי שההר מצר צפוני הוא לארץ והר ההר אין זה שֵם ההר אלא הר על גבי הר כמין תפוח.[3]

{טו} קדמה מזרחה – אל פני העולם שהם במזרח שרוח מזרחית קרויה פנים ומערבית קרויה אחור לפיכך דרום לימין וצפון לשמאל.

{יז} אשר ינְחַלו לכם – בשבילכם ובמקומכם כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר לכל אחד חלק הגון ומה שהם עושים יהא עשוי כאילו עשאום שלוחים. ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לכם שבמקרא שאם כן היה לו לכתוב אשר ינחילו לכם, ינחלו משמ' שהם הנוחלים לכם בשבילכם ובמקומכם כמו י"י ילחם לכם {שמות י"ד:י"ד}.

{יח} לנחל את הארץ – שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם.

 {כט} לנחל את בני ישר' – שהם ינחילו אותה להם למחלקותיה.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑ הביאור על הר ההר מופיע באמצע המפה לעיל.


×