Difference between revisions of "Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 35"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Created page with "{{manuscript chapter | not reviewed = | commentator = Rashi | commentator-he = רש"י | manuscript = Leipzig 1 | manuscript-he = לייפציג 1 | book = Bereshit | book-he...")
 
 
Line 45: Line 45:
  
 
{יג} <b>במקום אשר דבר אתו</b> – איני יודע מה מלמדינו.
 
{יג} <b>במקום אשר דבר אתו</b> – איני יודע מה מלמדינו.
−
{{גיליון| {{חתימה|ת'}}, ואני אומר קובע מקום לתפילתו בא ללמדנו לכך שנה ושילש. {{חתימה|ת' מדעתי. כך העתקתי מכתי' יד רבנו שמעיה.}}}}<ref> </ref>
+
{{גיליון| {{חתימה|ת'}}, ר'<ref>צ"ע האם הגרש מעל הר' מהווה סימן למחיקת האות.</ref> ואני אומר קובע מקום לתפילתו בא ללמדנו לכך שנה ושילש. {{חתימה|ת' מדעתי. כך העתקתי מכתי' יד רבנו שמעיה.}}}}<ref> </ref>
  
 
{{צילום לייפציג|62}}{טז} <b>כברת ארץ<ref> </ref></b> – מנחם פירש לשון כביר, ריבוי מהלך רב, ומדרש הגדה בזמן שהארץ חלולה ככברה שהניר מצוי הסתיו עבר ועדיין השרב לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת {מלכים ב' ה':י"ט} ואומ' אני שהוא שם מידת קרקע, כגון מהלך פרסה או יותר כמו שאתה או' צמד כרם {ישעיהו ה':י'}, חלקת השדה {בראשית ל"ג:י"ט}, כך במהלך אדם נתון שם מדה כברת ארץ.
 
{{צילום לייפציג|62}}{טז} <b>כברת ארץ<ref> </ref></b> – מנחם פירש לשון כביר, ריבוי מהלך רב, ומדרש הגדה בזמן שהארץ חלולה ככברה שהניר מצוי הסתיו עבר ועדיין השרב לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת {מלכים ב' ה':י"ט} ואומ' אני שהוא שם מידת קרקע, כגון מהלך פרסה או יותר כמו שאתה או' צמד כרם {ישעיהו ה':י'}, חלקת השדה {בראשית ל"ג:י"ט}, כך במהלך אדם נתון שם מדה כברת ארץ.

Latest revision as of 21:41, 31 October 2021

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית לה – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבׇרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.

(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כׇּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם.

(ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי.

(ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כׇּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם.

(ה) וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב.

(ו) וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכׇל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ.

(ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבׇרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו.

(ח) וַתָּמׇת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת.

(ט) וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.

(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.

(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ.

(יב) וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ.

(יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ.

(יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן.

(טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל.

(טז) וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ.

(יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן.

(יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין.

(יט) וַתָּמׇת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם.

(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.

(כא) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אׇהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר.

(כב) וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.

(כג) בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן.

(כד) בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן.

(כה) וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי.

(כו) וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם.

(כז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק.

(כח) וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה.

(כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמׇת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} קום עלה ביתאל – לפי שאיחרת [נִ](ב)דְרך[1] נענשת ובאה לך זאת מבתך.

{ב} את אלהי הנכר – שיש בידכם מן השלל של שכם. {אל}הי נכר – אלהי (ש)הגוי {שה}גוי' קרויי' {נכ}ר.[2] והטהרו – מע'ז'. והחליפו שמלתי' – שמא יש בידכם כסות של ע'ז'.

{ד} תחת האלה – מין אילן סרק הוא. עם שכם – אצל שכם.

{ה} חתת אלהים – פחד אלהים.

{ז} ויקרא למקום אל ביתאל – הק'ב' בביתאל, גילוי שכינה בביתאל, יש תיבה חסירה בית המשמ' בראשה, כמו הנה[3] בית מנחם[4] בן עמיאל {שמואל ב' ט':ד'} והיה לו לכתוב הנה בבית מנ' בן עמיאל וכן הרבה שבי אלמנה בית אביך {בראשית ל"ח:י"א}, בבית אביך. נגלו אליו – במקו'(ם) הרבה, שם אלהות ואדנות בלשון רבים כמו אדוני יוסף {בראשית ל"ט:כ'}, אם בעליו עמו {שמות כ"ב:י"ד}, ולא נאמ' בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות, נזכר בלש' רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלש' רבים.

{ח} ותמת דבורה – מה עניין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמר' רבקה ליעקב ושלחתי ולקחת' משם {בראשית כ"ז:מ"ה}, שלחה דבורה אצלו לפדן ארם, לצאת משם, מדברי ר' משה הדרשן למדתיה. מתחת לביתאל – העיר יושב' בהר, והיא נקברה ברגלי ההר. תחת האלון – בשפולי מישרא, שהיה המישור מלמעלה, בשיפוע ההר, והקבורה מלמטה, מישור של ביתא' היו קורין לו אלון, ומדר' אגדה שם נתבשר באבל שהוגד לו על אמו שמתה, ואלון בלש' יווני אחר ולפי שהעלימו את יום מותה שלא יאמרו[5] הברי' כרס שיצא עשו ממנו, אף הכת' לא פירסמה.

{ט} עוד – פעם שיני במקום הזה, אחד בלכתו ואח' בשובו. ויברך אותו – ברכת אבלים.

{י} לא יקרא שמך עוד יעקב – לשון אדם הבא במארב ובעוקבה, כי אם ל' שר ונגיד.

{יא} אני אל שדי – שאני כדיי לברך שהברכות שלי. פרה ורבה – על שם שעדיין לא נולד בנימן, וא'ע'פ' שכבר נתעברה ממנו. גוי – בנימן. גוים – מנשה ואפרי', שעתידין לצאת מיוסף והם במניין השבטים. ומלכים מחלציך יצאו – אילו שאול ואיש בושת שהיו משבט בנימן, שעדין לא נולד.[6]

{יג} במקום אשר דבר אתו – איני יודע מה מלמדינו. ת', ר'[7] ואני אומר קובע מקום לתפילתו בא ללמדנו לכך שנה ושילש. ת' מדעתי. כך העתקתי מכתי' יד רבנו שמעיה.[8]

 {טז} כברת ארץ[9] – מנחם פירש לשון כביר, ריבוי מהלך רב, ומדרש הגדה בזמן שהארץ חלולה ככברה שהניר מצוי הסתיו עבר ועדיין השרב לא בא ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת {מלכים ב' ה':י"ט} ואומ' אני שהוא שם מידת קרקע, כגון מהלך פרסה או יותר כמו שאתה או' צמד כרם {ישעיהו ה':י'}, חלקת השדה {בראשית ל"ג:י"ט}, כך במהלך אדם נתון שם מדה כברת ארץ. ת', רבנו שמעיה פי' בשם ר' שלמה ב'ר' יונה, כברת – ל' ערבי עיר גדולה, מְדֽינְא כְּבֽירְא, כרך גדול, חְסָן כְּבֽיר. ת'.[10]

{יז} כי גם זה – (נולד) נוסף לך על יוסף, ורבותינו דרשו עם כל שבט נולדה תאומה ועם בנימן נולדה תאומה יתירה.

{יח} בצאת נפשה כי מתה – הטעם למעלה, ועל כורחנו משמעו לשעבר, ואם כבר מתה היאך היא מדברת וקוראה שם, וזהו פירושו ויהי כצא' נפשה קראה לו השם הזה. כי מתה – בצער לידתו מתה. בן אוני – בן צערי. בנימן – נראה בעיניי, לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען שהיא בנגב כשבא אדם מארם נהרים כמו שנ' בנגב בארץ כנען {במדבר ל"ג:מ'}, הלוך ונסוע הנגבה {בראשית י"ב:ט'}. בנימין – בן ימין, לש' צפון וימין אתה בראתם {תהלים פ"ט:י"ג} ולפיכך הוא מלא.

{כב} בשכון ישר' בארץ ההיא[11] – עד שלא בא לחברון אצל יצחק אירעוהו כל אלה. וישכב א' בלהה – מתוך שבילבל משכבו, מעלה עליו כאילו שכבה, ולמה בילבל וחילל יצועיו שכשמתה רחל נטל יעקב מיטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר האהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו, אמ' אם אחות אמא הייתה צרתה שפחת אחות אימא תהא צרתה לאימא. ויהיו בני יעקב שנים עשר – מתחיל לעניין ראשון, משנולד בנימן נשלמה המיטה ומעתה ראויין להימנות ומנאן, ורבותינו דרשו ללמדנו בא שכולם שוים וכולן צדיקים שלא חטא ראובן.

{כג} בכור יעקב – אפילו בשעת הקלקלה קראו בכור, בכור לעבודה, בכור למניין, בכור לנחלה, ולא נתנה בכורה ליוסף, אלא לעניין השבטים שנעשה לשני שבטים.

{כז} ממרא קרית הארבע – ממרא שם המישור. קרית הארבע – שם העיר, ממרא קרית הארבע אל מישור של קרית הארבע, ואם תאמר היה לו לכתוב ממרא הקרית ארבע, כן דרך המקרא בכל דבר ששמו כפול כגון זה וכגון בית לחם, ביתאל אבי עזר, אם הוצרך להטיל בו הי נותנה בראש תיבה השנייה, בית הלחמי {שמואל א' ט"ז:א'}, בעפרה[12] אבי העזרי {שופטים ח':ל"ב} בנה חיאל בית האלי {מלכים א' ט"ז:ל"ד}.

{כט} ויגוע יצחק וגו' – אין מוקדם ומאוח' בתורה, מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק שתים עשרה שנה, שהרי יצחק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, שנ' ויצחק בן ששים[13] בלדת אתם {בראשית כ"ה:כ"ו} צא ששים ממאה ושמנים נשארו מאה ועשרים, ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמנה ליעקב, כיצד בן ששים ושלש נתברך,  ארבע עשרה נטמן בבית עבר, הרי שבעים ושבע, י'ד' עבד באשה, ובסוף י'ד' נולד יוסף, שנ' ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' {בראשית ל':כ"ה}, הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר הרי מאה ושמנ[ה](ים). עוד הוא מפורש מן המקרא משנמכר יוסף עד בא יעק' למצרים עשרים ושתים שנה שנ' ויוסף בן שלשים שנה וגו' {בראשית מ"א:מ"ו}, שבע שני שובע ושתים רעב הרי עשרים ושתים, וכת' ימי שני מגורי שלשים ומאת שנ' נמצא יעקב במכירתו של יוסף בן מאה ושמונה.

הערות
  1. ↑
  2. ↑ פירוש זה נמצא בגיליון בכ"י לייפציג 1 אך חסר בכ"י מינכן 5, ליידן 1, פירנצה III.3, פריס 155, ויימר 651, דפוס רג'יו, רומא, אלקבץ.
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑
  7. ↑ צ"ע האם הגרש מעל הר' מהווה סימן למחיקת האות.
  8. ↑
  9. ↑
  10. ↑
  11. ↑
  12. ↑
  13. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_35&oldid=74738&useskin=vector"