{ב} ומקצה אחיו – מן הפחותים שבהם לגבורה, שאין נראין גבורים, שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו ואילו הן ראובן שמעון לוי יששכר ובנימן, אותם שלא כפל משה שמותם כשבירכם, שמות הגבורים כפל, וזאת ליהודה, שמע[1] קול יהודה {דברים ל"ג:ז'}, ולגד ברוך מרחיב גד {דברים ל"ג:כ'}, ולנפתלי אמר נפתלי {דברים ל"ג:כ"ג}, ולדן אמר דן {דברים ל"ג:כ"ב}, וכן זבולן {דברים ל"ג:י"ח} וכן אשר {דברים ל"ג:כ"ד}, זהו לשון בראש' רבא {צ"ה:ד'}, שהיא אגדת ארץ ישר', אבל תלמוד בבלי שלנו מצינו בו שאותן שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שם לא משום חלשות הוכפל אלא טעם יש בדבר כדאיתה בבבא קמא {צ"ב:א'}, וברייתא דספרי שנינו בה בזאת הברכה {ספרי שנ"ד} כמות תלמוד שלנו.
{ו} אנשי חיל – בקיאים באומנותם לרעות צאן.
על אשר לי – על צאן שלי.
{ז} ויברך יעקב – היא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני מלכים לפרקים, שַלודֵיר בלע'.
{ט} שני מגורי – ימי גירותי, כל ימי היתי גר בארץ אחרים.
לא[2] השיגו – בטובה.
{י} ויברך יעקב, וגו' – כדרך כל הנפטרים מלפני שרים מברכין אותם ונוטלין רשות מה ברכה בירכו, שיעלה נילוס לרגלו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ. תנחומ'.[3]
{יא} רעמסס – מארץ גשן היא.
{יב} לפי הטף – לפי הצ(ו)ר[י]ך לכל בני ביתם.
{יג} ולחם אין בכל הארץ – חוזר לעניין הראשון לתחלת שני הרעב.
ותלה – כמו ותלאה לשון עייפות, כתרגו' ודומה לו כמתלהלה היורה זיקים {משלי כ"ו:י"ח}.
{יד} בשבר אשר הם שברים – נותנין לו את הכסף.
{טו} אַפֵס – כתרגומו, שלים.
{יז} וינהלם – כמו וינהגם, ודומה לו אין מנהל לה {ישעיהו נ"א:י"ח} על מי מנוחות ינהלני {תהלים כ"ג:ב'}.
{יח} בשנה השנית – לשני הרעב.
כי אם תם הכסף – כי אשר תם הכסף, והמקנה ובא הכל אל ידי אדוני.
בלתי אם – כמו אם לא גויתינו.
{יט} ותן זרע – לזרוע את האדמה, וא'ע'פ' שאמ' יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר {בראשית מ"ה:ו'}, מכיון שבא יעקב למצרים באת ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב, וכן שנינו בתוספתא דסוטה {תוספתא סוטה י':ג'}.
לא תשם – לא תהיה שממה, לא תבור, לשון שדה בור, שאינו חרוש.
{כ} ותהי הארץ לפרעה – קנויה לו.
{כא} ואת העם העביר – יוסף מעיר לעיר לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה, ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוון להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהו קורין אותם גולים.
מקצה גבול מצרי', וגו' – כן עשה לכל הערים, אשר במלכות מצרים מקצה גבולה עד קצה גבולה.
{כב} הכהנים – כומרים, כל לשון כהן, לשון משָרת לאלהות הוא, חוץ מאותן שהן לשון גדולה, כגון כהן מדין {שמות ב':ט"ז}, כהן און {בראשית מ"א:מ"ה}.
חק לכהנים – חק כך וכך לחם ליום.
{כג} הא – כמו הנה.[4]
{כד} לזרע השדה – שבכל שנה.
ולאשר בבתיכם – ולאכל העבדים והשפחות אשר בבתיכם.
ת', כתרגומו, וארבע מינין כנגד ארבע הידות, ת' ר' ש'.
לטפכם – בנים קטנים.
{כה} נמצא חן – לעשות לנו זאת כאשר אמרת.
והיינו עבדים לפרעה – להעלות לו המס הזה בכל שנה.
לחק – שלא יעבר.
{כז} וישב ישר' בארץ מצרים – והיכן, בארץ גשן, שהיא מארץ מצרים.[5]
חסלת ויגש
{כח} ויחי יעקב – למה פרשה זה סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתתמו עיניהם ולבם של ישר' מצרת השיעבוד, שהתחילו לשעבדם, ד'א' שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו, בר' רב'.[6]
{כט} ויקרבו ימי ישר' למות – כל מי שנאמרה בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו.[7]
ויקרא לבנו ליוסף – למי שהיה יכולת בידו לעשות.
שים נא ידך – והשבע.
חסד ואמת – חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול.
אל נא תקברני במצרים – סופן להיות עפרם כנים, ושאין מתי חוצה לארץ חיין אלא בצער גילגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע'ז'.
{ל} ושכבתי עם אבו' – וָו זה מחובר למעלה לתחלת המקרא, שים[8] ידך תחת ירכי והשבע לי {בראשית מ"ז:כ"ט} ואני סופי לשכב עם אבותי ואתה תשאני ממצרי' ואין לומ' ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כת' אחריו ונשאתני וקברתני בקברתם, ועוד מצינו בכל מקום, לשון שכיבת עם אבותיו היא הגויעה ולא הקבורה, וישכב דוד עם אבתיו ויקבר בעיר דוד {מלכים א' ב':י'}.
{לא} וישתחו ישר' – תעלא בעידניה סגיד ליה.
על ראש המטה – הפך עצמו לצד השכינה, מיכן אמרו שהשכינה למעלה ממראשותיו של חולה, ד'א' על ראש המטה, על שהיתה מטתו שלימה ואין בה רשע שהרי יוסף מלך הוא, ועוד שנשבה לבין הגוים והרי הוא עומד בצדקו.