Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 8

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 15:06, 11 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית ח' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.

(ב) וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.

(ג) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

(ד) וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט.

(ה) וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.

(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

(ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

(ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשׇׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה.

(י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה.

(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

(יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.

(יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(יד) וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ.

(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר.

(טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

(יז) כׇּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכׇּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכׇל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ.

(יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ.

(יט) כׇּל הַחַיָּה כׇּל הָרֶמֶשׂ וְכׇל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.

(כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

(כא) וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כׇּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

(כב) עֹד כׇּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ויזכר אלקים – זה השם מדת הדין הוא ונהפכה לרחמים על ידי תפילת הצדיקים, ורשעתן שלרשעים הופכת מדת רחמים לדין, וירא י"י כי רב[ה](ת)[1] רעת האדם {בראשית ו':ה'}, ויאמר י"י אמחה, והיא של[2] מדת רחמים.

[3]וישכו – כמו כשך חמת {אסתר ב':א'}, לשון הנחת חימה. ויזכר אלקים את נח וגו' – מה זכר להן לבהמות, זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שימשו בתיבה. ויעבר[4] רוח – רוח תנחומין והנחה עברה לפניו על עסקי הארץ.

{ב} ויסכרו מעיינות – כשנפתחו כת' כל מעיינות {בראשית ז':י"א}, וכאן אין כת' כל שנשתיירו מהן צורך לעולם, כגון חמי טבריא וכיוצא בהן. ויכלא – וימַנַע, כמו לא תכלה[5] רחמיך {תהלים מ':י"ב}, לא יכלה ממך {בראשית כ"ג:ו'}.

{ג} מקצה ק'נ' – התחילו לחסור, והוא אחד בסיון. כיצד בכ'ז' בכסליו פסקו הגשמים, הרי ג' מכסליו וכ'ט' מטבת, ושבט ואדר וניסן ואייר, הרי ק'נ'.

{ד} בחדש השביעי – סיון והוא שביעי לכסליו שבו פסקו גשמים. בשבעה עשר יום – מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוק' במים י'א' אמה שהרי כת' [בעשירי] באחד לחדש נראו ראשי ההרים {בראשית ח':ה'}, והוא אב שהוא עשירי לירידת גשמים והן היו גבוהים על ההרים ט'ו' אמה, וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב ט'ו' אמה לס' ימים, הרי אמה לד' ימים נמצא שבי'ו' של סיון לא חסרו אלא ד' אמות, ונחה התיבה ליום המחרת, למדת שהיתה שוקעת י'א' אמה במים שעל ראשי ההרים. רבנו יצחק פי' בחד' השביעי לירידה, כמו בחדש העשירי שהוצרך ליפרש לירידה, וכך פירושו, לסוף שבעה חדשי' מתחי' ירידה בי'ז' יום לחדש נחה התבה,[6] מי'ז' במרחשוון עד י'ז' בסיון הרי ז' שלמים, מ' מהירידה, ק'נ' מהתגבורת, וי'ז' מהחסרון הרי ר'ז'. כ'ש' בשם מגלה רזיא. מכי"ר.[7]

{ה} בעשירי נראו ראשי ההרים – זה אב שהוא עשירי למרחשוו' שהתחיל הגשם, ואם תאמר הוא אלול ועשירי לכסליו שפסק הגשם כשם שאתה אומ' בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה, אי איפשר לומר כן,[8] [9]על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעי' של גשמים וק'נ' של תגבורת המים עד א' בסיון, ואם אתה אומ' ז' לירידה אין זה סיון והעשירי אי איפשר לימנות אלא לירידה שאם אתה או' להפס' והוא אלול, אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, שהרי מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההרים שלח את העורב וכ'א' יום הוחיל בשליחות היונה הרי ס' ימים משנראו ההרים עד שחרבו פני האדמ', ואם תאמ' באלול נראו, נמצאו שחרבו פני האדמה במרחשוון, והוא קורא אותו ראשון, ואין זה אלא תשרי שהוא ראשון לבריאת עולם לר' אליעזר ולר' יהושע הוא ניסן.וכן מצאה היונה מנוח שישבה לה על גבי ההרים כתניא בהדיא בסדר עולם, ולא יספה שוב אליו עוד, הלכה וישבה לה על ראשי ההרים בעשירי באחד לחדש שבו נראו ראשי ההרים, שבו ביום כלו כ'א' יום של ג' שליחיות שהרי מקץ ארבעים יום שהתחילו המים לחסור בעשרה בתמוז שכן מאחד בסיון התחילו לחסור כמו שמפורש למעלה, אז וישלח את היונה, מקץ אותן ארבעים, נמצאו כלים כ'א' באחד באב. ואם תא' הוא אלול ועשי' לכסלו שפס' הגש', כש' שא' או' בחד' הש' סיו' והו' שב' להפסקה.[10] אי איפשר לומ' כן שהרי על כורחך מצאה היונה מנוח באחד באב כמו שפירשתי ושוב המתין אב ואלול עד שחרבו המים בראשון באחד לחדש. בפירוש שכת' רבנו שמעי' מצא' כל זה הפיר' מהכתי' גסה[11] מואם תאמר הוא אלול עד ולר' יהושע הוא ניסן, כת' בפנים ונמחק, ומוגה מכת' מ"וכן מצא' היונה עד ושוב המתין וכו', ועו' מצ' אני מכיר העברת קולמוס מויהי מקץ עד ההרים אך היה אותו הפירוש נקרע ולא ידעתי אם היה בגליון שום הגהה תחתיו.

{ו} ויהי מקץ ארב' יום – משנראו ראשי ההרים.  את חלון התבה – אשר עשה לצהר ולא זהו פתח התיבה העשוי לביאה וליציאה.

{ז} יצוא ושוב – הולך ומקיף, סביבות התיבה, ולא הלך בשליחותו שהיה חושדו[12] על בת זוגו כמו שמצינו באגדת חלק {בבלי סנהדרין ק"ח:}. עד יבשת המים – כמשמעו לפשוטו. אבל מדרש אגדה מוכן היה העורב לשליחות אחרת בעצירת גשמים בימי אליהו והעורבים מביאים לו לחם ובשר {מלכים א י"ז:ו'}.

{ח} וישלח את היונה – לסוף ז' ימים, שהרי כת' וייחל עוד ז' ימים אחרים, מכלל זה אתה למד, שאף בראשנה הוחיל ז' ימים. וישַלח – אין זה לשון שליחות, אלא לש' שילוח שלחה ללכת לדרכה, ובזו יראה אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו.

{י} ויחל – לשון המתנה וכן לא[13] שמעו ויחלו {איוב כ"ט:כ"א}, והרבה יש במקרא.

{יא} טרף בפיה – אומ' אני שזכר ה(וא)[יה] לכך [הוא] קורהו פעמים לשון זכר ופעמים לשון נקבה, לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה כמו כיונ' הגאיות כולם הם [14] {יחזקאל ז':ט"ז}, וכן כיונה פותה {הושע ז':י"א}. טרף – חטף, ומדרש אגד' לשו' מזון, ודרשו בפיה לשון מאמר, אמרה יהי מזונותיי מרורים כזית זו, ובידו של הק' ולא יהו מתוקים כדבש וביד בשר ודם.

{יב} וייחל – הוא ויחל, אלא שזה לשון ויפעל וזה לשון ויתפעל. ויחל – וימתן, וייחל – ויתמתן.

{יג} בראשון – לר' אליעזר הוא תשרי, לר' יהושע הוא ניסן. חרבו – נעשית כמין טיט, שקרמו פניה מלמעלה.

[15]{יד} יבשה – נעשה גריד כהילכתה בכ'ז' – וירידתן בחדש השני בי'ז' אילו י'א' יום שהחמה יתירה על הלבנה שמשפט דור המבול שנה תמימה היה.

{טז} אתה ואשתך וגו' – איש ואשתו, כאן התיר להם תשמיש המטה מעתה.

{יז} הוצא כת', היצא קרי, הייצא – אמור להם שיצאו, הוצא – אם אין רוצים הוצא אתה. ושרצו [בארץ – ולא] בתיבה, מגיד שאף הבהמה והעוף נאסרו בתשמיש.

{יט} למשפחותי' – קיבלו עליהם על מנת לידבק במינן.

{כ} מכל הבהמה הטהורה – אמ' לא ציוה לי הק' להכניס מאילו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם.

{כא} מנע[ו]ריו – מנעריו כת', משננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצר הרע. ולא אסיף לא אסיף – כפל הדבר לשבועה, הוא שכת' אשר נשבעתי מעבור מי נח {ישעיהו נ"ד:ט'}, ולא מצינו בה שבועה, אלא זו שכפל דבריו, והיא שבועה, וכן[16]

הערות
  1. ↑ המלה תוקנה בין השיטין. גרסת "רבת" מופיעה גם בכ"י ברלין 1221 כאן ובמקצת כ"י של התורה (עיין קניקוט), ועיין גם בפירוש ר"י קרא לבר' ו':ה' המופיע בגיליון כ"י וינה 23.
  2. ↑ כך גם בכ"י ליידן 1. בכ"י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181: "שם".
  3. ↑ ד"ה "וישכו" קודם לד"ה "ויזכור" (שלא כסדר הפסוק) גם בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181.
  4. ↑ צריך להשלים כאן "אלקים".
  5. ↑ כן גם בכ"י ויימר 651 כאן, וכן בכ"י לייפציג בראשית כ"ג:ו', וכן במקצת כ"י של תהלים מ':י"ב. בכ"י ליידן 1, ברלין 1221, פריס 155, פרמא די רוסי 181: "תכלא" כנוסח המקרא שלנו, ובכ"י מינכן 5: "כלו" (כמו בנוסח ברכת הודאה בעמידה).
  6. ↑ כאן מופיעות האותיות "י'ב'", אך אפשר שיש סימני מחיקה.
  7. ↑ = מכיר הסופר.
  8. ↑ עיין בגיליון להלן שבכ"י של ר' שמעיה נמחק כל הקטע מ"ואם תאמר הוא אלול". אולם, בכ"י לייפציג, הסופר העביר קולמוס רק מהמלים "על כרחך", אולי בגלל שהמלים "ואם תאמר" מופיעות גם בנוסח שבגיליון.
  9. ↑ בכ"י לייפציג, הסופר העביר קולמוס על כל הקטע מ"על כרחך... ראשי ההרים", וציין שכן מצא בכ"י של רבנו שמעיה, ועיין בגיליון להלן. לפי הנוסח המקורי ברש"י, שהוא גם הנוסח המופיע בכמעט כל כתבי היד (כ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, פריס 155, פרמא די רוסי 181, וינה 23, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 157, וטיקן 94, פרנקפורט 19, פריס 48, וינה 24, ברסלאו 10, פריס 158) והדפוסים, "בעשירי באחד לחדש" התחילו הארבעים יום הנזכרים בפסוק בח':ו', כשלאחריהם עשרים ואחד יום של שליחת הציפורים שהסתיימו "בראשון באחד לחדש" (ח':י"ג). בעלי התוספות (בכ"י בתוספות השלם ח':ד':ח' מובאת הקושיה הראשונה בשם ר"ת, ועיין שם בכל הפסוקים מח':ד'-ט') הקשו על פירוש זה: שאם נשלחה היונה רק זמן רב לאחר שכבר נראה ראשי ההרים למה לא מצאה מנוח, אין שהות בין שילוח העורב ושילוח היונה, ואין שישים ואחד יום בין "בעשירי באחד לחדש" ו"בראשון באחד לחדש".
    בגלל קושיות אלה נמחק הפירוש המקורי בכ"י של ר' שמעיה שממנו העתיק סופר כ"י לייפציג והוצע במקומו פירוש חילופי התואם את שיטת סדר עולם רבה ד' שהארבעים יום התחילו בי' תמוז והכ"א יום הסתיימו "בעשירי באחד לחדש". אולם, לא לגמרי ברור האם רש"י עצמו מחק והציע במקומו את הפירוש החילופי או ר' שמעיה העז לעשות כך מדעת עצמו.
    בכ"י ויימר 651 מופיעים שני הפירושים בזה אחד זה מבלי לציין שהם פירושים סותרים. בכ"י ויימר מופיע גם סוף המהדורה בתרא (שאינו מופיע בכ"י לייפציג): "ויהי מקץ ארבעים יום – שהתחילו המים לחסור כך מצינו בסדר עולם". בכ"י פרקנפורט 152 ופריס 159 (וכן בכ"י ברסלאו 102 וירושלים 2009 לאחר הפירוש לח':י"ט, ועיין גם בהגהה שבגיליון שם) מופיע לאחר הפירוש המקורי: "הגה"ה מה שבקונטרס אינו נראה ואינו כן בסדר עולם" ואז מופיעה שאלה על הפירוש המקורי והצעת השחזור הכרונולוגי החילופי של סדר עולם עם חתימת "כך פירש מורי ר' עזריאל והוא עיקר". אולם, בדעת זקנים ח':ה' מובא הפירוש החילופי בשם רש"י עצמו: "לכך פירש"י ויהי מקץ ארבעים יום שהתחילו המים לחסור".
  10. ↑ = "ואם תאמר הוא אלול ועשירי לכסלו שפסקו הגשמים כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה."
  11. ↑ כלומר הפירוש המופיע בטקסט בכתב היותר גדול ויותר כהה (ובניגוד לכתב הקטן יותר של הקטע בגיליון).
  12. ↑ המלה "לנח" מופיעה כאן בכ"י מינכן 5, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155, וינה 23, ברלין 1222, וינה 24, פריס 157, וטיקן 94, פריס 48, וכנראה גם בפרמא 181. בכ"י ליידן 1 היא נוספה בין השיטין. היא חסרה מלבד בלייפציג 1, גם בכ"י פרנקפורט 94, וטיקן 8, פירנצה III.8, ובדפוסים ראשונים.
  13. ↑ בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181: "לי" כלשון הפסוק באיוב כ"ט:כ"א.
  14. ↑ בפסוק: "המות"
  15. ↑ ד"ה "יבשה" קודמת לד"ה "בכ'ז'" גם בכ"י מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא די רוסי 181, וכן בדפוסים הראשונים.
  16. ↑ מכאן עד בר' י"א:ה' חסר בכ"י.


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_8&oldid=40317&useskin=vector"