Commentators:Rashi Leipzig 1/Devarim 11

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 09:18, 11 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים י"א – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֺתָיו כׇּל הַיָּמִים.

(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת גׇּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה.

(ג) וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכׇל אַרְצוֹ.

(ד) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרׇדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

(ה) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.

(ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אׇהֳלֵיהֶם וְאֵת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כׇּל יִשְׂרָאֵל.

(ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כׇּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה.

(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

(ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם.

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.

(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם.

(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.

(יז) וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם.

(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.

(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׇׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.

(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.

(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכׇל דְּרָכָיו וּלְדׇבְקָה בוֹ.

(כג) וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כׇּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם.

(כד) כׇּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם.

(כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן ה' אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם.

(כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.

(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.

(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

(כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל.

(ל) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.

(לא) כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ.

(לב) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} וידעתם היום – תנו לב לדעת ולהבין ולקבל תוכחתי. כי לא עם[1] בניכם – אני מדבר עכשיו, שיוכלו לומ' לא ידענו ולא ראינו בכל זה.

{ו} בקרב כל ישר' – כל מקום שהיה אחד מהם, בורח הארץ נבקעת תחתיו ובולעתו, אילו דברי ר' יהוד', אמ' לו ר' נחמיה והלא כבר נאמ' ותפתח הארץ את פיה {במדבר ט"ז:ל"ב}, ולא פיותיה, אמ' לו ומה אתה מקיים [בקרב] כל ישר', אמ' לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקו' שהיה אחד מהם בורח מתגלגל ובא עד מקום הבקעה. ואת כל היקום אשר ברגליהם – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.

{ז} כי עיניכם הרואות, וגו' – מוסב על מקרא האמור למעלה, כי לא את בניהם אשר לא ידעו כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות, וגו'.

{י} לא כארץ מצרים היא – אלא טובה הימנה, נאמר' הבטחה זו לישר' בצאתם [ממצרים] שהיו אומ' שמא לא נבא לארץ יפה כזו, יכול בגנותה מדבר, וכך אמ' להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה, ת'ל' וחברון שבע שנים נבנתה, וגו' {במדבר י"ג:כ"ב}, אדם אחד בנאן, חם בנה צוען למצרים בנו וחברון לכנען[2] איפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול, אלא שמבונה על אחד שבעה מצוען, כך הוא נדרש במסכת כתובות, ופשוטו כך הוא, דרכו של אדם כתחילה בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכאור, שפסולתו של ראשון הוא בונה בשיני, ובכל מקום החביב קודם, הא למדת שחברון יפה מצוען ומצרים משובחת מכל הארצות שנ' כגן י"י כארץ מצרים {בראשית י"ג:י'}, וצוען שבח ארץ מצרים שהוא מקום מלכות שכן הוא אומ' כי היו בצוען שריו {ישעיהו ל':ד'}, וחברון פסולתה של כל ארץ כנען לכך הוקצה לקבורת מתים וא'ע'פ' כן היא יפה מצוען. אשר יצאתם משם – אפילו ארץ רעמסס אשר ישבתם בה והיא במיטב הארץ שנ' במיטב הארץ, וגו' {בראשית מ"ז:י"א},  אף היא אינה כארץ ישר'. והשקית ברגלך – ארץ מצרי' היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגלך ולהשקותה וצריך אתה לנדד שנתיך, ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה, ואתה מעלה מים מן הנמוך לגבוה, אבל זו למטר השמים, וגומ', אתה ישן על מטתך והק'ב'ה' משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי כאחת. (הולך ברגלו) [והשקית ברגלך] – נושא בכתפו דולה ומשקה.[3] כגן הירק – שאין דיי לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף.

{יא} ארץ הרים ובקעות – משובח ההר מן המישור, שהמישור בבית כור אתה זורע כור, אבל ההר בבית כור ממנו אתה זורע חמשת כורין ארבע מארבע שיפועין ואחד בראשו. ובקעות – הן המישור.

{יב} אשר י"י,[4] דורש אותה – והלא אף כל הארצו' הוא דורש שנ' להמטיר על הארץ, ולא איש וגו' {איוב ל"ח:כ"ו}, כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה. תמיד עיני י"י אלה' בה – לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזירות עתים לטוב', ועתים לרעה וכו' כדאית' במסכ' ראש השנה {בבלי ר"ה" יז:}. מרשית השנה – מראש השנה נדון מה יהא בסופה.

{יג} [5]אם שמע תשמעו – אם שמע, בישן, תשמעו בחדש, וכן אם שכח תשכח {דברים ח':י"ט} אם התחלת לשכח סופך שתשכח, כתו' במגילה אם יום תעזבני יומים אעזבך. מצו' אתכם היום – שיהו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום. לאהב' את י"י אלהיכם – שלא תאמר הריני למד בשביל שאהיה עשיר ושאקרא ר' ובשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשו עשו מאהבת וסוף הכבוד לבא. ולעבדו בכל לבבכם – עבודה שהיא בלב. בלב, זו תפילה, שהתפילה קרויה עבודה, שנ' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא {דניאל ו':י"ז} וכי יש פולחן בבבל אלא על שם שהיה מתפלל, שנ' וכווין פתיחין ליה {דניאל ו':י"א}, וכן דוד או' תיכון תפילתי קטרת לפניך {תהלים קמ"א:ב'}. בכל לבבכם ובכ' נפשכם – והלא כבר הזהיר על כך בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לציבור.

{יד} ונתתי מטר ארצכ' – עשיתם מה שעליכם אני אעשה מה שעלי. בעתו – בלילות, שלא יטריחו אתכם, ד'א' בעתו, בלילי שבתות, שהכל מצויים בבתיהם. יורה – היא רביעה הנופלת אחר הזריעה, שמרווה את הארץ ואת הזרעים. מלקוש – רביעה היורדת סמוך לקציר למלאות תבואה בקשיה, ולשו' מלקוש דבר המאוחר כדמתרג' והיה העטופים {בראשית ל':מ"ב}, לקישיא, ד'א' לכך נקראת מלקוש שיורדת על המלילות ועל הקשין. ואספת דגנ' – אתה תאספנו אל הבית ולא אויביך, כעניין שנ' אם יתן את דגנך עוד מאכל לאויביך, וגו', כי מאספיו יאכלוהו {ישעיהו ס"ב:ח'-ט'}, ולא כעניין שנ' והיה אם זרע ישר' וגו' {שופטים ו':ג'}.

{טו} ונתתי עשב בשדך – שלא תצטרך (למזוזות) [להוליכה למדברות] ד'א' שתהא גוזז תבואתך כל ימות הגשמ', ומשליך לפני בהמתך, ואתה מונע את ידיך ממנה שלשים יום סמוך לקציר ואינה פוחתת מדגנה. ואכלת ושבעת – הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים.

{טז} ואכ' ושב' השמ' לכ' – כיון שתהו אוכלים ושבעים, השמרו שלא תבעטו שאין אדם מורד בהק' אלא מתוך שביעה, שנ' פן תאכל ושבע', וגומ' {דברים ח':י"ב}, ובקרך וצאנך ירביון {דברים ח':י"ג}, מהו אומ' אחריו, ורם לבבך ושכחת {דברים ח':י"ד}. וסרתם – לפרוש מן התורה, ומתוך כך ועבדתם אלהים אחרים שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לע'ז', וכן דוד אמ' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י"י לאמר לך עבוד וגומ' {שמואל א כ"ו:י"ט}, ומי אמ' לו כן, אלא כיון שאני מגורש מלעסוק בתורה הריני קרוב לעבוד אלהים אחרים. אלהים אחרים – אלהים שהם [אחרים] (עובדים) לעובדיהם, צועק אליו ואינו עונה, נמצא עשוי לו כנכרי.

{יז} את יבולה – אף מה שאתה מוביל, כעניין שנ' זרעתם הרבה והבא מעט {חגי א':ו'}. ואבדתם מהרה – על כל שאר הייסורים, אגלה אתכם מן האדמה שגרמה לכם לחטוא, משל למלך ששילח בנו לבית המשתה, והיה יושב ומפקדו אל תאכל יותר מצורכך שתבא נקי לביתך, לא השגיח הבן, ואכל ושתה יותר מצורכו והקיא וטינף את בני המסיבה נטלוהו בידיו ורגליו וזרקוהו אחורי הפלטין. מהרה – אֵ[י]ני נותן לכם ארכא, אם תאמרו והלא ניתנה ארכא לדור המבול, שנ' והיו ימיו מאה ועשרים שנה, וגו' {בראשית ו':ג'} דור המבול לא היה להם ממי ילמודו, אתם יש לכם ממי תלמודו.

{יח} ושמתם את דברי, וגומ' – אף לאחר שתגלו הוו מצויינין במצוות הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהו עליכם [חדשים] כשתחזרו, וכן הוא אומ' הציבי לך צייונים {ירמיהו ל"א:כ'}.

{יט} לדבר בם – משעה שהבן יודע לדבר למדהו, תורה צוה לנו משה, וגו', שיהא זה לימוד דיבורו, מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מסיח עמו בלשון הקודש ומלמדו  תורה, ואם לא עשה כן, הרי הוא כאילו קוברו שנ' ולמדתם אתם את בניכם, וגומ'.

{כא} למען ירבו ימיכם וימי בניכם, וגו' – אם עשית כן ירבו ימיכם ואם לאו לא ירבו, שדברי תורה נדרשין[6] מכלל הין אתה שומע לאו ומכלל לאו הין. לתת לכם, אין כת' כאן, אלא לתת להם, מכאן אנו למידין תחיית המתים מן התורה.

{כב} שמר תשמרון – אזהרות שמירות הרבה להיזהר בתלמודו שלא לישתכח. ללכת בכל דרכיו – הוא רחום, ואתה תהא רחום, הוא גומל חסד, ואתה גומל חסד. ולדבקה בו – אי איפשר והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בחכמים ובתלמידים ומעלה עליך כאילו נדבקים בו.

{כג} והוריש י"י – עשיתם מה שעליכם לעשות אני י"י אעשה מה שעלי לעשות. ועצמים מכם – אתם גבורים, והם גבורים מכם, שאם לא שישר' גיבורים, מה השבח שהוא משבח את האמורים לומ' עצומים מכם, אלא אתם עצומים וגיבורים משאר אומות, ואילו גבורים מכם.

{כה} לא יתייצב איש וגו' – אין לי אלא איש, אומה ומשפחה ואשה בכשפיה מניין, ת'ל' לא יתייצב איש מכל מקום, אם כן מה ת'ל' איש, לומ' לך אפילו הוא כעוג מלך הבשן. פחדכם ומוראכם – והלא פחד הוא מורא, אלא פחדכם על הקרובים, ומוראכם על הרחוקים. פחד – לשון בעיתת פתאום. מורא – לשון דאגה מימים רבים. כאשר דבר לכם – היכן דבר את אימתי אשלח לפניך {שמות כ"ג:כ"ז}. חסלת עקב.

{כו} ראה אנכי,[7] ברכה וקללה – האמורות בהר גריזים ובהר עיבל.

{כז} את הברכה – על מנת אשר תשמעו וגו'.

{כח} מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכ' היום ללכת וגו' – הא למדת העובד ע'ז' הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישר' מכאן אמרו ה[מודה ב]ע'ז' ככופר בכל התורה כולה.

{כט} ונתת[8] את הברכה – כתרג' ית מברכיא  את המברכים. על הר גריזים – כלפי הר גריזי', הופכים פניהם ופתחו בברכה, ברוך האיש אשר לא יעשה [פסל] מסכה וגו', כל הארורים שבפרשה אמרו תחילה בלשו' ברוך, ואחר כך הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה.

{ל} הלא המה – נתן בהם סימן. אחרי – אחר עֲברת הירדן, הרבה הלאה למרחוק וזהו לשון אחרי, כל מקום שנ' אחרי מופלג הוא. דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב וטעם המקרא מוכיח שהן שני דברים, שננקדו בשני טעמים, אחרי נקוד בפשטא, ודרך נקוד במשפל, והיא דגש, כך הג' רבנו שמעיה, ואם היה אחרי דרך דיבור אחד היה נקוד אחרי במשרת בשופר הפוך.[9] מול הגלגל – רחוק מן הגלגל. אלוני מורה – הוא שכם, שנ' עד מקום שכם עד אלון מורה {בראשית י"ב:ו'}.

{לא} כי אתם עוברים את הירדן לבא, וגומר – ניסים של ירדן יהו סימן בידכם שתבואו ותירשו.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑
  7. ↑
  8. ↑
  9. ↑
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Devarim_11&oldid=40282&useskin=vector"