{א}
שמור את חדש האביב – מקודם בואו שמור שיהא ראוי לאביב להקריב בו מנח' העומר, ואם לאו עבר את השנה.
ממצרים לילה – והלא ביום יצאו, שנא' ממחרת הפס' יצאו בני ישר', וגו' {במדבר ל"ג:ג'}, אלא לפי שבלילה נתן להם פרעה רשות לצאת, שנ' ויקרא למשה ולאהרן לילה, וגו' {שמות י"ב:ל"א}.
{ב}
וזבחת פסח לי"י אלהיך צאן – שנ' מן הכשבים ומן העזים תקחו.
ובקר – תזבח לחגיגה, שאם נמנו על הפסח חבורה מרובה מביאין עמו חגיגה כדי שיהא נאכל על השבע, ועוד למדו רבותינו דברי' הרבה מפסוק זה.
{ג}
לחם עוני – לחם שמזכיר את העוני, שנתענו במצרים.
כי בחפזון יצאת – ולא הספיק בצקת להחמיץ וזה יהי לך לזכרון, וחפזון לא שלך היה אלא של מצרים שכן הוא אומ' ותחזק מצר' על העם.
למען תזכר – על ידי אכילת הפסח והמצה את יום צאתך.
{ד}
ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר – אזהרה למותיר בפסח דורות לפי שלא נאמ' אלא[1] ביום ראשון האמור כאן הוא ארבעה עשר בניסן הכמה דאת אמר אך ביום הראשן תשביתו שאר {שמות י"ב:ט"ו} ולפי שנסתלק הכת' מעניינו של פסח והתחיל לדבר בחקת הימים כגון שבעת ימים תאכל מצות לא יראה לך שאר בכל גבול' שבע' ימים, הוצר' לפרש באיזו זביחה הוא מזהיר, שאם כתב ולא ילין מן הבשר אשר תזבח [ב]ער' לבקר, הייתי אומ' שלמים הנשחטין כל שבעה כולן בבל תותירו ואינן נאכלין אלא ליום ולילה, לכך כת' בערב ביום הראשון. דב' אח' בחגיגת ארבעה עשר הכת' מדבר, ולימד עליה שנאכל' לשני ימים, והראשון האמור כאן, ביום טוב ראשון הוא מדבר, וכך משמעו של מקרא בשר חגיגה אשר תזבח בערב לא ילין ביום טוב הראשון עד בקרו של שיני, אבל נאכלת היא בארבעה עשר וחמשה עשר וכך היא שנויה במסכת פסחים {בבלי פסחים ע"א:}.
{ו}
בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים – הרי שלשה זמנים חלוקים. (בערב כבא השמ' מועד צאתך ממצרים) בערב משש שעות ולמעלה זבחהו, וכבא השמש תאכלהו, ומועד צאתך, אתה שורפו, כלומ' נעשה נותר ובא לבית השריפה.
{ז}
ובשלת – צלי אף הוא קרוי בשול.
ופנית בבקר – לבקרו של שני, מלמד שטעון, לינה ליל מוצאי יום טוב.
{ח}
ששת ימים תאכל מצו' – ובמקום אחר הוא אומ' שבעת ימים {שמות י"ב:ט"ו}, שבעה מן הישן וששה מן החדש, דב' אח' לימד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה, ומכאן אתה למד לששת הימים, שהרי שביעי בכלל היה, ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו אלא רשות, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף כולן רשות, חוץ מלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה, שנ' בערב תאכל' מצות {שמות י"ב:י"ח.}.
עצרת לי"י אלהיך – עצור עצמך מן המלאכה. דבר אחר כינופיא של שמחת מאכל ומשתה, לשון נעצרה נא אותך {שופטים י"ג:ט"ו}.
{ט}
מהחל חרמש בקמ' – משנקצר העומר, שהוא ראשית הקציר.
{י}
מסת נדבת ידך – די נדבת ידך, הכל לפי הברכה הבא שלמי שמחה וקדש קרואים לאכול.
{יא}
לוי גר יתום ואלמנה – ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך בנך ובתך ועבדך ואמת'. אם אתה משמח את שלי אף אני משמח את שלך.
{יב}
וזכרת כי עבד היית – על מנת כן פדיתיך שתשמור ותעשה את החקים האלה.
{יג}
באספך – בזמן האסיף, שאתה מכניס לבית פירות הקיץ, ד'א באספך מגר' ומיקבך, לימד שמסככין את הסוכה בפסולת גרן ויקב.
{טו}
והיית אך שמח – לפי פשוטו אין זה לשון ציווי אלא לשון הבטחה, ולפי תלמודו {בבלי סוכה מ"ח.} למדו מכאן לרבות לילי יום טוב האחרון של חג לשמחה.
{טז}
ולא יראה את פני י"י ריקם – אלא הבא עולת ראייה ושלמי חגיגה.
{יז}
איש כמת' ידו – מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסי' מרובים יביא עולות מרובות ושלמים מרובים.
חסלת.
{יח}
שפטים ושטרים תתן לך – שפטים דיינין הפוסקין את הדין.
ושוטרים – הרודים אחר מצותם, [2]במקל ורצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.
בכל שעריך – בכל עיר ועיר.[3]
ושפטו משפט צדק – מנה דיינין צדיקים ומומחים לשפוט צדק.
{יט}
לא תטה משפט – כמשמעו.
ולא תכיר פנים – אף בשעת הטענות,[4] שלא יהא רך לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב לפי שרואה זה שהדיין מכבד את חבירו ומסתתמין טענותיו.
ולא תקח שוחד – אפילו לשפוט צדק.
כי השחד יעור – משקבל שחד ממנו אי איפשר לו שלא יטה לבו אצלו להפך בזכותו.
דברי צדיקי' אי איפשר לו לקרות צדיק למקבל שוחד אלא – דברים המצודקים משפטי אמת.
{כ}
צדק צדק תרדוף – אחר בית דין יפה יפה.
צדק צדק – צדק את הדין ואחר כך חתכהו.
למען תחיה וירש' – כדיי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן.
{כא}
לא תטע לך אשרה – לחייבו עליה משעת נטיעתה ואפילו לא עבדה עוב[ר] בלא תעשה על נטיעתה.
ולא תטע[5] כל עץ אצל מזבח – אזהרה לנוטע אילן ולבונה בית בהר הבית.
{כב}
ולא תקים לך מצבה – מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים.
אשר שנא – מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא כי חק היתה לכנענים, וא'ע'פ' שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאוה אילו חוק לע'ז'.
אשר שנא – אומ' אני בעת שאני שונאה דהייני שעת אסור במות אז היא בלאו זה ובהשמר פן תעלה, ת'ר'ש'.