- מבוא
- טקסט – לייפציג 1
- ספר בראשית
- בראשית א'
- בראשית ב'
- בראשית ג'
- בראשית ד'
- בראשית ה'
- בראשית ו'
- בראשית ז'
- בראשית ח'
- בראשית י"א
- בראשית י"ב
- בראשית י"ג
- בראשית י"ד
- בראשית ט"ו
- בראשית ט"ז
- בראשית י"ז
- בראשית י"ח
- בראשית י"ט
- בראשית כ'
- בראשית כ"א
- בראשית כ"ב
- בראשית כ"ג
- בראשית כ"ד
- בראשית כ"ה
- בראשית כ"ו
- בראשית כ"ז
- בראשית כ"ח
- בראשית כ"ט
- בראשית ל'
- בראשית ל"א
- בראשית ל"ב
- בראשית ל"ג
- בראשית ל"ד
- בראשית ל"ה
- בראשית ל"ו
- בראשית ל"ז
- בראשית ל"ח
- בראשית ל"ט
- בראשית מ'
- בראשית מ"א
- בראשית מ"ב
- בראשית מ"ג
- בראשית מ"ד
- בראשית מ"ה
- בראשית מ"ו
- בראשית מ"ז
- בראשית מ"ח
- בראשית מ"ט
- בראשית נ'
- ספר שמות
- שמות א'
- שמות ב'
- שמות ג'
- שמות ד'
- שמות ה'
- שמות ו'
- שמות ז'
- שמות ח'
- שמות ט'
- שמות י'
- שמות י"א
- שמות י"ב
- שמות י"ג
- שמות י"ד
- שמות ט"ו
- שמות ט"ז
- שמות י"ז
- שמות י"ח
- שמות י"ט
- שמות כ'
- שמות כ"א
- שמות כ"ב
- שמות כ"ג
- שמות כ"ד
- שמות כ"ה
- שמות כ"ו
- שמות כ"ז
- שמות כ"ח
- שמות כ"ט
- שמות ל'
- שמות ל"א
- שמות ל"ב
- שמות ל"ג
- שמות ל"ד
- שמות ל"ה
- שמות ל"ו
- שמות ל"ז
- שמות ל"ח
- שמות ל"ט
- שמות מ'
- ספר ויקרא
- ספר במדבר
- במדבר א'
- במדבר ב'
- במדבר ג'
- במדבר ד'
- במדבר ה'
- במדבר ו'
- במדבר ז'
- במדבר ח'
- במדבר ט'
- במדבר י'
- במדבר י"א
- במדבר י"ב
- במדבר י"ג
- במדבר י"ד
- במדבר ט"ו
- במדבר ט"ז
- במדבר י"ז
- במדבר י"ח
- במדבר י"ט
- במדבר כ'
- במדבר כ"א
- במדבר כ"ב
- במדבר כ"ג
- במדבר כ"ד
- במדבר כ"ה
- במדבר כ"ו
- במדבר כ"ז
- במדבר כ"ח
- במדבר כ"ט
- במדבר ל'
- במדבר ל"א
- במדבר ל"ב
- במדבר ל"ג
- במדבר ל"ד
- במדבר ל"ה
- במדבר ל"ו
- ספר דברים
- דברים א'
- דברים ב'
- דברים ג'
- דברים ד'
- דברים ה'
- דברים ו'
- דברים ז'
- דברים ח'
- דברים ט'
- דברים י'
- דברים י"א
- דברים י"ב
- דברים י"ג
- דברים י"ד
- דברים ט"ו
- דברים ט"ז
- דברים י"ז
- דברים י"ח
- דברים י"ט
- דברים כ'
- דברים כ"א
- דברים כ"ב
- דברים כ"ג
- דברים כ"ד
- דברים כ"ה
- דברים כ"ו
- דברים כ"ז
- דברים כ"ח
- דברים כ"ט
- דברים ל'
- דברים ל"א
- דברים ל"ב
- דברים ל"ג
- דברים ל"ד
- משאבים נוספים
Difference between revisions of "Commentators:Rashi Leipzig 1/Devarim 21"
(Created page with "{{manuscript chapter | not reviewed = | commentator = Rashi | commentator-he = רש"י | manuscript = Leipzig 1 | manuscript-he = לייפציג 1 | book = Devarim | book-he...") |
|||
Line 47: | Line 47: | ||
{יח} <b>סורר</b> – סר מן הדרך, רישטולנץ. | {יח} <b>סורר</b> – סר מן הדרך, רישטולנץ. | ||
<b>ומורה</b> – מסרב בדברי אביו, לש' ממרים ריווילוט. | <b>ומורה</b> – מסרב בדברי אביו, לש' ממרים ריווילוט. | ||
− | <b>ויסרו אותו</b> – מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר,{{גיליון|{{חתימה|ת'}} שמנה}} וישתה חצי לוג יין, שנ' זולל וסובא, ואו' אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר {משלי כ"ג:כ'}, ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תור' לסוף דעתו סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרש' דרכים | + | <b>ויסרו אותו</b> – מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר,{{גיליון|{{חתימה|ת'}} שמנה}} וישתה חצי לוג יין, שנ' זולל וסובא, ואו' אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר {משלי כ"ג:כ'}, ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תור' לסוף דעתו סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרש' דרכים ומלסטס את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות [חייב]. |
{כא} <b>וכל ישר' ישמעו</b> – מכאן שצריך הכרזה בבי'דין פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה. | {כא} <b>וכל ישר' ישמעו</b> – מכאן שצריך הכרזה בבי'דין פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה. |
Latest revision as of 16:54, 20 February 2020
⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים כא – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐
(א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.
(ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל.
(ג) וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל.
(ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל.
(ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כׇּל רִיב וְכׇל נָגַע.
(ו) וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל.
(ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא [שָׁפְכוּ] (שפכה) אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ.
(ח) כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם.
(ט) וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.
(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.
(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפׇּרְנֶיהָ.
(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.
(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.
(טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה.
(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר.
(יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה.
(יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.
(יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ.
(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא.
(כא) וּרְגָמֻהוּ כׇּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכׇל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.
(כב) וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ.
(כג) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
{ב} ויצאו זקניך – [1]סנהדרי גדולה. ומדדו – ממקום שהחלל שוכב אל הערים אשר סביבותם – לכל צד לידע איזו קרובה.
{ד} אל נחל איתן – קשה שלא נעבד. וערפו שם – קוצץ ערפה בקופיץ, אמ' הק' תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות לכפר על הריגתו[2] ותערף במקום שאינו עושה פירות ותכפר על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות.
{ז} ידינו לא שפכו[3] – וכי עלת על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ולוייה.
{ח} הכהנים אומ' כפר לעמך, ונכפר להם הדם – הכת' מבשרם שמשיעשו כן יכופר להם העון.
{ט} ואתה תבער – מגיד שאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני י"י.
חסלת שפטים
{י} כי תצא למלחמ' – במלחמת הרשות הכתו' מדבר, שבמלחמות ארץ ישר' אין לומ' ושבית שביו. ושבית שביו – לרבות כנענים שבתוכה ואע"פ שהן משבעה אומות.
{יא} ולקחת לך לאשה – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, אם אין הק' מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה סופו להיות שונאה, שנ' אחריו כי תהיינה לאיש וגומ', וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו. אשת – אפילו אשת איש.
{יב} ועשתה א' צפרני' – תגדלם כדי שתתנוול.
{יג} והסירה את שמלת שביה – לפי שהם נאים, שהגוים הארורים[4] בנותיה' מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם. וישבה בביתך – בבית שמשתמש בו נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה רואה בבכייתה, רואה בניוולה, כדי שתתגנה עליו. ובכתה א' אב' וגו' – כל כך למה כדי שתהא בת ישר' שמחה וזו עצבה בת ישר' מתקשטת וזו מתנוולת.
{יד} והיה אם לא חפצתה בה – הכת' מבשרך שסופך לשנאות'. לא תתעמר בה – לא תשתמש בה, בלשון פרסי קורין (בלשון) לעבדות ושימוש עימארא, מיסודו של ר' משה למדתי כן.
{יז} פי שנים – כנגד שני(ם) אחים. בכל אשר ימצא לו – מיכאן שאין הבכור נוטל [פי שנים] בראוי לבא לאחר מיתת האב כבמוחזק.
{יח} סורר – סר מן הדרך, רישטולנץ. ומורה – מסרב בדברי אביו, לש' ממרים ריווילוט. ויסרו אותו – מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר,ת' שמנה וישתה חצי לוג יין, שנ' זולל וסובא, ואו' אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר {משלי כ"ג:כ'}, ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תור' לסוף דעתו סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא ועומד בפרש' דרכים ומלסטס את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות [חייב].
{כא} וכל ישר' ישמעו – מכאן שצריך הכרזה בבי'דין פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה.
{כב} וכי יהיה באיש חטא משפ' מות – סמיכת הפרשיות מגיד שאם חסין בו אביו ואמו עליו סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות ויתחייב מיתה בב'די'. ותלית אותו – רבותינו אמרו כל הנסקלין נתלין, שנ' כי קללת אלקים תלוי, והמברך את השם בסקילה.
{כג} כי קללת אלקים תלוי – זילזולו של מלך הוא, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו וישר' בניו הם משל לשני אחים שהיו דומין זה לזה אחד נעשה מלך ואחד נתפס לליסטיא ונתלה כל הרואהו אומ' המלך תלוי כל הקללה לש' הקל וזילזול, כמו והוא קללני קללה נמרצת {מלכים א ב':ח'}.