{א} לא יקח – אין לו בה ליקוחין ואין קידושין תופסין לו בה.
ולא יגלה כנף אביו – זהו שומרת יבם של אביו הראוי' לאביו, והרי כבר הוזהר עליה משום ערות אחי אביך, אלא לעבור על זו בשני לאוין ולסמוך לה לא יבא ממזר, שאין ממזר אלא מחייבי כריתות וקל וחומר מחייבי מיתות ב"ד שאין בעריו' מיתות ב"ד שאין בה כרת.
{ב} פצוע דכא – שנפצעו או שנדכאו בצים שלו.
וכרות שפכה – שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד.
{ג} לא יבא[1] בקהל – לא ישא ישראלית.
{ד} לא יבא עמני וגו' – לא ישא ישראל'.
{ה} על דבר – על העצה שיעצו להחטיאכם כדכת' בדבר בלעם.
בדרך – כשהייתם בטירוף.
{ז} לא תדרש שלמם – מכלל שנ' עמך ישב בקרבך יכול אף זה כן, ת"ל לא תדרש שלומם.
{ח} לא תתעב אדומי – לגמרי, אע"פ שראוי לך לתעבו שיצא לחרב[2] לקראתך, מה טעם כי אחיך הוא.
לא תת' מצרי – מכל וכל, וא'ע'פ' שזרקו זכוריהם ליאר, מה טעם שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.
{ט} לפיכך בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו' – ושאר אומו' מותרין לו מיד, למדת שהמחטיאו לאדם קשה לו מן ההורגו שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו הורגו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקידמם בחרב לא נתעב, וכן מצרים שטיבעום, ואילו שהחטיאום נתעבו.
{י} כי תצא מחנה, ונשמרת – שהסטן[3] מקטרג בשעת הסכנה.
{יא} מקרה לילה – דבר הכת' בהווה.
ויצא אל מחוץ למחנה – זו מצו' עשה.
ולא יבא אל תוך המחנ' – זו מצות לא תעשה, ואסור ליכנס למחנה לויה וכל שכן למחנה שכינה.
{יב} והיה לפנות ערב – סמוך להערב שמשו יטבול שאינו טהור בלא הערב שמש.
{יג} ויד תהיה לך – כתרגומ', כמו איש על ידו {במדבר ב':י"ז}.
מחוץ למחנה – חוץ לענן.
{יד} על אזיניך – לבד שאר כלי תשמיש'.
אזיניך – כמו כלי זיין.
{טו} ולא יראה בך – הק', ערות דבר.
{טז} ולא[4] תסגיר עב' – כתרגו', ד"א אפילו עבד כנעני של ישר' שברח מחוצה לארץ לארץ.
{יח} לא תהיה קדשה – מופקרת, מזומנת לזנות.
ולא יהיה קדש – מזומן למשכב זכור, ואונקלוס תירגם לא תהא איתתא מבנת ישר' לגבר עבד, שאף זו מופקרת בעילת זנות היא, מאחר שאין קידושין תופסין לו בה, שהרי הוקשו לחמור, שנ' שבו לכם פה עם החמור {בראשית כ"ב:ה'}, ולא יסב גברא מבני ישר' אתת אמה, שאף הוא נעשה קדש על ידה שכל בעילותיו זנו' שאין קידושין תופסין לו בה.
{יט} אתנן זונה – נתן לה טלה באיתננה פסול להקרבה.
ומחיר כלב – כגון החליף שה בכלב.
גם שניהם – לרבות שינויהם, כגון חיטין ועשאן סלת.
{כ} לא תשיך – אזהרה ללוה, שלא יתן רבית למלוה, ואזהרה למלוה, את כספך לא תתן לו וגו' {ויקרא כ"ה:ל"ז}.
{כא} לנכרי תשיך – ולא לאחיך, לאו הבא מכלל עשה עשה, כדי לעבור עליו בשני לאוין לא תעשה ועשה.
{כב} לא תאחר לשלמו – שלשה רגלים, ולמדוהו רבותינו מן המקרא.
{כד} מוצא שפתיך תשמר, ועשית – ליתן עשה, על לא תעשה ועשה.
{כה} כי תבא בכרם רעך – בפועל הכת' מדבר.
ואל כליך לא תתן[5] – מכאן שלא דברה תורה אלא בשעת הבציר, שאתה נותן לכליו של בעל הבית, אבל שכרו לעדור ולקשקש אינו אוכל.
כנפשך – כמה [שתרצה].[6]
שבעך – ולא אכילת גסה.
{כו} כי תבא בקמת רעך – אף זו בפועל הכת' מדבר.