{א} ואלה שמות בני ישר' – אע"פ שמנאן בחייהם בשמות' חזר ומנאן אחר מיתתן, להודיע חיבתן שנימשל' ככוכבים, שמוציאן במס' ומכניסן במספר ובשמות' שנ' המוציא במספר צבא' לכולם בשם יקרא {ישעיהו מ':כ"ו}.
{ה} ויוסף היה במצרים – והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים אלא להודיעך צדקתו של יוסף הוא יוס' הרועה צאן אביו הו' יוסף כשהיה במצרים ונעשה מלך עומד בצדקו.
{ז}[1]וישר'[2] – שהיו יולדות ששה ששה[3] בכרס אחד.
{ח} ויקם מלך חד' – רב ושמואל חד אמ' חדש ממש וחד אמ' שנתחדשו גזירותיו.
אשר לא ידע – עשה עצמו כאילו לא היה ידעו.
{י} הבה נתחכמה (לו) – כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, הכינו עצמיכם לכך.
לו – לעם, נתחכם מה לעשות לו, ורבותינו דרשו נתחכם למושיען. נדונם במים שכבר נשבע שאינ' מביא מבול לעולם.[4]
ועלה מן הארץ – על כרחינו, ורבותינו דרשו כאדם שמקלל עצמו ותולה קללת' בחברו והרי הוא כאילו כת' ועלינו מן הארץ והם יירשו'.
{יא} עליו – על העם.
מסים – לשון מס, שרים שגובים מהם המס, ומהו המס שיבנו ערי מסכנות.
בסבלותם – בסבלות מצרים.
ערי מסכנות – כתרגו', ערים חזקות לאוצר,[5] וכן לך בא אל הסוכן {ישעיהו כ"ב:ט"ו} הלז, גיזבר הממונה על האוצרות.
את פתם וא' רע' – שלא היו ראויות מתחילה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.[6]
{יב} וכאשר יענו אתו – בכל[7] מה שהיו נותנין לב לענות, כן לב הקב"ה להרבות ולהפרוץ.
כן ירבה – כן רבה וכן פורץ זה פשוטו ומדרשו רוח הקודש אומר' אתם אומר' פן ירבה ואני אומ' כן ירבה.
ויקוצו – קצו בחייהם, ורבות' דרשוהו היו כקוצים ב(פ)[עֵ]ניהם.
{יג} בפרך – עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף, קונבריומנט בלע"ז.[8]
{טו} מיילדות – הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כן מוליד ומיילד.
שפרה – יוכבד על שם שמשפרת את הוולד.
פועה – מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים לפייס תינוק הבוכה, פועה, ל' צעקה כמו כיולדה אפעה {ישעיהו מ"ב:י"ד}.
{טז} בילדכן – כמו בהוליד'.
על האובנים – מושב האשה היולדת.לפיכך קורהו ל' אובני' שבשעה שכורעת לילד מצננת כאבנים, ואובנים של כלי יוצר לפי שעושה עפר הארץ כלי קשה כאבנים, יוסף ב'ר' יצחק ובמקום אח' קורהו משבר, וכמוהו עושה מלאכה על האובנים {ירמיהו י"ח:ג'}, מושב כלי אומנות יוצר חרש.
אם בן הוא וגו' – לא היה מקפיד אלא על הזכרים שאמר' לו איצטגניניו שעתידו' לילד בן המושיע אותם.
וחיה – ותחיה.
{יז} ותחיין את הילדים – מספקות להם מזון, תרגום הראשון וקיימא, והשיני וקיימתין לפי של' עברי לנקיבות רבות תיבה זו וכיוצא בה משמשות לשו' פַעַלו. ולש' פעלתן, כגון ותאמרן איש מצרי {שמות ב':י"ט} לש' עבר כגון ויאמרו לזכר' ותדברנה בפיכם {ירמיהו מ"ד:כ"ה} ל' דברתם כמו ותאמרו לזכרים וכן ותחללנה אותי אל עמי {יחזקאל י"ג:י"ט} ל' חיללתן כמו ותחללו לזכרים.
{יט} כי חיות הנה – בקיאות כמילדות, תרגו' מילדת, חיתא, ורבו' דרשו הרי הן משולות כחיות השדה שאינן צריכות מילדת.ד'א' חיות – כחיות שאין להם צער לידה. יוסף ב"ר יצחק. גור אריה {בראשית מ"ט:ט'}, זאב יטרף {בראשית מ"ט:כ"ז}, בכור שורו {דברים ל"ג:י"ז}, איילה שלוחה {בראשית מ"ט:כ"א}, ומי שלא נכתב בו הרי הכת' כוללו, מה אמך לביא וגו' {יחזקאל י"ט:ב'}.
{כ} וייֵטב – היטב להן וזהו חילוק בתיבה שיסודה ש(ני)[תי] אותיות ונתן לך וי"ו יוד בראשה, כשהי' באה לדבר ל' ויַפְעֵל הוא נוקד את היוד בצרי שהוא קמץ קטן כגון וייטב למילדות ויֵירב בבת יהודה {איכה ב':ה'}, הִרְבה תאניה וכן ויֵגל את השארי' {דברי הימים ב ל"ו:כ'}, דנבוזארן[9] הגלה את השארית, ויֵפן זנב אל זנב {שופטים ט"ו:ד'} הפנה הזנבות זו לזו, כל אלה לש' הִפעִיל את אחרים, וכשהוא מדבר בלש' ויִפְעַל הוא נקוד בחירק כגון ויִיטב בעיניו {ויקרא י':כ'}, לשון פעל, ויִירֶב העם {שמות א':כ'} רָבָה העם, ויִגֶל יהודה {מלכים ב כ"ה:כ"א} גלָה יהודה, ויפן כה וכה {שמות ב':י"ב}, פנָה לכאן ולכאן, ואל תשיבנ' וילך וישב וירד ויצא לפי שאינן מגזרתן של אילו שהרי היו"ד יסוד בהן ישב ?[10] הי' אות שלישית בו.
וייטב למילדות – מה היא הטובה, ויעש להם בתים, בתי כהונה ולויה ומלכות, שקרויין בתים, ויבן את בית י"י ואת בית המלך {מלכים א ט':א'}, כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאית' במסכ' סוטה {בבלי סוטה י"א:}.
{כב} לכל עמו – אף עליהם גזר יום שנולד משה אמרו לו איסטגניניו היום נולד ואין אנו יודעין אם ממצרית אם מישראלית ורואין אנו שסופו ללקות במים לפיכך גזר אותו היו' אף על המצרים שנ' כל הבן הילוד, ולא נאמ' הילוד לעברים, והן לא היו יודעין שסופו ללקות על מי מריבה.