Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 4

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 09:03, 5 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'.

(ב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה.

(ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנׇס מֹשֶׁה מִפָּנָיו.

(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.

(ה) לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.

(ו) וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.

(ז) וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ.

(ח) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן.

(ט) וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.

(י) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.

(יא) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'.

(יב) וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר.

(יג) וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח.

(יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.

(טו) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים.

(יז) וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.

(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשׇׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם.

(יט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ.

(כ) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשׇׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.

(כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כׇּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם.

(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל.

(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.

(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.

(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עׇרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.

(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת.

(כז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ.

(כח) וַיַּגֵּד מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כׇּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כׇּל הָאֹתֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ.

(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כׇּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כׇּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם.

(לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עׇנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} מזה בידך – לכך נכתב תיבה אחת לדרוש, מזה שבידך אתה חייב ללקות שחשדתה בכשרים, ופשוטו כאדם האומ' לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא, אמ' לו הין. אמ' לו הריני עושה אותה עץ.

{ג} ויהי לנח' – רמז לו שספר לשון הרע על ישר' ותפש אומנותו של נחש.

{ד} ויחזק בו – ל' אחיזה, והרבה במקרא, ויחזיקו האנשים בידו, וגו' {בראשית י"ט:ט"ז}, והחזיקה במבושיו {דברים כ"ה:י"א}, והחזקתי בזקנו {שמואל א י"ז:ל"ה}.[1]

{ו} מצורעת כשלג – דרך הצרעת להיות לבן, אם בהרת לבנה היא {ויקרא י"ג:ד'}, אף באות זה רמז שלשו' הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע.

{ז} מחיקו[2] שבה כבשרו – מכאן שמידה טובה ממהרת לבא ממד' פורענ' שהרי בראשון לא נאמ' מחיקו.

{ח} והאמינו לקל האת האחרון – משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שסיפרתי עליכם לשון הרע יאמינ' לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגים להם לוקים בנגעים כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה, מדעתי.[3]

{ט} [4]והיו המים וגומ' – והיו והיו שני פעמים, נראה בעיני, אילו נאמ' והיו המים אשר תקח מן היאר לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם, ואף כשיהיו לארץ יהיו בהוייתן, עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיגיעו ליבשת.

{י} גם מתמול  וגו' – למדנו שבשבעת ימים הק'ב'ה' מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו. מתמול שלשם, מאז דבר' – הרי שלשה, ושלשה גמין רבויין הן הרי ששה, והוא היה עומד ביום השביעי כשאמ' לו זאת עד שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו וכל זה שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהר' אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה שנ' לעלי הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים {שמואל א ב':כ"ז}, והוא אהרן וכן ביחזק' והודע'[5] להם בארץ מצרים[6], ואו' להם[7] איש גילולי[8] עיניו השליכו {יחזקאל כ':ה'-ז'}, אותה נבואה לאהרן נאמר'. כבד פה – בכבידות אני מדבר, בלשון לעז בלבא.

{יא} מי שם פה, וגו' – מי לימדך לדבר כשהיתה[9] נדון לפני פרע' על המצרי. או מי ישום אלם – מי עשה את פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך, ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך, ולספקלטורין ההורגים, מי עשאן עורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטתה. הלא אנכי – ששמי י"י עשיתי כל זאת.

{יג} ביד תשלח – ביד מי שאתה רגיל לשלוח והו' אהרן, ד"א ביד אחר שתרצה לשלוח, אין סופי להכניסן לארץ ולהיות גואלם לעתיד יש לך שלוחים הרבה.

{יד} ויחר אף – ר' יהוש' בן קרחה או' כל חרון אף שבתור' עושה רושם, וזו לא נאמ' בו רושם, [לא מצינו שבא עונש על אותו חרון. א"ל ר' יוסי אף זה נאמ' בו רושם],[10] הלא אהר' אחיך הלוי – שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי או' לצאת ממך, מעתה לא יהא כן אלא הוא כהן ואתה לוי, שנ' ומשה איש האלקים בניו יקראו על שב' הלוי {דברי הימים א כ"ג:י"ד}. הנה הוא יוצא לקראתך – כשתלך למצרים. וראך ושמח בלבו – ולא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב.

{טז} ודבר הוא לך – בשבילך ידבר אל העם, וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולהם ולכם הסמוכי' לדיבור שכולם לשון עליך[11] הם. יהיה לך לפ' – למליץ, לפי שאתה כבד פה. לאלקים – לרב ולשר.

{יח} וישב אל יתר חתנו – ליטול רשות שהרי נשבע לו, ושבעה שמות היו לו, רעואל יתר יתרו קיני, כו'.

{יט} כי מתו כל האנ' – מי הם, דתן ואבירם, וחיים היו, אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת.

{כ} על החמר – החמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנ' ועני על רוכב חמור[12] {זכריה ט':ט'}. וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה – אין מוקדם ומאוחר מדוקדקי' בתורה.[13]ת', ראה כל המופתים – פי' ר' יפה אצל תנו לכם מופת בוארא, ואין המקר' כמשמעו.[14] ת'ר'ש'.

{כב} ואמרת אל פרעה – כשתשמע שלבו חזק וימאן לשלח אמור לו כן. בני בכורי – ל' גדולה, כמו גם[15] אני בכור אתנהו {תהילים פ"ט:כ"ח}, זהו פשוטו, ומדרשו  כאן חתם הק'ב'ה' על [מכירת] הבכורה שלקח יעקב מעשו.

{כג} ואמר אליך – בשליחותו של מקום, שלח את בני. הנה אנכי הורג וגומ' – היא מכה אחרונה ובה התרהו תחילה, מפני שהי' קשה, וזהו שאמ' איוב הן אל ישגיב בכחו, לפיכך מי כמוהו מורה {איוב ל"ו:כ"ב} בשר ודם המבקש להנקם מחברו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הק' שגיב בכח ואין יכולת להמלט מידו כי אם בשובו אליו לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב.

{כד} ויהי – משה בדרך במלון. ויב' המיתו – לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה, תניא א' ר' יוסי חס ושלום לא נתרשל אלא אמ' אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק עד שלש' ימים, אמול ואשהא שלשה ימים, הק' צוני לך שוב מצרים ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחילה, במסכת נדרים {בבלי נדרים ל"א:}, והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו עד יריכיו, ובולעו מרגליו עד אותו מקום, הבינה צפרה שבשביל המילה הוא.

{כה} ותג' לרגליו – השליכתו לפני רגליו של משה. ותאמר – על בנה. כי חתן דמים אתה לי – אתה הייתה [גורם] להיות חתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי.

{כו} וירף – המלאך ממ', אז הבינה שעל המילה בא להורגו, אמרה חתן דמים למולות – חתני היה נרצח על דבר המילה. למולות – על המולות, שם דבר הוא, והלמד משמשת בלשון על, כמו ואמר פרעה לבני ישר' {שמות י"ד:ג'} ואונקלוס תרגם דמים, על דם המילה.

הערות
  1. ↑ במקצת דפוסים מופיע כאן: "כל לשון חזוק הדבוק לבי"ת, לשון אחיזה הוא", אך הוא אינו מופיע בכ"י ובדפוסים הקדומים.
  2. ↑ חסר "והנה".
  3. ↑ המלה "מדעתי" מופיעה גם בכ"י מינכן 5 (שם "מדעתי זה"), ברלין 1221, ויימר 651, וינה 23, ברלין 1222, ברלין 121, ודפוס רג'יו די קלבריה. היא אינה מופיעה בכ"י פריס 155, פרמא 181, פריס 156, פריס 157, וטיקן 94, פריס 48, וינה 24, ובדפוס רומא ואלקבץ.
  4. ↑ בכ"י פריס 155 יש כאן תוספת: "ולקחת ממימי היאור – מכה ראשונה אפרע מאלהותם, שהיו עובדים לנילוס ונהפך לדם", ובדומה בגיליון בכ"י פריס 156 ובדפוס אלקבץ. התוספת אינה מופיעה בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 181.
  5. ↑ בפסוק ביחזקאל כ':ה': "ואודע", וכן בכ"י ויימר 651, פריס 155, פרמא 181, . בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, : "ואדע" (או אולי "ויודע"; קשה להבחין ביניהם).
  6. ↑ צריך להוסיף כאן: "וגו'"
  7. ↑ בפסוק ביחזקאל כ':ז': "אלהם", אך "להם" מופיע גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 181, ואף בדפוסים הראשונים.
  8. ↑ בפסוק ביחזקאל כ':ז': "שקוצי", וכן בדפוסים הראשונים. "גילולי" מופיע גם בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 181.
  9. ↑ כך גם בכ"י מינכן 5, פרמא 181. בכ"י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155: "כשהיית".
  10. ↑ בכ"י לייפציג היתה השמטה ע"י הדומות שתוקנה בגיליון.
  11. ↑ בדפוס אלקבץ "על", אך בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 181 כתוב "עליך".
  12. ↑ לשון הכתוב בזכריה ט':ט' הוא "עני ורכב על חמור".
  13. ↑ בכ"י פריס 158 מופיע כאן תוספת ארוכה על פסוק כ"א:
    "בלכתך לשוב מצרימה וגו' – דע שעל מנת כן תלך, שתהא גבור בשליחותי לעשות כל מופתי לפני פרעה ולא תירא אותו. אשר שמתי בידך – לא על שלש המופתים האמורים למעלה אומ', שהרי לא לפני פרעה נצטוה לעשותם אלא לפני ישראל שיאמינו לו, ולא מצינו שעשאם לפני פרעה, אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים, כגון כי ידבר אליכם פרעה {שמות ז':ט'}. ואל תתמה על שכתו' אשר שמתי, שכן משמע כשתדבר עמהם, כבר שמתים בידך."
    התוספת מופיעה גם בגיליון בכ"י פריס 156, אך היא אינה מופיעה בשאר כ"י כמו מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 181, וינה 23, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, פריס 157, וטיקן 94, פרנקפורט 19, פריס 48, וינה 24, ברסלאו 11, פריס 159, ברסלאו 102, ברסלאו 10, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228, או בדפוסים הראשונים.
  14. ↑ צ"ע בפירוש תוספת זו ובמובן ההפנייה לפירוש רש"י בשמות ז':ט'. אפשר שהמלים "ואין המקרא כמשמעו" קשורות לתוספת בכ"י פריס 158 בהערה הקודמת שאומרת שאין "אשר שמתי" מתפרש כמשמעו אלא כ"אשר אשים" בעתיד.
  15. ↑ לשון הכתוב בתהלים פ"ט:כ"ח: "אף", אך "גם" מופיע גם בכ"י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 181. בכ"י מינכן 5: "כי".


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Shemot_4&oldid=40083&useskin=vector"