{ב} מחזיק בם – אוחז בם, כמו והחזיקה במבושיו {דברים כ"ה:י"א}.
{ג} הנה יד הויה – לשון היה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה, ועל עתיד תהיה, ועל העומד הויה, כמו עושָה, רועָה.
{ד} והפלה – והבדיל.
{ח} מלא חפניכם – יילוינייאש בל'.
פיח כבשן – דבר הניפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן ובלעז אולְבְש, פיח – ל' הפחה שהרוח מפיחן ומפריחן.
וזרקו משה – וכל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא בידו אחת, הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן, ואחד שהלך לאבק על כל ארץ מצרים.
{ט} פרח אבעבעת – כתרגומו לשחין סגי אבעבעין, שעל ידו צומחין בהן בועות, שחין לש' חמימות, והרבה יש בלשון משנה, שנה שחונה {יומא נ"ג:}.
{י} באדם ובבהמה – ואם תאמר מאין היו להם בהמות והלא נאמ' וימת כל מקנה מצרים {שמות ט':ו'}, לא נגזרה גזירה אלא על אותן שבשדות, שנ' במקנך אשר בשדה והירא את דבר י"י הניס את מקנהו אל הבתים {שמות ט':כ'}, וכן שנוייה במכילתא אצל ויקח שש מאות רכב בחור {שמות י"ד:ז'}.
{יא} ולא יכלו לעמד – שלקו בשוק ורגל באין מעמד כמגיד הכת' בשחין מצרים על הברכים ועל השוקים.[1]
{יד} את כל מגפתי – למדנו מכאן שמכת בצורת[2] שקולה כנגד כל המכות.
{טו} כי עתה שלחתי את ידי וגו' – כי אילו רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ונכחדתם מן הארץ, אבל בעבור זאת העמדתיך, וגומ'.
{יז} עודך מסתולל בעמי – כתרגו' כבישת ליה לעמי, והוא מסילה {ישעיהו י"א:ט"ז}, דמתרגמי' אורח [כביש], ובלעז קלקייר, וכבר פירשתיה בסוף ויהי מקץ, כל תיבה שתחילת יסודה סמך והוא באה בלשון מתפעל נותן התיו של שמוש באמצע אותיות של עיקר, כגון זו, וכגון ויסתבל החגב {קהלת י"ב:ה'}, מגזרת סבל, כי תשתרר עלינו {במדבר ט"ז:י"ג} מגזרת שר ונגיד, מסתכל הוית {דניאל ז':ח'}.
{יח} כעת מחר – כעת הזאת מחר, שרט לו (שריט) שירטא בכותל, למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד.
הוסדה – שנתייסדה וכל תיבה שתחילת יסודה יוד, כגון יסוד ילד ידע יסֵר, כשהיא מתפעלת תבא ו"ו במקום היוד, כגון הוַסדה, כיום הִוַלְדה {הושע ב':ה'}, ויוַדע הדבר {אסתר ב':כ"ב}, ויוַלד ליוסף {בראשית מ"ו:כ'} בדברים לא יוַסר עבד {משלי כ"ט:י"ט}.
{יט} [שלח] העז – כתרגומו, [שלח] כנוש, וכן יושבי הגבים העיזו {ישעיהו י':ל"א}, העיזו בני בנימן {ירמיהו ו':א'}.
ולא יאסף הבית' – לשון הכנסה הוא.
{כ} הניס – הבריח, לשון וינס {שמות ד':ג'}.
{כב} על השמי' – לצד השמים, ומדרש הגד' הגביהו הק' למעלה מן השמים.
{כד} ת' ואש מתלקחת – נלקחת מיד ליד כדי להצטנן להותיר פליטה שלא ישחית דשאים שלא עלו בקנה, ולקו בארבה, כעין שמצינו ביחזקאל וישלח הכרוב את ידו אל האש וישא ויתן אל חפני האיש לבוש הבדים, ונצטננו הגחלים בין הידים, אבל סדום שלא עשתה פליטה כת' בה גפרית ואש מאת י"י וגו', ר' יצחק ב"ר יוסף תו' רבנו שמע'מתלקחת בתוך הברד – נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא ולעשו' רצון קונם עשו שלום ביניהם.
{כח} ורב – דיי לו במה שהוריד כבר.
{כט} כצאתי את העיר – אבל בתוך העיר לא היה מתפלל, לפי שהיתה מליאה גלולים.
ת', מן הצאן שהיא תועבת מצרים, שהניס הירא את דבר י"י מן השדה לבית בעבור הברד שמעתי מפי מורי אבי ששמ' מהר"ר יצחק מנאנטש
{ל} טרם תיראון – עדיין לא תיראון, וכן כל טרם שבמקרא עדין לא הוא, ואינו לשון קדם, טרם ישכבון {יהושע ב':ח'}, עד לא שכיבו, טרם יצמח {בראשית ב':ה'}, עד לא צמח, אף זה כך הוא [ידעתי כי] עדיין אינכם יריאים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקילקולכם.
{לא} והפשתה והשעורה נכתה – נשברה, ל' פרעה נכה {מלכים ב כ"ג:כ"ט}, נכאים {ישעיהו ט"ז:ז'}, וכן לא נוכו {שמות ט':ל"ב}, ולא יתכן לפרשה לשון הכאה שאין נון במקום הי' לפרש נכתה, כמו הכתה, נכו כמו הכו, אלא הנון שורש בתיב' והרי הוא מגזרת שֻפו עצמותיו {איוב ל"ג:כ"א}.
כי השעורה אביב – כבר ביכירה[3] ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו, וכן הפשתה גדלה כבר והוקשת[4] לעמוד בגבעליה.
השעורה אביב – עמדה באיביה, לשון באיבי הנחל {שיר השירים ו':י"א}.
{לב} כי אפילת – מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולין לעמוד בפני קשה, וא'ע'פ' שנ' את כל עשב השדה הכה הברד {שמות ט':כ"ה} יש ליישב פשוטו של מקרא בעשבים העמדים בקלחים, הראוין ללקות בברד, ובמדר' תנחומא, יש מרבותינו שנד[חקו] על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו בהן שלא לקו.
{לג} לא נתך – לא הגיע ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו ותתך עלינו האלה והשבועה {דניאל ט':י"א} דעזרא, ותגיע עלינו, ומנחם בן סרוק חברו בחלק כהתוך כסף {יחזקאל כ"ב:כ"ב} לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו כדמתרגמינן ויצק {שמות ל"ח:ה'} ואתיך, לצקת, {שמות ל"ח:כ"ז} לאתכא, אף זה לא נתך, לא הוצק לארץ. ת' ויחזק לב פרעה, אם אין השם כת' כאן יגיד עליו רעו, ראה מה כת' אחריו כי אני הכבדתי את לבו. ת'ר'ש'.