Commentators:Rashi Leipzig 1/Vayikra 20

From AlHaTorah.org
< Commentators:Rashi Leipzig 1
Version as of 17:26, 10 June 2017 by Hillel (talk | contribs)

(diff) ← Older version | Approved version (diff) | Latest version (diff) | Newer version → (diff)
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא כ' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן.

(ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי.

(ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ.

(ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כׇּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם.

(ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם.

(ט) כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ.

(י) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת.

(יא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם.

(יב) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ דְּמֵיהֶם בָּם.

(יג) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.

(יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם.

(טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכׇבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ.

(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כׇּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם.

(יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא.

(יח) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם.

(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֺנָם יִשָּׂאוּ.

(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ.

(כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ.

(כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל חֻקֹּתַי וְאֶת כׇּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ.

(כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כׇּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם.

(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים.

(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא.

(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.

(כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {ב} ואל בני ישר' תאמר – עונשין על האזהרות. מות יומת – בב"ד, ואם אין כח בב"ד עם הארץ מסייעין אותן עם הארץ – עם שבגינ(ו)[ן] נבראת הארץ, עם שעתידין לירש את הארץ, על ידי מצות הללו.

{ג} אתן את פניי – את פנאי שלי, פונה אני מכל עסקיי ועוסק בו. באיש – ולא בציבור, שאין כל הציבור נכרתים. כי מזרעו נתן למולך – לפי שנא' מעביר בנו ובתו {דברים י"ח:י'}, בן בתו ובן בנו [מניין], ת"ל כי מזרעו, זרע פסול מניין ת"ל בתתו מזרעו למולך.[1]

{ד} אם העלם יעלימו – אם העלימו בדבר אחד סוף שיעלימו בדברים הרבה, אם העלימה סנדרי קטנה, סוף שמעלת[2] סנדרי גדולה.

{ה} ובמשפחתו – א"ר שמעו' וכי משפחה מה חטאת, אלא ללמדך שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין שכולן מחפין עליו. והכרתי אתו – למה נאמ' לפי שנ' ובמשפ' יכול כל המשפחה בהכרת, ת"ל אותו, אותו בהכרת, ואין כל המשפ' בהכר', אלא ביסורין. לזנות אחרי המולך – לרבות שאר ע"ז שעבדה בכך, ואפילו אין זו עבודתה.

{ז} והתקדשת' – זו פרישת ע"ז.

{ט} אביו ואמו קילל – לרבות לאחר מיתה. דמיו בו – זו סקילה, וכן בכל מקום שנ' דמיהם בם {ויקרא כ':כ"ז}, ולמדנו מאוב וידעוני שנ' בהם, באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ופשוטו של מקרא כמו דמו בראשו {יהושע ב':י"ט}, אין נענש על מיתתו, אלא הוא שהוא גרם לעצמו שיהרג.

{י} ואיש – פרט לקטן, אשר ינאף את אש' איש – פרט לאשת קטן, למדנו שאין לקטן קידושין, ועל איזו אשת איש חייבתי לך אשר ינאף את אשת רעהו – פרט לאשת גוי, למדנו שאין (אישות) [קידושין] לגוי. מות יומת הנואף – כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק.

 {יב} תבל עשו – גנאי (הוא זו), ד"א מבלבלין זרע האב בזרע הבן.

{יג} משכבי אשה – מכניס כמכחול בשפופרת.

{יד} ישרפו אותו ואתהן – אי אתה יכול לומ' אשתו הראשונה שהרי נשאה בהיתר ולא נאסרה עליו, אלא אשה ואת אמה הכתובים כאן שתיהן לאיסור, שנשא חמותו ואמה, ויש מרבותינו שאמרו ואיש אשר יקח את אשתו ליקוחין בהיתר, ושוב את אשה – חמותו ואת אמה – אם חמותו, יביא עמה. תר"ש.[3] אין כאן אלא חמותו, ומאי אתהן, אחת מהן, ולשון יוני אחת הן.

{טו} ואת הבהמה תהרגו – אם אדם חטא הבהמה מה חטאת, אלא מפני שבאת לאדם תקלה על ידה, לפיכך אמ' הכת' תסקל, קל וחומ' לאדם שיודע להבחין בין טוב לרע, וגורם תקלה לחבירו [4]{ל}עבור עבירה, כיוצא בדבר אתה אומ' אבד תאבדון את כל המקומות {דברים י"ב:ב'}, הרי קל וחומר, ומה אילנות שלא רואין ולא שומעין על שבאת לאדם תקלה על ידם אמרה תורה השחת שרוף וכלה, המתעה חברו מדרכי {ח}יים על אחת כמה וכמה.

{יז} חסד הוא – לשון ארמי {אונקלוס בראשית ל"ד:י"ד} חרפה חיסודא, ומדרשו אם תאמר קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו הימנו, שנ' עולם חסד יבנה {תהלים פ"ט:ג'}.

{יח} הערה – גילה, וכל {ל}שון ערוה גילוי הוא, והוי"ו יורדת בתבה לשם דבר, כמו זעוה, {מ}גיזרת לא זע {אסתר ה':ט'}, וכמו אחוה {מ}גיזרת אחיו, העראה זו נחלקו בה {ר}בותינו, יש שאמרו זו נשיקת [אבר] שֵמָש {ב}מקומו, ויש שאמרו זו הכנסת {ע}טרה.

{יט} ערות אחות אמך וגומ' – {ש}נה הכת' באזהרתן לומ' לך {ש}הוזהר עליהן בין על אחות אביו ואמו {מ}ן האב בין על אחותיהם מן האם {א}בל ערות אשת אחי אביו לא הוזהר {א}לא על אשת אחי אביו מן האב.

{כ} [5] ערירים – כתרגומו בלא וולד, ודומה לו ואנכי הולך הולך ערירי {בראשית ט"ו:ב'}, יש לו בנים קוברן, אין לו בנים, מת בלא בנים.[6]

{כא} נדה היא – השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה, ורבותינו דרשוהו לאסור העראה בה כנדה, שהעראה מפורשת בה ואת מקורה הערה {ויקרא כ': י"ח}.

{כג} ואקוץ בם – כמו קצתי בחיי {בראשית כ"ז:מ"ו}, לשון מיאוס, כאדם שהוא קץ במזונו.

 {כה} והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמ' – אין צריך לומ' בין פרה לחמור שהרי מובדלין הן [וניכרין] אלא בין טהורה לך לטמאה לך בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו, וכמה בין חציו לרובו מלא שערה. אשר הבדלתי לכם לטמא – לאסור.

{כו} ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי – אם מובדלין אתם מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו, ר' אלעזר בן עזריה אומ' מנין שלא יאמר אדם קצה נפשי בבשר חזיר, אי איפשי ללבוש כלאים אבל איפשי ומה אעשה ואבא שבשמים גזר עלי ת"ל ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

{כז} כי יהיה בהם וגו' – כאן נאמ' בהן מיתה ולמעלה כרת, עדים והתראה בסקילה, ומזיד בלא התראה בהכרת, ושגגתן חטאת, וכן בכל חייבי מיתות שנ' בהן כרת.

הערות
  1. ↑
  2. ↑ אולי צריך לומר "שמעלמת".
  3. ↑ עיין בבלי סנהדרין ע"ה.
  4. ↑ צילום כתב היד במלה זו אינו מאפשר לקרוא את האות הראשונה (וכן בפסוקים הבאים), והשלמנו ע"פ כ"י אחרים.
  5. ↑
  6. ↑
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Vayikra_20&oldid=40256&useskin=vector"