Commentators:Rashi Leipzig 1/Bereshit 42

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית מב – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ.

(ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

(ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם.

(ד) וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.

(ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

(ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכׇל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבׇּר אֹכֶל.

(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

(י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבׇּר אֹכֶל.

(יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

(יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.

(יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.

(יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(טו) בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.

(טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא.

(יט) אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.

(כ) וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן.

(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

(כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.

(כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם.

(כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשׇׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

(כה) וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן.

(כו) וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם.

(כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

(כח) וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ.

(כט) וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כׇּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר.

(ל) דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ.

(לא) וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים.

(לב) שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

(לג) וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.

(לד) וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ.

(לה) וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ.

(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.

(לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

(לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} וירא יעקב כי יש שבר – ומהיכן ראה והלא לא ראה אלא שמע הנה שמעתי וגו' {בראשית מ"ב:ב'}, ומהו וירא ראה באספקלריא של קודש שיש לו סבר עוד במצרים. ולא היתה נבואה ממש להודיעו [בפירוש] שזה יוסף. למה תתראו – אל תראו עצמ(י)כם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאילו אתם שביעים, באותה שעה עדיין היה להם תבואה, ולי נראה פשוטו למה תתראו למה יהו הכל מסתכלים בכם ומתמיהים עליכם שאינכם מבקשים לכם אכל טרם יכלה מה שבידכם,[1] ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושין ברעב, ודימה לו גם ומרוה גם הוא יורא {משלי י"א:כ"ה} ואין הדבר נכון בעיניי.[2]

{ב} רדו שמה – ולא אמ' לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנ[ש]תעבדו (ב)[ל]מצרים כמניין רדו.

{ג} וירדו אחי יוסף – ולא כתב וירדו בני יעקב מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם. עשרה – מה ת"ל והלא כת' ואת בנימן אחי יוסף לא שלח {בראשית מ"ב:ד'}, אלא לעיניין האחוה היו חלוקין לעשרה, לא היתה אהבת כולם ולא שנאת כולם שוה לו. אבל לעניין לשבור בר כולם לב אחד להם, בראשית רבא.[3]

{ד} פן יקראנו אסון – ובבית לא יקראנו, א'ר' אליעזר בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

{ה} בתוך הבאים – מטמינים עצמן שלא יכירום לפי שציום אביהם שלא יתראו[4] שלא תשלוט בהן עין רעה שכולם נאים וכולם גיבורים.

{ו} וישתחו' לו אפי' – נשתטחו על פניהם, וכן כל השתחוי' פישוט ידים ורגלים היא.

{ז} ויתנכר אליהם – נעשה להם כנכרי בדברים לדבר קשות.

{ח} ויכר יוסף וגו' – לפי שהניחם חתומי זקן. והם לא הכירה' – שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן, ומדר' אגד' ויכר יוסף את אחיו כשנמסרו בידו הכיר בהם שהם אחיו וריחם עליהם, והם לא הכירו' כשנפל בידם לנהוג בו אחוה.

{ט} אשר חלם להם – עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו. ערוות הארץ – גילוי הארץ, מהיכן היא נוחה להיכבש כמו את מקורה הערה {ויקרא כ':י"ח}, וכמו ערום וערייה {יחזקאל ט"ז:ז'}, וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי, ואונקלוס תירגם בדקא דארעא היא כמו בדק הבית {מלכים ב' י"ב:ו'} ריעוע הבית, אבל לא דקדק לפרשו בלשון המקרא.

{י} לא אדני – לא תאמר כן, והרי עבדיך באו לשבר אכל.

{יא} כלנו בני איש אחד – נצנצה בהם רוח הקודש  וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם. כנים – אמיתים, כמו כן דברת {שמות י':כ"ט}, כן בנות צלפחד דברות {במדבר כ"ז:ז'}.[5]

{יב} לא כן כי ערות הארץ באתם לראות – שהרי נכנסתם בעשר שערי העיר למה לא נכנסתם בשער אחד.

{יג} ויאמרו שנים עשר עבדי' וגומ' – ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו.

{יד} הוא אשר דברתי – הדבר שדברתי, הוא האמ' והנכון, זה לפי פשוטו, ומדרשו, אמ' להם [ו]אילו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון תפדוהו אמרו לו הין, ואמ' להם ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו, אמרו לו לכך באנו או להרוג או ליהרג, אמ' הוא אשר דיברתי אלי' להרוג את בני העיר באתם, מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם.

{טו} חי פרעה – אם יחיה פרעה, כשהיה נשבע בשקר היה נשבע בחיי פרעה. אם תצאו מזה – מן המקום הזה.

{טז} האמת אתכם – אם אמת אתכ', לפיכך הי נקוד פתח שהוא כמו בלשון תמוה. ואם לא תביאוהו חי פרעה מרגלים אתם.

{יז} משמר – בית האסורים.

{יט} בבית משמרכם – שאתם אסורים בו עכשיו. ואתם לכו הביאו – לבית אביכם. שבר רעבון בתיכם – מה שקניתם לרעבון אנשי ביתכם. בתיכם כתב רבנ' שמעיה והעביר עליו קולמו'.

{כא} אבל – כתרגומו בקושטא, (ו)ראיתי בבראש' רבא {צ"א:ח'} לישנא דרומאה הוא אבל ברם.

{כ} ויאמנו דבריכ' – ויאַמֵתו, יתקיימו כמו אמן אמן {במדבר ה':כ"ב}, וכמו יאמן נא דברך {מלכים א' ח':כ"ו}. באה אלינו – טעמו בבית לפי שהוא לשון עבר שכבר באה ותרגומו אתת לוותנא.

{כב} וגם דמו – אתין גמין ר[י]בוי[י]ן דמו וגם דם הזקן.

{כג} והם לא ידעו כי שמע יוסף – מבין את לשונם ובפניו היו מדברים כן. כי המליץ בינותם – כי כשהיו מדברים עמו היה מליץ ביניהם היודע לשון עברית ולשון מצרית והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם, לכך היו סבורין (שיוסף) שאין יוסף מכיר בלשון עברית. המליץ – זה מנשה.

{כד} ויסב מעליהם – נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה. ויבך – לפי ששמע שהיו מתחרטין. את שמעון – הוא השליכו לבור, הוא שאמ' ללוי הנה בעל החלומות[6] בא {בראשית ל"ז:י"ט}. ד'א' נתכוון יוסף להפרידו מלוי שמא יתייעצו בין שניהם להרוג אותו. ויאסור אותו לעיניהם – לא אסרו אלא לעיניהם, וכיון שיצאו, הוציאו ומאכילו ומשקו.

{כז} ויפתח האחד – הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו. במלון – במקום שלנו הלילה.

{כח} וגם הנה באמתחתי – גם הכסף בו עם התבואה. אמתחת – היא השק.[7] מה זאת עשה[8] לנו – להביאנו לידי עלילה זו שלא הושב אלא להתעולל עלינו.

 {לד} ואת הארץ תסחרו – תסובבו, וכל לשון סחורה, וסוחרים על שם שסובבים ומחזרים אחר הפרגמטיא.

{לו} אותי שכלתם – מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף. צרור כספו – קשר כספו.[9] שכלתם – כל מי שבניו אובדים קרוי שכול.

{לח} לא ירד בני עמכם – לא קבל דבריו של ראובן, אמ' בכור שוטה הוא זה שאמ' להמית את בניו, וכי בניו הם ולא בניי.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑
  7. ↑
  8. ↑
  9. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Bereshit_42&oldid=40359&useskin=vector"