Commentators:Rashi Leipzig 1/Vayikra 15

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י ויקרא ט"ו – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.

(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא.

(ג) וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא.

(ד) כׇּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא וְכׇל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא.

(ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(ז) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(ט) וְכׇל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא.

(י) וְכׇל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(יא) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם.

(יג) וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטׇהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר.

(יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי ה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן.

(טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ.

(טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(יז) וְכׇל בֶּגֶד וְכׇל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(יח) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב.

(יט) וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכׇל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

(כ) וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא.

(כא) וְכׇל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(כב) וְכׇל הַנֹּגֵעַ בְּכׇל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(כג) וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּנׇגְעוֹ בוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

(כד) וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.

(כה) וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא.

(כו) כׇּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כׇּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ וְכׇל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ.

(כז) וְכׇל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

(כח) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.

(כט) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

(ל) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.

(לא) וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם.

(לב) זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטׇמְאָה בָהּ.

(לג) וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {ב} כי יהיה זב – יכול זב מכל מקום יהי טמא, ת"ל מבשרו, ולא כל בשרו, אחר שחלק הכת' בין בשר לבשר זכיתי לדין, טימא בזב וטימא בזבה, מה זבה ממקום שהיא מטמאה טומאה קלה, נידה, מטמאה טומאה חמורה, זיבה, אף הזב ממקום שמטמא טומאה קלה, קרי, מטמאה טומאה חמורה, זיבה. זובו טמא – לימד על הטיפה שהיא מטמאה, זוב דומה למי בצק של שעורים ודחוי ודומה ללובן ביצה המוזרת שכבת זרע קשור כלובן ביצה שאינה מוזרת.

{ג} רר – לשון ריר, שזב בשרו את זובו כמו[ת](ן) ריר שיוצא צלול. או החתים – שיצא עב וסתם פי אמה, ונסתם בשרו מטיפת זובו, זהו פשוטו, ומדרשו מנה הכת' הראשון שתים ראיות וקרא טמא, שנ' זב מבשרו זובו טמא, ומנה הכת' השיני שלש וקרא טמא, טומאתו בזובו, רר בשרו את זובו, או החתים בשרו מזובו, טומאתו הוא, הא כיצד שתים לטומאה והשלישית מזקקת לקרבן.

{ד} כל המשכב – הראוי למשכב יכול אפילו מיוחד למלאכת אחרת, ת"ל אשר ישכב, אשר שכב לא נאמ', אלא אשר ישכב, המיוחד תמיד לכך, יצא זה שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתינו. אשר יֵשֵב – יַשַב לא נאמר, אלא אשר יֵשֵב עליו הזב, המיוחד תמיד לכך.

{ה} ואיש אשר יגע במשכבו, וגו' – לימד על המשכב שחמור הוא מן המגע שזה נעשה אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים והמגע שאינו משכב אינו אלא וולד הטומאה ואינו מטמא אלא אוכלין ומשקין.

{ו} והיושב על הכלי – אפילו לא נגע, ואפילו עשרה כלים זה על גב זה כולם מטמאים משום מושב, וכן במשכב.

{ח} וכי ירוק בטהור – ונגע בו או נשאו שהרוק מטמא במשא.

{ט} וכל המרכב – אע"פ שלא ישב עליו, כגון התפוס של סרגא שקורין ארצון טמא משום מרכב, והאוכף שקורין אולווש טמא, משום מושב.

{י} וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו – של זב, בא ולימד על המרכב שהנוגע בו טמא ואין טעון כיסוס[1] בגדים, והוא חמור במשכב ממרכב. והנושא אותם – את כל האמו' בעניין הזב זובו ורוקו ושכבת זרעו, ומימי רגליו והמשכב והמושב והמרכב שיהא משאו מטמא אדם לטמא בגדים.

{יא} וידיו לא שטף במים – בעוד שלא טבל מטומאתו ואפילו פסק מזובו וספר ז' ימי' ומחוסר טביל' מטמא בכל טומאותיו. וזה שהוציא, הכת', טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים ללמדך שאין בית הסתרים טעון ביאת מים אלא אבר הגלוי כמו הידים.

{יב} וכלי חרש אשר יגע בו הזב – יכול נגע בו מאחוריו, כו' כדאי' בתור' כהנים עד מגעו שהוא מכולן הוי אומ' זה הסיטו.

{יג} וכי יטהר – כשיפסוק. שבעת ימים לטהרתו – שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה, שלא יראה זוב וכולן רצופין.

 {יח} ורחצו במים – גזירת מלך הוא שתטמא אשה בביאה, ואין הטעם משום נוגע בשכבת זרע, שהרי מגע בית הסתרים הוא.

{יט} כי תהיה זבה – יכול מאחד מכל איבריה, ת"ל והי' גלתה את מקור דמיה {ויקרא כ':י"ח}, אין טמא אלא דם הבא מן המקור. דם יהיה זובה בבשרה – אין זיבה קרוי זוב לטמא אלא אם כן אדום. בנדתה – כמו מתבל ינדוהו {איוב י"ח:י"ח}, שמנודה ממגע כל אדם. תהיה בנדתה – אפילו לא ראתה אלא ראייה ראשונה.

{כג} ואם על המשכב הוא – השוכב או היושב על משכבה או על מושבה, אפילו לא נגע אף הוא בדת טומאה האמורה במקרא העליון שטעון כיבוס בגדים. על הכלי – לרבות את המרכב. בנגעו בו – אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעל הכלי. בנגעו בו יטמא – ואינו טעון כיבוס בגדים שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים, אבל משאו מטמא אדם לטמא בגדים.[2]

{כד} ותהי נדתה עליו – יכול יעלה לרגליה שאם בא עליה בחמשה לנדתה לא יטמא אלא שלשה ימים כמותה, ת"ל יטמא שבעת ימים, ומה ת"ל ותהי נדתה עליו, מה היא מטמאה אדם וכלי חרש, אף הוא מטמא אדם וכלי חרש.

{כה} ימים רבים – שלשה ימים. בלא עת נדתה – אחר שיצאו שבעת ימי נדתה. או כי תזוב – את שלשה [ה]ימים הללו. על נדתה – מופלג מנדתה יום אחד. זו היא זבה, ומשפט החרוץ בפרשה זו ולא כדת הנידה שזו טעונה ספירת שבעה נקיים וקרבן, והנדה אינה טעונה ספירת נקיים אלא שבעת ימים תהיה בנדתה בין רואה בין שאינה רואה, ודרשו רבותינו בפרשה זו אחד עשר יום בין סוף נידה לתחילת נידה שכל שלשה רצופין שתראה באחד עשר יום הללו תהיה זבה.

{לא} והזרתם – אין נזירה אלא פרישה, וכן נזורו אחור {ישעיהו א':ד'}, וכן נזיר אחיו {בראשית מ"ט:כ"ו}. ולא ימותו בטומאתם, וגומ' – הרי הכרת של מטמא מקדש קרוי מיתה.

{לב} זאת תורת הזב – בעל ראייה אחת, ומה היא תורתו, ואשר תצא ממנו וגו' – הרי הוא כבעל קרי טמא טומאת ערב.

{לג} והזב את זובו – בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות שתורתו מפורשת למעלה. חסלת מצורע.

הערות
  1. ↑
  2. ↑


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Vayikra_15&oldid=40251&useskin=vector"