Difference between revisions of "Commentators:Rashi Leipzig 1/Shemot 15"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Created page with "{{manuscript chapter | not reviewed = | commentator = Rashi | commentator-he = רש"י | manuscript = Leipzig 1 | manuscript-he = לייפציג 1 | book = Shemot | book-he =...")
 
 
(3 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 17: Line 17:
 
<b>כי גאה גאה</b> – <ref> </ref>כתרגומו,<ref> </ref> ד'א' כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס בו עוד נוספות ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו.
 
<b>כי גאה גאה</b> – <ref> </ref>כתרגומו,<ref> </ref> ד'א' כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס בו עוד נוספות ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו.
 
<b>סוס ורכבו</b> – שניהם קשורים זה בזה, והמים מעלין אותם לרום ויורדים לעומק ואינם נפרדים.
 
<b>סוס ורכבו</b> – שניהם קשורים זה בזה, והמים מעלין אותם לרום ויורדים לעומק ואינם נפרדים.
−
<b>רמה</b> – השליך, וכן ירמו<ref> </ref> לגו אתון נורא {דניאל ג':ו'}, ומדר' אגדה כתו' אחד אומ' רמה, וכת' אחד אומ' ירה {שמות ט"ו:ד'} מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום, כמו או מי ירה אבן פינתה {איוב ל"ח:ו'} מלמעלה למטה.
+
<b>רמה</b> – השליך, וכן ורמו<ref> </ref> לגו אתון נורא {דניאל ג':ו'}, ומדר' אגדה כתו' אחד אומ' רמה, וכת' אחד אומ' ירה {שמות ט"ו:ד'} מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום, כמו או מי ירה אבן פינתה {איוב ל"ח:ו'} מלמעלה למטה.
  
−
{ב} <b>עזי וזמרת יה</b> – אונקלוס תירגם<ref> </ref> עזי, כמו עזי וזמרת כמו וזמרתי, ואני תמיה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בשלש מקומות שהוא סמוך אצל זמרת ובכל שאר מקום הוא נקוד שורק י"י עוזי ומעוזי {ירמיהו ט"ז:י"ט} עוזי אליך אשמורה {תהלים נ"ט:י'}, וכן כל תיבות שתי אותייות הנקודים מלאפום, כשהיא מארכת באות שלישית ואין השנית בשבא הראשונה נקודה בשורק, כגון עז עזי, רק רוקי, על יסור עלו כו' {ישעיהו י':כ"ז}, ושלשים על כלו {שמות י"ד:ז'}, ואילו שלשה עזי וזמרת של כאן ושל ישעיה {ישעיהו י"ב:ב'} ושל תילים {תהלים קי"ח:י"ד} נקודים בחטף קמץ, ועוד אין באחד מהן כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכולן סמוך להן ויהי לי לישועה, לכך אני אומ' ליישוב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא כמו היושבי בשמים {תהלים קכ"ג:א'} שכני בחגוי הסלע {ירמיהו מ"ט:ט"ז} שכני סנה {דברים ל"ג:ט"ז}, וזהו השבח, עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבות השם, כמו לעזרת י"י {שופטים ה':כ"ג}, בעברת י"י {ישעיהו ט':י"ח}, דברת בני האדם {קהלת ג':י"ח}, ולשון וזמרת לשון לא תזמר {ויקרא כ"ה:ד'} ולשון וזמרת לשון לא תזמר {ויקרא כ"ה:ד'} זמור<ref> </ref> עריצים {ישעיהו כ"ה:ה'} כיסוח וכריתה, עזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה וזה דוגמתו את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב {מלכים א ו':ה'}, והיה לומר עשה צלעות סביב וכן בדברי הימים ובני ישר' היושבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם {דברי הימים ב י':י"ז} היה לומר מלך עליהם רחבעם וכן הרבה.<ref> </ref>
+
{ב} <b>עזי וזמרת יה</b> – אונקלוס תירגם<ref> </ref> עזי, כמו עזי וזמרת כמו וזמרתי, ואני תמיה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בשלש מקומות שהוא סמוך אצל זמרת ובכל שאר מקום הוא נקוד שורק י"י עוזי ומעוזי {ירמיהו ט"ז:י"ט} עוזי אליך אשמורה {תהלים נ"ט:י'}, וכן כל תיבות שתי אותייות הנקודים מלאפום, כשהיא מארכת באות שלישית ואין השנית בשבא הראשונה נקודה בשורק, כגון עז עזי, רק רוקי, עֹל יסור עלו כו' {ישעיהו י':כ"ז}, ושלשים על כלו {שמות י"ד:ז'}, ואילו שלשה עזי וזמרת של כאן ושל ישעיה {ישעיהו י"ב:ב'} ושל תילים {תהלים קי"ח:י"ד} נקודים בחטף קמץ, ועוד אין באחד מהן כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכולן סמוך להן ויהי לי לישועה, לכך אני אומ' ליישוב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא כמו היושבי בשמים {תהלים קכ"ג:א'} שכני בחגוי הסלע {ירמיהו מ"ט:ט"ז} שכני סנה {דברים ל"ג:ט"ז}, וזהו השבח, עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבות השם, כמו לעזרת י"י {שופטים ה':כ"ג}, בעברת י"י {ישעיהו ט':י"ח}, דברת בני האדם {קהלת ג':י"ח}, ולשון וזמרת לשון לא תזמר {ויקרא כ"ה:ד'} ולשון וזמרת לשון לא תזמר {ויקרא כ"ה:ד'} זמור<ref> </ref> עריצים {ישעיהו כ"ה:ה'} כיסוח וכריתה, עזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה וזה דוגמתו את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב {מלכים א ו':ה'}, והיה לומר עשה צלעות סביב וכן בדברי הימים ובני ישר' היושבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם {דברי הימים ב י':י"ז} היה לומר מלך עליהם רחבעם וכן הרבה.<ref> </ref>
 
<b>זה אלי</b> – בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים.
 
<b>זה אלי</b> – בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים.
 
<b>ואנויהו</b> – אונקלוס תירג' לשון נוה, נוה שאנן {ישעיהו ל"ג:כ'} לנוה צאן {ישעיהו ס"ה:י'}, ד'א' ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון מה דודך מדוד, דודי צח ואדום {שיר השירים ה':ט'–י'}, וכל העיניין.
 
<b>ואנויהו</b> – אונקלוס תירג' לשון נוה, נוה שאנן {ישעיהו ל"ג:כ'} לנוה צאן {ישעיהו ס"ה:י'}, ד'א' ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון מה דודך מדוד, דודי צח ואדום {שיר השירים ה':ט'–י'}, וכל העיניין.
Line 27: Line 27:
 
<b>י"י שמו</b> – מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם, ואני בא אליך בשם י"י צבאות {שמואל א י"ז:מ"ה}, ד'א' י"י שמו אף בשעה שהוא נלחם ונוק' באוייביו, אוחז הוא במדתו לרחם על קוראיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי אדמה, כשהוא עסוק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים ואין לו כוח לעשות זו וזו.
 
<b>י"י שמו</b> – מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם, ואני בא אליך בשם י"י צבאות {שמואל א י"ז:מ"ה}, ד'א' י"י שמו אף בשעה שהוא נלחם ונוק' באוייביו, אוחז הוא במדתו לרחם על קוראיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי אדמה, כשהוא עסוק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים ואין לו כוח לעשות זו וזו.
  
−
{ד} <b>ירה בים</b> – שדי בימא שדי לשון ירייה, וכן או ירה יירה {שמות י"ט:י"ג}, או אישתדאה {{צילום לייפציג|126}}אישתא, והת"ו משתמשת באילו במקום יתפעל.
+
{ד} <b>ירה בים</b> – שדי בימא שדי לשון ירייה, וכן או ירה יירה {שמות י"ט:י"ג}, או אישתדאה אישתדי, {{צילום לייפציג|126}}והת"ו משתמשת באילו במקום יתפעל.
 
<b>ומבחר</b> – שם דבר, כמו מרכב {ויקרא ט"ו:ט'} משכב {ויקרא ט"ו:ד'} מקרא קדש {שמות י"ב:ט"ז}.
 
<b>ומבחר</b> – שם דבר, כמו מרכב {ויקרא ט"ו:ט'} משכב {ויקרא ט"ו:ד'} מקרא קדש {שמות י"ב:ט"ז}.
 
<b>טבעו</b> – אין טביעה אלא במקום טיט כמו טבעתי ביוון מצולה {תהלים ס"ט:ג'}, ויטבע ירמיהו בטיט {ירמיהו ל"ח:ו'}, מלמד שנעשה הים טיט לגמול להם כמדתם ששיעבדו את ישר' בחומר ובלבנים.
 
<b>טבעו</b> – אין טביעה אלא במקום טיט כמו טבעתי ביוון מצולה {תהלים ס"ט:ג'}, ויטבע ירמיהו בטיט {ירמיהו ל"ח:ו'}, מלמד שנעשה הים טיט לגמול להם כמדתם ששיעבדו את ישר' בחומר ובלבנים.
Line 81: Line 81:
 
<b>מקדש</b> – הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם של אחריו, המקדש אשר כוננו ידיך י"י, חביב בית המקדש שהעולם ביד אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ {ישעיהו מ"ח:י"ג}, ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שי"י ימלוך לעולם ועד הוא לעתיד לבא שכל המלוכה שלו.
 
<b>מקדש</b> – הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם של אחריו, המקדש אשר כוננו ידיך י"י, חביב בית המקדש שהעולם ביד אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ {ישעיהו מ"ח:י"ג}, ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שי"י ימלוך לעולם ועד הוא לעתיד לבא שכל המלוכה שלו.
  
−
{יח} <b>ולעולם ועד</b> – הוא לשון עולמ(ים)[ת] והו"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה אבל אנכי היודע ועד {ירמיהו כ"ט:כ"ג} שהוָ"ו בו שימוש קמוצה הִוא.
+
{יח} <b>ולעולם ועד</b> – הוא לשון עולמי(ם)[ת] והו"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה אבל אנכי היודע ועד {ירמיהו כ"ט:כ"ג} שהוָ"ו בו שימוש קמוצה הִוא.
  
 
{יט} <b>כי בא סוס פרע'</b> – כאשר בא סוס פרע', וגו'.
 
{יט} <b>כי בא סוס פרע'</b> – כאשר בא סוס פרע', וגו'.

Latest revision as of 23:13, 1 July 2024

⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ט"ו – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

(ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

(ג) ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ.

(ד) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.

(ה) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.

(ו) יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.

(ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

(ח) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.

(ט) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.

(י) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

(יא) מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.

(יב) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.

(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעׇזְּךָ אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ.

(יד) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.

(טו) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.

(טז) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.

(יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.

(יח) ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.

(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כׇל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם.

(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה.

(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה.

(כה) וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ.

(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו כׇּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} אז ישיר משה – אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה, וכן אז ידבר יהושע {יהושע י':י"ב} וכן ובית יעשה לבת פרעה {מלכים א ז':ח'} חשב בלבו שיעשה לה, אף כאן ישיר אמר לו לבו שישיר וכן [עשה] ויאמרו לאמר אשירה וגו' וכן ביהושע כשראה הנס אמר לו לבו שידבר וכן עשה ויאמר לעיני כל ישר' {יהושע י':י"ב}, וכן שירת הבאר שפתח בה אז ישיר {במדבר כ"א:י"ז} פירש אחריו עלי באר ענו לה, אז יבנה שלמה במה {מלכים י"א:ז'}, פירשו בו חכמי ישר' שבקש לבנות ולא בנה למדנו שהיוד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו אבל מדרשו אמרו רבותינו מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה וכן בכולם חוץ משל שלמה שפירשוהו בקש ולא בנה, ואין לומ' וליישב לשון הווה כשאר דברים הנכתבים בלש' עתיד והוא מיד כגון ככה יעשה איוב {איוב א':ה'}, על פי י"י יחנו {במדבר ט':כ"ג}, ויש אשר ישכן הענן {במדבר ט':כ'}, שהן דבר ההוה תמיד ונופל בו בין לשון עתיד בין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה איני יכול ליישבו בלשון זה. כי גאה גאה – [1]כתרגומו,[2] ד'א' כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס בו עוד נוספות ולא כמדת מלך בשר ודם שמקלסין אותו ואין בו. סוס ורכבו – שניהם קשורים זה בזה, והמים מעלין אותם לרום ויורדים לעומק ואינם נפרדים. רמה – השליך, וכן ורמו[3] לגו אתון נורא {דניאל ג':ו'}, ומדר' אגדה כתו' אחד אומ' רמה, וכת' אחד אומ' ירה {שמות ט"ו:ד'} מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום, כמו או מי ירה אבן פינתה {איוב ל"ח:ו'} מלמעלה למטה.

{ב} עזי וזמרת יה – אונקלוס תירגם[4] עזי, כמו עזי וזמרת כמו וזמרתי, ואני תמיה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא אלא בשלש מקומות שהוא סמוך אצל זמרת ובכל שאר מקום הוא נקוד שורק י"י עוזי ומעוזי {ירמיהו ט"ז:י"ט} עוזי אליך אשמורה {תהלים נ"ט:י'}, וכן כל תיבות שתי אותייות הנקודים מלאפום, כשהיא מארכת באות שלישית ואין השנית בשבא הראשונה נקודה בשורק, כגון עז עזי, רק רוקי, עֹל יסור עלו כו' {ישעיהו י':כ"ז}, ושלשים על כלו {שמות י"ד:ז'}, ואילו שלשה עזי וזמרת של כאן ושל ישעיה {ישעיהו י"ב:ב'} ושל תילים {תהלים קי"ח:י"ד} נקודים בחטף קמץ, ועוד אין באחד מהן כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכולן סמוך להן ויהי לי לישועה, לכך אני אומ' ליישוב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא כמו היושבי בשמים {תהלים קכ"ג:א'} שכני בחגוי הסלע {ירמיהו מ"ט:ט"ז} שכני סנה {דברים ל"ג:ט"ז}, וזהו השבח, עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבות השם, כמו לעזרת י"י {שופטים ה':כ"ג}, בעברת י"י {ישעיהו ט':י"ח}, דברת בני האדם {קהלת ג':י"ח}, ולשון וזמרת לשון לא תזמר {ויקרא כ"ה:ד'} ולשון וזמרת לשון לא תזמר {ויקרא כ"ה:ד'} זמור[5] עריצים {ישעיהו כ"ה:ה'} כיסוח וכריתה, עזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה וזה דוגמתו את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב {מלכים א ו':ה'}, והיה לומר עשה צלעות סביב וכן בדברי הימים ובני ישר' היושבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם {דברי הימים ב י':י"ז} היה לומר מלך עליהם רחבעם וכן הרבה.[6] זה אלי – בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. ואנויהו – אונקלוס תירג' לשון נוה, נוה שאנן {ישעיהו ל"ג:כ'} לנוה צאן {ישעיהו ס"ה:י'}, ד'א' ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון מה דודך מדוד, דודי צח ואדום {שיר השירים ה':ט'–י'}, וכל העיניין. אלהי אבי – זה וארוממנהו אלהי אבי, לא אני תחילת הקדושה מוחז' ועומדת לי הקדושה ואלהותו עלי מימי אבותי.

{ג} איש מלחמ' – בעל מלחמות, כגון איש נעמי {רות א':ג'}, וכל איש ואישך, מתורגמ' בעל, וכן וחזקת והיית לאיש {מלכים א ב':ב'}, לגבור. י"י שמו – מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם, ואני בא אליך בשם י"י צבאות {שמואל א י"ז:מ"ה}, ד'א' י"י שמו אף בשעה שהוא נלחם ונוק' באוייביו, אוחז הוא במדתו לרחם על קוראיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי אדמה, כשהוא עסוק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים ואין לו כוח לעשות זו וזו.

{ד} ירה בים – שדי בימא שדי לשון ירייה, וכן או ירה יירה {שמות י"ט:י"ג}, או אישתדאה אישתדי,  והת"ו משתמשת באילו במקום יתפעל. ומבחר – שם דבר, כמו מרכב {ויקרא ט"ו:ט'} משכב {ויקרא ט"ו:ד'} מקרא קדש {שמות י"ב:ט"ז}. טבעו – אין טביעה אלא במקום טיט כמו טבעתי ביוון מצולה {תהלים ס"ט:ג'}, ויטבע ירמיהו בטיט {ירמיהו ל"ח:ו'}, מלמד שנעשה הים טיט לגמול להם כמדתם ששיעבדו את ישר' בחומר ובלבנים.

{ה} יכסימ' – כמו יכסום, והיו"ד האמצעי' יתירה בו ודרך מקראות בכך כמו מחול ירביון[7] {תהלים קל"ט:י"ח} ירויון מדשן ביתך {תהלים ל"ו:ט'}, והיוד הראשונה שמשמעה לשון עתיד כך פרשהו טבעו בים סוף, כדי שיחזרו המים ויכסו אותם. יכסיומו אין דומה לו במקר' בנקודתו ודרכו להיות ננקד יכסיומו מלא פום. כמו אבן – ובמקום אחר צללו כעופרת {שמות ט"ו:י'} ובמקום אחר יאכלמו כקש {שמות ט"ו:ז'}, הרשעים כקש הולכים ומטרפים עולים ויורדים בינוניים כאבן, והכשרים כעופרת שמתו מיד.

{ו} ימינך ימינך – שני פעמים כשישר' עושין רצונו השמאל נעשית ימין. ימינך נאדרי בכח – להציל את ישר', וימינך השנית תרעץ אויב.[8] נאדרי – [9]כמו רבתי עם, שרתי במדינות {איכה א':א'}, גנובתי יום {בראשית ל"א:ל"ט}. תרעץ – תמיד היא משברת ורועצת את האויב, ודומ' לו, וירעצו וירוצצו את ישר' {שופטים י':ח'} בספ' שפטים.[10]

{ז} [11]תהרס – תמיד אתה הורס קמיך, ומי הם הקמים כנגדך אילו הקמים על ישר', וכן הוא אומ' כי הנה אויביך יהמיון {תהלים פ"ג:ג'}, ומה היא ההמייה על עמך יערימו סוד {תהלים פ"ג:ד'}, ועל זה קורא אותם אויביו.

{ח} וברוח אפך – היוצא משני נחירים של אף, דבר הכת' כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם כדי להשמיע אזן הבריות כפי ההווה שיוכלו להבין דבר כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו וכן עלה עשן באפו {תהלים י"ח:ט'}, וכן מרוח אפי יכלו {איוב ד':ט'} וזהו שאמ' למען שמי אאריך אפי {ישעיהו מ"ח:ט'}, כשזעפו נחה נשימתו ארוכה וכשהו' כועס נשימתו קצרה, ותהילתי אחטם לך {ישעיהו מ"ח:ט'} ולמען תהילתי אשים חטם נחירי באפי לסתום בפני האף והרוח שלא יצאו לך בשבילך, אחטם כמו נאקה בחטם במס' שבת {בבלי שבת נ"א:} כך נר' בעיני וכל חרון אף שבמקרא אני אומ' כן יחרה אף {דברים ו':ט"ו}, כמו ועצמי חרה מני חרב {איוב ל':ל'}, לשון שריפה ומוקד שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף וחרון מגזרת חרה, כמו מגזרת רצה רצון, וכל חימה על שם חמימות על כן הוא אומ' בערה בו {אסתר א':י"ב}, ובנוח החימה אומ' נתקררה דעתו. נערמו מים – אונקלוס תירגם ל' ערמיות ולש' צחות המקרא כמו ערימת חטין {שיר השירים ז':ג'}, ונצבו כמו נד יוכיח נערמו ממוקד רוח שיצא מאפיך יבשו המים והם נעשו כמין הגלים וכריות של ערימה שהן גבוהים. כמו נד – כתרגומו כשור כחומה. נד – לשון צבור וכינוס כמו נד קצור ביום נחלה {ישעיהו י"ז:י"א}, כונס כנד {תהלים ל"ג:ז'}, לא כתב כונס כנד אלא כנד, ואילו היה כנד כמו כנאד וכונס ל' הכנסה היה לו לכתוב מכניס כנוד מי הים, אלא כונס ל' אוסף וצובר הוא וכן קמו נד אחד {יהושע ג':ט"ז}, ויעמדו נד אחד {יהושע ג':י"ג}, אין לש' קמה ועמידה בנאדת אלא בחומה וציבורין ולא מצינו נד נקוד אלא במלא פום, שימה דמעתי בנאדך {תהלים נ"ו:ט'}, את נאד החלב {שופטים ד':י"ט}. קפאו – כמו וכגבינה תקפיאני {איוב י':י'}, שהוקשו ונעשו כאבנים, והמים זורקין את המצרי על האבן בכח ונלחמים בם בכל מיני קושי. בלב ים – בחוזק ים, ודרך מקראות כן, עד לב השמים {דברים ד':י"א}, בלב האלה {שמואל ב י"ח:י"ד}, לשון עקרו ותקפו של דבר.

{ט} אמר אויב – לעמו כשפיתן בדברים ארדוף ואשיגם ואחלק שללם עם שריי ועבדיי. תמלאמו – תִמַלא מהם. נפשי – רוחי ורצוני ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים תמלאמו, תמלא מהם יש הרבה בלשון הזה, כי ארץ הנגב נתתני {שופטים א':ט"ו}, כמו נתתה לי, ולא יכלו דברו לשלם {בראשית ל"ז:ד'}, כמו דבר עמו, בניי יצאוני {ירמיהו י':כ'}, כמו יצאו ממני, מספר צעדיי אגידנו {איוב ל"א:ל"ז}, כמו אגיד לו, אף כאן תמלאמו, תמלא מהם נפשי. אריק חרבי – אשלוף ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר רק נופל בו לשון הרקה, כמו מריקים שקיהם {בראשית מ"ב:ל"ה}, וכליו יריקו {ירמיהו מ"ח:י"ב}, ואל תאמר אין לשון ריקות נופל על לשון היוצא אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנו אבל לא על החרב ועל הזיין[12] ולרחוק ולפרש אריק חרבי בלש' וירק את חניכיו {בראשית י"ד:י"ד}, אזדיין בחרבי, מצינו הלשו' אל היין וכן והריקו חרבותם על יפי חכמתך {יחזקאל כ"ח:ז'} דחירם ביחזקאל. תורישמו – ל' רישות ודלות כמו מוריש ומעשיר {שמואל א ב':ז'}.

{י} נשפת – ל' הפחה, וכן גם נשף בהם {ישעיהו מ':כ"ד}. צללו – שקעו, עמקו לשון מצולה {תהלים ס"ט:ג'}. כעופרת – אְבַר פְלום בלעז.

{יא} באלים – בחזקים, כמו ואת אילי הארץ לקח {יחזקאל י"ז:י"ג}, איילו'[13] חושה {תהלים כ"ב:כ'}. נורא תהילות – יראוי מלהגיד תהלתיך פן ימעט, על כן לך דומיה תהילה {תהלים ס"ה:ב'}.

{יב} נטית ימינך – כשהק' נוטה את ידו הרשעים כלים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלין בהטיתה, וכן הוא אומ' וכשל עוזר ונפל עזור {ישעיהו ל"א:ג'}, משל לכלי זכוכית הנתונין בידי אדם מטה ידו מעט והם נופלין ומשתברים. תבלעמו ארץ – מכאן שזכו לקבורה בשכר י"י הצדיק {שמות ט':כ"ז}.

{יג} נהלת – לשון מנהל, ואונקלוס תרגם לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית.

{יד} ירגזון – מתרגזין. יושבי פלשת – מפני שהרגו את בני אפרים שמיהרו את הקץ ויצאו בחזקה כדמפור' בדברי הימים ויהרגום אנשי גת {דברי הימים א ז':כ"א}.

{טו} אלופי  אדום אילי מואב – לא היה להם לירא כלל, שהרי לא עליהם הולכים אלא מפני אנינות שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודן של ישר'. נמוגו – נמוסו, כמו ברביבים תמוגגנה {תהלים ס"ה:י"א}, אמרו עלינו הן באים לכלותינו ולירש את ארצינו.

{טז} תפל אימתה – על הרחוקים. ופחד – על הקרובים, כעניין שנ' כי שמענו את אשר הוביש, וגו' {יהושע ב':י'}. עד יעבר, עד יעבר – כתרגומו. קנית – חיבבת משאר אומות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים שחביב על האדם.

{יז} תביאמו – נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו. מכון לשבתך – מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת. מקדש – הטעם עליו זקף גדול להפרידו מתיבת השם של אחריו, המקדש אשר כוננו ידיך י"י, חביב בית המקדש שהעולם ביד אחת שנ' אף ידי יסדה ארץ {ישעיהו מ"ח:י"ג}, ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שי"י ימלוך לעולם ועד הוא לעתיד לבא שכל המלוכה שלו.

{יח} ולעולם ועד – הוא לשון עולמי(ם)[ת] והו"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה אבל אנכי היודע ועד {ירמיהו כ"ט:כ"ג} שהוָ"ו בו שימוש קמוצה הִוא.

{יט} כי בא סוס פרע' – כאשר בא סוס פרע', וגו'.

{כ} ותקח מרים הנביאה – היכן נתנבאה, כשהיא אחות אהרן, קודם שנולד משה, עתידה אימא שתלד בן, כו', כדאיתה בסוטה {בבלי סוטה י"ג.}, ד'א' אחות אהרן, לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו. את התוף – כלי של מיני זמר. בתופים ובמחולות – מובטחות היו צדקניות שבדור שהק' עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים.

{כא} ותען להם מרים – משה אמ' שירה לאנשים, הוא אומ' והן עונים אחריו ומרים אמרה שירה לנשים.

{כב} ויסע משה – הסיעם בעל כרחם שעטרו מצריים את סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף אבנים טובות והיו ישר' מוצאין אותם וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים שנ' תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף {שיר השירים א':י"א}, לפיכך הוצרך (לו) להסיעם בעל כורחם.

{כג} ויבאו מרתה – כמו למרת, ה"י בסוף תיבה במקום למ"ד בתחילתה, והתי"ו הנשרשת במרה ובסמיכתה שהיא נדבקת לה"י שהוא מוסיף במקום למד תהפך ה'י של שורש לתי'ו, וכן כל ה'י שהיא שורש בנקבה תהפך לתיו מפני שנסמכה[14] על הוָו הנוסף וכן עבד ואמה {ויקרא כ"ה:מ"ד}, הנה אמתי בלהה {בראשית ל':ג'}, לנפש חיה {בראשית ב':ז'},[15] ותשובתו הרמתה {שמואל א ז':י"ז}.

{כד} וילנו – לשון נפעלו הוא, וכן התרגום לשון נפעלו הוא, ואיתרעמו, וכן דרך לשון תלונה להסב הדבר אל האדם, מתלונן, מתרעם, ולא יאמר לונן רועם וכן יאמר הלועז, דֵקוֹמפְלֵיינט שֵיי מיסב הדיבור אליו באומרו שֵיי.

{כה} שם שם לו וגו' – במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן שבת פרה אדומה וכיבוד אב ואם ודינין. ושם נסהו – לעם, וראה קשי ערפו שלא נמלכו ממשה בלשון יפה בקש עלינו שיהו לנו מים לשתות אלא נתלוננו.

{כו} אם שמוע תשמע – זו קבלה שיקבלו עליהם. תעשה – היא עשייה. והאזנת – תטה אזנים לדקדק בהם. כל חקיו – דברים שאינן אלא גזירת המלך בלא שום טעם ויצר הרע מקנתר עליהם מה איסור באילו למה נאסרו, כגון לבישת כלאים, ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהן. לא אשים עליך – ואם אשים הרי {היא} כלא הושמה. כי אני י"י רפאך – לפי פשוטו, כי אני י"י רפאך המלמדך תורה ומצות, למען תנצל מהם כרופא הזה המלמד לאדם אל תאכל דבר זה פן יביאך לידי חולי זה וכן הוא אומ', רפאות תהי לשורך {משלי ג':ח'} ר' יוסי.[16]

{כז} שתים עשר' עינו' מים – כנגד שנים עשרה שבטים נזדמנו להם. ושבעים תמרים – כנגד שבעים זקנים.

הערות
  1. ↑
  2. ↑
  3. ↑
  4. ↑
  5. ↑
  6. ↑
  7. ↑
  8. ↑
  9. ↑
  10. ↑
  11. ↑
  12. ↑
  13. ↑
  14. ↑
  15. ↑
  16. ↑ תוספת זו של ר' יוסף קרא הנכללת בכ"י לייפציג 1 נעדרת בכ"י ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651. התוספת מופיעה בגיליון בכ"י מינכן 5 אך בלי סימון שזה מר"י קרא, והיא מופיעה בטקסט של רש"י בלי סימון שזה מר"י קרא בכ"י פריס 155, פריס 156. בכ"י פרנקפורט 19 ובקצת שינויים בפרנקפורט 152 מופיע נוסח קצת שונה מהתוספת שיש לנו: "ומדרשו אני הוא הרופא המזהירך שלא לאכול דברים המחזירים את האדם לחולי וזהו איזון מצוות ושימור חוקים".
    נוסח מקביל אך ארוך יותר של התוספת (ועם שינויים) מופיע בשמו של ר' יוסף קרא בכ"י סינסינטי 1, ברלין 1221, סנקט פטרבורג 118.1, וינה 23, וינה 24, עיין http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:R._Yosef_Kara%27s_Torah_Commentary/Shemot#SHE15-26.


Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Commentators:Rashi_Leipzig_1/Shemot_15&oldid=85271&useskin=vector"