⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר כ"ד – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו.

(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.

(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.

(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.

(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

(ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.

(ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.

(ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ.

(ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.

(י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.

(יא) וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד.

(יב) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר.

(יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

(יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

(טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.

(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם.

(יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כׇּל בְּנֵי שֵׁת.

(יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל.

(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר.

(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד.

(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ.

(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ.

(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל.

(כד) וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ עֵבֶר וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד.

(כה) וַיָּקׇם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} וירא בלעם כי טוב בעיני וגו' – איני צריך לבדוק עוד בהק' כי לא יחפץ לקללם. ולא הלך כפעם בפעם – כאשר עשה שני פעמים. לקראת נחשים – לנחש, אולי יקרה לקראתו כרצונו, אמ' רוצה ולא רוצה אקללם, אזכיר עבירותיהם והקללה על הזכרת העבירה ותחול. וישת אל המדבר – כתרגומו.

{ב} וישא[1] את עיניו – בקש להכניס בהן עין רעה, והרי לך שלש מדותיו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה האמורים למעלה. שוכן לשבטיו – ראה כל שבט ושבט שוכן בעצמו ואינן מעורבבין, ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חברו. ותהי עליו רוח אלהים – על זה בלבו שלא יקללם.

{ג} בנו בעור – כמו למעיינו מים {תהלים קי"ד:ח'}, ומדרש אגדה שניהם היו גדולים מאבותיהם. בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות ובלעם גדול מאביו בנביאות מנה בן פרס היו. שתום העין – עינו נקובה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגב, ורבותינו אמרו {בבלי נדה ל"א.} לפי שאמ' מספר את רובע ישראל, שהק' יושב ומונה רביעיותיהם מתי תבא טיפה שנולד הצדיק ממנה, אמ' בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם, יש מפרשים שתום העין, פתוח עין כמו שתירגם אונקל{ו}ס, ועל שאמ' שתום העין ולא {אמ'} שתום [ה]עיניים למדנו שסומא באחת מעיניו היה.

{ד} נופל וגלוי עינים – פשוטו כתרגומו שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב ומדרשו כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמד על רגליו ונופל על פניו לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה בקומה זקופה לפניו.

{ה} מה טובו אהליך – על שראה פתחיהם שאין מכוונין זה מול זה. ומשכנותיך – חניותיך, כתרג' ד'א' מה טובו אהליך, מה טובו אהל שילה, ובית עולמים ביישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם. ומשכנותיך – אף כשהן חריבין לפי שהן משכון עליכם וחורבנן כפר על הנפשות שנ' כלה י"י את חמתו במה כלה ויצת אש בציון.

{ו} כנחלים נטיו – שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק, אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדין מה היה בלבו לקלל', כשאמ' להשית אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו בירכן מעין אותן קללות בקש לומ' כולו כדאיתה בחלק {בבלי סנהדרין ק"ה:}. כאהלים – כתרגומו, לשון מר ואהלות {תהלים מ"ה:ט'}. נטע י"י – בגן עדן, לשו' אח' כאהלים נטע י"י כשמים המתוחים כאהל.[2] נטע י"י – לשו' נטיעה מצינו באהלים ויטע אהלי אפדנו, לשון זה אינו שאם כן היה לינקד כְאֹהָלים.[3]

{ז} מדליו – מבארותיו, ופירו' כתרגו'. וזרעו במים רבים – לשון הצלחה הוא זה, כזרוע הזרוע על מים. וירם מאגג מלכו – מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק. ותנשא מלכותו – של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה.

{ח} אל מוציאם[4] ממצרים – מי גורם להם הגדולה הזאת אל המוציאם ממצרים כתוקף ורום שלו, יאכל את הגוים שהם צריו. ועצמותיהם – של צרים יגרם – מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן לא גרמו לבקר {צפניה ג':ג'}, וכן ואת חרסיה תגרמי {יחזקאל כ"ג:ל"ד}, ואני או' לשון עצם הוא שמגרר בשיניו הבשר מסביב והמוח שמבפנים ומעמיד העצם על ערמומיתו. וחציו ימחץ – אונקלוס תירגם חציו של צרים חלוקה שלהם כמו בעלי חצים, מרי פלוגתא, לשון חלוקה וחצייה,[5] וכן ימחץ לשון מחצה וחלפה רקתו {שופטים ה':כ"ו}, שיחצו את ארצם ויש לפתור לשון חצים ממש חציו של הק'ב'ה' ימחץ בדמם של צרים יטבול ויצבע בדמם כמו למען תמחץ רגלך {תהלים ס"ח:כ"ד} ואינו זז מלשון מכה כמו מחצתי שהצבוע בדם נראה כאילו מחוץ ונגוע.

{ט} כרע שכב – רבץ שכב כארי, כתרג', יתיישבו בארצם בכח ובגבורה.

{י} ויספק – מכה זו על זו.

{יג} לעבר את פי י"י – כאן לא נאמ' אלהי בראש[ו]נה לפי שידע שנבאש בהק' ונטרד.

{יד} הולך לעמי – מעתה הריני כשאר עמי שיסתלק הק'ב'ה' מעלי. לכה איעצך – מה לך לעשות, ומה היא העצה אמ' אלהיהם של אילו שונא זימה הוא, וכו',  כדאיתה בחלק {בבלי סנהדרין ק"ו.}, תדע שבלעם השיאם עצה זו להכשילם בזמה, שנ' הן הנה היו לבני ישר' בדבר בלעם {במדבר ל"א:ט"ז}. אשר יעשה העם הזה לעמך – מקרא קצר הוא זה איעצך להכשילם ואו' לך מה שהם עתידי' להרע למואב באחרית הימים ומחץ פאתי מואב. והתרג' מפר' קוצר העברי.

{טז} ויודע דעת עליון – לכוין שעה שכועס בה.

{יז} אראנו – רואה אני את שבחו של יעקב וגדולתו, אך לא עתה הוא אלא לאחר זמן. דרך כוכב – כתרגומ' דרך כוכב, לשו' דרך קשתו {איכה ב':ד'}, שהכוכב עובר כחץ, ובלעז דישטנט, כלו' יקום מזל. שבט – מלך רודה ומושל. ומחץ פאתי מואב – זה דָוִד הַשְכֵב אותם ארצה וימד שני חבלים להמית וגו' {שמואל ב ח':ב'}. וקרקר – לשון כורה, כמו אני קרתי {מלכים ב י"ט:כ"ד}, מקבת בור נוקרתם {ישעיהו נ"א:א'} יקרוה ערבי נחל {משלי ל':י"ז}, פורְיְיֵר בלעז. כל בני שת – כל האומות, שכולם יצאו, משת בנו של אדם הראשון.

{יח} והיה ירשה – שעיר לאויביו ישר'.

{יט} וירד מיעקב – ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. והאביד שריד מעיר – החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אמר כן, שנ' בו וירד מים עד ים {תהלים ע"ב:ח'} ולא יהיה שריד לבית עשו {עובדיה א':י"ח}.

{כ} וירא את עמלק – נסתכל בפורענותו של עמלק. ראשית גוים – הוא קדם את כולן להלחם בישר', וכך תירג' אונקלוס, ואחריתו ליאבד בידם, תמחה את זכר עמלק {דברים כ"ה:י"ט}.

{כא} וירא את הקיני – לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק כעניין שנ' ויאמר שאול אל הקיני {שמואל א ט"ו:ו'} הזכירו אחר עמלק, וירא את הקיני נסתכל בגדולתן של בני יתרו, שנ' בהם תרעתים שמעתים סוכתים {דברי הימים א ב':נ"ה}. איתן מושבך – תמיה אני מה זכית לכך הלא אתה עמי הייתה בעצת הבה נתחכמה לו {שמות א':י'} ועתה נתישבתה באיתן ומעוז של ישר'.

{כב} כי אם {י}היה לבער קין, וגו' – אשריך שנתקעתה לתקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שתתיישב שם מה בכך. עד מה אשור תשבך – עד היכן הוא מגלך שמא לחלח אין זה טרוד מן העולם אלא טילטול ממקום למקום ותשוב עם שאר הגליות.

{כג} וישא משלו וגו' – כיון שהזכיר את שביית אשור אמ'. אוי מי יחיה משומו אל – מי יוכל לְחַיות את עצמו משומו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האמות ועוד יבאו צים מיד כתים, יעברו כתיים שהם רומיים בבורניות גדולות על אשור.

{כד} וענו אשור – וענו אותם שבעבר הנהר. וגם הם[6] עדי אובד – וכן פיר' דניאל {דניאל ז':י"א} עד דקטילת חיותא הובד גשמה. צים – ספינות גדולות, כדכת' וצי אדיר {ישעיהו ל"ג:כ"א} ובורני רבתא.

הערות


×