⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית מא – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר.

(ב) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.

(ג) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

(ד) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.

(ה) וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.

(ו) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.

(ז) וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.

(ח) וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כׇּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כׇּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.

(ט) וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.

(י) פַּרְעֹה קָצַף עַל עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.

(יא) וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ.

(יב) וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר לוֹ וַיִּפְתׇּר לָנוּ אֶת חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר.

(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל כַּנִּי וְאֹתוֹ תָלָה.

(יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה.

(טו) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ.

(טז) וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.

(יז) וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר.

(יח) וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.

(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ.

(כ) וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת.

(כא) וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ.

(כב) וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת.

(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם.

(כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי.

(כה) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה.

(כו) שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא.

(כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.

(כח) הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה.

(כט) הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(ל) וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כׇּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ.

(לא) וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד.

(לב) וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.

(לג) וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.

(לה) וְיִקְבְּצוּ אֶת כׇּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ.

(לו) וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב.

(לז) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כׇּל עֲבָדָיו.

(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.

(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כׇּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.

(מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כׇּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.

(מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כׇּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ.

(מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כׇּל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע‏ כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(מו) וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעׇמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(מז) וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים.

(מח) וַיִּקְבֹּץ אֶת כׇּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ.

(מט) וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר.

(נ) וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע‏ כֹּהֵן אוֹן.

(נא) וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כׇּל עֲמָלִי וְאֵת כׇּל בֵּית אָבִי.

(נב) וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עׇנְיִי.

(נג) וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(נד) וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכׇל הָאֲרָצוֹת וּבְכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.

(נה) וַתִּרְעַב כׇּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכׇל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.

(נו) וְהָרָעָב הָיָה עַל כׇּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כׇּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(נז) וְכׇל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכׇל הָאָרֶץ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ויהי מקץ – כתרגומו מסוף, וכל לשון קץ סוף הוא. על היאר – כל שאר נהרות אינן קרויין יארים חוץ מנילוס מפני שכל הארץ עשוייה יארים יארים בידי אדם ונילוס עולה בתוכו ומשקה אותן ואין גשמים יורדים במצרים תדיר.

{ב} יפות (מצרים) [מראה] – סימן הוא לימי ש[ו]ב(ו)ע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין ברייה צרה בחברתה. באחו – אגם מרישק, כמו ישגא אחו {איוב ח':י"א}.

{ג} ודקות בשר – טֵינְבְש בלעז ל' דק.

{ד} ותאכלנה – הוא סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב.

{ה} בקנה אחד – טודיל בלע"ז. בריאות – שיינש.

{ו} שדופו'[1] – השליליש בלע"ז שקיפן קידום, חבוטות ל' משקוף החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו. קידום[2] – רוח מזרחית דרומית שקורין בִישָא.

{ז} הבריאות – שַיְינִיש בלעז. והנה חלום – והנה נשלם חלום שלם לפניו והוצרך לפותרים. ת', ואצל הפשט בעודו בישינה, סבור היה מעשה ממש ראה כשהקיץ הבין והנה חלום, אין זה אלא חלום, ת' ר' ש', ודומה לו בבקר והנה היא לאה.

 {ח} ותפעם רוחו – ומטרפא רוחיה מקשקשת בתוכו כפעמון, ובנבוכדנאצר הוא אומ' ותתפעם {דניאל ב':א'} לפי שהיו שם שתי פעימות, שכחת החלום והעלמת פתרונו. חרטמי – הנֵחרים בטימי [ה]מתים ששואלים בעצמות, טימי הם עצמות, בלשון ארמי, ובמשנה בית שהוא מלטימיא, מלא עצמות. ואין פתר את' לפרעה – פותרים היו אותם אבל לא לפרעה, שלא היו[3] קולן נכנס לאזניו, לא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומ' לו שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר.

{יא} איש כפתרון חלומו – חלום הראוי לפתרון שנפתר לנו ודומה לו.

{יב} נער עברי עבד – ארורין הרשעים שאין טובתן שלימה, מזכירו בלשון בזיון. נער – שוטה ואין ראוי לגדולה. עברי – אפילו לשונינו אינו מכיר. עבד – וכתוב היה בנימוסי מצרים שאין עבד מולך, ולא לובש בגדי שרים. איש כחלומו – לפי החלום וקרוב לעיניינו.

{יג} אותי הש' על כני[4]פרעה הנזכר למעל' כמו שאמ' פרעה קצף על עבדיו {בראשית מ"א:י'}.[5]

{יד} מן הבור – מן הסוהר שהוא עשוי גומא, וכן כל בור שבמקרא ל' גומא הוא ואף אם אין בו מים קרוי בור פושא בלעז. ויגלח – מפני כבוד מלכות.

{טו} תשמע חלום לפתר אתו – תאזין ותבין חלום לפתור אותו. תשמע – לשון הבנה, והאזנה, כמו כי שומע עבדו[6] {שמואל א' ג':ט'}, אשר לא תשמע לשונו {דברים כ"ח:מ"ט}, אנטאנדרא, בלע"ז.

{טז} בלעדי – אין החכמה משלי אלא אלהים יענה, יתן ענייה בפי לשלום פרעה.

{יט} דלות – כחושות, כמו מדוע אתה דל[7] ככה {שמואל ב' י"ג:ד'} דאמנון. ורקות בשר – (כל) לשון כל רקין שבתורה חסירן בשר, ובלע' בלושיש.

{כג} צנמות – צונמא בלשון ארמי הוא סלע, הרי הן כעץ בלא ליחלוח קשות כסלע, ותרגומו נצן לקין, נצן אין בהן אלא הנץ, לפי שנתרוקנו מן הזרע.

 {כו} שבע שנים ושבע[8] שנים – כולן אינן אלא שבע. חלום אחד הוא[9] – ואשר נשנה החלום פעמים לפי שהדבר מזומן כמו שפתר לו בסוף ועל השנות החלום וגומ' {בראשית מ"א:ל"ב}.[10] (ונשכח) ת', ושבע הפרות הרקות, ושבע השבלים הרקות, יהיו – יהי רצון שיהיו שבע שני רעב, א'ר' יהודה ב'ר' שלום ארבע עשרה שנים [היו] ראויין לבא אלא שגזר יוסף והיו שבע שנים הוא שנ' ותחלנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף כאשר גזר עליהן, ואין לומר כפילו של חלום ברעב על נכון וממהר שכבר הוכפל (על) [ב]שובע על זה ומתוך השובע יתחיל הרעב מיד, כמגיד ותאכלנה ותבלענה. ת'. גזר עליהן – כן בתנחומ' ואף באגד' (דר' יוסי הגלילי) אליעזר בנו של ר' יוסי הגלי' עושה אותן שני מנייניי' הפרות והשבלים הרעות. ת' רבנו שמעיה.[11]

{ל} ונשכח כל השבע – הוא פתרון הבליעה.

{לא} ולא יודע השבע – פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה {בראשית מ"א:כ"א}.

{לב} נכון – מזומן. בשבע שנים הטובות – נאמר הגיד לפרעה {בראשית מ"א:כ"ה} לפי שהיה סמוך, ובשבע שני רעב נאמר הראה את פרעה {בראשית מ"א:כ"ח} לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק נופל בו לשון מַרְאָה.[12]

{לד} וחמש – כתרגומו ויזרזון וכן וחמושים {שמות י"ג:י"ח}.

{לה} את כל אכל – שם דבר הוא לפיכך טעמו באלף ונקוד בפתח קטן, ואכל, שהוא פועל כגון כי כל אכל חלב {ויקרא ז':כ"ה} טעמו למטה בכף ונקוד קמץ.[13] תחת יד פרעה – ברשותו ובאוצרותיו.

{לו} והיה האוכל – הצבור, כשאר פקדון גנוז לקיום הארץ.

{לח} הנמצא כזה – הנשכח כדין, אם נלך ונבקשנו כלום נוכל למצוא כמותו, הֲנמצא כמותו. זה הפיר' מצ' מוגה על הנמצ' כמותו. הנמצא – לשון תמיה"ה, וכן כל ה"י שמשמשת בראש [ה]תיבה ונקודה בחטף פתח.

{לט} אין  נבון וחכם כמוך – לבקש איש נבון וחכם שאמרת, לא נמצא כמוך.

{מ} ישק – יתפרנס, כל צרכי עמי יהו על ידך נעשים כמו בן[14] משק ביתי {בראשית ט"ו:ב'}, וכמו נשקו בר {תהלים ב':י"ב}, גַרְנִישון בלעז. רק הכסא – שיהו קורין לי מלך. כסא – לשון שם המלוכה, כמו ויגדל את כסאו מכסאך[15] {מלכים א' א':מ"ז}.

{מא} נתתי אתך – מניתי יתך. ואף על פי כן לשון נתינה הוא, כמו ולתתך עליון {דברים כ"ו:י"ט}, בין לגדולה בין לשפלות נופל לשון נתינה עליו, נתתי אתכם נבזים ושפלים {מלאכי ב':ט'}.

{מב} ויסר[16] את טבעתו – נתינת טבעת המלך היא אות למי שנותנה להיות שיני לו (ל)[ב]גדולה. בגדי שש – דבר חשיבות הוא במצרים. רביד – ענק, ועל שם שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד, וכן רבדתי ערסי {משלי ז':ט"ז} רצפתי ערסי, מרצפות, ובלשון משנה מוקף רובידין של אבן {משנה מדות א':ח'}, על הרובד שבעזרה {משנה יומא ד':ג'} והיא רצפה.

{מג} במרכבת המשנה – השנייה המהלכת אצל שלו. אברך – כתרגומו, דין אבא למלכא, ורך בלשון ארמי מלך בהשותפין {בבלי בבא בתרא ד'.}, לאו ריכא ולאו בר ריכא. ודברי אגדה דרש רבי יהודה (בן דורמסקית) אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמ' לו ר' יוסי בן דורמסקית, בר', עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים אין אברך אלא לברכים שהכל יהו נכנסין ויוצאין תחת ידו כעיניין שנ' ונתון אותו וגו'.

{מד} אני פרעה – שיש בידי יכולת לגזור גזירות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו בלעדיך, שלא ברשותך, ד'א' אני פרעה, אני אהיה מלך ובלעדיך, וגו', זו דוגמת רק הכסא אגדל ממך {בראשית מ"א:מ'}, אלא שהוצרך לכבוש לו בשעת נתינת הטבעת.[17] את ידו ואת רגלו – כתרגומו.

{מה} צפנת פענח – מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא. פוטיפרע – הוא פוטיפר, ונקרא שמו פוטיפר על שם שנסתרס ומאיליו לפי שלקח את יוסף למשכב זכור.

{מז} ותעש הארץ – כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה. לקמצים – קומץ על קומץ על יד על יד היו אוצרין.

{מח} אכל שדה העיר[18] נתן בתוכה – שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה, ונותנים בתבואה, מעפר המקום ומעמיד התבואה מלרקב.

{מט} עד כי חדל לספר – עד כי אשר חדל לו הסופר לספור, והרי זה מקרא קצר. כי אין מספר – לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא.

{נ} בטרם תבא שנת הרעב – שאדם אסור לשמש מטתו בשני רעבון. נשני – ל' קפיצה, דילגני והסירני מכל עמלי ומכל בית אבי הם אחיי העומדים לי, נשני כמו גיד הנשה שנשה ממקומו. ר' כ'כ' רב' שמע'. ותכלינה – מוכללות היו, ת' רבנו שמעיה.  (ותרעב) ותחלינה – חולניות היו, ת'ר'ש'.

{נה} ותרעב כל ארץ מצרים – שהרקיבה תבואתם שאצ(ח)רו חוץ משל יוסף. אשר יאמר לכם תעשו – [לפי שהיה יוסף אומר להם שימו{לו} וכשבאו אצל פרעה אמ' לו כך הוא אומר לנו אמ' להם למה לא צברתם בר והלא הכריז לכם ששני רעבון באים א{מרו לו} אספנו הרבה {והרקיבה} א' ל' א'כ אשר יאמר לכם תעשו][19] הרי גזר על התבואה והרקיבה, ומה אם יגזור עלינו ונמות.

{נו} על כל פני הארץ – מי הם פני הארץ, אילו העשירים. את כל אשר בהם – כתרגומו דיבהון עיבורא. וישבר למצרים – שבר ל' מכר ולשון קניין משמש כאן הוא מכר, שברו לנו מעט אכל {בראשית מ"ג:ב'}, לשון קניין, ואל תאמר אינו כי אם בתבואה שאף ביין וחלב מצינו שברו בלא כסף וגומ' {ישעיהו נ"ה:א'}.

{נז} וכל הארץ באו מצר' אל יוסף לשבור[20][21]ואם תדרשהו כסדרו היה צריך ל[כתוב] לשבור מן יוסף.


×