⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י בראשית מט – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

(ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.

(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.

(ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.

(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.

(ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.

(ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ.

(י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

(יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה.

(יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.

(יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן.

(יד) יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם.

(טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

(טז) דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

(יז) יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר.

(יח) לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.

(יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב.

(כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ.

(כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר.

(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.

(כג) וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים.

(כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

(כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם.

(כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקׇדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.

(כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל.

(כח) כׇּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם.

(כט) וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי.

(ל) בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר.

(לא) שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה.

(לב) מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת.

(לג) וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} ואגידה לכם וגו' – בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומ' דברים אחרים.

{ג} ראשית[1] אוני – היא טיפה ראשונה לו שלא ראה קרי מימיו. אוני – כחי, כמו מצאתי און לי {הושע י"ב:ט'}, מרוב אונים {ישעיהו מ':כ"ו}, ולאין אונים {ישעיהו מ':כ"ט}. יתר שאת – ראוי הייתה להיות יתר על אחיך, בכהונה לש' נשיאות כפים. ויתר עז – במלכות כמו ויתן עז למלכו {שמואל א' ב':י'}, ומי גרם לך להפסיד.

{ד} פחז כמים – הפחז והבהלה, אשר מיהרתה להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך אל תותר אל תתרבה ליטול (את) כל היתיריות הללו שהיו ראויות לך, ומהו הפחז אשר פחזתה כי עלית משכבי אביך, אז חללת אותו שעלה על יצועי, שם שכינה שדרכו להיות עולה על יצועי. פחז – שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פתח, ולו היה לשו' עבר, היה נקוד חציו קמץ[2] וטעמו (למעלה) למטה. יצועי – לשון משכבי, על שם שמציעין אותו על ידי לבדין, וסדינין, והרבה דומים לו, אם אעלה על ערס[3] יצועי {תהלים קל"ב:ג'}, אם זכרתיך על יצועי {תהלים ס"ג:ז'}.

{ה} שמעון ולוי אחים – בעצה אחת על שכם, על יוסף ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו {בראשית ל"ז:י"ט-כ'}, מי הם אם תאמר ראובן או יהודה הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר {בני} השפחות הרי לא היתה שנאתם של{ימה} שנ' והוא נער את בני בלהה {וגו'} {בראשית ל"ז:ב'} {יששכר} וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם על כרחיך שמע{ון ולוי}  הם שקראם אביהם אחים. כלי חמס – אומנות זו של רציח(ת)[ה] חמס היא בידכם, מברכת עשו היא זו אומנות שלו הוא ואתם חמסתם אותה ממנו. מכרותיהם – לשון כלי זיין, הסייף בלשון ייווני מכר, תנח',[4] ד'א' מכרותיהם, בארץ מגוריה' נהגו עצמן בכלי חמס כמו מכורותיך ומולדותיך {יחזקאל ט"ז:ג'} וזהו תרגומו של אונקלוס.

{ו} בסודם אל תבא נפשי – זה מעשה זמרי כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו[5] אם תאמר זו אסורה בת יתרו מי התירה לך, אל תיזכר שמי בדבר. זמרי בן סלוא נשיא בית[6] לשמעוני {במדבר כ"ה:י"ד} ולא כת' בן יעקב. ובקהלם – כשיקהיל קרח שהוא משב' לוי את כל העדה על משה ו[על] אהרן. אל תחד כבודי – שם, אל יתייחד שמי עמהם, קרח בן יצהר בן קהת בן לוי {במדבר ט"ז:א'}, ולא נאמר בן יעקב. אבל בדברי הימים כשנתייחסו בני קרח על הדוכן נאמר בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישר' {דברי הימים א' ו':כ"ג}. אל תחד כבודי – כבוד לשון זכר הוא, על כורחיך אתה צריך לפרשו במדבר אל הכבוד ואו' אתה כבודי אל תתייחס עמהם כמו אל תחד.[7] כי באפם הרגו איש – אילו חמור ואנשי שכם ואינם חשובים כולם אלא כאיש אחד לפניהם וכן הוא אומ' בגדעון והכית את מדין כאיש אחד {שופטים ו':ט"ז}, וכן במצרים סוס ורכבו רמה בים {שמות ט"ו:א'} זהו מדרשו, ופשוטו אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו. כי באפם הרגו איש – (שהרגו) שכעסו עליו וכן וילמד לטרוף טרף אדם אכל {יחזקאל י"ט:ג'}. וברצונם עקרו שור – רצו לעקר את יוסף שנקרא שור בכור שורו הדר לו {דברים ל"ג:י"ז}. עקרו – אֵשְיַירֵיטֵר לשון ואת סוסיהם תעקר {יהושע י"א:ו'}.

{ז} ארור אפם – אפילו בשעת התוכחה לא קלל אלא אפם, וזהו שאמ' בלעם מה אקב לא קבה אל {במדבר כ"ג:ח'}. אחלקם ביעקב – אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במניין השבטים הרי הם חלוקים. ד'א' אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקו' אלא משמעון כדי שיהו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ומעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד.

{ח} יהודה אתה יודוך אחיך – לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורין התחיל יהודה נסוג לאחוריו,[8] וקראו יעקב בדברי ריצוי לא אתה כמותם. ידך בעורף אויבי' – בימי דוד ואוייביי[9] תתה לי עורף {שמואל ב' כ"ב:מ"א}. בני אביך – על שם שהיו מנשים הרבה לא אמ' בני אמך כדרך שאמ' יצח' {בראשית כ"ז:כ"ט}.

{ט} גור אריה – על דוד נתנבא בתחילה גור, בהיות שאול מלך עלינו אתה המוצי' והמבי' את ישר' {שמואל ב' ה':ב'} ולבסוף אריה, כשהמליכוהו עליהם, וכן תרגמו אונקלוס שלטון יהא בשירויא, בתחילתו. מטרף – ממה שחשדתיך בטרף טורף יוסף {בראשית ל"ז:ל"ג} חיה רע' אכלת' וזה יהודה שנמשל כארי. בני עלית – סילקתה את עצמך ואמרת מה בצע, וגו' {בראשית ל"ז:כ"ו}, וכן מהריג' תמר שהודה, צדקה ממני {בראשית ל"ח:כ"ו}, לפיכך כרע שכב, וגו', בימי שלמה איש תחת גפנו וגו' {מלכים א' ה':ה'}.

{י} לא יסור שבט מיהוד' – מדוד ואילך, אילו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות. ומחוקק מבין רגליו – תלמידים, אילו נשיאי ארץ ישר'. עד כי יבא שילה – מלך המשיח, שהמלוכה שלו, וכן תרגם אונקלוס, ומדר' אגד' שַיִ לו יובילו שי למורא {תהלים ע"ו:י"ב}. ולו יקהת עמים – אסיפת עמים, שהיוד עיקר היא ביסוד כמו יפעתך {יחזקאל כ"ח:י"ז} ופעמים שנופלת הימנו וכמה אותיות משמשות בלשון הזה והן נקראין עיקר נופל, כגון נון של נגף של נשך, אלף שבאחותי שבאזניכם {איוב י"ג:י"ז} ושבאבחת (הרבה) חרבי {יחזקאל כ"א:כ'}, אסוך שמן {מלכים ב' ד':ב'}, אף זה קהת עמים, אסיפת עמים, שנ' אליו גוים ידרושו {ישעיהו י"א:י'} ודומה לו עין תלעג לאב ותבוז ליקהת {משלי ל':י"ז} אם, לקיבוץ קמטים שבפנים מפני זקנתה ובתלמוד דיתבי ומקהו אקהאתא בשוקי דנהרדעא {בבלי יבמות ק"י:}, ביבמות, ויכול היה לומ' קהיית העמים.

{יא} אסרי לגפן עירה – נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסר לגפן עייר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחת בן אתון אחד. שורקה – זמורה ארוכה, קוריידא. כבס יין – כל זה לשון ריבוי יין. סותה – לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא. אסרי – כמו אוסר, דוגמת מקימי מעפר דל {תהלים קי"ג:ז'}, היושבי בשמי' {תהלים קכ"ג:א'}, וכן בני אתונו בעיניין זה, ואונקלוס תרגמו במלך המשיח, גפן, הם ישר', עירה, עיר זו ירושלם. שורקה – ישר' אנכי נטעתיך שורק {ירמיהו ב':כ"א}. בני אתונו – יבנון היכליה לשון שער האיתון בספר יחזקאל {יחזקאל מ':ט"ו} ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן, אילו צדיקים, בני אתונו עבדי אורייתא באולפן, על שם רכבי אתונות צחורות {שופטים ה':י'}, ארגוון טב, צבעו דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה, שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה, ואף רבותינו פירשוהו בתלמוד לשו' הסתת שכרות במסכ' כתובות ועל היין שמא תאמר אינו מרוה, ת'ל סותה {בבלי כתובות קי"א:}.

{יב} חכלילי – לש' אודם, כתרגומו, וכן למי חכלילות עינים {משלי כ"ג:כ"ט}, שכן דרך שותה יין עיניהם מאדימין. מחלב – מרוב חלב, שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכך  פירוש המקרא, אֲדום עינים יהי מרוב יין, ולבן שניים יהי מרוב חלב, ולפי תרגומו, תרגם עינים לשון הרים שמשם צופים למרחוק ועוד תרגמו בפנים אחרים לשון מעיינות, קילוח היקבים, נעווהי, יקבים שלו ולשון ארמי הוא במס' ע'ז' נעווה ארתחו {בבלי עבודה זרה ע"ד:}. חוורן בקעתיה, תרגום שניים לשון שיני הסלעים {שמואל א' י"ד:ד'}.

{יג} לחוף ימים – על חוף ימים תהיה ארצו, חוף כתרגומו, ספר מַרְקִי בלעז, והוא יהיה מצוי תדיר אל חוף האניות במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרגמטיא, שהיה זבולון עוסק בפרגמטיא, וממציאים מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה והוא שאמ' משה שמח זבולון וגו' {דברים ל"ג:י"ח}[10] ויששכ' עוסק בתורה באהלים. וירכתו על צידן – סוף גמר גבולו יהיה סמוך לצידון, ירכתו, סופו, כמו ולירכתי המשכן {שמות כ"ו:כ"ב}.

{יד} יששכר חמור גרם – חמור בעל עצמות סובל עול התורה כחמור חזק שמטעינין אותו למשאוי כבד. רובץ בין המשפתים – כחמור המתהלך ביום ובלילה שמוליך שם חבילות ואין לו לינה בבית וכשהוא רובץ לנוח, רובץ לו בין התחומים בתחומי העיירות שמוליך שם חבילות, של פרקמטיא.

{טו} וירא מנוחה כי טוב – ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות. ויט שכמו לסבול – עול[ה] של תורה. ויהי – לכל אחיו ישר'. למס עובד – לספק להם הוראות של תורה וסדרי עבורים, שנ' ובני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישר' ראשיהם מאתים, מאתים סנהדראות העמיד וכל אחיהם על פיהם {דברי הימים א' י"ב:ל"ג}. ויט שכמו – השפיל שכמו, כמו ויט שמים {שמואל ב' כ"ב:י'}, הטו אזנכם {תהלים ע"ח:א'} ואונקלוס ת[י]רגמו בפנים אחרים ויט שכמו לסבל מלחמות לכבש מחוזות שהם יושבים על הסְפַר ויהי האויב כבוש תחתיו למס עובד.

{טז} דן ידין עמו – ינקום נקמת עמו, מפלשתים כמו ידין י"י עמו {דברים ל"ב:ל"ו}. כאחד שבטי ישר' – כל ישר' כאחד יהו עמו ואת כלם ידין ועל שמשון ניבא נבואה זו, ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישר' כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה.

{יז} שפיפון – הוא נחש, ואומר אני שקרוי על שם שהוא נושף ואתה תשופנו עקב {בראשית ג':ט"ו}. הנושך עקבי סוס[11]ונופל רכבו שלא נגע בו, ודוגמתו מצינו בשמשון וילפת[12] שני עמודי התוך {שופטים ט"ז:כ"ט} ושעל הגג מתו. הנושך עקבי סוס – כך דרכו של נחש ודימהו לנחש הנושך עקבי סוס. [13]כחיוי חורמן, שם מין נחש, שאין רפואה לנשיכתו והוא צפעוני וקרוי חורמן, על שם שעושה הכל חרם, וכפתנא פתן יכמון יארוב.

{יח} לישועתך קויתי י"י – [נתנבא] שינקרו פלשתים את עיניו וסופו לומר זכרני י"י[14] וחזקני[15] אך הפעם, וגו' {שופטים ט"ז:כ"ח}.

{יט} גד גדוד יגודנו[16]גדודים יגודו ממנו שיעברו את הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד ונכבשה הארץ. והוא יגוד עקב – כל גדודיו ישובו על עקיבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן ולא יפקד מהם איש. עקב – בדרכם ובמסלתם, שהלכו ישובו, כמו ועקבותיך לא נודעו {תהלים ע"ז:כ'}, וכן בעקבי הצאן {שיר השירים א':ח'} בלשון לעז טראציש.

{כ} מאשר שמנ' לחמו – מאכל הבא מחלקו של אשר יהי שמן, שהיו זיתי' מרובים בחלקו והוא מושך שמן כמעיין, וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו {דברים ל"ג:כ"ד}, כמו ששנינו במנחות, פעם אחת נצטרכו אנשי לודיקיא לשמן כול' {בבלי מנחות פ"ה:}.

{כא} אילה שלוחה – זו בקעת גניסר, שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ, אילה שלוחה, אילה משולחת לרוץ. הנותן אמרי שפ' – כתרגומו, ד'א' על מלחמת סיסרא נתנבא ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי, וגו' {שופטים ד':ו'}, והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שילוח בעמק שלח ברגליו {שופטים ה':ט"ו}. הנותן אמרי שפר – על ידם שררו דבורה וברק שירה, ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב כשעירער עשו על המערה במסכ' סוטה {בבלי סוטה י"ג.}, תתרמי עדביה, יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח.

{כב} בן פרת – בן חן, והוא לשון ארמי, אפרין נמטייה לר' שמעון בסוף בבא מציעא {בבלי בבא מציעא קי"ט.}. בן פרת עלי עין – חנו נטוי על העין הרואה אותו. בנות צעדה עלי שור – בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו, בנות הרבה צעדה כל אחת במקום שתוכל לראותו משם, ד'א' עלי שור, על ראייתו כמו אשורינו ולא קרוב {במדבר כ"ד:י"ז}, מדרשי אגדה יש רבים וזה נוטה ליישבו לשון המקרא. פרת – התיו שבו הוא תיקון הלשון כמו על דברת בני האדם {קהלת ג':י"ח}. שור – כמו לשור. עלי שור – בשביל לשור, ותרגומו של אונקלוס בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חלקא ואחסנתא, וכתב בנות על שם בנות מנשה בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן, ברי תסגי פרת, לשון פריה ורביה, ויש מדרשי אגדה בו המתיישבים על הלשון, בשעה שבא עשו לקראת יעקב בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהן להשתחוות, וברחל כת' ונגש יוסף ורחל וישתחוו {בראשית ל"ג:ז'}, אמ' יוסף הרשע הזה עינו רמה שמא יתלה עינו באימא יצא לפניה ושירבב קומתו לכסותה, והוא שבירכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכיתה לגדולת בנות צעדה עלי שור, להסתכל בך בצאתך על מצרים, ועוד דרשוהו לעיניין שלא תשלוט בזרעו עין הרע, ואף כשבירך מנשה ואפרים בירכם כדגים שאין עין שולטת בהן.

{כג} וימררהו ורבו – וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאוסרו, לשון וימררו את חייהם {שמות א':י"ד}. ורבו – נעשו לו אחיו אנשי ריב אַטֵינְצוֹנֵירִנְטְשֵי, ואין הלשון הזה לשון פעלו שאם כן היה לו לינקד וָרָבו כמו המה מי מריב' אשר רָבו {במדבר כ':י"ג} ואף  אם לשון רביית חצים הוא כן היה לו לינקד, אינו אלא לשון פוֹעָלוּ כמו שמו שמים {ירמיהו ב':י"ב} שהוא לשון הושמו, וכן רומו מעט {איוב כ"ד:כ"ד} ואיננו שהוא כמו הורמו, אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים ולשון שמו רמו ורבו מאיליהם הוא, משוממין עצמן נתרוממו מעצמן נעשו אנשי ריב וכן דומו יושבי אי {ישעיהו כ"ג:ב'}, כמו נַדַמו. והוא תרגומו של אונקלוס ונקמוהי. בעלי חצים – שלשונם כחץ, ותרגומו לשון ותהי המחצה {במדבר ל"א:ל"ו} אותן שהיו ראויין לחלק עמו נחלה.

{כד} ותשב באיתן – נתישבה בחוזק. קשתו – חוזקו. ויפזו זרועיו[17] – זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון זהב מופז {מלכים א' י':י"ח}, זאת היתה לו מאת הק' שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רעה אבן ישר', עיקרן של ישר', לשון אבן הראשה {זכריה ד':ז'}, לשון מלכות, ואונקלוס אף הוא כך תרגמו ותשב ותבת בהון נביותיה, החלומות אשר חלם להם על דקיים אוריתא בסתרא, תוספת הוא ולא מלשון העברי שבמקרא ושוי תוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי, ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הק' היתה לו לקשת ולמבטח. בכן איתרמ' דהב לכך ויפזו זרועיו, לשון פז. אבן ישר' – לשו' נוטרייקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו, ורבותינו דרשו, ותשב כו', לקמן.[18]

{כה} מאל אביך – היתה לך זאת והוא יעזרך. ואת שדי – ועם הק' היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתיך. והוא יברכך, ברכת שדים ורחם – ברכתא דאבוך ודאימ(ך)א, יתברכו המולדים והנולדות שיהו הזרעים מזריעים טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן, להפיל עובריהן. שדים – ירה יירה {שמות י"ט:י"ג} מתרגמינן אישתדאה אישתדי, אף שדים כן, על שם שהזרע יורה כחץ.

{כו} ברכות אביך גברו, וגו' – ברכות שברכני הק'ב'ה' גברו על הברכות שבירך את הוריי, לפי שהברכות שלי גברו והלכו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכות פריצה בלא מְצַרים מגעת עד ארבע קצות העולם, שנ' ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה {בראשית כ"ח:י"ד} מה שלא נאמ' כן לאברהם וליצחק, לאברהם אמ' לו שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה, וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה {בראשית י"ג:י"ד-ט"ו}, ולא הראהו אלא ארץ ישר' בלבד, ליצחק, כי לך ולזרע' אתן את כל האר' האל והקימותי וגו' {בראשית כ"ו:ג'}, וזו היא שאמ' ישעיה והאכלתיך נחלת יעקב אביך {ישעיהו נ"ח:י"ד} ולא אמר נחלת אברהם. הורי – לשון הריון, שהורוני במעי אמי כמו הורה גבר {איוב ג':ג'}. תאות – אשומלץ בלע', כך חברו מנחם בן סרוק.[19] עד תאות – עד קצות כמו והתאויתם לכם לגבול קדמה {במדבר ל"ד:י'}, תתאו לבא חמת {במדבר ל"ד:ח'}. תהיין – כולן לראש יוסף. נזיר אחיו – פרישא דאחוהי, שנבדל מאחיו, כמו וינזרו מקדשי {ויקרא כ"ב:ב'}, נזורו אחור {ישעיהו א':ד'}, ורבותינו דרשו, ותשב באיתן קשתו, על כבישת יצרו באשת אדוניו, וקורהו קשת, על שם שהזרע יורה כחץ. ויפוזו זרועי ידיו – כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו, מידי אביר יעקב, שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו בחלון, כו', כדאיתה במסכת סוטה,[20] ואונקלוס תירגמו, תאות גבעו' עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות, לשון מצוקי ארץ {שמואל א' ב':ח'}, שחמדתן אמו, והזקיקתו לקבלן.

{כז} בנימן – זאב הוא אשר יטרף ניבא על שהיו עתידין להיות חטפנים, וחטפתם לכם איש אשתו {שופטים כ"א:כ"א} בפילגש בגבעה, וניבא על שאול שהיה נוצח באויביו סביב שנ' ושאול לכד המלוכה וילחם באדום ובמואב, וגו' בכל אשר יפנה ירשיע {שמואל א' י"ד:מ"ז}. בבקר יאכל עד – לש' ביזה ושלל המתורגם עדאה, ועוד יש לו דומה בל' עברית אז חולק עד שלל מרב' {ישעיהו ל"ג:כ"ג} ועל שאול הוא אומ' שעמד בתחלת בקרן וזריחתן של ישר'. ולערב יחלק שלל – אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל יחלק שלל, מרדכי ואסתר שהם מבנימן יחלקו את שלל המן, שנ' הנה בית המן נתתי לאסתר {אסתר ח':ז'} ואונקל' תרגמו על שלל הכהנים בקדשי המקדש.

{כח} וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אתם – והלא יש מהן שלא בירכן אלא קינתרן, אלא כך פירושו, וזאת אשר דבר להם אביהם, מה שאמור בעיניין יכול שלא בירך לראובן ושמע' ולוי, תל' לו' ויברך אותם, כולם במשמע. אשר כברכתו – כברכה העתידה לבא על כל אחד. ברך אותם – לא היה לו לומ' אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תל' לו' ברך אותם לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה ולבנימן חטיפתו של זאב ולנפתלי קלותו של אייל, יכול שלא כללן כולן בכל הברכות תל' לומ' ברך אותם.

{כט} נאסף אל עמי – על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן, שיש אסיפות בלשון עברית שהן לשון הכנסה, כמו אין איש מאסף אותי הביתה {שופטים י"ט:י"ח} ואספתי[21] אל תוך ביתך {דברים כ"ב:ב'}, באספכם את תבואת הארץ {ויקרא כ"ג:ל"ט}, הכנסתם לבית מפני הגשמים, באספך את מעשיך {שמות כ"ג:ט"ז} וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא ל' הכנסה. אל אבותי – [עם אבות'].[22]

{לג} ויאסף רגליו – הכניס רגליו. ויגוע ויאסף – ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רבות' יעקב אבינו לא מת.


×