⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י שמות ז – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ.

(ב) אַתָּה תְדַבֵּר אֵת כׇּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָּ וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יְדַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְשִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים.

(ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

(ו) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם כֵּן עָשׂוּ.

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה.

(ח) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר.

(ט) כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין.

(י) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין.

(יא) וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן.

(יב) וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם.

(יג) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

(יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם.

(טו) לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ.

(טז) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה.

(יז) כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.

(יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר.

(יט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כׇּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים.

(כ) וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כׇּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם.

(כא) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר וַיְהִי הַדָּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כב) וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

(כג) וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.

(כד) וַיַּחְפְּרוּ כׇל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.

(כה) וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר.

(כו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.

(כז) וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כׇּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים.

(כח) וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ.

(כט) וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכׇל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} נתתיך אלקים לפרעה – שופט ורוד' לרדותו במכות ויסורין. יהיה נביאך – כתרגומו מתרגמנך, וכן כל לש' נבוא' אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והיא מגיזרת ניב שפתים {ישעיהו נ"ז:י"ט}, ינוב חכמה {משלי י':ל"א}, ויכל מהתנבאות {שמואל א' י':י"ג} דשמואל, בלע"ז קורין לו פריקייר.

{ב} אתה תדבר – פעם אחת כל[1] שליחות ושליחות, לפי[2] ששמעת מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה.

{ג} ואני אקשה – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם גבורותיי וכן מידתו של הק' מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישר' ויראו, שנ' הכיתי גוים נשמו פנותם {צפניה ג':ו'}[3] אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר {צפניה ג':ז'}, וא'ע'פ' כן בחמש מכות ראשונות לא נאמר ויחזק י"י את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה.

{ה} את ידי – ידי ממש להכות בהם.

 {ט} מופת – אות להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם. לתנין – נחש.

{יא} בלהטיהם – בלחשיהוןכך כתב רבנו שמעיה מידו[4] ואין לו דמיון במקר', ויש לדמות לו להט החרב המתהפכת {בראשית ג':כ"ד}, דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש.

{יב} ויבל' מטה אהרן – מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולם.

{יד} כבד – תרגומו יקיר ולא אתיקר מפני שהוא שם דבר כמו כי כבד ממך הדבר {שמות י"ח:י"ח}.

{טו} הנה יצא המימה – לנקביו, שהיה עוש' את עצמו אלוקי' ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו.

{טז} עד כה – עד הנה. ומדרשו עד שתשמע ממני מכת בכורות שאפתח בה בכה אמר י"י כחצות הלי' וגו' {שמות י"א:ד'}.

{יז} ונהפכו לדם – לפי שאין גשמי' יורדים למצרים ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרי' עובדים לנילוס לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם.

{יח} ונלאו מצרים – לבקש רפואה למי היאר שיהו ראויין לשתות.

{יט} אמר אל אהרן – לפי שהגין היאר על משה כשנשלך לתוכו לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן. נהרתם – הם הנהרות המושכין כעין נהרות שלנו. יארים[5] – הם נגרים ובריכות העשוים בידי אדם משפת הנהרות לשדות, ונילוס מימיו מתברכים ועולה היאורים ומשקה השדות. אגמיהם – קבוצת מים שאינן נובעין ואין מושכין אלא עומדין במקום אחד וקורין להן אֵשְטַנְקות.ועל כל מקוה – בור שיח ומערה. ת'ר'ש'.  בכל ארץ מצרים – אף במרחצא' ואמבטאות שבבתים. ובעצ' ובאבנים – מים שבכלי עץ וכלי אבנים.

{כב} בלטיהם – לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי, רבותינו אמרו בלטיהם – מעל'[6] שדים, בלהטיהם – מעשה כשפים. ויחזק לב פרעה – לומ' על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים.

{כג} גם לזאת – למופת המטה שנהפך לתנין ולא לזה של דם.

{כה} וימלא – מניין שבעת ימים שלא שב היאר לקדמתו שהיתה המכה משמשת רביע החדש ושלשת החלקים היה מעיד ומתרה בו.

{כז} ואם מאן אתה – ואם סרבן אתה, ואין[7] מאן כמו ממאן מסרב, אלא כינוי האדם על שם המפעל כמו שָלֵיו {איוב ט"ז:י"ב}, שָקֵט {ירמיהו מ"ח:י"א}, סר וזַעֵף {מלכים א כ':מ"ג}. נוגף את כל גבולך – מכה וכן כל לשון מגפה, אינו ל' מיתה אלא ל' מכה, וכן ונגפו אשה הרה {שמות כ"א:כ"ב}, אינו מיתה, וכן בטרם יתנגפו רגליכם {ירמיהו י"ג:ט"ז}, פן תגף באבן רגליך {תהילים צ"א:י"ב}. ולאבן נגף {ישעיהו ח':י"ד}.

{כח} ועלו – מן היאר. בביתך – ואחר כך בבית עבדיך, הוא התחיל בעצה תחילה ויאמר אל עמו, וגו' {שמות א':ט'}, ממנו התחילה המכה.

{כט} ובכה ובעמך – בתוך מעיהם נכנסים ומקרקרים.

הערות
  1. "כל" בכ"י לייפציג, פריס 155. "בכל" בכ"י פרמא 181, "לכל" בכ"י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651.
  2. "לפי" גם בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. "כפי" במקצת דפוסים.
  3. צריך להוסיף כאן "וגו'".
  4. הסופר כנראה מציין שר' שמעיה אכן כתב "בלחשיהון" (כנוסח אונקלוס בספרים שלנו), למרות שבנוסח תרגום אונקלוס שבכ"י לייפציג מופיע "בלהטיהון".
  5. צ"ל "יאריהם" כלשון הכתוב.
  6. "מעשה" בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651.
  7. "ואם" בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651.


×