⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י דברים כו – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.

(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כׇּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.

(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ.

(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגׇר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.

(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עׇנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ.

(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

(יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כׇּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.

(יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכׇל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֺתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי.

(יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.

(טו) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קׇדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

(טז) הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ.

(יז) אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ.

(יח) וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כׇּל מִצְוֺתָיו.

(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

רש"י כ"י לייפציג 1

 {א} וירשתה וישבת בה – מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכיבשו וחילקו.

{ב} מראשית – ולא כל ראשית, אין כל הפירות חייב[י]ן בביכורים, אלא שבעת המינין בלבד, נאמ' כאן ארץ, ונאמ' להלן[1] ארץ, חטה ושעורה {דברים ח':ח'}, מה להלן משבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישר', אף כאן שבח ארץ ישר'. זית שמן זית איגורי ששמנו אגור בתוכו, ודבש הוא דבש תמרים. מראשית – אדם יורד לתוך שדהו וראה תאינה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואו' הרי זה ביכורים.

{ג} אשר יהיה בימים ההם – אין לך אלא[2] כהן אלא[3] בימיך, כמות שהוא. ואמרת אליו – שאינך כפוי טובה. הגדתי[4] היום – פעם אחת בשנה ולא שתי פעמים.

{ד} ולקח הכהן הטנא מידך – להניף אותו הכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף.

{ה} וענית – לשון הרמת קול. ארמי אובד אבי – מזכיר חסדי המקום ארמי אבד אבי, לבן בקש  לעקור את הכל כשרדף אחרי יעקב ובשביל שחישב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה שאומות העולם חושב להם הק'ב'ה' מחשבה כמעשה. וירד מצרימ' – ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו שאחרי זאת ירד יעקב למצרים. במתי מעט – שבעים נפש.

{ט} אל המקום הזה – בית המקד'. ויתן לנו את הארץ – כמשמעו.

{י} והנחתו – מגיד שנטלו אחר הנחת הכהן ואוחזו בידו כשהוא קורא וחוזר ומניף.

{יא} ושמחת בכל הטוב – מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל [מן] החג ואילך מביא ואינו קורא. אתה והלוי – אף הלוי חייב בביכורים, אם נטעו בתוך עריהם. והגר אשר – מביא ואינו קורא שאינו יכול לומ' לאבתי'.

{יב} כי תכלה לעשר את כל מעשר תבוא' בש' השלי' – כשתגמור להפריש מעש' של שנה השלישית, קבע זמן הביעור והווידוי בערב הפסח של שנה הרביעית שנ' מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר {דברים י"ד:כ"ח}, נאמ' כאן קץ, ונא' להלן קץ שבע שני' {דברים ל"א:י'} לעניין הקהל, מה להלן רגל אף כאן רגל, אימה[5] להלן חג הסכת, אף כאן חג הסכת, ת"ל כי תכל' לעשר, מעשרות של שנ' שלישי', רגל שהמעשרות כלים בו, וזהו פסח שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר חג הסוכות נמצא של שלישית כלים בפסח של שנה רביעית וכל מי ששהא מעשרותיו הצריכו הכת' לבערן מן הבית. שנת המעש' – שנה שאין נוהג בה אלא אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שני' שלפניה, ששנה ראשונה של שמיט' נוהג מעשר ראשון כמה שנ' כי תקחו מאת בני ישר' את המעשר {במדבר י"ח:כ"ו}, ומעשר שיני, שנ' ואכלת לפני י"י[6] מעשר דגנך {דברים י"ד:כ"ג}, הרי שתי מעשרות ובא ללמדך כאן בשנ' שלישית אין נוהג מאותן שני מעשרות אלא האחד ואיזה זה, זה מעשר ראשון, ותחת מעשר שיני תן מעשר עני שנ' כאן ונתת ללוי את שלו, הרי מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה, זה מע' עני. ואכלו[7] [בשעריך ושבעו – תן להם כדי שבעם ומכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חיטין.]

{יג} [ואמרת] לפני ה' אלהיך – התודה שנתת מעשרותיך. ביערתי הקדש מן הבית – זה מעשר שיני ונטע רבעי, ולימדך שאם שהא מעשרותיו של שתי שנים ולא העלן לירושל', צריך להעלותן עכשיו. וגם נתתיו ללוי – מעשר ראשון, וגם לרבות תרומ' ביכורים. לגר ליתום ולאלמנה – זה מעשר עני. ככל מצותך – נתתים כסדרן לא הקדמתי תרומ' לביכורים, ולא מעשר לתרומה, ולא מעשר שיני לראשון, שהתרומה קרויה ראשית, שהיא ראשונה משנעשה דגן, וכת' מלאת' ודמעך לא תאחר {שמות כ"ב:כ"ח}, ולא תשנה את הסדר. לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי – לא הפרשתי ממין על שאינו מינו, ולא מן החדש על הישן. ולא שכחתי – מלברך על הפרשת מעשרות.

{יד} לא אכלתי באוני – מכאן שאסור לאונן. ולא בערתי ממנו בטמא – בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא. והיכן הוזהר על כך, לא תוכל לאכול בשעריך {דברים י"ב:י"ז}, זו אכילת טומאה, כמה שנאמ' בפסולי המוקדשין, בשעריך תאכלינו[8] הטמא והטהור יחדיו וגו' {דברים ט"ו:כ"ב}, אבל זה לא תוכל לאכול דרך אכילת שעריך האמור במקום אחר. ולא נתתי ממנו למת – לעשות לו ארון ותכריכין.  שמעתי בקול ה' אלקיך[9] – הביאותיו אל בית הבחירה. עשיתי ככל אשר ציויתני – שמחתי ושימחתי בו.

{טו} השקיפ' ממעו' קדשך – עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שעליך לעשות, שאמר' אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם {ויקרא כ"ו:ג'-ד'}. אשר נתת לנו כא' נשבעת לאבותינו – ליתן לנו ארץ זבת חלב ודבש וקיימתה.

{טז} היום הזה י"י אלקיך מצוך לעשות – בכל יום יהו בעיניך חדשים כאלו בו ביום ניצטוית עליהם. ושמרת ועשית אתם – בת קול מברכתו הבאתה ביכורים היום, תשנה לשנה הבאה.

(יז-יח) האמרת, האמירך – לשון תפארת כמו יתאמרו כל פעלי און[10] {תהלים צ"ד:ד'}, אין להם עד במקרא, ולי נר' שהם לשון המשכה[11] והבדלה הם, הבדלתו מאלקי[12] הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לך[13] לעם סגולה. כאשר דבר לך – והייתם לי סגולה מכל העמים {שמות י"ט:ה'}.

{יט} ולהיותך עם קדוש, כאשר דבר – והיי' לי קדושים {ויקרא כ':כ"ו}.

הערות
  1. רש"י מפנה לדב' ח':ח'. דברי רש"י שאובים מלשון בבלי מנחות פ"ד:, ו"להלן" בלשון חז"ל מוסב על כל מקום אחר (אף מה שקדם), ולא רק על מה שמופיע לאחר מכן. השווה גם רש"י דברים כ"ה:י"ב.
  2. מלת "אלא" מחוקה חלקית (ואפשר שהסופר ניסה לתקן את הייתור לשון שנוצר מכפילות ה"אלא"), אך היא מופיעה בכ"י פרמא 181, ויימר 652. בכ"י ברלין 1221 מופיע: "אין לך שהוא בימיך".
  3. בכ"י פרמא 181: "כהן שיהיה".
  4. יש כאן גיליון "מכיר..." אך קשה לקוראה.
  5. בכ"י פרמא 181: "אי מה", בכ"י ויימר 652: "או מה", בכ"י ברלין 1221: "אומה".
  6. בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652 מופיעה כאן המלה "א-להיך" כלשון הפסוק.
  7. הסופר השמיט בטעות כמה שורות והוסיפם בגיליון.
  8. בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652: "תאכלנו" ככתיב בפסוק.
  9. בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652: "אלהי" כמו בפסוק.
  10. הדיון בהמשך של "אין להם עד... לעם סגולה" חסר בכ"י ברלין 1221, וינה 23, וינה 24. בכ"י פרמא 181, מינכן 5, פריס 155, ברלין 1222, וטיקן 94, ליידן 1, המצב הפוך, וחסר "לשון תפארת כמו יתאמרו כל פעלי און" (בפרמא 181 הוא נוסף בגיליון אחר "לעם סגולה", ובברלין 1222 הגיליון סומן לאחר "האמרת והאמירך" וכפי שהוא מופיע בטקסט בלייפציג 1). בכ"י ויימר 652 "מצאתי להם עד לשון תפארה יתאמרו כל פועלי און" מופיע בסוף הפירוש לאחר "לעם סגולה", וכן באופן מקוטע בפריס 154. כ"י פריס 49 דומה לכ"י לייפציג. ועיין במחלוקתם של א' טיוטו בתרביץ ס"א:א' עמ' 92-91 וא' גרוסמן בתרביץ ס"א:ב' עמ' 308.
    יש שתי דרכים שבהן ניתן להסביר ולשחזר את התהליך שאירע בפירוש רש"י כאן:
    (א) הפירוש הראשון ("לשון תפארת") הוא של רש"י עצמו, והפירוש השני ("לשון המשכה / הפרשה והבדלה") הוא תוספת של ר"י קרא. אפשרות זו נתמכת ע"י כ"י מוסקבה 1628 – עיין דברינו על פירוש ר"י קרא לדב' כ"ו:י"ז-י"ח.
    (ב) שני הפירושים הסותרים נכתבו ע"י רש"י עצמו. הפירוש הראשון ("לשון תפארת") הוא של רבותיו של רש"י, והפירוש השני ("לשון המשכה / הפרשה והבדלה") הוא של רש"י עצמו. אפשר שכ"י פרנקפורט 19 תומך באפשרות זו. שם כתוב: "האמרת, האמירך – לשון תפארת כמ' יתאמרו כל פועלי און וכמ' בראש אמיר כך הורו מורים [אולי צ"ל "מורי"]. ואני אומ' שאין להם עד במקום [צ"ל "במקרא"]. ולי נראה שהוא לשו' הפרשה והבדלה, הבדלתו לך מאלהי הנכר להיות לך לאלהים, והוא הפרישך אליו להיות לו לעם סגולה."
  11. הגרסה "המשכה" מופיעה גם בכ"י פרמא 181, מינכן 5, ויימר 652, פריס 154, פריס 155, ברלין 1222. בכ"י פרנקפורט 19 וכן בדפוס רומא: "הפרשה".
  12. כך מופיע בכ"י.
  13. בכ"י פרמא 181 וכ"י ויימר 652: "לו" כמו בפסוק.
×