⇒ הפרק הקודם כ"י לייפציג 1 – רש"י במדבר ל' – Universitätsbibliothek Leipzig B.H.1 הפרק הבא ⇐

תורה

(א) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

(ב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'.

(ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכׇל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.

(ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ.

(ה) וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כׇּל נְדָרֶיהָ וְכׇל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.

(ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ כׇּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַה' יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.

(ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ.

(ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ.

(ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַה' יִסְלַח לָהּ.

(י) וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ.

(יא) וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה.

(יב) וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כׇּל נְדָרֶיהָ וְכׇל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.

(יג) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ כׇּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַה' יִסְלַח לָהּ.

(יד) כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.

(טו) וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כׇּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כׇּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ.

(טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שׇׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֺנָהּ.

(יז) אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.

רש"י כ"י לייפציג 1 + הוספות

 {א} ויאמר משה אל בני ישר' – להפסיק העניין דברי ר' ישמע', לפי שעד כאן דבריו של מקום, ופרשת נדרים מתחלת בדיבורו של משה הוצרך להפסיק תחילה ולומר שחזר משה ואמרה לפרשה זו לישר' שאם לא כן יש במשמ' שלא אמ' להם זו אלא בפר' נדרים התחיל דבריו. חסלת פינחס.

{ב} וידבר משה אל ראשי המטות – חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואחר כך לישר', ומניין שאף שאר הדברות כן ת"ל וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה, וידבר משה אליהם, ואחרי כן נגשו כל בית ישר' {שמות ל"ד:ל"א-ל"ב} ומה ראה לומרה כאן לימד שהפרת נדרים ביחיד מומחה ואם אין יחיד מומחה מיפר בשלשה הדיוטות. או יכול שלא אמ' משה פרשה זו אלא לנשיאים בלבד נאמ' כאן זה הדבר ונאמ' בשחטי חוץ זה הדבר {ויקרא י"ז:ב'} מה להלן נאמרה לאהרן ולבניו וכל ישר' אף זו נאמרה לכולן. זה הדבר – משה נתנבא בכה אמר י"י כחצות הלילה וגו' {שמות י"א:ד'}  והנביאים נתנבאו בכה אמר מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר. דב' אח' זה הדבר מיעוט הוא שהחכם בלשון התרה והבעל בלשון הפרה כלשון הכתוב כאן, ואם חילפו אין מותר ואין מופר.

{ג} נדר – האומר הרי עלי קונם שלא אוכל או שלא אעשה דבר פלוני, יכול אפילו נשבע שיאכל נבילות אני קורא עליו ככל היוצא מפיו יעשה תל' לו' לאסר אסר, לאסור המותר, ולא להתיר את האסור. לא יחל דברו – כמו לא יחלל דברו, לא יעשה דברו חולין.

{ד} בית אביה – ברשות אביה ואפילו אינה בביתו. בנעוריה – ולא קטנה ולא בוגרת שהקטנה אין נדרה נדר והבוגרת אינה ברשות אביה להפר נדריה, ואיזו היא קטנה, אמרו רבותינו בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין. אם ידעה לשם מ[1] נדרה לשם מי הקדישה נדרה נדר. בת שתים עשרה שנה ויום אחד אינה צריכה ליבדק.

{ו} ואם הניא אביה אותה – אם מנע אותה מן הנדר, כלומ' שהפר לה. הנאה זו איני יודעַ מה היא, כשהוא אומ' אם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר הוי אומ' הנאה זו הפרה. ופשוטו לשון מניעה והסרה וכן למה תניאון {במדבר ל"ב:ז'}, וכן שמן ראש אל יני ראשי {תהלים קמ"א:ה'}, וכן וידעתם את תנואתי {במדבר י"ד:ל"ד} את אשר סרתם מעלי. וי"י יסלח לה – במה הכת' מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה והיא עוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים זו היא שצריכה סליחה ואע"פ שהוא מופר. אף[2] המופרין צריכין סליחה ק"ו לשאינן מופרין.

{ז} ואם היו תהיה לאיש – זו ארוס' או אינו אלא נשואה כשהוא אומ' ואם בית אישה נדרה הרי נשואה אמור וכאן בארוסה ובא לחלוק בה שאביה ובעלה מפירין נדריה. הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב הרי זה אינו מופר ואין צריך לומ' אם קיים אחד מהם. ונדריה עליה – שנדרה בבית אביה ולא שמע בהן אביה ולא הופרו ולא הוקמו.

{ח} ושמע אישה וגומ' – הרי לך שאם קִיֵים הבעל הרי הוא קַיַים.

{ט} ואם ביום שמע אישה יניא וגו' – יכול אפילו לא הפר האב תל' לו' בנעוריה בית אביה כל שבנעורים רשות אביה הוא.

{י} כל אש' אסר' על נפשה יקום עליה – לפי שאינה לא ברשות אב ולא ברשות בעל ובאלמנה מן הנישואין הכת' מדבר אבל אלמנה מן האירוסין מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב.

{יא} ואם בית אישה נדרה – בנשואה הכת' מדבר.

{יד} כל נדר וכל שבועת איסר וגו' – לפי שאמר שהבעל מיפר יכול כל נדרים במשמע תל' לו' לענות נפש אינו מיפר אלא נדרי עינוי נפש בלבד. והן מפורשין במסכת נדרים {בבלי נדרים ע"ט.-:}.

 {טו} מיום אל יום – שלא תאמר מעת לעת לכך נאמ' מיום אל יום ללמדך שאין מיפר אלא עד שתחשך.

{טז} אחרי שמעו – אחר ששמע וקיים שאמר איפשי בו וחזר והפר לה אפילו בו ביום. ונשא את עונה – הוא מוכנס תחתיה. למדנו כאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשיו.

הערות
  1. צריך לומר "מי".


×