{ב}
[1]למקרא העדה – כשתרצה לדבר עם סנהדרין ושאר העם ותקראם ליאסף אליך, תקראם על ידי חצוצרו'.
ולמסע את המחנות – בשעת סילוק מסעות תתקעו בהן לסימן נמצאת אומ' על פי שלשה היו נוסעים על פי הקדש על פי משה על פי חצצרות.
מקשה – מן העשת, מעשה הקשה קורנס.
{ג}
ותקעו בהן – בשתיהן, והוא סימן מקרא העדה ונועדו אליך פתח אהל מועד.
{ד}
ואם באחת יתקעו – הוא סימן למקרא הנשיאים, ונועדו אליך הנשיאים, ואף הם יעידתן אל פתח אהל מוע', ומגזירה שוה הוא בא בסיפרי {ספרי במדבר י':ד'}.
{ה}
ותקעתם תרועה – סימן מסע המחנו', תקיעה ותרועה ותקיעה, כך הוא נדרש בסיפרי {במדבר י':ה'} מן המקראות היתירים.
{ז}
ובהקהיל את הקהל, וגו' – לפי שהוא אומ' והיו לך למקרא העד' ולמסע את המחנות, מה מקרא העדה תוקע בשני (מחנות) כהנים בשתיהן שנ', ותקעו בהן וגו', אף מסע המחנו' בשתיהן, יכול מה מסע המחנות תוקע ומריע ותוקע אף מקרא העדה תוקע ומריע ותוקע, ומעתה אין חילוק בין מקרא העדה למסע המחנות, תל' לו' ובהקהיל את הקהל, וגו', לימד שאין תרועה למקרא העדה, והוא הדין לנשיאים, הרי סימן לשלשתן, מקרא העדה בשתים, ושל נשיאים באחת וזו וזו אין בהן תרועה, ומסע המחנות בשתים ועל ידי תרועה ותקיע'.
{ח}
ובני אהרן יתקעו – במקראות ובמסעות הללו.
{י}
על עולותיכם – בקרבן ציבור הכת' מדבר.
אני י"י אלהיכם – מכאן למדנו מלכיות עם זכרונות ושופרות שנ' כאן ותקעתם[2] לזכרון[3] אני י"י אלהיכם זו מלכות.
{יא}
בחדש השיני – נמצאת אומ' שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב שהרי בראש חדש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה.
{יב}
למסעיהם – כמשפט המפורש למסע דגליהם מי ראשון ומי אחרון.
במדבר פארן – קברות התאוה במדבר פארן היה ושם חנו ממסע זה.
{יז}
והורד המשכן – כיון שנוסע דגל מחנה יהודה נכנסו אהרן ובניו ופירקו את הפרכת וכסו בה את הארן שנ' ובא אה' ובניו בנסוע המחנה {במדבר ד':ה'}, ובני גרש' ובני מררי פורקין המשכן וטוענין אותם בעגלות והארון וכלי הקדש של משא בני קהת עומדין מכוסין ונתונים על המוטות עד שנסע דגל ראובן, ואחר כך ונסעו הקהתים.
{כא}
נושאי המקדש – נושאי הדברים המקודשים.
והקימו את המשכן – בני גרשון ובני מררי שהיו קודמין להם[4] היו מקימין המשכן כשהיה הענן שוכן וסימן החנייה נראה בדגל בני יהודה והם חונין ועדיין בני קהת באין מאחריהם עם שני דגלים האחרונים, היו בני גרשון ובני מררי מקימין המקדש וכשבאין בני קהת מוצאין אותו על מכונו ומכניסין בו הארון והשולחן והמנורה והמזבחות, וזהו משמע המקרא והקימו מקימי המשכן אותו, עד [טרם] בואם של בני קהת.
{כה}
מאסף לכל המחנו' – תלמוד ירושלמי, לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכל[ו]סין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו, אתיא כמאן דאמ' כתיבה היו מהלכין ומפיק לה מכאשר יחנו כן יסעו {במדבר ב':י"ז}, ואית דאמרין כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות.
{כח}
אלה מסעי – זה סדר מסעיהם.
ויסעו – ביום הזה נסעו.
{כט}
חובב – הוא יתרו, כמו שנ' מבני חובב חתן מש' {שופטים ד':י"א}, ומה ת'ל ותבאנה אל רעוא' אביהן {שמות ב':י"ח}, מלמד שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, ושני שמות היו לו, יתרו, על שם שייתר פרשה אחת בתורה. חובב, על שחיבב את התורה.
נוסעים אנחנו אל המקום – מיד עד שלשה ימים אנו נכנסין לארץ, שבמסע זה הראשון נסעו על מנת ליכנס לארץ מיד אלא שחטאו במתאוננים, ומפני מה שיתף [משה] עצמו עמהם, עדיין לא נגזרה עליו גזירה, כסבור שהוא נכנס.
{ל}
אל ארצי ואל מולדתי – אם בשביל נכסיי אם בשביל משפחתי.
{לא}
אל נא תעזב – אין נא אלא לשון בקשה, שלא יאמרו לא נתגייר יתרו מחיבה סבור היה שיש לגרים חלק בארץ עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו.
כי על כן ידעת חנת' במד' – כי נאה לך לעשות על אשר ידעת חנותינו במדבר וראיתה נסים וגבורות שנעשו לנו.
כי על כן – כמו על אשר ידע' וכן כי על כן לא נתתיה לשלה בני {בראשית ל"ח:כ"ו},[5] כי על כן באו {בראשית י"ט:ח'}, כי על כן ראיתי פניך {בראשית ל"ג:י'}.
והיית לנו לעינים – לשון עַבַר הוא כתרגו', ד'א' לשון עתיד כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהי מאיר עינינו, ד'א' שתהא חביב עלינו כגלגל עינינו, שנ' ואהבתם את הגר {דברים י':י"ט}.
{לב}
והיה הטוב ההוא – מה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישר' מחלקין את הארץ היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה הניחוהו מלחלוק אמרו מי שיבַנה בית המקדש בחלקו יטלנו, ובין כך ובין כך נתנוהו לבני יתרו ליונדב בן רכב.[6]
{לג}
דרך שלשת ימים – מהלך שלשת ימים הילכו ביום אחד שהיה הק'ב'ה' חפץ להכניסן לארץ מיד.
וארון ברית י"י נוסע לפניהם – זה ארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחין, ומקדים לפניהם מהלך שלשת ימים לתקן להם מקום חנייה.
{לד}
וענן י"י עליהם יומם – שבעת עננים כתובים במסעות, ארבע מארבע רוחות אחת מלמעלה ואחת מלמטה ואחת לפניהם מ[נ]מיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים.[7]
{לה}
ויהי בנסע הארון – עשה לו סימניות לפניו ולאחריו לומר שאין זה מקומו ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, כו', כדאי' בכל כתבי הקדש {בבלי שבת קט"ז}.
קומה י"י – לפי [ש]מקדים לפניהם מהלך שלשה ימים, היה משה אומ' עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר, תנחומ' בויקהל.[8]
ויפוצו אויביך – המכונסין.
וינוסו משנאיך – אילו הרודפים.
וינוסו משנ' – אילו שונאי ישר', שכל השונאם כשונא את מי שאמר והיה העולם שנ' ומשנאי' נשאו ראש {תהלים פ"ג:ג'}, ומי הם על עמך יערי' סוד {תהלים פ"ג:ד'}.
{לו}
שובה י"י – מנחם תרגמו לשון מרגוע וכן בשובה ונחת תושעון {ישעיהו ל':ט"ו}.
רבבות אלפי – מגיד שאין השכינה שורה כשישראל פחותין משני אלפים ושני רבבות.