{א} אמרפל – הוא נמרוד שאמ' לאברהם פול לכבשן האש.
מלך גוים – מקום יש ששמו גוים, על שם שנקבצו שם מכמה אומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל. בר' רב'.
{ב} ברע – רע לשמים ורע לבריות.
ברשע – שנתעלה ברשע.
שנאב – שונא (את) אביו שבשמים.
שמאבר – שם אבר לעוף ולקפוץ למרוד בהק'ב'ה'.
בלע – שם העיר.
{ג} עמק השדים – כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה.
הוא ים המלח – לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה או' שנתבקעו שם בצורות שסביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו. [1]ואגד' אחרת עמק השדים, היתה מניקה אותה כשדים לתינוק, הוא ים המלח, שבעונם נעשה אותו עמק ים המלח, וכן הוא אומ' ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה, ת'ר'ש'.
{ד} שתים עשרה שנה עבדו – ה' מלכים הללו את כדרלעמר.
{ה} ובי'ד' שנה – למרדן, בא כדרלעמר, הוא היה בעל המעשה ונכנס בעובי הקורה.
והמלכים – אלה ג' מלכים.
זוזים – הם זמזומים.
{ו} בהררם – בהר שלהם.
איל פארן – מישר.[2] מישר חיווא דסמיך וגו'[3] ואומ' אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא אלונים שמם, ושל ירדן ככר שמו, ושל שטים אבל השטים, וכן בעל גד בעל שמו, וכולן מתורגמין מישרא, וכל אחד שמו עליו.
על המדבר – אצל המדבר, כמו ועליו מטה מנשה {במדבר ב':כ'}.
{ז} עין משפט – על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להישפט על עסקי אותו העין, והם מי מריבה.[4] ואונקל' תירגם כפשוטו, סנטוס[5] מקום שהיו בני המדינה מתקבצין שם לכל משפט.
שדה העמלקי – עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד.[6]
{ט} [7] ארבעה מלכים את החמשה[8] – וא'ע'פ'כן נצחו המועטין, להודיעך שגבורים היו וא'ע'פ'כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם.
{י} בארת בארת חמר – בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בניין, ומדר' אגדה שהיה הטיט בהן ונס נעשה למלך סדום שיצא משם לפי שהיו באומות מקצתם שלא היו מאמינים באומרים להם שנוצל אברהם באור כשדים (ועכשו) מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע.
הרה נסו – לְהר נסו, הרה כמו להר כל דבר שצריכה למד בתחילתה הטל לה ה"י בסופה, ויש חילוק בין הרה לההרה שה"י שבסוף תיבה עומדת במקום למד[9] ונקוד פתח תחתיה, והרי הרה כמו לְהר או כמו אל הר ואינו מפרש לאיזה הר אלא כאשר מצא תחילה[10] וכשהוא נותן הי בראשה לכתוב ההרה, המדברה פתרונו כמו אל ההר, או כמו לָהָר ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש.
{יב} והוא יושב בסד' – מי גרם לו זאת ישיבתו בסדום.
{יג} הפליט – זה עוג, שפלט מן המלחמה, וזהו הנשאר מיתר הרפאים {דברים ג':י"א} נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחביריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים,[11] תנחו' {תנחומא חקת כ"ה} וברא' רב' זה עוג שפלט מדור המבול וזהו מיתר הרפאים הנפילים היו בארץ וגומ' {בראשית ו':ד'} ומתכוין שייהרג את אברהם וישא את שרה.
העברי – שבא מעבר הנהר.
בעלי ברית – כרתו ברית עמו.[12]
{יד} וירק – [13]וזריז ארמיר[14], וכן והריקותי אחריכם חרב {ויקרא כ"ו:ל"ג}, אזדיין בחרבי עליכם, וכן אריק חרבי {שמות ט"ו:ט'} וכן הרק חנית וסגור וגו' {תהלים ל"ה:ג'}.
חניכיו – [15]שחינך למצות, והוא לשון התחלה כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בו, וכן חנוך לנער {משלי כ"ב:ו'}, חנוכ' הבית {תהלים ל':א'} ובלעז קורין לו אנצייר.
שמנה עשרה וגומ' – רבותינו אמרו אליעזר לבדו והוא מניין גימטריא על שמו.
עד דן – ושם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל.
{טו} ויחל' עליהם – לפי פשוטו סרס המקרא ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגין אחר הנרדפים [כשבורחין] זה לכאן וזה לכאן.
לילה – כלומ' לאחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדר' אגד' שנחלק לילה, ובחצות ראשון שלו נעשה לו הנס וחציו השיני נשמר ובא לחצות לילה של מצרים.
עד חובה – [16]על שם ע'ז' שעתידה להיות שם.
{יז} עמק שוה – כתרגומו למישר מפנא פנוי מאילנות ומכל מכשול.
עמק שוה – כך שמו.
עמק המלך – בית ריסא דמלכא בית ריס אחד שהוא שלשים קנים, שהיה מיוחד למלך לשחק שם. ואגדה, שהושוו שם כל האומות והמליכו עליהם אברהם לנשיא אלקים ולקצין.
{יח} מלכי צדק – מדר' אגד', הוא שם בן נח.
לחם ויין – כך עושין ליגיעי מלחמה והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג בניו. ומדרש אגדה, רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו בניו.
{יט} קונה[17] – כמו עושה, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו.
{כ} מגן – הסגיר וכן אמגנך ישר' {הושע י"א:ח'}.
ויתן לו – אבר[ה]ם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן.
{כא} תן לי הנפש – הגופים מן השבי אשר הצלת, החזר לי הגופים לבדם.
{כב} הרימותי ידי – לשון שבוע' מרים אני ידי ונודר לא' עליון, וכן בי נשבעתי {בראשית כ"ב:ט"ז}, נשבע אני עכשיו אני נשבע, וכן נתתי כסף השדה קח ממני {בראשית כ"ג:י"ג} נותן אני לך כסף השדה וקחנו ממני. דויְיְנְ"ש בלע"ז.[18]
{כג} אם מחוט – אעכב לעצמי,
ואם אקח מכל אשר לך – אם תאמ' לתת לי שכר מבית גנזיך.
ולא תאמר אני – שהק' הבטיחני לעשרני שנ' ואברכך ואגדלה שמך {בראשית י"ב:ב'}.
{כד} הנערים – עבדיי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וגו', א'ע'פ' שעבדיי נכנסו למלחמה, שנ' וירדף עד דן (בראשית י"ד:ט"ו) וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור[19], וממנה למד דוד שאמ' כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים {שמואל א ל':כ"ד}, ולכך נאמ' וישימה לחוק מהיום ההוא ומעלה {שמואל א ל':כ"ה} ולא נאמ' והלאה לפי שכבר ניתן החוק מימי אברהם.