{א} וישמע יתרו – [1]קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
יתרו – שבעה שמות נקרא' לו רעואל יתר יתרו חובב חבר קיני פוטיאל, יתר על שייתר פרש' אחת בתורה ואתה תחזה {שמות י"ח:כ"א}, יתרו, לכשנתגייר[2] הוסיפו לו אות אחת, חובב, שחיבב את התורה חובב הוא יתרו, שנ' מבני חובב חותן משה {שופטים ד':י"א} ויש אומ' רעוא' אביו של יתרו היה ומהו אומ' ותבאנה אל רעואל אביהן {שמות ב':י"ח}, שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא, בסיפרי.
חתן משה – כאן היה יתרו מתכבד במשה אני חותן המלך ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו שנ' וישב אל יתר חתנו {שמות ד':י"ח}.
למשה ולישר' – שקל משה כנגד כל ישר'.
את כל אשר עשה – להם בירידת המן ובבאר ובעמלק.
וכי הוצי' י"י וגו' – זו הגדולה על כולן.
{ב} אחר שילוחיה – כשאמ' לו הק' במדין לך שוב מצרים {שמות ד':י"ט}, ויקח משה א' אשת' ואת בניו וגו' {שמות ד':כ'}, ויצא אהרן לקראתו ויפגשהו בהר וישק לו {שמות ד':כ"ז}, אמ' לו מי הן הללו, אמ' לו זו אשתי שנשאתי במדין ואילו בניי, אמ' לו והיכן אתה מוליכן, אמ' לו במצרים, אמ' לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם, א' לה לכי לבית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה.
{ד} ויציל' מחרב פרעה – כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרוג את משה נעשה צוארו [כ]עמוד של שייש.
{ה} אל המדבר – אף אנו יודעין שבמד' היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכת' שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר מקום תהו לשמוע דברי תורה.
{ו} ויאמ' אל משה – על ידי שליח.
אני חתנך יתרו, וגו' – אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם ואינך יוצא בגינה צא בגין שני בניה.
{ז} ויצא משה – כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא [אהרן] נדב ואביהוא ומי הוא שראה את אילו [יוצאין] ולא יצא.
וישתחו וישק לו – איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומ' איש לרעהו, מי הקרוי איש זה משה.
{ח} ויספר משה לחתנו – למשוך את לבו לקרבו לתורה.
ואת כל התלאה – שעל הים ושעל עמלק.
התלאה – למ"ד אל"ף הן היסוד של תיבה והתי"ו הוא תיקון, ויסוד הנופל ממנו לפרקים וכן תרומה תקומה תנופה תנואה.
{ט} ויחד יתרו – וישמח יתרו, זהו פשוטו, ומדרשו נעשה חידודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, דאמרי אינשי גיורא עד עשרא דרי לא תבזי ארמאה באפיה.
ת', דלא כפי' ר'ש'י' בסנהדרין דפי' עשרא לאו דווקא ולפי המדרש דיתרו זה אלדעה, ולמה נקרא שמו אלדעה שדעה בכל האלהות נר' דדווקא מוכח מהכא עד עשרה שהרי אלדעה בן מדין בן אברהם מקטורה היה וקטורה זו הגר הרי שהיה מצרי מאמו זקנתו ונעשה כהן לבית מדין אביו, וסברא הוא לעשותו עשירי למצרים כדאמרי' עשרה דורות מנח ועד אברה' ומצרים בן חם בנו של נח וכן אלדעה שלשי לאברהם הרי עשרה דורות ממצרים עד אלדעה דזהו יתרו כדפי' רש'י' לקמ' שהיה מכיר בכל אלהו' שבעולם. ת' מכיר, שמע' מפי ר' יהודה כהן.
על כל הטובה – טובת המן והבאר והתורה, ועל אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה הארץ מסגרת ואילו יצאו ששים רבוא.
{י} אשר הציל אתכם מיד מצרים – אומה קשה.
ומיד פרעה – מלך קשה.
מתחת יד מצרים – [3]היד שהיו מכבידים עליכם היא העבודה.
{יא} עתה ידעתי – מכירו היתי לשעבר, ועכשיו ביותר.
מכל אלהים – מגיד שהיה מכיר בכל ע'ז' שבעולם שלא הניח ע'ז' שלא עבדה.
כי בדבר אשר זדו – כתרגומו, במים דמו לאבדם והם אבדו במים.
אשר זדו – אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו לשון ויזד יעקב נזיד {בראשית כ"ה:כ"ט} בקדר' שבישלו בה נתבשלו.
{יב} עולה – כמשמעה שהיא עולה כליל.
וזבחים – שלמים.
ויבא אהרן וגו' – משה היכן הלך והלא הוא שיצא לקראתו, וגרם לו את כל הכבוד אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם.
לפני האלהים – מיכאן שהנהנה מסעודה של תלמידים חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו שכינה.
{יג} ויהי ממחרת – {מוצאי} יום הכיפורים היה כך[4] שלא נאמ' ויהי ממחרת עד שנה שניה אף לדברי האומ' יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה עד שנה שנייה שהרי כן שנינו בסיפרי ויהי ממחרת מוצאי יום הכפורים היה ומהו ממחר' למחרת רדתו מן ההר, ועל כרחיך אי איפשר לומ' אלא ממחרת יום הכפורים שהרי קודם מתן תורה אי איפשר לומ' והודעתי את חוקי האלהים, וגומ' {שמות י"ח:ט"ז}, ומשנתנה תורה עד יום הכפורים לא ישב משה לשפוט את העם שהרי בשבעה עשר ירד ושיבר את הלוחות ולמחרת עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכפורים, ואין פרשה זו כתובה כסדר שלא נאמרה עד שנה שנייה שהרי נאמר כאן וישלח משה את חתנו {שמות י"ח:כ"ז} ומצינו במסע הדגלים שאמ' לו נסעים אנחנו וגומ' {במדבר י':כ"ט} אל תעזב אותנו {במדבר י':ל"א} ואם זו קודם מתן תורה מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואם תאמר שם לא נאמ' יתרו אלא חובב ובנו של יתרו היה הוא חובב הוא יתרו שהרי כת' מבני חובב חתן משה {שופטים ד':י"א}, קשה הדבר לו' שלא ראו בניו של משה במתן תורה ולא עמדו על הר סיני ובתנחו' לב יודע מרת נפש, לפיכך בשמחתו לא יתערב זר אמ' הק' ישר' היו משועבדים בטיט ולבנים ויתרו יושב בשקט ובא לראות בשמחת תורה עם בניו לפיכך וישלח משה אל חתנו, ואחר כך בחדש השלישי כגיורת שבויה ומשוחררת שלא יתארסו עד ג' חדשים.[5]
וישב משה, ויעמד העם – יושב כמלך וכולם עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישרא' והוכיחו אף על כך שנ' מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצבים {שמות י"ח:י"ד}.
מן הבקר עד הערב – איפשר לומ' כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו שעה אחת מעלה עליו כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף להק' במעשה בראשית שנ' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד {בראשית א':ה'}.
{טו} כי יבא – כמו כי בא לשון הווה.
[לדרוש את ה' – כתרגומו] למתבע אולפן לשאול תלמוד מפי הגבורה.
{טז} כי יהיה להם דבר בא – מי שיהיה לו הדבר, אלי.
{יז} חתן משה – דרך כבוד קורהו הכת' חתנו של מלך.
{יח} נבל תבל – כתרגומו, ולשונו לשון כמישה, פליישטרא, כמו העלה נבל {ירמיהו ח':י"ג}, כנבל עלה מגפן {ישעיהו ל"ד:ד'} שהוא כמש על ידי חמה ועל ידי קרח וכחו תש ונלאה.
גם אתה – לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים.
כי כבד ממך הדבר – כ[ו]בדו רב יותר מכחך.
{יט} איעצך, ויהי אלהים עמך – בעצה, אמ' לו צא הימלך בגבורה.
היה אתה לעם מול האלהים – שליח ומליץ בינותם למקום ושואל משפטם מאתו.
את הדברים – דברי ריבותם. ת' מדוע
{כא} ואתה תחזה – ברוח הקודש שעליך.
אנשי חיל – עשירים שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים.
אנשי אמת – אילו בעלי אבטחה, שהן כדיי לסמוך על דבריהם שעל ידי כן יהו דבריהם נשמעים.
שונאי בצע – ששונאין את ממונם בדין, כי ההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דיינא הוא.
שרי אלפים – הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף.
שרי מאות – ששת אלפים היו.
שרי חמשים – שנים עשר אלף.
שרי עשרות – ששים אלף. ת', הקשה הרב ר' יהודה ב'ר' נתן בפירושו על בריתא זו בסוף פירקין קמ' דסנהדרין, ואם תאמר היאך היו במאה אחד י' שרי עשרות הרי היו בכל מאה ומאה ג' שרים אחד שר מאה ושני שרי חמשים ומאחר שאתה פוחת מכל מאה ומאה ג' שרים אחד שר מאה ושני שרי חמשים לא יעלה לך מניין שרי עשרות לששת רבוא, עד כאן לשונו, וכן תוכל להקשות על שרי חמשים והמא', גם באלפים לפי הקושיא שר אלף מן המנין שלו להשלימו לאלף, ת' על לשונו, ותירץ תרוץ שרי עשרות עצמן היו דנין אותן ג' המגיעים בעשיריותם, וכן שרי כו', חמש' למ' וק' לאלף, אינמי שרי עשרות היו דנין כולן זה את זה וכן שרי האלפים והמאות, ונמצא שר אחד מן העשרות היו לו תחתיו יותר מעשרה שהרי תחתיו כל האחרים וכן לשרי מאות ואלפים, עד כאן פירו'. ואני מכיר הכותב ספר זה פירשתיו לשם כך שר עשר ממונה על תשע הדיוטות ואחד שר עשר, וכן חברו על תשעה אחרים ממניינן ועל שר חברו הממונה עליו, או על שר העשר עברו תחת השבט אחריו והאחרון על הראשון, הרי במאה עשר שרי עשרות ותחת כל אחד עשר מצומצמים, וב' שרי חמישים וכל שר דיין על אחר שכנגדו נמצא שר חמשים על חשבונו מכוון, וכן אותו שעל מאה שרי' מאותו מאה שהוא נברר ונשארו צ'ט' גם הוא ממונה לדון על אחד משרי המאה כדפיר' בשר עשר, וכן כל המאות והאלפים וכולם בששים רבוא וכשתפרש כך תמצא הדיינים נידונים ומגדול כמותו להשלים חשבונו לכל אחד, וכשתדקדק בדבר כל אחד בישר'? יש לו עליו ד' שרים שר אלף משלים לשר עשר, עשיריתו ובזה לא יפקד לך איש, ולא תצטרך להוסיף על ששים רבוא להשלים הדיינים, גם המזג לא יחסר במנותך שש מאות באלפים מששת אלפים במאות, וז'ש'ה' ואתה תחזה מכל העם, וגו' ושמת עליהם ולא אמ' עליו, על העם, אלא עליהם, על כל אחד מישר', את? שר אלף תמנה עליו ד' שרים לדונו ולכך נבחרו כולם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, ד' מעלות כנגד ד' שרים הושוו כולם שקטן שבכל הדיינים היה עשיר ירא אלהים, וכדיי לסמוך על דבריו ושונא בצע. מדעתי, מכיר ת'.
{כב} ושפטו – וידונון ל' ציווי.
והקל מעליך – והדבר הזה להקל מעליך, {והקל} כמו והכבד את לבו {שמות ח':י"א}, והכות את מואב {מלכים ב ג':כ"ד}, לשון הווה אל? בלעז.
{כג} וצוך אלהים ויכלת עמוד – הימלך בגבורה, אם מצוה אותך לעשות כן תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל עמוד.
וגם כל העם הזה – אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלאים עתה עמך.
{כו} ושפטו – ודיינין ית עמא.
יביאון – {מייתין}.
ישפוטו הם – [6]דיינין אינון, מקראות העליונים היו ל' {צווי} לכך מתורגמין וידונון ייתון ידונון ומקראות הללו {לשון ע}שייה.
{כז} וילך לו אל ארצו – לגייר את בני משפחתו.